קהל גדול וחשוב ליווה למנוחות את מרת חיה מלכה פערל ע"ה כהן בת הרה"ח הנכבד ונעלה אליהו מיכל היילפרין ז"ל מיקירי ירושלים בדור הקודם, ואשת יבדלח"ט הרה"ג ר' שלמה פסח כהן שיחי', מחשובי תלמידי החכמים בעיר פילדלפיה שבארה"ב.

המנוחה מרת חיה הייתה דור שביעי לרבנו הגדול-אדמוה"ז, נפטרה בג' טבת בשבוע שעבר, וארונה הגיע מארה"ב באור לז' טבת ונקברה בהר הזיתים בחלקת הרבנים של חב"ד ליד בני משפחת היילפרין.

המנוחה חיה ע"ה נולדה בעיה"ק ירושלים וגדלה כיתומה כאשר ערבי התנפל על אביה בעיר העתיקה בירושלים, ונפטר כתוצאה מכך ה"י.

ומאז אמה הצדקת מרת שרה לבית הרמן גידלה אותה עד לגיל 15 ובשנת תש"ח גם אמה נפטרה, ואז הנערה חיה ע"ה עברה לגור אצל אחיה מהמשפיעים הגדולים בחב"ד הרב ישראל יצחק ז"ל היילפרין, ואצלו הוסיפה לקבל חינוך חסידי וחב"די בטהרתו.

חברתה לכיתה סיפרה בשבעה: "אני זוכרת עד היום את חיה כילדה בתקופת הצנע בישראל, הרבנות הראשית התירה להשתמש באבקת חלב בגלל המצב והמחסור באוכל, כל בנות כיתתה השתמשו בזה, אבל חיה אמרה שמאחר שבביתה מקפידים על זה גם בתקופת הצנע, היא מעדיפה לא להכניס לפה אבקת חלב גם בבית הספר".

סיפור נוסף מעניין שחברתה סיפרה שחוותה אותה אישית: "חיה הייתה הכי מצטיינת בכיתתה גם בראש וגם בלב רגיש לחברות, והרבה בנות חלשות היו מגיעות אליה שתעזור להם לעשות עבודות ושיעורי בית, והיא הייתה אחת מהן.

פעם המורה אמרה לה: זה לא נחשב, זה עבודה של חיה ולא שלך..., אז חיה ע"ה מיד סינגרה ואמרה למורה: "נכון שעבדנו ע"ז יחד אבל לא הכתבתי לה, אלא עזרתי לה שהיא לבד תצליח לעשות את העבודה".

בנותיה מציינות שהשם השימושי שלה היה "חיה" ושזה מאוד הלם אותה, היא הייתה מלאת שמחת חיים, בבית הכניסה חיות בתורה ומצוות עם ההדגשים החסידיים. וכן כמורה בישראל לימדה את תלמידותיה בחיות לימודי הקודש.

היה לה חוש לספר למשפחה לתלמידות או מקורבות סיפור בחיות, ובאופן שהמסר החיובי ישאיר רושם על השומע לאורך שנים.
וכך השרישה אצל הרבה את אהבת התורה, החסידות וארץ ישראל.

מעשי החסד היו אצלה ממש חלק בלתי נפרד ממנה: אם זה לשלוח אוכל למשפחות נצרכות או לבקש ממי שיכלה להתפלל על נפגעי טרור בארץ או כשמישהו נחלה בפילדלפיה, אף פעם לא התעצלה ותמיד כשצריך הייתה מרימה טלפון, אם זה מעבר לים לומר מזל טוב או לעודד כשהרגישה שיש צורך.

הייתה פעילה בקרב הנשים בפילדלפיה והיה לה חלק בבניית מקווה במקום, אבל את כל פעולותיה עשתה מתוך ענווה אמיתית.

הייתה אומרת שאשה לא צריכה להיות פמיניסטית, בגלל שאת הדברים החשובים הקב"ה הפקיד בידי הנשים.

זכתה יחד עם בעלה החשוב שי' לגדל משפחה לתפארת אשר ממשיכים בדרכה אהבת התורה ומעשי החסד, ונפטרה לאחר אריכות ימים בשם טוב.

ת.נ.צ.ב.ה