"שלוימי, אני צריך אותך" - זה מה ששמעתי כשעניתי לשיחה של מנדי, ביום בהיר באמצע חודש אב. ר' מנדי קניבסקי לא השאיר לי אפילו זמן לחשוב. מהר מאד מצאתי את עצמי בבולגריה... יחד עם מאה וחמישים בני נוער מכל הארץ, עשינו שבוע שלא יישכח.

את האמת, כשמנדי גייס אותי למשימה - לא קפצתי מהתלהבות. בשביל מה אני צריך את זה? לריב עם קבוצת מתבגרים בחופשת הקיץ שלהם עשרים וארבע שעות כפול עשרה ימים... בדיעבד, אני מודה, טעיתי. ראיתי נערים רציניים, שעברו מסע של ממש, שנה שלמה של עבודה רצינית ותובענית, בלימודים ובהנהגה, הפכו אותם ל"נוער חב"ד", מביני עניין וברי שיח, עם ציור יהודי לכל דבר.

הרגעים המיוחדים שם במחנה השאירו עליי רושם עמוק. שיחות ודיונים על תוכן ומהות, על התמודדויות ואתגרים בחיים יהודיים, בחיים של תורה ומצוות, צימאון ללמוד, להבין ולהתקדם, להיות 'יותר יהודים'.

גם אני עצמי ישבתי עם נערים מכפר סבא, עיר השליחות שלי. למדנו יחד על "המלך בשדה", על חודש אלול ועל קרבת השם. והם פשוט השתוקקו לשמוע ולהעמיק עוד ועוד, להתחבר, לתרגם את ההסברים המופשטים והעמוקים לחיים שלהם, ליומיום.

יודעים מה? בנקודות המבחן הכי חשובות - השלוחים לנוער יכולים לרשום לעצמם 'וי' גדול. ראיתי בעיניים איך הערכים והתכנים שהם סופגים משפיעים עליהם באמת, מבפנים. קחו את נושא כיבוד הורים כמשל. ילדים עם דמעות בעיניים מתקשרים להורים שלהם ומבטיחים לכבד, להבין ולהקשיב.

בקיצור, כשחזרתי מהמסע הבנתי עד כמה המשימה שלהם קריטית, עד כמה מדובר בהצלת נפשות, בהעמדת הדור היהודי החדש. אבל כנראה שעדיין לא הבנתי עד כמה - עד יא חשוון השנה. סתם ערב של אמצע השבוע, אני יוצא מבית הכנסת בסיום שיעור תורה, ופוגש ארבעה נערים בני עשרה רכובים על אופניים חשמליים. במקום לבלות איפה שמבלים ולעשות מה שעושים - הם חוזרים משיעור תורה במועדון הנוער שלהם בעיר, ועל מה הם מדברים? על תורה, על רחל אמנו, על שמירת שבת ועל תפילין.

ומילה אחת על המסירות שלהם: כשאנחנו מסיימים יום ורוצים קצת מנוחה - הם, השלוחים לנוער, רק מתחילים... כשאנחנו עם המשפחה בבית - הם שם איתם, עושים נפשות כפשוטו ממש.

יום ההתרמה השנתי של חב"ד לנוער הוא היום שלנו לעזור להם להמשיך בעבודת הקודש!