בנימין ליפקין

מקום מיוחד שמור מאז ומקדם לתכנית של מוצאי שבת בכינוס השלוחים העולמי. התכנית של הכינוס כולו, מאז תחילתו בערבו של יום רביעי ועד תומו בליל יום ראשון, הייתה הפעם מקורית ומקצועית והכילה חידושים רבים.

עם זאת, דווקא המתכונת של מוצאי שבת לא השתנתה, ככל הנראה מפאת דברים שונים שהתקדשו בה כמסורת משנות האורה והטובה, שבהן נפתח היה הכינוס רשמית בהתוועדות הרבי בצהרי יום השבת. סעודת מלווה הייתה כמו המעמד הרשמי הראשון שבא בעקבותיה. מקום של כבוד השתמר אפוא למעמד זה שחלק ממרכיביו הם כמסמרות.

את תיאור הכינוס כולו, על שלל הרגעים הגדולים והקטנים בו – כפי שהוא מתבסס גם על חוויותיהם השונות והמרגשות של שמונה שלוחים משמונה מדינות שונות – העליתי על הכתב, בעודי עושה דרכי חזור לארץ, בגובה 35 אלף רגל, בדמות 6,100 מילה המופיעות היום על דפי 'כפר חב"ד'. לקוראי הטור הנוכחי בחרתי להקדיש את תיאורם האישי של שלושה רגעים מרגשים במעמד המרכזי של מוצאי שבת. רגעים שטעמם הטוב לא פג ממני עד כה.

בכי של שליח

פרק מיוחד בתכנית של מוצאי שבת נערך בסימן "מדור לדור". הנוכחים כולם רותקו אל המסכים שמהם ניבטה דמותו של שליח הרבי למרוקו, הרב יהודה לייב רסקין ע"ה – בנאום מיוחד ונרגש שנשא ב-770, בלילה הזה, ליל היום הבהיר להודות לה', ראש חודש כסלו, כעת חיה, לפני כמה עשרות שנים בהיכל הזאל הגדול של 770.

מיד לאחר מכן עלה לנאום בנו, השליח הרב יצחק רסקין, השליח בברלינגטון, ששיתף את אֶחיו השלוחים ברגעים שספג בבית אבא בו גדל והתחנך לשליחות. ברוח הדברים הרבים שנישאו בערב הזה, במלאות ארבעים שנים לראש כסלו תשל"ח, סיפר הרב רסקין הבן כיצד מצא עצמו מחייג לבית הוריו במוצאי אותו שמחת תורה מבית חיינו ומוצא אך בקושי את מילותיו כדי לתאר את אשר אירע בעיצומן של ההקפות בליל שמיני עצרת.

"הייתה שתיקה של רגעים אחדים ואז שמעתי את אבא מתפרץ בבכי עז", תיאר הרב רסקין והוסיף: "מימיי לא שמעתי את אבא בוכה כך". הוא אמר כי הבכי הזה הסגיר את האהבה העצומה שרחש אביו לרבי. אהבה של בן לאביו שאין בה מתום ואינה יודעת גבולות.

באותם רגעים נזכרתי את אשר ראיתי אני במו עיניי, כמעט כעת חיה, לפני עשרים וארבע שנים, בעיצומו של כינוס השלוחים תשנ"ד. בשעות הבוקר של יום שישי נודע לפתע כי לנוכח התפתחות מסוימת במצבו הבריאותי של הרבי אין מנוס מנסיעה דחופה לבית הרפואה. המונים נקהלו אז אל מול 770. אני זוכר זאת כמו היום. עמדתי על המדרכה הרחבה שבין ה'סרוויס-ליין' לבין השדרה המרכזית של איסטרן פארקוויי. לידי עמד השליח, איש מסירות הנפש, ר' לייבל רסקין הנזכר.
הוא נשען על העמוד נרגש ומתוח. בשנייה שבה אל מול עינינו הגיח מחזית 770 אמבולנס ההצלה שמיהר להסתובב בתנועת פרסה בואכה בית הרפואה, בקול סירנה מחריד – פרץ ר' לייבל בבכי קולני. הוא עמד שם שעון על העמוד ובכה במשך שעה ארוכה.

זכור לא אשכח כיצד לא יכולתי להתאפק ובשבוע שלאחר מכן, לצד הכתבה הגדולה שלי ב'כפר חב"ד' שתיארה את כינוס השלוחים, הופיעה במדור 'בית חיינו' מסגרת ובה שולב תיאור הרגע המצמרר ההוא. שליח של הרבי שהגיע ממרוקו הרחוקה כדי לראות ולהתראות עם הרבי ולזכות לקבל ממנו, באור פני מלך, שפע של חיות לשנה הבאה – נאלץ לחוות ולראות אמבולנס המבהיל את הרבי לאי שם. אוי רבי.

אותו מייסד, אותה יוזמה

הבן הבא בסדרת הבנים הממשיכים היה ידיד נעוריי וחברי לחדר משנות האורה והטובה, הרב חיים קפלן, מנכ"ל אגודת קריית חב"ד ומוסדותיה בעיר הקודש צפת. גם לנאומו קדם תיעוד מרהיב של הרב אריה לייב קפלן, שליחו האגדי של הרבי לארץ הקודש, שבכל מהותו גילם דמות נדירה של איש אשכולות: גאון ותלמיד חכם בקנה מידה עצום, עסקן שעמד בראש מפעלים כבירים, חכם ובעל פיקחות נדירה ומעל לכול – איש מסירות נפש בהתבטלותו כל ימיו לרבי, במחשבה, בדיבור ובמעשה.


הרב חיים קפלן נואם במעמד (צילום: יחזקאל איטקין)

הרב קפלן הבן סיפר בפתח דבריו בחיוך כי בטרם יצא אביו לשליחות בארץ אמר לו הרבי ביחידות כי עליו לדעת את השפה אם כי לא יזיק כלל אם ישמר את האקצנט המקורי שלו, משום שבארץ יש יחס של כבוד, רספקט, כלפי אמריקנים. הרב קפלן הבן הפטיר ואמר בחיוך כי הרבי לא המליץ אז לדבר באנגלית באקצנט ישראלי ולכן, ברשות קהל השלוחים, יעבור ללשון הקודש.

תוך כדי הסיפורים הגדולים והקטנים על הדמות הענקית, אי אפשר היה שלא להתבונן בהשראה שהותיר האב לבנו. השראה שאם רק מותחים קו בעקבותיה בין מעשי האב למעשי הבן, נקל להכריז כי גדולים מעשי חיים והמה יונקים ונובעים ממעשי אביו. על דרך הצחות: אל תקרי והחי יתן אל לבו אלא וחיים ייתן אל לייב.

האב היה זה שזיהה את החלל והוואקום ולא נחה דעתו עד שהקים בעשר אצבעותיו את ישיבת צעירי השלוחים שהייתה לטופחת על מנת להטפיח דור צעיר בקרב השלוחים, להיותם חסידים יראי שמים ולמדנים (בבית גנזיי צפונה חליפת מכתבים ביני לבין הרב קפלן המנוח, במסגרת צורך שעליו הצבעתי בפניו להקמת מסגרת לימודים ממוסדת ומאתגרת לבוגרי 'קבוצה', לנוכח החושך שכיסה פני ארץ. כרונולוגית קדמה יוזמה זו, שמסיבות שונות לא אסתעיא מילתא להוצאתה אל הפועל, להקמת ישיבת צעירי השלוחים – אך לא בטוח שיש קשר בין השתיים).

ובאותה מידה – גם הבן היה הנחשון שעמד והקים את מוסדות 'גן ישראל ארץ הקודש' לתפארה, לבנים ולבנות. בכך העניק במו ידיו ערובה מוחשית של התקשרות אמת חסידותית לכל בני ובנות הדור הצעיר בחב"ד ארץ הקודש. הזכות הכבירה הזו תעמוד לו ולכל אשר לו לעד.

אותו חיוך, אותה קורת רוח

אחרון הדוברים במוצאי שבת היה הרב יוסף יצחק הכט, שליח הרבי בסנדטון שבדרום אפריקה ובנו של הרב יעקב יהודה הכט, איש של הרבי בכל רמ"ח ושס"ה ואחד החסידים היחידים שכל הקהל כולו יכול היה לראות במו עיניו את קורת הרוח שהתפשטה על פניו הקדושות של הרבי בזכותו.

גם כאן קדמו לנאום הבן דברי האב ואף לאחר הנאום הנרגש והמוצלח של הבן שוב ניבט במסכים המראה הזכור של דברי החיתום המהדהדים של הרב הכט בכינוסי הילדים, עת היה נושא קבל עם ועולם את שפע הברכות והאיחולים לרבי, בפסקול הבלתי נשכח שליווה את המעמדים הללו ונחרת בנשמת כל מי שחווה אותם.

מדי דברו נזכרתי בסיפור מפעים שסיפר לי אי פעם, תחת אחד השיחים, יו"ר אגודת חסידי חב"ד העולמית, הרב אברהם יצחק שם טוב.

הוא סיפר כיצד ביומא דפגרא מסוים איחר להופיע בהתוועדות של הרבי. בחסות האיחור האזין לקול השידור החי שהועבר מההתוועדות אשר אותו ניווט הרב הכט, שיושב היה בחדר השידורים וגם מתרגם את דבריו הקדושים של הרבי בין השיחות, אך גם הקדים ותיאר את רגע הכניסה של הרבי לבית המדרש, הכניס את המאזינים לאווירה המיוחדת והכין אותם לדברי הקודש שעוד מעט קט יינשאו מפה קודשו של הרבי.

את האמת אומר, שח בפניי הרב שם-טוב בפתיחות, לא תמיד נמניתי עם חבריו הקרובים אבל בוקר למחרת התעורר בי הרצון להחמיא לרב הכט ולשבחו על הדרך החמימה שבה פתח את שידור ההתוועדות. התקשרתי אפוא אליו והבעתי באוזנו ברכת יישר כוח לבבית. בהשגחה פרטית מופלאה, לא חלפו אלא שעות אחדות ובשעה שתיים בצהריים נכנס הרב הכט לחדרו הקדוש של הרבי כדי לקבל את ברכתו הקדושה לקראת נסיעתו לדינר מיוחד לטובת מוסדותיו שאמור היה להיערך בלונדון.

תוך כדי הדברים, אומר הרבי לרב הכט: אינני יודע איך אתה היום עם ר' אברמ'ל שם טוב. הרב הכט נענה מיד ואמר: היום הוא התקשר לשבח אותי על דבריי בשידור אמש. אם כך, השיב הרבי בשביעות רצון, הרי בוודאי טוב. צור עמו קשר ובקש ממנו שיפעיל את קשריו וידאג שהשגריר (או הקונסול) האמריקני בבריטניה יגיע לדינר. זה יכול לחולל רושם עצום. הרב הכט מיהר להתקשר לרב שם טוב שכמובן רותק למשימה והופעת האורח אכן חוללה את הפעולה הרצויה.

תאר לך שלא הייתי מתקשר באותו בוקר לרב הכט, אמר לי הרב שם טוב בעיניים לחות. יש קונה עולמו בשעה אחת.