הרב ישראל זלמנוביץ 

מי מאתנו לא נתקל בקושי או בבעיה הטורדות את שיגרת חייו, ובעקבותיהן נכנס הוא למערבולות ותסבוכות הטורפות את שיגרת חייו השקטים והשלווים?, אמנם בעת היותו בעין סערת הקושי מדמיין הוא כאילו חלילה טובע הוא במצולות. אך אל דאגה, פתאום מגייס הוא כוחות סמויים ומצליח לצלוח את ה"סערה". ומבין שלא רק כָּשַׁל כוחו, ההיפך! הוא גילה בתוכו כוחות ומיומנויות שלא היה חשוף אליהם. כפתגם השגור בפינו: "גדול האור הבא (דווקא) מתוך החושך".

הדבר בא לידי ביטוי בתחומי חיים נוספים כמו: רפואה. כיצד היה נראה עולם המדע והתפתחות הרפואית שבתוכה, לולא הצורך בהתמודדות האדם עם עולם הנגיפים והמחלות המתפרצות והצורך במציאת פריצת דרך, לגילוי תרופות ומשככי כאבים למיניהם שמבאים בס"ד את אריכות תוחלת חיינו? ובפרשתנו- כיצד היינו מגיעים לדרגת "בעל תשובה" לולא היוולדו ויצירתו של אותו אדמוני ואדרת שיער בבית משפחת יצחק ורבקה. אותו אדמוני שמייצג את עולם "התוהו" והמשבר שבא אחריו "שבירת הכלים", הולדתו של "חטא" ויכולת התיקון, החזרה בתשובה וההגעה למקום הרבה הרבה יותר גבוה ונעלה. כן, כל זאת בזכות היוולדו של "עשו הרשע"! מתפלאים?! אך זו העובדה!

גורל משותף היה מנת חלקם של אבותינו ואימותיו הקדושים, גם שנות עקרות וגם לידתם של בן צדיק ובן רשע...

שתי פרשיות, פרשתנו ופרשת נח, משתמשות באותו מטבע לשוני דומה, "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת", אך הכוונה שונה. פרשת תולדות פותחת "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק", מבאר רש"י הקדוש: "ואלה תולדות יצחק - יעקב ועשיו האמורים בפרשה". לעומת זאת, פרשת נח פותחת בתיאור תולדותיו של נח "אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו" ומבאר רש"י שם: "אלה תולדות נח נח איש צדיק - הואיל והזכירו ספר בשבחו,... זכר צדיק לברכה. דבר אחר ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".

עולה השאלה מאליה: האם גם עשיו, אותו אדמוני רשע, כלול בתולדותיו של אותו עולה תמימה, יצחק אבינו? על מנת לבאר את הדברים לאשורם עלינו להיכנס לתוך נבכי הסיפור המקראי המתואר בספר הישר, סיפורם של אבותינו שהיו ישרים. התורה הקדושה לא מסתירה מאתנו את הקשיים שהיו מנת חלקם של אבותינו. וכפרומו, מקדימה התורה ומודיעה קבל עם ועדה, כן! גם לאבינו יצחק וגם לאברהם נולדים שני ילדים, אחד צדיק ואחד רשע, וזאת אחר שנים של התמודדות לא פשוטה עם עקרות ממושכת.

עוד מימי קדם נהגו נשים צדקניות לכתת רגליהם לצדיק הדור ולקבל ברכה ללידה קלה ולזכות ל"חסדישע נחת"!

נחזור לתיאור הדברים: אחרי שנים של תפילות ועתירות של בני הזוג, יצחק ורבקה, זוכים סוף סוף להיפקד. "וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ". אך משהו לא כשורה קורה במהלך הריונה של רבקה: "וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי". מבאר המדרש רבה- "ותאמר אם כן למה זה אנכי, רבי יצחק אמר מלמד שהייתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם? אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עיברתי" (בראשית רבה ). רבקה נזעקת אל שכנותיה- האם כך גם הרגשתן בימי עיבוריכן?. לאחר מכן רבקה מחליטה לעשות מעשה ולעלות לנביא הדור, ולקבל ברכה ועיצה וכך מבאר הרד"ק – "ותלך לדרוש את ה' ...הלכה לבית מדרשו של שם, לדרוש את ה' מאת שם, מהו הדבר הזה שקרה לה? ...הוא מלכי צדק היה בירושלים". רבקה משרכת רגליה בעת שכרסה בין שיניה, ממקום משכנה היא חברון לירושלים, למקום המקדש, שם ישב הנביא, מלכי צדק, וזאת מתוך האמונה כי צדיק הדור הוא נביא הדור, והרי שכינה מדברת מתוך גרונו.

המענה והמסר האלוקי עלול לזעזע את "אמות הסיפין", בביתם של יצחק ורבקה – יש להיערך.

המענה הקדוש שמקבלת רבקה "ויֹּ֨אמֶר לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר". שם בן נח נותן לרבקה מסר נבואי האמור להסביר את המתחולל בתוך קירבה. המסר האלוקי המעובר, הינו כבד משקל. ההתרוצצות קשורה למאבקי כוח, סיפור המגולל ומקפל בתוכו את כל סיפור השתלשלות הבריאה ואת אשר יתרחש עד לאחרית הימים. מבאר על כך אוצר מדרשים: " שני גוים בבטנך, אמר לה הקדוש ברוך הוא: הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך, שמזה ומזה יצאו מלכים, מזה ומזה יצאו אלופים, ונתן לה הקדוש ברוך הוא שני בתים. בית עשיו בעולם הזה ובית יעקב בעולם הבא, שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו'".(אוצר המדרשים אייזנשטיין) הלל [המתחיל בעמוד 127]).

אחר קבלת המענה שכנראה זעזע והניע את "אמות הסיפין", שבה רבקה אל ביתה וחולקת את המידע עם בעלה יצחק. והמסר כנראה היה: "עלינו להתכונן, כי בוודאי התאומים שיוולדו למזל טוב, יהיו עם 'ראשים' גדולים, האמורים להוביל את ההווייה האלוקית, לקראת הגאולה והיות וכל אחד מהם, מסמן את הדרך לעת הנכספת, באופן שונה מעמיתו ורעהו, אזי צפויים מאבקים לא פשוטים, ועלינו להיערך, כבר מעתה, כיצד יהיה הקו החינוכי של שני אחים כל כך שונים הגדלים באות בית" - כך ניתן לתאר את השיח בין רבקה ליצחק.

האדמוני הראשון עלי אדמות - "אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו"- האמנם היה חריג?!

"וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ: וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו: וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב.." ימי ההיריון מלאו עד תומם. בשעה טובה ומוצלחת רבקה יושבת על האבניים, והנה הנבואה מתגשמת. המאבקים בין השניים מתפרצים החוצה. עשיו כשמו כן הוא – "אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר".

אומר על כך המדרש:" אדמוני- אמר ר' אבא בר כהנא כולו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דָוִד אדמוני... וישלח ויביאהו והוא אדמוני... נתיירא, אמר: אף זה שופך דמים. אמר לו הקדוש ברוך: הוא עם יפה עיינים ". עשו מדעתו הורג אבל זה (דוד המלך) מדעת סנהדרין הורג". (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת תולדות פרשה סג).

יש אדמוני ויש אדמוני. יש את עשו שופך דמים, אך יש את דוד מלכא משיחא, שגם הוא היה אדמוני אך היה עם יפה עניים. "וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב.." "וידו אוחזת בעקב עשו" - ר' פנחס רב חלקיה בשם ר' סימון אפילו דופן לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע. מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא צדיקים ורשעים, כדי שיהיו מכפרים אילו על אילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלוקים". (קהלת ז: יד). (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח - ביום השמיני עצרת).

הקדוש ברוך ברא זה לעומת זה, ברא צדיקים אך ברא רשעים. לידתם של עשיו ויעקב בביתם של רבקה ויצחק, היוו מתווה וסימן דרך לכל בית ובית בישראל. ביתנו מורכב מהורים וילדים. לא כל ילדינו נולדו תאומים זהים... ותודה לא-ל שהם לא כך. אחרת הבית היה מתנוון ונחלש ועלול לאבד את הפוטנציאל הגלום בו. דווקא השונות בצבע ובטבע שבין ילדינו, הם ההופכים את ביתנו לבית חי, תוסס ומאתגר, שאמור לגדל ילדים בריאים בגופם ובנפשם. ההשגחה האלוקית שהביאה ללידתו של עשו, המייצג את עולם "התוהו", את האי שקט, בביתם של יצחק ורבקה, היא שגרמה לראות, באדמוניות ובילד הסוער, דווקא, את היפה עיניים, שבחריג והשונה.

עם בגרותם של הנערים התהום הפעורה בין האחים, הולכת וגדלה? האם הפתרון הינו חד משמעי?!

עם לידתם של התאומים, יעקב ועשו, נפערת תהום עמוקה בין שני האחים, והדברים מתעצמים עם בגרותם של יעקב ועשו. "וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים". דילמה כלל לא פשוטה נכנסת לרטוריקה היום - יומית, של "בית יצחק", והיא: כיצד בית יכול להתנהל ולתפקד עם ילדים הגדלים באותו בית ולפעמים, אף ישנים באותו חדר, כאשר הנער עשיו הינו "איש שדה" עם כל המשתמע, חורג באופן בוטה מהמשנה החינוכית ודפוסי התנהגות המצופים. ומאידך, יעקב הינו איש תמים, חלומו של כל הורה. כיצד יפעלו ההורים? האם יגרשו את הבן הסורר, כפי שנהגה הסבתא עם ישמעאל? או אולי ירחיקו את יעקב, וישלחו אותו לישיבה הרחק מהאח הסורר? סוגיה חינוכית לא פשוטה!

דווקא בפרשתנו טמונה התשובה המכרעת בדרך ההנהגה עם בית מאתגר, המגדל בתוכו ילדים עם צרכים שונים ודרכי ההתמודדות אינם כלל וכלל פשוטות. ובצומת זה, נוכל להיעזר ולקבל הדרכה מאבותינו הצדיקים, יצחק ורבקה כדרך חיקוי למצבים דומים מעין אלו.
ניתן, ועוד איך, להוציא את השלמות החבויה בפנימיותו, של החריג והשונה, גם עם עסקינן, ב"עשו הרשע".

וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב". יצחק האבא, איש היראה והגבורה, מבטא הרבה אמפתיה וסלחנות כלפי בנו הסורר וזאת:" כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו". מבואר בתורת רבינו, ליקוטי שיחות כרך כ' :" ...אצל האבות אשר הן הן המרכב הלא תיתכן מציאות של רע ח"ו ואילו אצל תולדותיהם, שאין הם 'האבות' אלא מחוץ להם אפשרת מציאות של רע ממשי וגמור, אלא באופן שמציאותם היא רק כדי לבצע באמצעותם, את העניין של כובש את יצרו", (ליקוטי שיחות מתורגם כרך כ' עמ' 123). במילים פשוטות: עשיו ו"עולם התוהו", המלווה את ירידתו לעולם, על מנת שהעולם שלנו, "עולם התיקון" יתעלה. ילדינו אכן נחשפים להתמודדויות כלל לא פשוטות, אך ברגעי התמודדות הללו דווקא הם מצליח לכבוש את יצרם, כי חינכנו אותם שהעולם אינו המתנגד לקדושה. העולם, אמור דווקא לסייע להפצת הקדושה. ילדינו ותלמידינו למדו לזהות ולהכיר: בין טוב לרע. ואכן, בשעת מבחן יצליחו בעזרת ה' להתמודד ולהתגבר ולכבוש את יצרם.

יצחק אבינו ודאי ידע גם ידע מיהו ומהו "התכשיט" שלו- עשיו, אך לא היה מוכן לאבד את הפנימיות הגלומה בו, וניסה להשלים את המלאכה של הוצאתה מהכוח אל הפועל. אך לדאבוננו לא הסתיימה המלאכה ורק באחרית הימים יתגלה באופן גלוי ובהיר. בבחינת: "וראו כל בשר.." גילוי של עולם נעלה מכל "סדר השתלשלות", הוא "עולם התוהו", שיתלבש ב"עולם התיקון" ויעלה אותו, למעלה מעולם האצילות.

ודאי שהמסקנה הנדרשת כאן: עלינו להיזהר ולהישמר מאוד, דווקא, בילדינו שנראים לעניינו כחריגים, כיוצאים מן המסגרת הרגילה של "איש תם יושב אוהלים". דווקא בהם, טמון האור הפנימי והעצום שעם טיפול ויחס נכון אליהם, נזכה בהרבה סייעתא דשמיא, שביתנו יאיר באור יקרות והשקט ושלווה ישכנו בו. אמן!