יומן מסע

שלוש לפנות בוקר, בטיסת איירופלוט למוסקבה, בדרך לרוסטוב לביקור השנתי שהפך כבר לקבוע, לרגל כ׳ חשון, יום הולדתו של אדמו״ר הרש״ב.

צריך פעם אחת לדבר על העניין הזה, על הסיבה שבגללה אנו מתאמצים מידי שנה לעשות את הנסיעה הזו. והלא השטחות על ציוני קדושים, יסלחו לי החולקים עלי, גם ציוני רבותינו נשיאנו, אינו בדיוק חלק מהווי חיינו. לפחות לא חלק משמעותי שעליו חונכנו. יש לנו את האהל. והלוואי שאליו היינו נוסעים בתדירות גבוהה יותר.

אני מדבר רק בשם עצמי כמובן, ובשם עצמי אני חייב להודות שמדובר בשילוב של סקרנות בלתי נדלית לבקר ולראות מקרוב את המקומות האלו שפעם היוו את המושג ׳מאחורי מסך הברזל׳, ובהם התקיימו חיים יהודים גלויים ומחתרתיים, וחסידים הסתובבו שם ברחובות.

הנסיון לדמיין את החיים ההם, וכמובן הרצון להתוועד עם החברים במשך כמה ימים רצופים, משהו שאינו קורה בימי השיגרה וצריך לשם כך להתנתק קצת.
ולשם כך אין כמו רוסטוב על הדון.

שם הייתה הישיבה שבה למדו במסירות נפש שקשה לדמיין בחורים שעזבו יחד עם הרבי או קצת אחריו את הישיבה בליובאוויטש, בחורים שרוב הזמן אך בעיקר בשנות המלחמה - שתי מלחמות העולם - היו רעבים לפת לחם ולמעיל שיחמם קצת את גופם הקפוא, שם היה המרכז תחת הנהגת הרבי נ״ע, ולאחר מכן הרבי הריי״צ.

משם הם פעלו בכל רחבי רוסיה ובריה״מ וגם בכל העולם, כדי לקיים את הישיבות, המקוואות, בתי הכנסת, השחיטה הכשרה, את ברית המילה והמקוואות, ולמעשה את כל החיים היהודים במדינה שלפתע אסרה את אורח החיים הזה והענישה את מי שנתפס או אפילו רק נחשד בקשר עם הרבי, בעונשי גלות ומאסר ואף במוות.

לראות ולהשתאות ולשפשף שוב ושוב כלא מאמינים את העיניים למראה החיים היהודים התוססים המתקיימים שם היום בזכות הרבי שהמשיך במשך עשרות שנות נשיאותו לקיים את הקשר המחתרתי עם היהודים שם.

אם באמצעות מכתבים שנכתבו ל׳סבא׳ ברמזים וקודים, שהרי כמעט דבר אינו נעלם מעיני הבולשת והצנזורה, ובאמצעות חסידים בעלי אזרחות מערבית, בעיקר אמריקאית, שנסעו לשם למטרות עסקים ׳רשמיות׳ וקיבלו מהמזכירות חבילות של ספרים ותשמישי קדושה, עם נמענים ששמם היה חייב להשמר רק בזיכרון, ועל חלקם הוטלו גם משימות סודיות מסוכנות נוספות בשנים שלאחר התפרקות בריה״מ - גם בזכות השלוחים של הרבי - , שעזבו חיים נוחים בארץ או בארה״ב ונסעו למקום שהיה כמעט מדבר שממה רוחני וגשמי, ועבדו ועדיין עובדים שם ללא לאות, בלי להירתע מהקשיים, קשיי חינוך ומזון כשר ומקווה טהרה ומנין לתפילה ובשנים הראשונות גם מבדידות גדולה, למען ביצוע המטרה של קירוב יהודים אל אביהם שבשמים וחזרתם אל כור מחצבתם.

ברוסטוב אחראים על הפעילות הזאת השלוחים הרבנים דנצינגר וסטולין שיחיו, שעובדים במרץ רב ולמעשה ביצעו הפיכה בעיר. אם כי צריך להזהר עם המילה הזו ׳הפיכה׳ בכל הקשור לרוסיה.
בית הספר היהודי שם תוסס ומלא ילדים שלומדים בגלוי לימודי קודש והתלמידים סופגים שם ערכים ומצוות וחסידות.

בשבת בית הכנסת, היחיד מהעשרות שנותר שם, מלא במתפללים יהודים הגאים ביהדותם. וצמאים להכיר וללמוד עוד ועוד.

בשנים האחרונות היו שם ב״ה גם כמה חתונות יהודיות כשרות עם חופה וקידושין, דבר שקודם לכן לא נראה בעיר במשך עשרות רבות של שנים וגרם כל פעם מחדש להתרגשות עצומה של הקהילה שיצאה בהמוניה להשתתף בשמחה של הקמת עוד בית יהודי כשר.

השנה הזאת השלוחים קיבלו על עצמם משימה חשובה נוספת: לשפץ את הציון הקדוש של הרבי נ״ע שבמשך כל השנים נותר עזוב וניכרו בו, כמו בכל בית העלמין שם, אותות הזמן, ולהפוך אותו למקום מכובד כראוי לו, שהגישה אליו תהיה נוחה יותר וניתן יהיה להתפלל בו בקלות יחסית.
כמי שביקר שם קודם לכן, וסבל מהקור המקפיא ששר שם, וחדר דרך שכבות הבגדים הישר אל תוך העצמות, מדובר היה במשימה חשובה. וב״ה הם השלימו אותה.

 
בציון כ"ק האדמו"ר הרש"ב ברוסטוב, היום (חמישי) צילום: שמואל ריבקין

חסידים רבים מכל העולם נקבצים היום, כ׳ חשון, ברוסטוב כדי להתפלל בציון הקדוש. הם גם עומדים להשתתף בפעילות שמארגנים השלוחים, פעילות הכוללת ביקור בציון, בבית הכנסת, בישיבה ובבית הרבי נ״ע שנגאל במאמצים רבים על ידי יו״ר צא״ח ואגו״ח הרב אהרונוב שיחי׳, טבילה במקווה המקורי שהתגלה שם במרתף ושנבנה כידוע על ידי הרבי הקודם על פי הוראות מפורטות של אביו הרבי נ״ע, וביקור במקומות יהודים היסטוריים נוספים תוך קבלת סקירה על מה שהתרחש בעיר לאורך השנים, כולל ביקור במוזיאון ואנדרטת השואה.

כעת אנו שומעים במערכת הכריזה על הנמכה וכוננות לנחיתה.

המשך יבוא בע"ה.