משה כהנא, COL

מוצאי שבת, דפיקות בדלת. בפתח, שני חסידים, אברכים צעירים מהקהילה. אחד נתמך מעט בשני, 'מבוסמים' משהו, ושניהם מכריזים תוך נפנוף ידיים: "באנו להגיד לך - ויעקב הלך לדרכו!..."

היה זה מוצאי שבת בראשית, והשניים הגיעו לאחר 12 שעות בבית הכנסת: לימוד חסידות בשבת בבוקר, תפילה, התוועדות שבת בראשית עד מנחה, ורעווא דרעווין ותפילת ערבית. ברצף אחד.

חיש מהר נפתח שולחן, חברים הצטרפו, והתוועדות-המשך-לשבת-בראשית נמשכה עוד אל תוך הלילה...

לא באתי לספר כאן על התוועדות ספונטנית של מוצאי שבת בראשית: ההחלטה המרכזית מאותה שבת מיוחדת, היתה הלכה למעשה: הקמת כולל ערב מידי יום לע"נ הורים של אברכי הקהילה: ר' עמוס קרניאל, ור' אהרן הלפרין ע"ה, שניהם מוותיקי כפר חב"ד ודומויות חסידיות מוכרות.

בית הכנסת 'אוהב ישראל' קיים על המפה בקושי שנה וחצי. אך שמו הטוב יוצא גם מחוץ לגבולות עיר התורה והחסידות.

נכנסתי במהלך השבוע ל'כולל ערב' החדש, שהוקם בעקבות התוועדות בקהילה בשבת בראשית, וכבר במדריגות הברזל של הקראוון אני שומע את קול הלימוד בוקע מבית הכנסת. "מי חלם, מי דמיין", אני שומע את עצמי מהרהר בקול.

רק לפני כשנה וחצי, הרמנו טלפון לאברכים בנסיון לארגן את המניין הראשון של בית הכנסת בגן ילדים. כן יהיה מניין בשבת, לא יהיה מניין. הימור מסוכן...

והנה, עשרות אברכים פה יושבים ולומדים בצוותא, בכל יום מימות החול. רובם אחרי יום עבודה ארוך. זה משלים את השיעורים של חת"ת ורמב"ם, אחר יושב עם בנו ולומד שיחה של הרבי, ועוד אברכים שקובעים עיתים לתורה, הלכה וחסידות. מי היה מאמין.

השבוע, פרסמנו קטע וידאו קטן, אך מרגש: עשרות אברכים, בקהילת חב"ד ברחובות, יושבים ולומדים בכולל חדש ללימוד הלכה וחסידות, שהוקם גם הוא בעקבות התוועדות 'שבת-בראשית' בקהילה. רעש הלימוד נשמע כים סוער, גבה-גלי.
אלמלא הבחנת באחד האברכים בקהילה שעושה 'מילואים' ויושב ולומד עם מדים, היה ניתן לחשוב שמדובר בסדר לימוד רגיל בישיבה גדולה. איזה חיות, איזה גישמאק!

זה ה"ויעקב הלך לדרכו" האמיתי!

*

כשנודע השבוע על פטירתו של ר' יעקב אצרף ע"ה בכפר חב"ד, היו שכתבו בספונטניות ובצער: 'ויעקב הלך לדרכו'...

הרב יעקב אצרף, דמות של מחנך, חסיד, דמות של תורה. זה מחזיר אותי שלושים שנה אחורנית, כתלמידו בכיתה ח', בימי התמימות והתום בתלמוד תורה כפר חב"ד.

ר' יעקב שילב אהבת לימוד תורה, והטמעת לימוד הגמרא באופן עצמאי כהכנה לישיבה, עם קצת 'מוסר' בהנהגה חסידית.
לא צריך להכביר מילים, עד כמה תנאי הלימוד של הימים ההם לא היו כמו היום: עם כל הלחות הכבדה והמוכרת בימות הקיץ בכפר חב"ד, והמאוורר בעל שלושת זרועות הפח במרכז הכיתה, שהיה נאבק נואשות בחום הכבד והלחות הגבוהה, תוך השמעת חריקות...

יכולת הריכוז בתנאים כאלו לא היו מי-יודע-כמה, והרב אצרף ניסה ללמד אותנו עוד איזה 'מהרש"א' קשה...

פתיח מוכר לנו היטב מעת לעת, היה מתחיל כך, ונועד מעט 'להחזיר אותנו לעניינים': "ר' ניסן היה נוהג...." ואיך אנחנו צריכים ללמוד מכך איך להתנהג כחסידים...

בימים ההם, כנערים צעירים בני 13, לא כל כך הכרנו מי היה אותו 'ר' ניסן', המשפיע האגדי שהרב אצרף הרבה לדבר עליו בדחילו. אבל יראת הכבוד בה היה מזכיר את שמו וההערצה שניבטה מעיניו, הסבירו יותר מכל.

הרב אצרף ניסה בכל כוחותיו להטמיע בנו את השינוי המיוחל לקראת הישיבה: "כשאני נכנס אחרי ההפסקה לכיתה, אתם צריכים כבר להיות שקועים בלימוד, כל אחד עם החברותא שלו", היה דורש-תובע מאיתנו. לא אחת היה נכנס אחרי ההפסקה לכיתה עם כוס תה ביד מחדר המורים, ולא אהב מה שעיניו ראו: 'אין אווירה של לימוד! היתכן?!...' הזדעק.

כך חינך אותנו ר' יעקב אצרף ע"ה, אהבת הלימוד, השקעה ויגיעה.
אבד חסיד ואיש חינוך מן הכפר.

*

כן מחלף, לא מחלף. את מי זה אמור לעניין?...
אם הזכרנו את כפר חב"ד של הימים ההם, אז 'מחלף חב"ד' הוא חלק מההוויה של כפר חב"ד. 'הגשר' קראנו לו אז.

כיום, רק המחשבה שילד יצא לכביש מספר אחד ירושלים-ת"א ויטייל בין המפלסים, מעוררת בנו חלחלה. בעידן 'טרום המחשבים', משחקים ברחובות הכפר היו העיסוק המרכזי בשעות הפנאי. בימים ההם, כילדים פה ושם הלכנו לחצות את הגשר. אם לפני סוכות לחתוך קני סוף ל'סכך', כדי למכור אותו בכמה שקלים בכפר, או סתם כך אחרי הלימודים בימות הקיץ הארוכים.

אני זוכר היטב את ה'בור' שהיה במרכז הכביש. ממנו היינו מציצים למטה לראות את הרכבים שחולפים בדיוק מתחתינו בדרכם בין כפר חב"ד לכפר חב"ד ב' וצפריה (מצמרר רק לחשוב על זה... סכנה גמורה). למרבה הצער, אותו בור מסוכן גם גבה מחיר יקר בנפש, ה"י. שלום דובער - ברל'ה בלוי ע״ה.

זכורה לי במיוחד ההפגנה הספונטנית בתקופות הסכמי אוסלו. תושבי כפר חב"ד עלו בהמוניהם בערב בהיר לכביש מספר אחד, על הגשר, ופשוט עצרו את התנועה. לא היו אלו נערים, אלא אנשים נשים וטף: מבוגרים, אברכים, נשים עם עגלות ותינוקות...

נוסטלגיה זה יפה, אך נחזור לזמננו: לפני כחודש, תושבי הכפר הופתעו: שלט פח בדרך למסילת הברזל, בישר להם על תכנית 'מחלף חב"ד' שהוגשה לוועדות המחוזיות, וכי ניתן להגיש התנגדויות.

קישורית לאתר של משרד האוצר,  הראתה עשרות מסמכים, כולל מפות (לא ברזולוציה גבוהה יש לומר) של התכנית והשלכותיה על כפר חב"ד. גם אדריכל מנוסה היה מתקשה להבין מתרשימים לא ברורים אלו, ותתי הקטגוריות, כולל פרוטוקולים ארוכים, 'מי נגד מי'.

כאן הגיעה הגב' רבקה סטמבלר מכפר חב"ד, לא מהנדסת כבישים במקצועה, אבל עם המון רצון טוב ואכפתיות, וגם דאגה כנה לעתיד כפר חב"ד, והחלה לעמול על הבנת התוכנית. היא התרוצצה בין הוועדות, הגיעה עם 'מטר' לגשר המפורסם והישן של הכפר ופשוט עשתה מדידות. את התוצאה כולם כבר ראו בדגם מיוחד שבנתה מקרטון, ובסרט הדמיה שמסביר את הכל.

התוצאה שמתקבלת, במבט ראשון נראית מסורבלת ומגושמת, ולפי הטענות גם לא בטיחותית: מערך של כבישים וגשרים המתמזגים אלו באלו, כביש ממרכז הכפר, שיפועים חדים. איפה הפתרון הפשוט וההגיוני? לסדר מעבר תת קרקעי אחד מתחת לסבך המסלולים בכביש?

נכון, זה יעלה כסף והרבה. אך האם בניית מעברים עיליים, בניין ענק להולכי רגל, והשתלבויות מורכבות, הן זולות יותר? וסתם נקודה למחשבה: איך יצעדו בשבת (ללא המעלית בבניין) בין כפר חב"ד ב' לכפר? יעלו לבניין בן ארבע קומות רק כדי לחצות את מחלף חב"ד?

 
'מחלף חב"ד' בגלגולו הקודם. ניתן להבחין בבירור במנהרה שחוצה את מערך מסלולי הכביש, כפתרון מעבר לתושבי כפר חב"ד וצפריה

זה לא 'עוד גשר בכפר חב"ד'. מדובר כאן בכניסה מרכזית לבירת חב"ד ו'הכפר של הרבי', ועורק תנועה קבוע (גם רגלי) לתלמידות 'בית רבקה', ובכלל.

בוועד ובמועצה הבטיחו למנות יועץ לבדיקת הטענות, אך רשימת המתנגדים לתכנית (כמה מאות מתושבי הכפר) גדלה והולכת, ומאוד חשוב שגם 'מלמעלה' יתנו להם גיבוי וסיוע.

*

וְתִזַּל כָּל עַיִן דִּמּוּעַ.
לא הכרתי את משפחת סגל מראשון לציון. אך בבוקר למחרת, היה קשה לאסוף את השברים. פשוט כך. קשה לתאר את התחושה כשערב קודם, היתה הודעה להתפלל בדחיפות על חיי השליחה, ואילו בבוקר מגיעה בשורת האיוב הקשה, והידיעה הקודמת 'אינה פעילה' יותר.
אוי רבש"ע!!!

והשליח? איזה גדלות נפש, שאי אפשר לתאר. הנה מה שכתב לי חבר אמש. לא נגעתי:

"הייתי בהלוויה. זה מדהים. 5 דקות מכפר חב"ד, נמצא שליח כל כך אהוב, כל כך מוצלח, ואף אחד לא יודע עליו כלום...


השליח הרב אלי סגל אמש, קורא בדמעות בכתבה המרגשת שכתב ר' שרון גושן ב-COL

זה לא רק הבניין שהוא מקים, שזה דבר שלא רואים ... 4 קומות, משהו ענק באמת...
זה עשרות, אם לא מאות אנשים ונשים, לא שומרי תומ"צ לעת-עתה... כולם ממררים בבכי. אשה אחת התעלפה על המדרכה...

דיברתי עם אחד מהם. הוא אומר לי: 'אין משפחה בשכונה שהרב והרבנית לא בקשר איתם'. וזה באמת מראה משהו יוצא דופן. ולראות את הילדים הקטנים...
לא מבין מה הקב"ה רוצה!!!"

כך הוא חתם את דבריו. ואני מבין אותו.
הרבי אמר במקרה אחר, שמותר לומר "למה עשה ה' ככה".
אין לנו מענה. התשובה תהיה, גם היא לקוחה ממכתב הרבי: "בהמשך הבניין תנוחמו".

ויעקב הלך לדרכו.