תחת הכותרת "איש חסיד היה" מגיש בערב החג יקי הפשטיין במסגרת המגזין "מוצ"ש" של 'מקור ראשון' ראיון מקיף עם אברהם פריד, לאחר הוצאת האלבום החדש שלו, שכולו בעברית, ועורר סקרנות רבה.

על שאלת המראיין "למה בעצם אתה צריך את זה? הרי זה לא המגרש שאתה רגיל אליו?", אומר פריד: "זה התחיל עם 'עלה קטן', לפני 15 שנה, שכתב אותו ישי לפידות ואיכשהו יצא שהקלטתי את השיר. במשך עשר שנים השיר עבד, אבל אז הוא שימש כפסקול של משלחת צבאית במחנה ההשמדה בפולין ומשם זה רק צומח וצומח. כל הופעה ביקשו עוד ועוד שירים בעברית, ופתאום אגרנו חומר שגרם לנו לחשוב שאולי בכל זאת צריך לעשות את זה".

ומה לגבי הזמרים הישראלים שעבדת איתם, האם יצא לך להכיר אותם?" נשאל פריד. "אני חייב להודות שהיה בי פחד מסויים, הם זמרים מעולים, אבל לא ידעתי אם אני הולך לפגוש אנשים שאולי לא ממש מייצגים את מה שאני מחפש. לשמחתי הכל התחבר".

"יש מגבלות שלא אעבור עליהן"

"יש מגבלות שלא אעבור עליהן. העניין הזה של להוסיף צבע גם יכול לתעתע. יכולים להגיד: 'אם ככה תתחיל לעשות גם היפ-הופ ותתחיל לעשות שטויות. בתורה יש עשה ולא תעשה. זה אותו בורא שנותן את ההנחיות האלו, ואני מאמין שאם מפעילים את השכל הישר יודעים למתוח את הקו מה בסדר ומה לא. עם כל הרצון לחדש, אין בי שום תאווה שמושכת אותי לעשות דברים שחוצים את הגבול הזה".

מוזיקה זה שליחות

"מוזיקה זה אמנם ביזנס, אבל מבחינת הגישה היא שליחות. האלבום הזה בא במפורש לתת מענה לכאלו שאולי לא יכולים להתחבר ל'תניא' או 'אדרבה' כי אולי המבטא מפריע או שה'אוי אוי אוי' משגע אותם. לא בחרנו סתם שירים, אם אין בשיר מסר אנחנו לא נשיר אותו. הבחירה בסוף צריכה להתאים לקו הזה של שליחות".


"קו של שליחות": אברהם פריד במופע (צילום: מנדי הכטמן, COL)


חיים בתוך קופסא

פריד התייחס בראיון גם לביקורת מצד חלקים בציבור החרדי: "הרבה שאלו אותי: מה אתה צריך את זה על הראש שלך? למה אני צריך ללכת לכיוון שירתיע את המאזינים החרדים. בגדול אני יכול להבין את הגישה שלהם, אבל אלו גם אנשים שחיים בתוך קופסא סגורה. אם הייתי רוצה להישאר בתוך הקופסה הזאת לא הייתי עושה את האלבום הזה וממשיך כרגיל. אבל התמונה גדולה יותר ואפשר להגיע להרבה יותר יהודים.

"זה דוכן הנחת התפילין שלי"

"הרבי מליובאוויטש דיבר על כך שזאת לא חוכמה להישאר רק בגזרה שלך, שבה כל החסידים שלך נמצאים. יש עולם גדול מסביב ואם אפשר להגיע לעולם כולו – למה לא לעשות את זה? אני חסיד חב"ד, אצלינו עניין הקירוב הוא משמעותי ביום-יום. זה דוכן הנחת התפילין שלי."

"זכיתי לגרום נחת רוח לאימו של הרבי"

"בשנת השמונים החלטנו להוציא את האלבום הראשון שלי וכתבתי לרבי על זה. מאז, בכל אלבום הייתי כותב על השירים ועל הטקסטים ועל המטרות של הקריירה, והייתי מקבל ברכות ממנו. אף פעם לא קיבלתי הוראות של תעשה כך או אחרת. יש לי זכות כי גרנו ליד הבית של אמא של הרבי, הרבנית חנה ע"ה, ואמא שלי ספרה לי שהיינו הולכים אליה והיא היתה מבקשת ממני לשיר. זכיתי לגרום נחת רוח לאמו וזה משהו שמחזק אותי עד היום".


"זכיתי לגרום נחת-רוח": אברהם פריד (צילום: אריק סולטן) 

בראשית הדרך

"האמת שהבורא נתן לי את זה על מגש של כסף. כשהייתי בן שמונה התחלתי לשיר במקהלת הישיבה, עד גיל 13 הקלטתי כמה שירים בכל מיני קלטות של מקהלות ילדים. היו לי כמה הופעות בערבי 'שלוחים' של חב"ד בכל ארה"ב, בפני יהודים. כשהגעתי לגיל בר מצוה השתנה לי הקול וחשבתי שהכל נגמר. אבל אז עמדתי בהתוועדות של הרבי ושמעתי שם דברים כל כך חודרים ונוגעים שלא שמעתי בשום מקום אחר בעולם. זה גרם לי לחשוב שאולי כדאי לקחת את הטקסטים האלו ולשיר אותם.

מאברהם פרידמן – לאברהם פריד

"הייתי מאוד ביישן וחשבתי שאשנה את השם שלי ואקליט. ואז מאברהם פרידמן שיניתי לאברהם פריד, והאלבום הראשון שלי היה 'אף יהודי לא נשאר מאחור'. אני לא שוכח את המשפט הזה של הרבי שהסביר שאם יהודי אחד חסר, ולא משנה מי הוא אותו יהודי ומה עשה, זאת לא גאולה שלמה. הרגשתי שחייבים להוציא את המסר הזה החוצה".