מערכת COL | יום ו' תשרי ה׳תשע״ח 26.09.2017

בין גלריה לגלריה – זה הזמן לעשות מעשה! • בנימין ליפקין

"הדבר הזה, המרגש והמפעים כל כך, המרים כל בעל רגש טפח וטפחיים מעל הקרקע, אינו מובן מאליו כלל" • בנימין ליפקין בטור מיוחד, מרגש וסוחף, לרגל יום ההתרמה לטובת ועד תלמידי התמימים העולמי, המנצח בידיים נאמנות ומיומנות על שהותם הפיזית והרוחנית של התמימים ברגעים אלו בחצרות קודשנו • טור מיוחד>>
בין גלריה לגלריה – זה הזמן לעשות מעשה! • בנימין ליפקין

בנימין ליפקין

אילו איישיר חילי (חילי במובן של עושר ויכולת כלכלית, כמו שנאמר "עזבו לאחרים חילם") – הייתי מסכם עם ועד תלמידי התמימים העולמי את ה'דיל' הבא: על כל תמונה באחת הגלריות העולות באתר חדשות לבקרים מהנעשה והנשמע בחצרות קודשנו בימים אלו את אחד מבניי – אני משלשל תרומה.

אל תהי קלה בעיניכם. אין לי ספק שראשי הוועד, הזכאים של הדור הזה שעליהם ועל שכמותם נאמר כי מגלגלים זכות לידי זכאי, היו יוצאים מגדרם לעמוד בהסכם אם כי גם חלקם בעסקה לא היה קל כלל ועיקר. לא פחות מחמישה 'תמימים', אוצרות יקרים שלי, בלי עין הרע, שוהים בימים אלו בבית חיינו. וכדי שההסכם יניב כמה שיותר דיבידנדים היה עליהם לשנע את צבא הצלמים הפושט על האוהל הקדוש ומבואותיו וחוצות בית חיינו כדי ללכוד את תקריבי פניהם ולהעלותם שוב ושוב לקורת רוחי.

שוו בנפשכם: הלב של רבים מספור מכם ניתר כל אימת שעולה באתר גלריה נוספת של הרוחש והמתרחש בימים אלו בחצרות קודשנו, עיניכם לכודות ואצבעותיכם גוללות מלמעלה למטה עד שאם זכיתם מפיכם נפלטת צווחה גרונית נרגשת: "הנה הוא!" – למראה הבן יקיר שלכם הנצפה שקוע בלימוד, מקשיב פעור פה להתוועדות, מתפלל, משוחח בנחת עם חבר, סועד בארוחה (מה הוא אוכל שם? שואלת האמא בדאגה רחימאית. לא זכור לי שהוא אוהב סלט חי, אני מקווה שהוא שבע ולא נותר רעב) או פוסע לאטו על פני רחובה של עיר. ואילו אני וביתי, לא נחה דעתנו, עינינו לא שבעות ולבנו לא אומר די גם אם תילכד תמונה כזו. כי אנו רוצים לראות עוד. ומה עם כל השאר.

אז להוותי, למשבתם של ראשי הוועד האהובים ולאושרם של הצלמים המסורים, אין בידי את היכולת לרקוח עסקה מסוג זו אבל כאש בוערת בעצמותיי ביום הזה להכיר תודה גדולה ולהעניק לה ביטוי הכי פומבי שיכול להיות לאלו שבידיהם הפקדנו את שכרנו בכל עמלנו למשך יותר מחודש ימים.

*

לפני מספר שנים, כשדרך כוכבו של גן ישראל ארץ הקודש (תודות לתושיית לבו ומרצו של ידידי כאח לי מימי שבתנו בשבת תחכמוני בישיבה ולמעלה בקודש, ב-770 בשנות האורה והטובה, שליח הרבי, החסיד רבי חיים קפלן הי"ו, העומד בראש אגודת קריית חב"ד בעיה"ק צפת ת"ו ומוסדותיה), הפרסומת שהזדעקה מהמודעות חדרה היישר ללב כל הורה רגיש. אם איני טועה הסלוגן היה: מענדי חדש חזר הביתה.

דומני שאין מי מקרב ההורים הרבים שנצפו אך לפני כשבועיים ימים בבית הנתיבות נפרדים ברגש מבניהם למרגלות השלט הענק ורב המשמעות "המראות" – שאינו חש בכל חושיו את משמעות המשפט הזה עם שובו של ה'תמים' שלו מבית חיינו בתום החודש השביעי הביתה. 'תמים' חדש חזר הביתה.

הדבר הזה, המרגש והמפעים כל כך, המרים כל בעל רגש טפח וטפחיים מעל הקרקע, אינו מובן מאליו כלל. בשנות האורה והטובה, כשה' הטוב האיר לכדור הארץ ולכל הדרים עליו באמצעות רעיא מהימנא, אבינו רוענו, שאליו ואל חצרו נוהרים היו מכל קצווי תבל, הדברים היו נהירים, ברורים ומובנים מאליהם.

יצא לי ביממה האחרונה לשוחח על כך בתוך כדי קבוצת שיח וכה תיארתי, בתמצית אך באמת צרופה שכל מי שחווה אותה מיהר להצטרף אליה ולאשר אותה בפה מלא:

רובם המכריע של הנוסעים, 'תמימים' כמובן אך גם אברכים, לא יצאו במשך כל החודש ממספר רחובות בשכונת קראון-הייטס, ישנו על מזרן מצחין בבייסמנט עלוב שקרן אור לא חדרה לתוכו, העבירו לילות שלמים בתנומת סוס על ספסלי עץ כואבים כדי לשמור מקום להתוועדות (בשבתות; בדידי הווא עובדה, עשרות פעמים ולא אחת); לא פקדו את בורו פארק ובוודאי לא את מנהטן של אמריקה הנוצצת שבאדמתה לא דרכו; יום לפני הנסיעה חזור נכנסו למה שמתיימרת להיות חנות ברחוב קינגסטון וקנו בכמה 'סינגלים' כמה גרוטאות הבית – וכל מה שהעניק להם את הסיפוק ואת הרגש ואת ההתלהבות ואת הכוחות המוחשיים לעוד שנה תמימה לא היו אלא התקיעות, והמארש, והנענועים, וההקפות, והדולרים, והכוס של ברכה, וההתוועדויות, והמאמרים, והשיחות, והתפילות.

וכיום הזה, כשהחושך יכסה ארץ וגלה כבוד מבית חיינו – אין את כל הגילויים משובבי הנפש הללו. אמת. התפילה היא במקום שהתפללו אבותיי. הלימוד במקום שקדושה אינה זזה ממנו. השהות ברגעי השיא היא בד' אמות של אבינו רוענו. אבל כל אלו ללא הפנים הקדושות שעמם זוכים לראות ולהיראות, ללא היד הקדושה המונפת בעוז לעידו, ללא הראש הקדוש המהנהן והשפתיים הקדושות הממלמלות "לחיים ולברכה". ומכל מקום, ולמרות כל זאת, בנס גלוי, באות ובמופת שזר לא יבין ולא ידע לבארו אל נכון – ה'תמימים' הללו חוזרים משם, אחד לאחד, בעיניים בורקות, במרץ, בחיות, בלהט של קדושה, ברצון כן להיות טופח על מנת להטפיח.


"להט של קדושה": ממראות מעמד 'ברוכים הבאים' של ועד התמימים

וכל זה לא יכול היה להתרחש אלמלא שתל הקדוש ברוך הוא בחסדו כי גבר עלינו את המוסד הקדוש העונה לשם 'ועד תלמידי התמימים העולמי'. השהות של בנינו היקרים בחצרות קודשנו לא יכולה הייתה לצאת אל הפועל אלמלא הוועד הנפלא הזה עם כל דאגתו הרוחנית והגשמית להם, ערב ובוקר ובצהריים.

*

אז אחיי היקרים, הורים ל'תמימים' השוהים בבית חיינו ברגעים אלו, מה לכם נרדמים? קומו קראו לאלוקיכם, אמרו לו בקול גדול: תודה, ריבונו של עולם, שגם בימי חושך וצייה מסרת עולמך לשומרים. והביעו לאלתר ביטוי מעשי לתודה הזו באמצעות תרומה ביד נדיבה לוועד התמימים העולמי. כי אם לא עכשיו – אימתי!

לתרומה מקוונת - לחץ כאן>>>
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.