לכבוד מערכת אתר COL
אני פונה אליכם, אולי דרככם נגיע אל האוזניים הנכונות!

***

ערב ח"י אלול - יום ההולדת של שני המאורות הגדולים - הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. אמנם יום זה, הוא יום שמחה בחסידות חב"ד הכללית, אך לא אצלי, אנכי החסיד הקטן. רק בשבוע הזה חגגו חסידי חב"ד ברחבי תבל, את יום התייסדות ה-120 ל'תומכי תמימים' בקול רעש גדול. התוועדויות, אירועים, כינוסים ומה לא... בכל אתר ואתר. אך אצלי - עצוב.

ואסביר לכם למה.

אני אב למשפחה המתגוררת באחת מקהילות חב"ד בארץ. בני הקטן, סיים זה עתה את לימודיו בישיבה קטנה, מהמכובדות שיש כיום בחב"ד. בחודש אב, חיכינו רבות לקבלת התשובה מהישיבה הגדולה, על שאלה שגורמת להורים רבים להחסיר פעימה בלבם, ואף לעגמת נפש מרובה. ההודעה הגיעה - בנינו, לא התקבל לישיבה הגדולה.

אני לא צריך להרחיב, לספר ולעלות על הכתב, כמה עגמת-נפש יש בדבר. אך מה לעשות, נכון, האחד בחור יותר חסידי, והשני פחות. דיברנו, ביקשנו, התחננו - אך בהנהלת אותה הישיבה הסבירו לנו: "בנכם לא מתאים לרוח המוסד שלנו".

נכון. בנינו לא היהלום הכי נוצץ בשכבה. וכמוהו היו עוד כמה. שוחחתי עם צוות הישיבה, וביקשתי שיתנו לו צ'אנס עם תנאים. לא יעמוד בהם, נמשיך הלאה. אך שיתנו צ'אנס.

התשובה הייתה שוב ושוב - "בנכם לא מתאים למוסד שלנו".

עד כאן, זהו חלקו הראשון של הסיפור. טבעי, לא הפעם הראשונה, ומסתמא גם לא הפעם האחרונה שבה תמים חב"די לא מתקבל לישיבה כזאת, או אחרת.

אבל... מה שגרם לי לצער כפול ומכופל - הוא העניין הבא: לבני יש חבר כיתה, חבר טוב. חברו של בני, גם הוא לא היהלום הכי נוצץ. גם הוא לא התקבל לישיבה בסוף שנת הלימודים בשיעור ג' ישיבה-קטנה. אך דא-עקא, בר"ח אלול - 'החבר', כן התחיל את שיעור א' ישיבה-גדולה.. ובאותו המוסד שסירב לקבלו, אך ורק לפני חודש ימים.

חשבתי, שאולי הנהלת הישיבה החליטה בכל-זאת לתת צ'אנס לאותו הבחור. לתת לו את ההזדמנות להתחיל עם כל חבריו את הישיבה-הגדולה, שינסה להתאמץ ולהוכיח את עצמו - 'הנה, אני כן מתאים ל'תומכי תמימים'. מקומי פה - בזאל הישיבה, ולא על הגדרות מתכת של הרחוב'.

אך מחשבתי נקטעה ברגע אחד. באותו רגע שהבנתי כי חברו של בני לא התקבל לישיבה, כי הוא הבטיח להשתנות. הוא לא הבטיח לעמוד בדרישות הנהלת הישיבה. הוא לא יהפוך ככל-הנראה ליהלום הנוצץ של הכיתה - אלא - הסיבה היא: אביו הרים תרומה נכבדה לישיבה.

כאב לי מאוד! ... במיוחד כששמעתי שזו לא הפעם הראשונה. "מקרים כאלו כבר קורים שנים רבות" נאמר לי, "ולצערנו יקרו גם עוד הרבה שנים". כולי תקווה שהמצב הזה לא קיים בכל ישיבות חב"ד בארץ. ושהמקרה שלנו הוא רק עם הישיבה עליה אני כותב.

אך מה אני ורעייתי אשמים? מדוע באם הקב"ה לא זיכה אותנו להיות בעלי ממון, ולקבל את הנחת מהילדים באופן טבעי, נצטרך לשלשל סכום כספי גדול בכדי שבנינו ימשיך במסלול הלימודים עם חבריו?? על זה, אין לי תשובה!

מפה אני פונה אליכם - ראשי הישיבות, מנהלי הישיבות, צוות הרמ"ים והמשפיעים - אולי לכם תהיה תשובה עבורי?

ואם אין לכם תשובה עבורי, אז לפחות - בערב ראש השנה, ובערב יום הדין - יום הכיפורים, כשתעמדו מול אבינו שבשמים ... תחשבו מסלול מחדש, ותבינו - שתמימים חב"דיים הם לא מוצר שקונים בכסף, אלא הם נשמות ונפשות רכות - שהרבי הרש"ב בחר בהם - שהם, כן, הם - ילמדו במוסד אותו הקים לפני 120 שנה!

בתקווה לטוב,
אבא כואב!!!