קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







זכויות יוצרים: האם מותר להעתיק קבצי שמע וצפיה? ● בעין משפט
(יום ראשון, כ''ח אב תשע''ז)
כיום, עם התפתחות המחשוב, כמעט ואין מי שאינו נתקל בשאלת 'זכויות יוצרים' בדוגמא כזו או אחרת. שאלות מצויות: האם מותר להעתיק קבצי שמע וצפייה? האם חובה לרכוש 'מערכת הפעלה' מקורית למחשב הביתי? האם מותר לצלם או לסרוק דפים מתוך ספר? ● מוגש ע"י 'בית המדרש להוראה ומשפט' בראשות הרה"ג מאיר אהרון המגיש לגולשי COL טור שבועי הלכתי בדיני ממונות שבין אדם לחבירו על-פי פסקי רבותינו נשיאנו ● מגיש הרה"ג יהודה לייב נחמנסון דיין ומו"צ ב'בית מדרש להוראה ומשפט' ● הסדרה התורנית-אקטואלית 'בעין משפט' מרתקת גולשים רבים בארץ ובעולם ● למאמרים נוספים ושאלות הלכתיות אתר הלכ"ה  זכויות יוצרים

 



 



הרב יהודה לייב נחמנסון

כיום, עם התפתחות המחשוב, כמעט ואין מי שאינו נתקל בשאלת 'זכויות יוצרים' בדוגמא כזו או אחרת. השאלות המצויות הן: האם מותר להעתיק קבצי שמע וצפייה הנמכרים בחנויות? האם חובה לרכוש 'מערכת הפעלה' מקורית למחשב הביתי? האם מותר לצלם או לסרוק דפים מתוך ספר? תשובות לשאלות אלו ועוד, תמצאו במאמר ההלכתי שלפניכם.

נציג תחילה כמה 'כללים' בדיני ממונות, ועל פיהם נסיק את המסקנות המתבקשות לנושא 'זכויות יוצרים'.


הכללים ההלכתיים:

א.                  
פוסקי הדורות האחרונים נחלקו[1] האם יש ליוצר 'בעלות' על יצירה מופשטת, כמו: רעיון, צלילים, מחזות. במחלוקת זו תלוי הדיון האם יש לאדם סמכות לאסור על אחרים לצלם או לסרוק דפים מספר שחיבר, לשכפל תמונה או ציור אומנותיים שיצר, להעתיק דיסק של מוסיקה או סרט או תוכנה, וכו' וכו'.

ב.                   מדברי רבינו הצמח צדק[2] עולה שביצירה מופשטת של 'חולין' יש ליוצר 'בעלות', לעומת זאת ביצירה תורנית יש לו רק 'טובת הנאה' דהיינו זכות בלעדית להרויח מיצירתו אך לא 'בעלות'.

ג.                    ההלכה קובעת שבענייני מסחר 'מנהג המדינה' מקבל תוקף הלכתי ויכול לדחות אף סעיפים מפורשים בשולחן ערוך. עם זאת, כאשר בעל הרכוש מציב תנאים ברורים כיצד יתנהל המשא ומתן ברכושו, תנאיו גוברים אף על 'מנהג המדינה' כי 'כל תנאי שבממון קיים'[3].

ד.                   יכול אדם לאסור על אחרים לעשות ברכושו כל שימוש שיש לו אפשרות לעשות ממנו רווחים, גם אם בפועל אינו עוסק בכך (וממילא אינו מפסיד מאומה), ואין בזה משום 'מידת סדום'[4].

ה.                  כללים בסיסיים במשא ומתן המוסכמים על כל אדם סביר, אין צורך להתנות אודותם במפורש וכל עוד לא סוכם אחרת הרי הם מחייבים את כולם[5].


מסקנות מעשיות:


ו.                    שימוש מסחרי: אסור לעשות שימוש מסחרי ב'רעיון' או 'יצירה' של הזולת ללא רשותו (כגון: חידוש תורה, פטנט, מתכון, ספר, תוכנה, דיסק שמע/צפייה, ציור, תמונה אומנותית וכו'), כיון שלממציא וליוצר שמורה הזכות להרויח מהם.

ז.                    העתקת תקליטורים: ה'חוק' ובעקבותיו 'המנהג' ברוב מדינות העולם הוא שהעתקת תקליטורי שמע וצפייה לשימוש אישי מותרת[6]. מאחר וכך המנהג, גם על פי הלכה הדבר מותר.

ח.                  אולם, אם היוצר אסר במפורש 'כל העתקה' – חל איסור להעתיק מתקליטור גם לצורך שימוש אישי, כי 'כל תנאי שבממון קיים' וגובר אף על המנהג[7].

ט.                  גם אם היוצר אסר 'כל העתקה' מהתקליטור, מותרת העתקה שכל מטרתה לאפשר שימוש או שימוש נוח יותר בעותק בודד של היצירה. לדוגמא: מי שרכש תקליטור וברשותו מכשיר מדיה ללא 'כונן-תקליטורים', רשאי להעתיק את הקבצים לאמצעי-איחסון אחר המאפשר להשתמש בהם באותו מכשיר. כמו כן, המשתמש בתקליטור במחשב אישי, רשאי להעתיק את הקבצים אל ה'דיסק הקשיח' של המחשב לתועלת נוחות השימוש (לחסוך את פעולת הוצאת והכנסת התקליטור מ'כונן התקליטורים'). אולם מובן ופשוט שהיתר זה הוא בתנאי שהעתקות אלו אינן מובילות לשימוש בשני עותקים של היצירה בו זמנית[8].

י.                    'סרט' שהיוצר אינו מוכרו כלל לצפייה ביתית אלא משכירו להקרנה בציבור בלבד, אסור להעתיקו או לצפות בעותק בלתי מורשה שלו בשום אופן[9].

יא.                העתקת תוכנות: אסור להעתיק תוכנת-מחשב שאינה 'חינמית' (כגון: מערכת ההפעלה 'וינדאוס', תוכנות 'אופיס', תוכנות עריכה של חברת 'אדובי', וכו' וכו'), או להשתמש בעותק בלתי מורשה שלה, אפילו לצורך אישי שאינו מסחרי, וגם אם היוצר לא כתב זאת במפורש[10].

יב.                 גופני-מחשב (פונטים) שאינם מוגדרים 'חינמיים', אסור להעתיקם או להשתמש בהם ללא תשלום[11].

יג.                  גם תוכנות 'תורניות' (שאינן מוגדרות 'חינמיות') אסור להעתיק או להשתמש בעותק בלתי מורשה שלהן[12].

יד.                 הורדה בחינם: יצירה דיגיטלית (קובץ שמע/צפייה/תמונה, תוכנה, ספר סרוק או מוקלד) שהועלתה בהסכמת היוצר לאתר אינטרנט המאפשר הורדה חינמית, מותר להעתיקה ולהפיצה ללא הגבלה, אבל אסור לסחור בה ללא רשות היוצר[13].

טו.                לעומת זאת יצירה שהועלתה לאתר המאפשר הורדה חינמית ללא הסכמת היוצר, גם אם כבר הופצה בחינם להמונים, כל עוד היוצר ממשיך למכור אותה אסור להעתיקה ולהשתמש בה בחינם ללא רשותו[14].

טז.                צילום וסריקת ספרים: ה'חוק' ובעקבותיו ה'מנהג' בהרבה מדינות (כולל ארץ ישראל) הוא, שאסור לצלם או לסרוק 'חלק מהותי' מספר ללא רשות המחבר, אבל עמודים בודדים לצורך שימוש אישי מותר[15]. מאחר וכך המנהג, גם על פי הלכה הדבר מותר.

יז.                  גם אם מחבר הספר אוסר במפורש 'כל צילום או סריקה אפילו לשימוש אישי', מוצר לצלם ולסרוק עמודים בודדים לצורך שימוש אישי[16].

יח.                ספר (אפילו תורני) שיש עליו זכויות יוצרים, אסור לסורקו או להקלידו ולהכניסו למאגר ספרים ממוחשב ללא רשות בעל הזכויות[17].

יט.                ספר שנסרק לקובץ-מחשב והוכנס בהסכמת מחברו למאגר ספרים ממוחשב המאפשר את העתקת הקובץ והדפסתו, כל עוד לא התנה המחבר במפורש אחרת – מותר להעתיק ולהדפיס את הקובץ לצורך שימוש אישי, אך לא למטרה מסחרית[18].

כ.                   שיעורים והרצאות: רב שמוסר שיעור תורני ואוסר להקליט את דבריו או לשכתבם או ללמדם לאחרים, מותר להקליט ולשכתב בחשאי לצורך שימוש אישי[19]. כמו כן מותר לשומע ללמד את דברי תורתו לאחרים, ובלבד שלא יזכיר את שמו אם קיים חשש סביר שאינו מסכים לכך[20].

כא.               שיעור תורני שהכניסה אליו כרוכה בתשלום, מותר להאזין לשיעור מבחוץ בלי לשלם[21]. אבל אסור להיכנס למקום השיעור בלי לשלם בניגוד לרצון בעלי המקום או מי שהמקום מושכר לו באותה שעה[22].

כב.               המלמד תכנים של חולין (הרצאה, קורס, ייעוץ מקצועי), ואוסר להקליט או לכתוב את דבריו, אסור לעשות כן אפילו לשימוש אישי. התנה עם שומעי לקחו שלא יעבירו את המידע לאחרים, אסור לעבור על תנאו[23].

כג.                הרצאה של חולין שההשתתפות בה כרוכה בתשלום, אסור להאזין לה (אפילו מבחוץ) בלי לשלם[24].







[1] לסיכום הדיעות השונות ראה: עמק המשפט ח"ד סי' א-כג; הפוסק עמ' קצט; זכויות היוצרים עמ' ג.
[2] שו"ת צמח צדק חו"מ סי' ע אות ט. לענין איסור 'גזל' (מדברי קבלה) בדבר 'מופשט' ראה: מדרש תנחומא במדבר, כז; ילקוט שמעוני משלי תתקס; של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה, בהוצאת יד רמה אות עא; פתחי חושן גניבה פ"ט הערה כו. לענין 'קנין' ו'תשלומין' על דבר 'מופשט' ראה: חידושי הרמב"ן יבמות קו, א; ערוך השולחן סי' ריב ס"ג.
[3] ראה שו"ע חו"מ סי' רלב ס"ו וסי"ט. שם סי' שלא ס"א-ב. שוע"ר הלכות שאלה ושכירות וחסימה סי"ח.
[4] שו"ע חו"מ סי' שסג ס"ו ברמ"א. וראה עוד: פתחי תשובה שם ס"ק ג; ספר משפטיך ליעקב ח"ז סי' לד עמ' תרכ.
[5] מדין 'דברים שבלבו ובלב כל אדם'. ראה: תוספות קידושין מט, ב ד"ה דברים שבלב; חידושי הרמב"ן כתובות עח, ב; רמב"ם הלכות מכירה פכ"ד ה"י.
[6] וכל מדינה מתחייבת לפצות את אזרחיה היוצרים בדרכים שונות על הרווחים שמפסידים עקב ההעתקות. ראה: 'פקודת זכות יוצרים תיקון תשנ"ו' סעיף 3ב-3ג; 'חוק זכות יוצרים תשס"ח' סעיף 69; פסק דין מתאריך ו' אייר תשס"ג, עיריית חולון נ' אן.אם.סי ועוד, ע"א 326/00, סעיף 5 וסעיף 10.
[7] ומסתבר שאסור להעתיק אפילו קובץ בודד מהתקליטור, כיון שכיום קיימת ואף מקובלת 'מכירה מקוונת' של קבצי מוסיקה/צפייה בודדים. ועל פי דברי הרמ"א בסי' שסג ס"ו המובאים לעיל סעיף ד, כל שימוש שהבעלים יכול להרויח עליו – בידו לאוסרו על אחרים ואין בכך משום מידת סדום.
[8] ראה ספר באר חנוך ח"א פי"א עמ' צד.
[9] יש לציין שגם 'מנהג המדינה' הנ"ל אינו מתיר אלא העתקת 'תקליטורים' שנמכרו לציבור ולא סרט שאינו מיועד כלל לשימוש אישי אלא להקרנה בציבור בלבד. ואין צורך שהיוצר יכתוב או יאמר במפורש שאוסר 'כל העתקה', כי זה מוכח מתוך מעשיו שנמנע ממכירת תקליטורים ללקוחות פרטיים ואינו מאפשר אלא השכרה לצפייה ציבורית.
[10] זהו מהדברים ש'בלב כל אדם', שמי שהשקיע חכמה וכסף ביצירת תוכנה, ומוכר אותה כדרך הסוחרים, בוודאי אינו מסכים שיעתיקו אותה בלחיצת כפתור חינם אין כסף, ואין צורך לכתוב זאת במפורש. וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ אות יט: "ואף כשלא שמעו ממנו שאינו נותן רשות אסור להעתיק ממנו בסתמא כל זמן שלא הרשה בפירוש"., ועוד ועיקר, גם מצד 'מנהג המדינה' העתקת תוכנות אסורה אפילו לצורך שימוש אישי (בשונה מתקליטורי שמע וצפייה הנ"ל), ראה 'חוק זכות יוצרים התשס"ח' סעיף 24.
[11] גופנים אלו הינם 'מוצר מסחרי' שאין לגביו 'מנהג' כלשהו המתיר העתקה ושימוש ללא תשלום גם לצורך אישי.
[12] ואף שבדברי התורה שבתוכנה אין למפיק שום 'בעלות' (שהרי אפילו מי שחידש את חידושי התורה הללו בעצמו מחויב ליתנם לכל ישראל ואין לו אלא זכות להרויח מהם, ועל כן אינו יכול לאסור על אחרים לעשות בהם שימוש שאינו פוגע ברווחיו), מכל מקום מאחר והתוכנה מכילה 'יצירות' נוספות מעבר לדברי התורה עצמם, כגון: הצגת הספרים בפורמט מחשב (ע"י סריקה או הקלדה), חיפוש, ועוד אפשרויות שונות, וב'יצירות' יש ליוצר 'בעלות' (כיון שאינו מחויב לתיתן לכל ישראל), על כן אסור להשתמש בתוכנה בניגוד לתנאיו.
[13] זה שהיוצר נתן רשות לכל מאן דבעי להשתמש ביצירתו בחינם, אינו הוכחה שהפקיר את זכות הקדימה להרויח ממנה (ביצירה תורנית – ראה לעיל סעיף ב), ועל אחת כמה וכמה לא את הבעלות עליה (ביצירה של חולין – ראה שם). ואין מקום לטענת "מידת סדום", כיון שליוצר יש יכולת להרויח מיצירתו, וכנ"ל מדברי הרמ"א סי' שסג ס"ו.
[14] ראה שו"ע חו"מ סי' שנט ס"ז, וסמ"ע שם סקי"ט, ושוע"ר הלכות מציאה ופקדון סי"ט-כ, שכל עוד הבעלים יכול להציל את אבידתו "אפילו על ידי הדחק" מן הסתם לא התייאש ואסור לקחתה. וראה עוד מחנה אפרים הלכות זכיה מהפקר סוף סי' ו, שדוקא היכא "דאנן סהדי" שאינו טורח לקחת את שלו אמרינן דהוי "אבידה מדעת" ו"הפקר גמור", ולא די בסתם "אומדנא" שאינה מוכחת. ע"כ.
בנדון דידן,
המושגים 'להציל' ו'יאוש' אינם מתייחסים לעותק המסוים של היצירה המצוי ביד פלוני או אלמוני, אלא לכללות הרווח שמצפה הבעלים להרויח ממכירתה. לכן, כל עוד הוא ממשיך למכור את היצירה, מוכח שלא התייאש מרווחיו. ועל אחת כמה וכמה אם ידוע שאף מתעסק באיתור אותם אלו שפגעו בזכויותיו והעמדתם לדין, שמזה בוודאי מוכח שלא התייאש מרווחיו. וכך העלו: ספר זכויות היוצרים (לוי) עמ' קפ; קובץ הישר והטוב ח"ג שאלה לט; ספר זכרון ויען שמואל חי"ג עמ' רפא.
וראה עוד מה שכתבו בקובץ הישר והטוב שם עמ' קסא בשם המחנה אפרים שם סי' ז, שכל דין "יאוש" ב"זוטו של ים" לא נאמר אלא באבידה שבהתירא בא לידיה, אבל כאן "שכל הנוטלים באיסור נטלו" לא שייך ההיתר ד"זוטו של ים". עיי"ש.
[15] ראה 'חוק זכות יוצרים תשס"ח' סעיף 11.
[16] כי אין אדם יכול לאסור על אחרים להשתמש ברכושו שימוש שאין לו אפשרות להרויח עליו כסף, משום מידת סדום, כמבואר ברמ"א סי' שסג ס"ו. ובדרך כלל אין למחבר אפשרות כלשהי לסחור בצילום עמודים בודדים מספרו. וכך העלה בשו"ת רבבות אפרים ח"ז סי' שי. וראה עוד: נשמת אברהם ח"ד עמ' רו בשם הגרש"ז אוירבאך; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' פ; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' רב.
[17] כנ"ל סעיף ב שלמחבר ספר, אפילו תורני, יש זכות בלעדית להרויח מיצירתו ואסור לאחרים להפסידו או לגרום לו מניעת רווח.
[18] מן הסתם יש להניח שעצם הסכמת המחבר לאפשר שימוש בספרו בצורת קובץ מחשב שידוע ומפורסם שחלק מהותי ממנו הוא אפשרות ההעתקת הקובץ וכן הדפסתו כולו במדפסת ביתית בלחיצת כפתור (ובשים לב שעל הרבה מספרים אלו כתבו המחברים במפורש שכל צילום או סריקה וכו' אסורים, ולמרות זאת התירו את סריקתם למאגרים הנ"ל), זה עצמו מהווה רשות להעתיק את הקובץ ולהדפיסו לצורך שימוש אישי. אלא אם כן התנה המחבר במפורש אחרת, או שדאג למנוע אפשרות זו בספר שלו שבמאגר (כפי שידוע שעושים כמה מחברים), שאזי דין הדפסת ספרים אלו מהמחשב כדין צילום הספרים עצמם שמותר רק עמודים בודדים כנ"ל סעיף טז. כמו כן, ברור שבהסכמה הנ"ל אין שום ויתור על 'זכויות יוצרים', ולכן שימוש מסחרי אסור בכל אופן.
[19] דמאחר וב'יצירה תורנית' אין ליוצר 'בעלות' כי אם 'טובת הנאה' של זכות בלעדית להפיצה ולהרויח ממנה, אין בידו לאסור על השומעים לשמר את יצירתו למטרת שימוש אישי וכן ללמדם לאחרים (ובלשון הצמח צדק בשו"ת המצויין לעיל הערה 2: "הדרושים עם שהם מחכמתו והשכלתו אעפ"כ כבר נתונים המה לכל ישראל"), כי בזה אינם לוקחים ממנו את טובת הנאתו, דעדיין יכול הוא להפיצה לאחרים ולהרויח.
[20] ראה הקדמת שו"ת חות יאיר: "כי יפלא הקורא על מה שכתבתי לפרקים שנשאלתי מחכם גדול או ממופלג אחד, וכתבתי באריכות שיקלא וטריא שהיה בינו לבינו ולא הודעתי שמו ושם עירו ומקומו כו'. תשובה על זה ברורה ודבר אמת ניכרה, כי הטעם שמאחר שהגדול הוא איש שלומי ואיש ריבי עדיין חי וקיים השם יאריך ימיו ושניו, לא רציתי לפרסמו בשמו פן לא ניחא ליה בכך". שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ: "ויש נמי רשות להרב לאסור בשביל זה שלא יעשו טייפס דשמא יראה אח"כ הרב שאין דבריו נכונים ויתבייש". וראה גם שוע"ר הלכות אונאה סכ"ז-כט: "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך זו אונאת דברים כו' צער הלב כו', ומאד מאד צריך ליזהר שלא לבייש שום אדם מישראל בין בדבור בין במעשה, ואפילו עושה מעשה טוב ועל ידי זה באה הבושת לחבירו".
[21] תוספתא בבא קמא פ"ז הי"ג: "המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב". וראה ש"ך חו"מ סי' רצב ס"ק לה שהבין בדברי התוספתא ש"מותר" לעשות כן לכתחילה.
[22] ראה שוע"ר הלכות מציאה ופקדון סכ"ו לענין שימוש ברכוש של חבירו לצורך לימוד תורה – ש"אם ידוע שהוא מקפיד על זה אסור". והוא הדין כאן, אם מקום מסירת השיעור מושכר לרב או למארגנים, הכניסה לשם באותה שעה בניגוד לרצונם אסורה.
[23] על פי האמור לעיל סעיף ב שיש לאדם 'בעלות' על חכמת חולין שלו. וע"פ דברי הרמ"א הנ"ל שרשאי לאסור על אחרים להשתמש ברכושו בניגוד לרצונו בדבר שאפשר להרויח עליו. וכך עולה גם מדברי התוספתא והש"ך המובאים לעיל הערה 21 שדוקא "דברי תורה" מותר "להתגנב" אחר גבו של חבירו ולשמוע ממנו בניגוד לרצונו מטעם דלא יבוזו לגנב, משמע שבחכמת חולין אסור לעשות כן אם בעל החכמה מקפיד.
וראה גם שו"ת חתם סופר יו"ד סי' ט, ששוחט שלימד שחיטה והתנה עם התלמיד שלא ישחוט בסביבת מגוריו, חייב התלמיד לקיים את התנאי, ואם לאו "הרי הוא עובר על לאו לא תעשוק שכר עני ואביון שזהו מכלל שכר פעולתו". כמו כן כאן, אם המרצה מתנה את ההשתתפות בהרצאתו בכך שלא יכתבו ולא יקליטו אותה ולא יעבירו את תוכנה לאחרים, ההימנעות מפעולות אלו היא מכלל תשלום שכרו, והמשתתף בהרצאה ועובר על התנאי נחשב עושק שכר שכיר.
[24] כבהערה הקודמת.


בעיגול: הדיין הרה"ג יהודה לייב נחמנסון, על רקע תמונת אילוסטרציה (ארכיון COL)
בעיגול: הדיין הרה"ג יהודה לייב נחמנסון, על רקע תמונת אילוסטרציה (ארכיון COL)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן