מערכת COL | יום כ"ה אב ה׳תשע״ז 17.08.2017

מכה שלא כתובה: בריחה למרחב הוירטואלי

למה יקירנו בורחים אל המרחב הווירטואלי? וכיצד נעזור להם לתקשר עם העולם האמיתי? • וגם: על התמודדות בני הנוער הסובלים מחרדה והימנעות חברתית • ר' מישאל אלמלם פסיכותרפיסט מוסמך, מגיש במסגרת מגזין שישי של COL מאמר מרתק, שיעניין כל הורה • למאמר המלא>>
מכה שלא כתובה: בריחה למרחב הוירטואלי
צילום אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר (שימי קוטנר, COL)

 מישאל אלמלם

·         היכולת לחלוק מרחב  בין אישי רגשי אינטימי עם הזולת מתבססת על אמון:

בעידן המדיה העדכני קשר בין אישי מצא לו מרחב מאפשר מאחורי מסך כזה או אחר המהווה תחליף למפגש החזותי פנים אל פנים.

משמעותו של שינוי זה איננו נעוץ רק בעובדה שהטכנולוגיה עשתה לנו חיים קלים ואפשרה לנו להגיע בקלות אחד לשני, אלא גם ובעיקר מפני שהטכנולוגיה המתקדמת יצרה עבורנו כלי נגיש להתחבא מאחרי הקושי שלנו לחלוק מרחב אישי רגשי אינטימי יחד עם הזולת.

·         מהי אינטימיות?
אינטימיות בהגדרה מילונית הינה קרבה, דיסקרטיות, נכונות לחשוף חלקים פנימיים ופגיעים בי ולשתף בהם את עצמי ואת הזולת.

·         סוגי אינטימיות שונים:                                                                                               אינטימיות בין האדם לבין עצמו, אינטימיות בין בני משפחה, אינטימיות בזוגיות, אינטימיות בין אם ואב לילדיהם, אינטימיות בין חברים או חברות, אינטימיות בקבוצה ועוד.

·         מהו מרחב בין אישי רגשי אינטימי?
מרחב אינטימי הנו היכולת לחלוק חוויה רגשית אשית במפגש שגרתי ולחוש בטוח בשיתוף ובחלוקת המרחב האישי רגשי שלי עם הזולת.

זהו מרחב מאפשר בו שניים או יותר נפגשים יחד ומשתפים בחוויותיהם האישיות רגשיות מתוך תחושת בטחון מלא במרחב המשותף להם.

·         כיצד נוצר מרחב מאפשר לשיתוף אינטימי?
זוהי בעצם גולת הכותרת של מפגש.

מפגש יכול להיות רשמי, מפגש יכול להיות נימוסי, מפגש יכול להיות ידידותי ומפגש יכול להיות אינטימי.

כדי להגיע למפגש אינטימי אנו חייבים לחזור חזרה אל המקום בו ניתנים הכלים לאדם להגיע לאינטימיות במפגש.

בתיאוריה הפסיכו חברתית התפתחותית שפיתח אריק אריקסון פסיכולוג התפתחותי ופסיכואנליטיקאי יהודי אמריקאי, או כפי שנהוג לכנותה "תיאוריית השלבים של אריקסון" הוא מונה את השלב הראשון הנע בטווח הגילאים של  0-1 שנים, אותו הוא מכנה "אמון לעומת חשדנות.  

בשלב זה הילד תלוי לחלוטין בהוריו (בעיקר האם). ההורים מהווים את "קשריו החברתיים" בשלב זה ומייצגים עבורו את העולם. הורים הקשובים לצורכי התינוק, מספקים את צרכיו ועקביים בתגובותיהם, מבססים בו אמון בסיסי, בעוד הורים בלתי קשובים או בלתי עקביים ביחסם אל התינוק, ייטעו בו חשדנות בסיסית.

אריקסון סבור כי מידת האמון שיפתח התינוק איננה תלויה בכמויות של מזון או גילויי אהבה של האם, אלא בעיקר באיכותו של היחס האימהי. לא רק דאגה רגישה של האם למילוי צרכיו של התינוק נדרשת כאן, אלא אף מהימנות אישית במסגרת הסגנון של התרבות הקיימת, ואמונה עמוקה של האם, שיש משמעות לכל מה שהיא עושה.

שלב זה הנו שלב משמעותי וקריטי באמון אותו מפתח התינוק בהמשך דרכו בחיים עם סביבתו הקרובה והרחוקה.

·         הנורמה והשגרה אל מול הפתולוגיה:
כולנו חווים בחיינו חוויות שונות במערכת היחסים עם קרובינו, מערכת יחסים זו הנה דינמית זמנים אנו שמחים, נהנים וצוחקים וזמנים אנו עצובים, כועסים ורבים אך יחד עם זאת ועם זאת מערכת יחסים זו הנה מיטיבה יציבה ומשמעותית.

אמנם כאשר הבסיס למערכת האמון נפגע בשלב הקריטי בו הוא נבנה בטווח של השנה הראשונה לחיי התינוק ההשלכות למערכת יחסים אינטימית בהמשך החיים תהיה מורכבת.

אין איזהו שהוא סולם להערכת גודל משבר האמון אך הדבר תלוי מאוד במידת הפגיעה באמון מצדם של הורי התינוק ותפקודם לאופן בו התינוק לכשיגדל יושפע ממנו למידת האמון שתהיה לו לסביבתו.

·         מנגנון הגנה ושמו הימנעות:
הדבר בא לידי ביטוי בהימנעות מקשר עם הסביבה של האדם, שהנה המנגנון ההגנתי הנפשי של האדם החושש ומתקשה להיות בקשר אינטימי עם העולם סביבו בשל הפגיעות באמון כאמור.

·         גורמים נוספים להימנעות:
הנם האנשים הסובבים אותנו במהלך חיינו, אותם דמויות משמעותיות בדמות מורה לחיים, גננת, מדריך, חברים ועוד...

כאשר אותם אנשים הנלווים לחיינו שאתם אנו אמורים ליצור קשר ולהביע את אמוננו בם פוגעים בנו על ידי דחייה, השפלה קשה, או פגיעה לטווח ארוך וכד' אנו מגיבים בהימנעות שהנה כאמור  המנגנון הנפשי המסייע לנו לא להיפגע מהם, מה שמובע בחוסר אמון לסביבתנו.

·         המדיה כמטפורה לבריחה מקשר:
כשמדברים על המדיה כמרחב לברוח מקשר אותנטי אל קשר מדומה, מתייחסים בעצם לכל שלל האפשרויות המשמשות אותנו לבריחה 'למרחב מוגן' כאשר האמון שלנו בבני אדם נפגע.

אפשר לראות זאת בחבירה של האדם לבע"ח ולטבע, ללימודים ולקריאת ספרים, או לכל תעסוקה שתרחיק אותו מלבוא במגע עם אנשים, למקומות בהם הוא לא ייפגש עם שיפוטיות או ביקורתיות, מקום בו יקבלו את מי שהוא ואיך שהוא.

·         המדיה כמרחב מאפשר עבור הנמנעים ופגועי האמון:
לכן כאשר אנו עדים לתופעת המדיה בה אנשים בוחרים להתחבא אחר מסך זה או אחר, (ואני מדבר בעיקר על אלה שרוב הקשר שלהם עם העולם נעשה באמצעות המדיה ולא על אלה העושים שימוש סביר לצרכי תקשורת עם העולם, עבודה, התכתבויות וכד'), לא נמהר לשפוט או לבקר אותם זו הדרך שלהם להיפגש עם העולם מבלי לחשוש להיפגע מאף אחד, להישאר אנונימיים ללא שם וללא פנים גם ברשתות החברתיות כדי לא להיפגע.

·         הזעקה לקשר: "אני מאוד רוצה להיות אתך בקשר אך אני חושש"
להיפך כאשר הם בוחרים להשתמש במדיה כדי להשמיע את קולם הדבר מעיד על הצימאון העצום לקשר חברתי מחד, אך עם חשש מאוד מחשיפה לאידך של פגיעות באמון כאמור. כאשר הם כבר מעיזים ובוחרים לתקשר עם העולם בדרכים המאפשרות מבחינתם אנו צריכים להרים את הכפפה ולעודד אותם לפתח עוד ועוד קשרים עם העולם בדרך שלהם,בקצב שלהם, ובמקום המתאים ונח להם. כל ניסיון למנוע מהם לתקשר דרך המדיה, או להאיץ בהם לתקשר פנים אל פנים רק תגרום להם להתכנס עוד יותר פנימה עם עצמם ולהימנע מקשר בכלל.

·         הדרך להתמודד עם חוסר אמון והימנעות: 
עוברת בחשיפה הדרגתית לקשר אינטימי, כאשר בראש ובראשונה חובת ההוכחה על האמון והקשר עם נפגעי האמון היא עלינו. נצטרך להתמיד בקשר ובאמון עמם על מנת להוכיח שישנה אפשרות ליצור אמון בעולם, הם ינסו אותנו פעם אחר פעם ויבדקו אותנו ואת מידת הרצינות והאכפתיות של רכישת אמוננו על ידם ובם.

נצטרך ללמד אותם 'שפה חדשה' עבורם: מהו אמון ואיך אפשר להגיע לאמון? הם אף פעם לא טעמו של אמון מהו ולכן חשוב שנסדר להם את המושג והמרחב בו נפגשים בני אדם וכיצד נוצר ונבנה אמון ביניהם.

הרחבת מעגל האפשרויות לאמון ולמי שמייצג אותו: כלומר ישנם אנשים רבים בעולם עליהם ניתן לסמוך ולתת בהם אמון גם אם נפגשתם עם אנשים שמעלו ופגעו באמון שלכם בם.

דיכוטומיה אל מול גמישות תפיסתית ומחשבתית: נתינת אמון בזולת הנה גם אם ישנם רגעים של חוסר אמון בדרך. כלומר: אמון לא מייצג אמיתה אחת של כך ולא אחרת, שחור או לבן, אלא ישנו גם את המרחב ביניים בו גם האפור תופס את מקום ומרחב האמון כפי שישנו מרחב ביניים בכל דבר בעולם.

ובעיקר נצטרך להיות שם ועבורם מבלי לנסות לערער על המרחב בו בחרו לתקשר עם העולם  כפי שהם ממקומם כאמור, מבלי לשפוט או לבקר פשוט לחבור אליהם ממקומם.

גישה ודרך זו תסלול עבורם את החזרה למרחב האמיתי, הקשר האינטימי שלהם עם העולם ועמנו הקרובים אליהם ביותר, הדמויות שליוו אותם לכל אורך דרכם...

____

כותב השורות, ר' מישאל אלמלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה.
אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עירית ירושלים.
מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים.
פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות מיניות בהוסטל בירושלים. מוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.