מישאל אלמלם

·  מהי פניות נפשית ואיך היא קשורה לתשומת לב לילדינו?

אנו נמצאים בתקופת החופש ושאלת הזמן וניצול הזמן סביב ילדינו היקרים עולה שוב ושוב, מה אנו כהורים אמורים לעשות על מנת לספק את צרכי ילדינו ובמה כבר אפשר להעסיקם בחופשה כה ארוכה?

שאלה נוספת שמעסיקה הורים רבים בדרך כלל הנה מה ניתן לעשות וכיצד נעניק תשומת לב ראויה לילדינו היקרים והחמודים?

אז את החלק הראשון אשאיר למומחיות ההורים שבדרך כלל מכירים את הילד יותר מכל אחד אחר, ומתכננים את הזמן לפי צרכי הילד, אופיו, ועוד...

לא פחות חשוב הנו אופי החינוך בניצול הזמן השונה מהורה להורה וממשפחה למשפחה!

במאמר זה ארצה להתייחס לשאלה השנייה והיא תשומת הלב ליקירנו:

כשמדברים על תשומת לב כדאי לשים את האצבע על הנקודה המשמעותית שהנה האם אנו באמת פנויים נפשית ורגשית להעניק תשומת לב לילדנו?…

שאלה זו מכוונת אותי לשאלה מהי בעצם פניות נפשית?

פניות נפשית משמעה: היכולת להיות שותף לחוויה אישית או בין אישית, במרחב שלי או של הזולת, מתוך קשיבות ונוכחות מלאה לחוויה שלי או שלו.

אפשרות זאת תיתכן כאשר אני ניצב בעמדה נפשית רגשית של מלאות נפשית תוך אישית, תלוי מקום זמן וסיטואציה.

כלומר: כאשר אני נמצא במצב בו השותפות בחוויה אישית או בין אישית הנה ממקום מאפשר ונינוח, בו אני חש שייך, סבלני קשוב, מתעניין, פעיל, נהנה מחוויה, מבלי צורך אישי אינטרסנטי  להתמלא ממנה, הנה עדות למצב של מלאות נפשית תוך אישית המאפשרת פניות נפשית לעצמי ולזולת.

אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: ניתאי אבל, ארכיון) 

אך כאשר אני מוצא את עצמי נתון לחוויה בה אני קצר רוח, רגוז, לא מוצא עניין ושותפות לחוויה, ממתין שהיא תסתיים כי היא לא נותנת לי תחושת מלאות וסיפוק, אפשר בהחלט לחוש שאני בריקנות נפשית תוך אישית ושאין לי פניות נפשית לעצמי ולזולת.

תובנה זו הנה מודעות לעצמי, למצבי וליכולת שלי להעניק תשומת לב לילדי והנה השער ליכולת להעניק תשומת לב לילדי.

ההבנה לפיה הדרישה לתשומת לב הנה חיונית הכרחית או לגיטימית אין בכוחה ואין דיה בכדי לדרוש אותה מאתנו.

אמנם כאשר נידרש לשאלת הפניות נפשית ורגשית שלנו לעצמנו וננסה להבין מה משמעותה עבורנו ומה ניתן לעשות בנידון אז יש סיכוי שנגיע למצב של פניות נפשית ורגשית לילדינו!

חוסר פניות נפשית הנה כאמור תוצאה של מצב בו אנו לא חשים מלאות תוך אישית אלא ריקנות מעצמינו. מצב זה בא לידי ביטוי בעיקר כאשר אנו נמצאים במרחב בו לא ניתן ביטוי משמעותי כ-mirroring (שיקוף) ואידיאליזציה (האדרה/ העצמה) ליכולתנו לכישורינו ולייחודיותנו.

דוגמא לכך אפשר לראות ב-חיי היום יום: בעל או אשה השבים אל ביתם לאחר יום עבודה עמוס אך משמעותי ומספק נפשית עבורם, מקום עבודה בו הם חשים בעלי מעמד משמעותי הבא לידי ביטוי בין חבריהם לעבודה המכירים בכישוריהם וביכולתם המועילה והייחודית ואף מביעים את הערכתם אליהם, אל יכולתם ולכישוריהם הייחודיים.

כאשר הם שבים הביתה התפקיד אותו הם נושאים והערכה אותם הם מקבלים לא נוכחים במרחב הביתי שם הם נושאים את תפקיד האבא והאמא המסורים והדואגים אמנם, אך תפקיד זה אין בו בכדי לחוות את הסיפוק והערכה אותה הם חשים ומקבלים במקום עבודתם.

מה שגורר מצב בו נוצר חלל של ריקנות  נפשית תוך אישית, המזמינה חוסר פניות נפשית לילדינו, שהרי בבית למרות האהבה והערכה הגדולה אלינו כהורים עדיין חסר לנו הפידבק החם והעוצמתי אותו אנו מקבלים חשים וחווים מחברינו לעבודה.

כך שבבואנו הביתה אנו מנסים לחוש את עצמת החוויה והסיפוק אותה חווינו בחוץ, וכשהיא איננה אנו חשים ריקנות נפשית רגשית, המזמינה עיסוקים שונים ומגוונים בדמות: קריאה,עיסוק במחשב, לימוד תורה, חסידות, חת"ת, רמב"ם, כל זה עם עצמי.  

אמנם: כאשר אדרש להתפנות לשיחה עם ילדי, אשתי, לשחק יחד, ללמוד יחד, זו תהיה בבחינת משימה על גבול הבלתי אפשרי, בשל אותה תחושת ריקנות כאמור אל מול תחושת המלאות כביכול אותה אני חש בעבודה ובחוץ. מה שמזמין את האמירה "אני עסוק כעת" בניסיון להימלט מלחוש את אותה ריקנות הממלאת אותי כאשר אני נדרש לפנות עצמי נפשית ורגשית לילדי ולבני ביתי!

· כיצד נגיע לפניות נפשית עבורנו ואז עבור ילדינו:

שמדברים על פניות נפשית אנו בעצם מפנים את עצמנו להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו שתי שאלות:

1. מדוע אנו זקוקים לאחרים שימלאו עבורנו את החלל הנפשי רגשי ?
2.מה ממלא אותנו נפשית ורגשית?

שתי שאלות אלו בעצם מובילות לתהליך שבסופו של יום ימצא אותנו מלאים נפשית ורגשית ומשם הדרך לפניות נפשית קצרה.

אז מה עומד בעצם אחרי שתי שאלות אלו שעשוי להעניק לנו פניות נפשית?

כאשר נתבונן בשאלה הראשונה נגלה בעצם שלכל אחד ואחת מאתנו יש צורך ונטייה נפשית טבעית ואנושית להתמלא נפשית ורגשית מסביבתנו, כך שאך טבעי שכל אחד ואחת מאתנו זקוקים לסביבה על  מנת להתמלא נפשית ורגשית.

אז מדוע אנו צריכים לערער על רגש טבעי הנובע מהצורך הראשוני שלנו כבני אדם ולחפש את המלאות הנפשית רגשית מתוכנו?

כאן נכנסת לתמונה השאלה השנייה מה ממלא אותנו נפשית ורגשית? המבהירה לנו מדוע אנו זקוקים למלאות נפשית ורגשית מתוכנו ולא מאחרים.

כאשר אנו מתייחסים למלאות הנפשית רגשית הנובעת מתוכנו, כל אחד ואחת מהתוכן הממלא אותו/ה ומוצאים את הדרך לממש את המלאות הנפשית רגשית מתוכנו ומעצמנו אנו בעצם מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנו, מה שמאפשר לנו להגיע למימוש העצמי.

אמנם כאשר אנו בוחרים לאפשר לעצמנו להתמלא מסביבתנו ולהישען עליה, אנו מוותרים על עצמנו ועל מי שאנו ולהיות מי שאנו לא.

במילים אחרות:

ייחודיות היא ערך עצמי קיומי ומהותי המאפיין כל אחד ואחת מאתנו, כאשר אנו מממשים וממשיגים את ייחודיותנו, אנו בונים את עמוד השדרה של עצמנו ומעצימים אותו מה שמוביל למלאות נפשית ורגשית שבעצם מעניקה לנו פניות נפשית.

לעומת מצב בו אנו לא נוגעים בייחודיותנו ומזניחים אותה לטובת חיפוש ורעיה 'בשדות זרים' בחיפוש אחר מלאות רגעית וזמנית המתמוססת לנו בין הידיים כאשר אנו שבים לבתינו  ומגלים שהרוח יצאה מהמפרשים והותירה אותנו בודדים בלב ים.

·  אז מה עושים?

מתבוננים פנימה ומחפשים את ייחודיותנו המאפיינת אותנו, משם הדרך קצרה- לכו בעקבות לבכם בבטחה ואפשרו לעצמכם להתמלא מייחודיותכם וליהנות ממנה בכל הזדמנות בה יש לכם, מקום נח, זמן מתאים ופנוי, סיטואציה נוחה ומאפשרת (עולם שנה נפש).

צרו ומצאו לעצמכם מקום, זמן וסיטואציה בה אתם היחידים הקיימים על פני הקוסמוס, מצב בו אף אחד לא יכול לפגוע במקום בזמן ובסיטואציה שיצרתם עבורכם על מנת להתמלאות ממנה.

לאפשר לעצמי ליהנות מייחודיותי להבין ולהפנים שייחודיות זאת מאפיינת רק אותי, היא שלי, היא החלק מייחדת אותי, שדרכה אני משלים את סביבתי, שבה ועל ידה אני מממש את עצמי…

לא להיבהל מעצמכם ולחוש אגואיסטים  או חוסר אכפתיים כלפי סביבתכם, להיפך ההתעקשות על עצמכם על המקום הזמן והסיטואציה שייעדתם עבורכם הנה 'הדלק' שלכם שבלעדיו אין לכם אפשרות להתקיים, כך שאם תוותרו עליו אתם מוותרים על עצמכם.

זה המקום הזמן והסיטואציה עבורכם להתמלא נפשית ורגשית, כך שאין סיבה לוותר על המתנה שבחרתם להעניק לעצמכם.

למצוא לעצמי מקום, זמן ומצב בו אני מקדיש לעצמי שיר, משחק, סיפור שאני אוהב/ת…

להעניק לעצמי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני ראוי, שלם עם מי שאני, נהנה ממי שאני, בגלל מי שאני…

להרגיש אהוב, רצוי, נעים לבריות, חכם וליהנות מזה…

לחוש בטוח ונח עם מי שאני ועם מה שאני ולזרום עם זה…

ההתעקשות על עצמי, על הקול שלי, על ייחודיותי, על מי שאני מאפשרת ומעניקה לנו את המרחב בו נמצאת ושוכנת לה הפניות הנפשית המיוחלת…

העיסוק המתמיד במלאות נפשית ורגשית בייחודיותנו מובילה אותנו בבטחה לפניות נפשית עבורנו וממילא לילדינו וסביבתנו...

מה שעונה על השאלה כיצד נעניק לילדינו את תשומת הלב הראויה!

בהצלחה!

--------

כותב השורות, הרב מישאל אלמלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה.
אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עירית ירושלים.
מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים.
פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות מיניות בהוסטל בירושלים. מוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.