קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







מבצעים והנחות למשלמים מראש, האם זה מותר? ● בעין משפט
(יום ראשון, י''ד אב תשע''ז)
האם מותר למוכר לעשות הנחה לקונים המשלמים מראש? ● מהות הבעיה שב"מבצעי ההנחות" למיניהם, כגון: מארגני קעמפ עושים הנחה למשלמים מספר שבועות מראש ● ששה דרכים כיצד להתיר זאת, מאמר מקיף בנושא מצוי ושכיח מאוד ● 'בית המדרש להוראה ומשפט' בראשות הרה"ג מאיר אהרון מגיש לגולשי COL טור שבועי הלכתי בדיני ממונות על-פי פסקי רבותינו נשיאנו ● מגיש הרה"ג אליהו קרשנבאום דיין ומו"צ ב'בית מדרש להוראה ומשפט' ● הסדרה התורנית-אקטואלית 'בעין משפט' מרתקת גולשים רבים בארץ ובעולם ● למאמרים נוספים ושאלות הלכתיות אתר הלכ"ה  הנחה לתשלום מראש


הרב אליהו קרשנבאום

בנוסף לאיסור ריבית שנאסר מדאורייתא, שהוא קציצת שכר שנותן הלווה למלווה בעבור קבלת ההלוואה, אסרו חז
"ל כמה וכמה דברים הדומים להלוואה בריבית.

אחד האיסורים הוא[1] – קבלת שכר עבור המתנת המעות בדרך מקח וממכר.

לדוגמה: על-פי תורה, זמן חלות החיוב של הקונה לשלם למוכר עבור המקח, הוא בעת קבלת המקח מאת המוכר. ועל-פי זה, במקרה שהקונה אינו מקבל את החפץ בעת התשלום אלא בשלב מאוחר יותר, נמצא שהקדמת התשלום למוכר, אף שבמהותה היא תשלום עבור מקח, מכל מקום להיותה מבוצעת לפני חלות חיוב התשלום (החל בעת קבלת המקח כנ"ל) – הרי היא כמו הלוואה הניתנת מהקונה למוכר.

ואם ישנה הלוואה, אסור שתינתן טובת הנאה כלשהי לקונה עבור הלוואה זו. לכן אסרו חז"ל להוזיל את מחיר המקח במצב של תשלום דמי המקח לפני זמן קבלתו, כיוון שההוזלה במחיר תיחשב כנתינת ריבית מהמוכר, ה"לווה", לקונה, ה"מלווה".

יש לציין, שאיסור זה קיים גם אם בעת דיבורו של המוכר עם הקונה הוא אינו מפרש שני מחירים: מחיר זול לתשלום מראש לפני קבלת המקח, ומחיר יקר יותר לתשלום בעת קבלת המקח; גם אם הוא מפרש ואומר לקונה רק את המחיר המוזל, כיוון שהוא מקבל את הכסף קודם זמן מסירת המקח ומוריד מהמחיר הקבוע – הדבר אסור מדרבנן משום איסור רבית.

דין זה מעורר בעיה הלכתית בעריכת מבצעי הנחות:

מצוי מאוד, שמוכר מעוניין לקדם את מכירת סחורתו ולשם כך הוא עושה "מבצע" ומכריז על הנחה הניתנת למשלמים עבור הסחורה עד לתאריך מסוים, כאשר מסירת הסחורה לרשות הקונה נעשית מסיבות שונות בתאריך מאוחר יותר.



לדוגמה: חנות ספרים הרוצה למכור כמות גדולה של ספרים מסוימים, מכריזה על רישום לקניית הספרים ודורשת תשלום עד לתאריך מסוים, ומתחייבת לספק לקונים את הספרים בתאריך מאוחר יותר.

כיוצא בזה: מארגני קעמפ רוצים להבטיח מראש את מספר הילדים המשתתפים בקעמפ, ועושים הנחה למשלמים את הכסף כמה שבועות לפני תחילת הקעמפ.

דבר זה מעורר בעיה של איסור ריבית, שנאסר על ידי חז"ל בכל פעולה של הוזלה בעת תשלום מראש, כנ"ל.



פתרון בעיה זו ייתכן בכמה אופנים[2], ומהם:
א) הסכמת המוכר לקבלת תשלום מהקונה באמצעות צ'ק דחוי או כרטיס אשראי בתשלומים.
ב) היתר "יש לו" למוכר ברשותו כעין הסחורה הנמכרת.
ג) היתר עיסקא.
ד) קבוצת רכישה.
ה) קבלת המוכר את הכסף כדיני פיקדון.
ו) קבלת הכסף הניתן מראש בהוזלה עבור שכירות פועל.
בכל אחד מאופני היתר אלה יש כמה תנאים וסייגים, וכפי שיתבאר להלן.|



***

א)    הסכמה לקבלת תשלום באמצעות צ'ק דחוי.



אם כחלק מתנאי המבצע המוכר מודיע לציבור הקונים שהוא מוכן לקבל צ'ק דחוי[3], שזמן פירעונו אינו לפני מועד אספקת הסחורה – הדבר מותר לכתחילה לכו"ע.

הכנסת אפשרות תשלום זו כחלק מתנאי ה"מבצע" המתפרסמים לציבור מלמדת, שכוונתו העיקרית של המוכר בהוזלת המחיר, אינה לשם קבלת המזומן קודם מסירת המקח, אלא סיבת ההנחה היא עניין אירגוני-כלכלי בלבד. הוא רוצה להתארגן מראש בנוגע לכמות הסחורה שמזמין ומוכר, וברצונו להיות בטוח בכמות שתימכר.

(לעיתים רבות, עבור דבר זה כשלעצמו משתלם למוכר לעשות הנחה. כמו כן ייתכן שהוא רוצה לגרום למכירה מרוכזת מהירה. גם דבר זה שווה כסף עבורו, עד שמחמתו הוא מוכן להוזיל במחיר הסחורה).

באופן זה, גם המשלמים מראש במזומן, אינם עוברים על איסור ריבית, כיוון שהמוכר גילה דעתו שהתשלום מראש במזומן אינו תנאי לעיכובא, וממילא אין כוונתו לשם הרווחת הזמן של הכסף. 

לפי דרך זו, יש להתיר גם כאשר המוכר מפרסם לציבור על נכונותו לתת את ההנחה למשלמים בכרטיס אשראי בכמה תשלומים. גם אפשרות זו מראה שסיבת ההנחה אינה מחמת קבלת הכסף מזומן מראש, אלא מסיבות אחרות כמוזכר לעיל[4].


ב)   
היתר "יש לו".



מבואר בשולחן ערוך[5], שאם ברשות המוכר יש את הסחורה הנמכרת כולה, מותר להוזיל את המחיר לקונה המשלם לפני אספקת המוצר

אפילו "פחות הרבה משער של עכשיו"
[6]. שכיוון שהסחורה קיימת ברשות המוכר, "עשאו חכמים נתינת הכסף" על-ידי הקונה "כאלו הוא קנין גמור . . להקנות הסחורה ללקוח מיד . . ואין כאן המתנת מעות".

כלומר: כאשר הסחורה האמורה להימסר לקונה בעתיד, קיימת בעת נתינת הכסף ברשותו של המוכר, החשיבו חז"ל את תשלום הכסף כמעשה קנין המבצע את העברת הבעלות על החפץ, וכאילו נגמרה המכירה כעת, וממילא אין כאן הלוואה כלל (ואף שבדרך כלל מעות אינן קונות לבד, לעניין איסור רבית החשיבו חכמים את נתינת הכסף כקנין גמור). 

אך בהיתר זה ישנם כמה וכמה סייגים, ומהם:

1) הסחורה שברשות המוכר המתירה להוזיל את המחיר, צריכה להיות בדיוק באותו המצב בה היא תהיה כאשר היא תימסר לרשות הקונה.

2) ההיתר הוא רק כאשר המוכר אינו מפרש ומגלה שישנם שני מחירים למוצר: מחיר זול למשלמים מראש ומחיר יקר יותר למשלמים בעת אספקת המוצר; אולם כאשר הוא מפרש שישנם שני מחירים הדבר אסור גם אם "יש לו" את המוצר ברשותו. וכתיבת מחירים בקטלוג/מחירון/אתר אינטרנט וכיו"ב נחשבת כמפרש.

3) מבואר בפוסקים[7], שההיתר להוזיל על סמך קיומו של המוצר ברשותו הוא גם כאשר רוצה למכור לכמה אנשים ויש לו כמות המספיקה לקונה אחד בלבד. אולם כל זאת הוא באם מוכר להם בזה אחר זה, אולם אם מוכר לכמה אנשים בבת אחת – היתר זה אינו מועיל.

ויש לעיין בזמנינו שהרבה מכירות נעשות באופן אוטומטי באמצעות אמצעים טכנולוגיים ללא ידיעתו של המוכר כלל, ויכול להיות שכמה אנשים קונים בבת אחת. במצב זה, ייתכן מאוד שהיתר "יש לו" לא יועיל.

4) כאשר מבצעים עיסקא על סמך היתר "יש לו", לדעת כמה פוסקים המוכר והקונה צריכים לדעת מעניינו של היתר זה, ומעובדת קיומה של הסחורה ברשות המוכר[8].

5) יש לעיין במקרה שאצל המוכר ישנו חפץ כעין החפץ הנמכר, אך הוא מפרש להדיא שמתכוון למכור חפץ שעדיין אינו בעולם. כגון: מוכר ספרים הרוצה לבצע הדפסה מיוחדת לשם המבצע שעורך ומפרש זאת להדיא. האם גם באופן זה יועיל היתר "יש לו", או שמא כיוון שמפרש להדיא שהמכירה היא על דבר שאינו בעולם, לא יועיל קיומו של חפץ כעין הדבר הנמכר ברשותו של המוכר.     


ג)    
היתר עיסקא.



כאשר המוכר מקפיד על תשלום מראש במזומן דווקא, וכן אין אפשרות להתיר על סמך היתר "יש לו" מחמת ההסתייגויות הקיימות בהיתר זה כאמור לעיל, ניתן לבצע עסקאות ומבצעים של הוזלה מראש על-פי היתר עיסקא.

ונקודת העניין היא, שההטבה (ההנחה) שמקבל הקונה עבור תשלום הכסף מראש הנחשב כהלוואה, נחשבת כפיצוי עבור הסכמתו לוותר על הצורך בשבועה לבירור הרווחים שנעשו בעיסקא, וכמו כל היתר עיסקא אחר.

לכתחילה ראוי לכתוב עבור כך היתר עיסקא מיוחד על-ידי רב הבקי בנושאים אלו, וכן להבין את מהותו ואופן פעולתו של ההיתר עיסקא; אך בדיעבד, עצם ההודעה המתפרסמת בכתב לפני הקונים קודם המכירה, שמבצע זה נעשה על פי היתר עיסקא – תועיל להתיר לקונה לשלם את המחיר המוזל.    


ד)   
קבוצת רכישה.



אופן נוסף שניתן להתיר דרכו ביצוע של רכישה בתשלום מוקדם ומוזל יותר, היא כאשר המוכר אינו מגדיר את העיסקא כעיסקת מכירה ממנו לקונה, אלא כקיבוץ של אנשים המתאגדים יחד לשם קנייה מרוכזת מאת ספק שלישי עם הוזלת עלויות. באופן זה, בעל העסק אינו בגדר "מוכר" לקונים, אלא כעין מנהל קבוצת רוכשים מול בית הדפוס, הספק וכל כיו"ב. ועל ניהול זה הוא לוקח את הרווח שלו כשכר טירחה.

אך חשוב להבהיר: אין מדובר אודות "משחק מילים" של שינוי תוארים בלבד, אלא מדובר אודות שינוי מהותי במעמדו של המוכר. בדרך כלל מוכר המבצע עיסקא מול קונה, האחריות המלאה על הסחורה רובצת עליו עד למסירתה לקונה, ובכל אופן, גם במקרה של נזק באונס שאירע לסחורה ח"ו וכיו"ב –עליו להשלים את התחייבותו לקונה ששילם כבר עבור הסחורה בהתאם למחיר שנקבע.

לא כך הוא הדבר בקבוצת רכישה. הקונים כולם אחראים במידה שווה, ובמקרה של נזק באונס שאירע לסחורה לאחר השקעת הכסף בה וכיו"ב – ההפסד הוא שלהם. כיוון שבעל העסק אינו בגדר מוכר אלא מנהל העיסקא – אי אפשר לחייבו באחריות במקרה של אונס.

לדוגמה: אם בין נתינת הכסף של הרוכשים למוכר, "המנהל", לבין ביצוע ההדפסה בפועל עלה מחיר הנייר באופן משמעותי, ובית הדפוס אינו מוכן לבצע את ההדפסה במחיר עליו סוכם מראש ודורש תוספת תשלום – "מנהל הקבוצה", המוכר, אינו אחראי על כך ועל כולם לשאת בתוספת זו[9].

וכך גם בענייננו: אם ה"מבצע" המנוהל על-ידי בעל חנות כלשהי מוגדר כניהול קבוצת רכישה גם למקרה של הפסד ח"ו, מותר להם להצטרף יחד וליהנות גם מהרווח, מהמחיר המוזל, הנוצר מהשקעת כספם בהדפסת הספרים באופן של תשלום מראש לדפוס וכל כיו"ב.

מובן מאליו, שאם אלה הם תנאי המבצע, על המוכר לפרסם את תנאי המבצע באופן שהוא והרוכשים יבינו היטב את מידת אחריותם ומידת אחריותו, ואת ההשלכות הנלוות לכך במקרה של הפסדים ח"ו.


ה)  
קבלת הכסף כפיקדון.



אפשרות נוספת שיכולה להתיר עריכת "מבצע" הנחות למשלמים מראש במזומן, היא על-ידי הודעת המוכר שמקבל את הכסף כפיקדון בלבד עד למועד אספקת הסחורה. באופן זה, הרי הוא מודיע מפורשות שהכסף אינו נמצא אצלו כהלוואה, אלא כפיקדון בלבד ולכאורה אין כאן כל בעיה של רבית.

אך חשוב להבהיר: גם כאן, הגדרת הכסף כפיקדון אינה "משחק מילים" בלבד, אלא יש לכך משמעות ממונית לגבי הסטטוס של הכסף. כסף פיקדון אסור לשימוש על-ידי הנפקד בכל צורה שהיא, ועליו לדעת זאת ולנהוג על-פי זה; מאידך – אחריות אונסין על כסף זה היא של המפקיד ועליו לדעת זאת (ובשומר חינם אחריות המפקיד היא גם על גניבה ואבידה).

כמו כן על המוכר להודיע מפורשות ובפרסום, שכל מי שיחפוץ, יוכל לקבל את כספו חזרה בכל שלב שהוא, ומכל סיבה שתהיה. כסף פיקדון הוא בבעלות המפקיד וזכותו לדרוש זאת חזרה תמיד.

כמו כן לאידך גיסא, אם תהיה עליית מחירים בחומרי הגלם, זכותו של המוכר לדרוש תוספת מחיר מכל אחד ממפקידי הכסף והם לא יוכלו לטעון למוכר שעליו לספק סחורה דווקא במחיר הראשוני. כיוון שעדיין לא נעשה מקח בשום אחד מדרכי הקניינים, אפילו לא קניין כסף, אין המוכר מחוייב לספק סחורה לפי המחיר המוזל שנקבע במקרה של אונס. ולדעת הרבה פוסקים, במקרה זה אין אפילו משום "מחוסר אמנה"[10].

וגם כאן, אם אלה הם תנאי ה"מבצע", על המוכר ליידע בכך את הרוכשים באופן שיבינו את ההשלכות הנלוות לכך.

ויש לציין, שבמציאות הקיימת בימינו, סכומי כסף גדולים המועברים למוכר, מופקדים בדרך כלל  בבנק. ובהרבה מקרים, עצם הפקדת הכסף בחשבון הבנק של המוכר, אפילו כאשר לא נעשה כל שימוש בכסף אלא הוא מצוי בבנק במצב פיקדון בלבד – מביאה למוכר טובת הנאה מסוימת מול הבנק. לדוגמה: לפעמים, יתרת זכות בפיקדון מביאה עמה הקלות בחשבון העובר-ושב כמו הגדלת מסגרת אשראי וכיו"ב. במצב זה, המוכר עושה שימוש בכסף המזומן שקיבל והדבר נחשב לכאורה כהלוואה ואסור[11]. לכן יש לבדוק היטב שהמציאות בפועל אכן עונה על הגדרת הכסף כפיקדון, שבו לנפקד אין כל הנאה מהכסף המזומן שברשותו.

עוד יש לציין, שפתרון זה אינו מציאותי בדרך כלל. רובם של המוכרים שעושים מבצעי הנחות, אינם מעוניינים בתנאים כאלה. המטרה המינימאלית בעריכת "מבצע" כזה היא – היות המוכר מובטח בכמות סחורה מסוימת שתימכר על-ידו, באופן שהכמות הגדולה שתימכר בזול תניב לו רווח לכל הפחות כמו כמות קטנה יותר שתימכר ביוקר. ועל דעת כן הוא עושה את העיסקא. לכן הוא אינו מוכן לקבל את הכסף בתנאי פיקדון המאפשרים לקונה לחזור בו בכל שלב מהעיסקא, דבר שעלול לסכן את כמות המכירות והרווח שיבוא מחמתן.


ו)      
נתינת הכסף עבור שכירות פועל.



מבואר בשולחן ערוך[12], שעל-אף שבשכירות פועל, זמן חיוב התשלום הוא בסוף זמן השכירות, מכל מקום, מעת התחלת השכירות, התשלום שייתן השוכר נחשב כתשלום עבור השכירות ואינו נראה כהלוואה למשכיר[13]. 

לכן, מותר לפועל (כגון בעל מלאכה וכיו"ב) להציג שני מחירים: מחיר זול עבור תשלום מראש, ומחיר יקר עבור תשלום בסוף זמן השכירות. אך זאת בתנאי שהפועל מתחיל את מלאכתו מיד עם קבלת הכסף, שהרי באופן זה ניכר שהתשלום הוא הקדמת חוב השכירות ומותר להשתכר מכך. אבל אם הפועל אינו מתחיל מיד[14] בעבודה, שאז חיוב תשלום השכירות גם הוא טרם התחיל – נראה כאילו השוכר מלווה לפועל כדי שיעבוד אצלו בעתיד במחיר נמוך יותר, והדבר אסור.

ועל-פי זה, במקרים שבהם ה"מבצע" הוא על מכירת מוצר שהתשלום עבורו כולל גם שכירות פועל לעבודה, כמו תשלום עבור קעמפ שהצוות המארגן מתחיל את עבודת ההתארגנות משך זמן לפני תחילת הקעמפ, ועל דרך זה בכל דבר שחלק ממרכיבי התשלום הם עבור שכר מלאכה של אנשים שכבר התחילו במלאכתם – יהיה מותר להוזיל את המחיר למשלם מראש, כיוון שבשכירות פועל מותר להוזיל בתשלום מראש עם תחילת השכירות[15].

אך באופן זה, צריך ששני הצדדים, המוכר והקונה, ידעו שההוזלה היא עבור מלאכתו של הפועל ולא עבור גוף המקח[16].









[1] ראה שולחן ערוך יו"ד סי' קעג ס"ז ואילך ובנו"כ שם. שוע"ר הלכות רבית סכ"ג.





[2] כל הפתרונות המוצעים להלן מועילים כאשר הם נעשים לפני ביצוע העיסקא. אולם במצב שכבר נעשתה העיסקא באופן האסור ללא אחד מהפתרונות דלהלן, ישנו איסור על הקונה לקבל את המקח תמורת המחיר המוזל גם בדיעבד (ראה בנסמן בהערה הקודמת).



ויש לפנות לרב הבקי בדינים אלו בכדי לפתור את הבעיה במצב זה.





[3] כאשר המוכר מוכן לקבל צ'ק דחוי שכתוב על שמו ונכתב בו "למוטב בלבד", בוודאי שיש להתיר על-פי המבואר בפנים, שהרי אין כל שימוש בצ'ק זה עד לתאריך המופיע בו. ואין זה אלא כצ'ק ביטחון בעלמא.



אך גם אם המוכר מסרב לקבל צ'ק כזה אלא רק צ'ק סחיר שניתן להעביר אותו הלאה ולהשתמש בו ככסף – הרי כיוון שביכולת הקונה לתת צ'ק שלו, הרי למעשה אין כאן שום נתינת מעות מהקונה למוכר עד מועד הפירעון, וסחירותו של הצ'ק היא רק מחמת נאמנותם של הסוחרים בו. אם כן בפועל אין כאן שום הלוואה.





[4] גם במקרה שהתשלום הראשון יהיה בכל אופן לפני קבלת הסחורה, מכל מקום ניתן להחשיב זאת כדמי קדימה בלבד, שתוכנם הוא דמי רישום וביטחון להשתתפות ב"מבצע".





[5]   שו"ע סימן קעג ס"ז. ט"ז סק"ט. ש"ך סקט"ו. שוע"ר סעיף כג.





[6] לשון רבינו הזקן בסעיף כט.





[7] חוות דעת סי' קסג סק"א. וכ"פ הרבה מהאחרונים.





[8] ראה חוות דעת שם לעניין היתר פסיקה. וכתבו כמה פוסקים, שגם בהוזלה בעינן ידיעתם – ראה תורת רבית פ"ט סי"ב.





[9] זהו בעצם ההבדל בין הלוואה לנתינת כסף להשקעה: בהלוואה האחריות המלאה על הכסף היא של הלווה, ובאופן זה אסור למלווה לקחת רווח, ריבית; אולם בהשקעה, הכסף נשאר באחריות הנותן, וכיוון שהוא נוטל חלק במקרה של הפסד, לכן מותר לו לקחת חלק גם ברווח.





[10] כמבואר בחו"מ סי' רד בסופו, שבשינוי השער י"א שאין בו משום מחוסר אמנה. וראה שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קב. שבט הלוי ח"ד סי' רו.





[11] ופוק חזי מה מוכנים סוחרים לעשות ולתת עבור הפקדת סכום כסף גדול בחשבון הבנק שלהם למשך זמן, גם אם לא יהיה בכך כל שימוש.





[12] ראה שו"ע יו"ד סימן קעו ס"ו ובנו"כ שם. שוע"ר הלכות רבית ועיסקא סעיף טז.





[13] שהרי אין זה אלא "שכר הקדמת פריעות החוב" של השכירות שכבר החלה, ושכר זה מותר – שוע"ר סעיף טו.





[14] עיין לשון רבינו הזקן בסעיף טו. 





[15] אפילו במפרש שההנחה היא עבור התשלום מראש.





[16] כמו כן צריך שחומרי הגלם הכלולים בעיסקא זו יהיו בגדר של "יצא השער" בכדי להתיר את הפסיקה מראש, כמבואר בדיני פסיקה.


הדיין הרב אליהו קרשנבאום, על רקע תמונת אילוסטרציה
הדיין הרב אליהו קרשנבאום, על רקע תמונת אילוסטרציה

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. כמה הערות לענ"ד
(2018-02-25 17:22:47)
1. מה שהביא מהחוו"ד (בהערה 7) שמותר להוזיל ביש לו אפילו לכמה אנשים על אותו סחורה, לא נראה כן משו"ע אדה"ז מדכתב שההיתר הוא שעשו נתינת המעות כקנין גמור (ובפרט את"ל כשיטת הב"י והט"ז שהעמידו דבריהם אדין תורה, דלענ"ד א"א לומר כן בשום אופן). ואם כש"אין למוכר סחורה זו כולה בעת שמקבל המעות, אף אם כבר נתן מעות על סחורה זו לאחרים שיש להם, אין זה מועיל להתיר לו למכרה בזול בשביל הקדמת המעות הואיל ועדיין לא גבאה מהם אינה נחשבת כשלו שיוכל להקנותם ללוקח מיד", כ"ש וק"ו כשאין לו מספיק סחורה בשביל כל הקונים בזול. ועוד, שהרי ההיתר הוא (ראה בבא מציעא מו,ב) שאם חוזר בו מקבל מי שפרע, והרי לא יקבל מי שפרע אם אינו יכול לתת הסחורה לכל אחד ואחד.
2. מה שהביא (בהערה 8) שגם בהוזלה בעינן ידיעתם "ענין ההיתר", לענ"ד משמע בסעיף מו שמותר גם אם אינם יודעים ענין ההיתר, שהרי בכל אופן מכוונים לקנות. משא"כ בעיסקא, "אם הלוה אינו יודע כלל ענין ההיתר הכתוב בשטר חוב... לא נתכוין למכור כלל אלא ללוות הלואה גמורה והאיך יקנה המלוה אם הלוה אינו מקנה לו. ואין צריך לומר אם המלוה אינו יודע ענין ההיתר שאינו מתכוין לקנות כסף כלל וליטול קנס בעבורו אלא להלואה גמורה".
3. תמיהני על מ"ש שיכול לכתוב שנעשה ע"י היתר ועיסקא ומשמעות הדברים היא "שההטבה (ההנחה) שמקבל הקונה עבור תשלום הכסף מראש הנחשב כהלוואה, נחשבת כפיצוי עבור הסכמתו לוותר על הצורך בשבועה לבירור הרווחים שנעשו בעיסקא, וכמו כל היתר עיסקא אחר." שהרי ידוע שנקודת ההיתר מבוסס על זה שהמתעסק יכול לישבע לבסוף ובפועל יכול לבחור בסוף העיסקא לשלם. משא"כ אם כבר הסכימו בראשית העיסקא.
4. איני מסכים עם מ"ש שבתשלום עבור קעמפ, שהצוות המארגן מתחיל את עבודת ההתארגנות משך זמן לפני תחילת הקעמפ ,מותר להוזיל את המחיר למשלם מראש כיוון שבשכירות פועל מותר להוזיל בתשלום מראש עם תחילת השכירות. דפשוט שאין משלמים בשביל ההכנות, אע"פ שא"א בלא"ה. [ובפרט שבדרך כלל משלמים גם לפני זה.]


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן