"המשכילים" שניסו בכל כוחם להילחם בכ"ק אדמו"ר הצמח צדק, השתמשו בכל האמצעיים שעמדו לרשותם. אחת הדרכים היתה מסירה והלשנה לשלטונות. לשם ביצוע מזימתם הם "שתלו" מרגלים בליובאוויטש. מטרת המרגלים הייתה לעקוב מקרוב אחר המתרחש בחצרו ובביתו של הרבי, ולדווח על כך למרכז שלהם, על מנת שיוכלו להכין את ההלשנה לשלטונות.

אחד המרגלים המפורסמים שהצליח להשתחל ולהתערות בתוך חצרו של הרבי היה המשכיל ליפמן פלדמן. פלדמן, בשנות ה-50 לחייו, הגיע לליובאוויטש, יחד עם אשתו, בשנת ת"ר. הוא ואשתו התחזו ליראי שמים, ונהגו לבוא לבית הכנסת להתפלל בוקר וערב.

ליפמן פלדמן היה מומחה גדול ביצירת נרות. על שם מומחיותו בתחום הנרות, הוא נקרא בפי כל בשם "ליפמן עושה נרות". מיד לאחר שהתיישב בליובאוויטש, הוא פתח מפעל נרות. הוא הציע שותפות בעסק שפתח, להרב הקדוש רבי ברוך שלום, בנו הגדול של הצמח צדק. לאחר שקיבל את הסכמת אביו, נכנס רבי ברוך שלום כשותף בעסק הנרות של ליפמן.

הנרות שיוצרו במפעל הנרות בליובאוויטש קנו להם שם טוב, ומכל הערים והיישובים שמסביב לליובאוויטש, נהרו אנשים רבים לקנות את הנרות.

ליפמן-"עושה נרות" ניצל את קרבתו לבנו של הרבי, והפך להיות בן בית בחצרו של הרבי. הוא העניק נרות חינם לביתו של הרבי ולבתי בניו. גם בתי הכנסת בליובאוויטש נהנו מנרות חינם שהעניק להם ליפמן המרגל. אשתו של ליפמן, שקראה לעצמה בתיה מרים, חילקה בכל ערב שבת נרות חינם לנשים עניות בליובאוויטש.

ליפמן שהעסיק במפעל הנרות פועלים רבים, נהג בכל יום לתת הוראות לעובדיו, ואילו הוא עצמו ניצל את שעות הפנאי והרבה להסתובב בין בתי הכנסת בליובאוויטש, ובבתיהם של בני הרבי, ואף באכסניות בהם התגוררו החסידים שהיו באים לרבי, כדי לשמוע על מה משוחחים החסידים.

ליפמן היה מציג עצמו כאיש פשוט שרצונו ללמוד ולשמוע סיפורים מהרבי. האנשים היו רוחשים לו כבוד רב, כי התבלט ביראת השמים שלו, והצטיין במתן צדקה ביד רחבה.

בעיקר השתדל ליפמן לשוחח עם האורחים הרבים שהיו נוהרים לליובאוויטש. היה שומע מהם על מצוקותיהם ועל בקשותיהם מהרבי, וכן על העצות והתשובות שנתן להם הצמח צדק.

באותה שנה נודע לחסידי חב"ד שהתגוררו בעיר וילנה כי מתנגדי החסידות הלשינו על אדמו"ר הצמח צדק בפני השלטונות. החסידים מווילנה שלחו שליח מיוחד עם העתק ההלשנה לאדמו"ר הצמח צדק. השליח היה החסיד ר' שלמה משה, שתפקידו היה לעקוב אחרי המשכילים והמתנגדים בווילנה.

כאשר הגיע ר' שלמה משה לליובאוויטש, הוא מצא שם חסידים רבים יושבים בהתוועדות חסידית. בראש אותה התוועדות ישבו החסידים המפורסמים, רבי יצחק אייזיק מהומיל ורבי ברוך מרדכי מבברויסק. ר' שלמה משה לא מיהר להכניס את כתב המלשינות לרבי. הוא לא רצה לצער אותו. בתחילה רצה להיוועץ עם גדולי החסידים כיצד לנהוג.

בהתוועדות דיברו החסידים הגדולים על הייסורים הגדולים שסבלו בעבר החסידים ממתנגדיהם. וגם כיום המצב הוא נורא, שהממשלה מנסה להתערב בחינוך ילדי ישראל ולהכניס בחומר הלימודים דברי כפירה. החסידים המשיכו ודברו על אודות נבזותם של המשכילים שמסיתים ומדיחים את בני ישראל מתורת ישראל.

בשעת ההתוועדות הבחין ר' שלמה משה שאחד האורחים שעמד על ספסל צדדי ומרוחק עורך רישומים על פיסת נייר. נדמה היה לו, לר' שלמה משה שהאיש הזה מוכר לו וכי הוא כבר פגש בו בעבר. הוא ניסה להיזכר היכן פגש באיש הזה.

ר' שלמה משה, שהיה לו חוש בלשי מפותח, הבחין שהאיש הוא לא אחד החסידים מהשורה שבאים תדיר לרבי, ולמרות שהיה לבוש כאחד מהם, ומחא כפיים בעיניים עצומות, היה האיש חשוד בעיניו. במשך כל ההתוועדות לא הסיר את עיניו ממנו.

לאחר דקות ארוכות של התבוננות באיש, הבחין ר' שלמה משה שהוא קורץ בעיניו לליפמן "עושה נרות", וליפמן החזיר לו קריצה. לפתע נזכר ר' שלמה משה שהחשוד שקורץ בעיניו לעבר ליפמן, אינו אלא בנימין-מומר.

רעד וחלחלה עברו בגופו של ר' שלמה משה. האיש הזה, בנימין-מומר, היה יהודי שהמיר את דתו. הוא הועסק כמרגל ע"י הממשל באזור וילנה, והפיל את חיתתו על כל תושבי האזור. יהודים וגויים כאחד רעדו מפניו. הוא היה צמא-דם ואכזר מאין כמוהו. מאות אנשים הוצאו להורג בגלל הלשנותיו של בנימין-מומר. והנה הוא עומד כאן בליובאוויטש מחופש לחסיד ועורך רשימות.

ר' שלמה משה, ההמום והמזועזע, ניגש לאחר ההתוועדות לגדולי החסידים, רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי והראה להם את ההעתק של המלשינות ששלחו מתנגדי החסידות לשלטונות. הוא הוסיף וסיפר להם שהמרגל המסוכן בנימין-מומר, התחפש לחסיד ונכח בעת ההתוועדות, ובאמצע ההתוועדות הבחין שהוא קורץ בעינו לעבר "החסיד" ליפמן עושה-נרות. והרי ברור עכשיו שגם עושה הנרות הוא מרגל.

ר' שלמה משה מיהר לעקוב אחרי ליפמן עושה-נרות ובנימין-מומר. שניהם צעדו יחדיו באחד מרחובותיה של ליובאוויטש. ר' שלמה משה צעד אחריהם עד שהגיעו לביתו של ליפמן. לפני שבנימין-מומר נפרד מליפמן הוא אמר לו: "במשך היומיים שאני נמצא פה לא הצלחתי במשימתי, ובחינם שלחו אותי לכאן. בעוד שעתיים אני עוזב את ליובאוויטש, ואני אמסור למטה הראשי שכל מה שדיווחת על פעולותיו של הרבי הוא נכון, וכי הרבי אינו עוסק בענייני הכלל אלא עוסק בלימוד תורה ובחסידות, והאנשים המגיעים אליו שואלים אצלו על ענייניהם הפרטיים, וכי לרבי אין זמן להתעסק בענייני הכלל". בסיום דבריו אמר המומר בנימין לליפמן: "אני חושב שאתה יכול לסיים את תפקידך בליובאוויטש ותוכל לחזור למקום מגוריך".

ליפמן ביקש מבנימין להיכנס לביתו לארוחת ערב. אבל בנימין ענה לו שהוא כבר שבע מהמאכלים הכשרים שאכל ביומיים האחרונים. הוא ילך לתחנת המשטרה, יציג את תעודת הבלש שברשותו, ואז יכינו לו ארוחה דשנה מבשר חזיר ושומן.

ר' שלמה משה חזר אל רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי וסיפר להם את כל מה שראה ושמע. החסידים הגדולים סיפרו שבשבועות האחרונים חקרו אותם אנשי הבולשת בקשר לעסקנותו בענייני הכלל של אדמו"ר הצמח צדק. עכשיו הם הגיעו לרבי להתייעץ אתו בכל הנושאים הללו.

למחרת הגיע אחד החסידים לביתו של הרבי וסיפר, שמפקד משטרת ליובאוויטש סיפר לו, שבאמצע הלילה נשמעו דפיקות חזקות על דלת תחנת המשטרה. כשפתחו את הדלת עמד שם יהודי לבוש בגדי חסידים. החסיד הושיט לשוטרים תעודה המעידה כי הוא איש בכיר בבולשת הרוסית. פחד נפל על שוטרי ליובאוויטש, איש בעל תפקיד כה בכיר הגיע לבקר בתחנת המשטרה שלהם. האיש חקר את השוטרים בכל הקשור להתנהגותו של הרבי ושל חסידיו. לאחר שאכל ארוחה הגונה, הוא הסיר את "התחפושת החסידית", לבש בגדים רגילים, וביקש שניקח אותו לתחנת המשטרה בעיירה ליוזנא. לפני שיצא לדרכו, הוא הזהיר אותנו שאיש לא ידע שהוא ביקר בליובאוויטש.

רבי יצחק אייזיק מהומיל ורבי ברוך מרדכי מבברויסק, ואתם גם ר' שלמה משה סיפרו לאדמו"ר הצמח צדק מכל אשר התרחש עם המרגלים. הם גם סיפרו לו שהנדיב ר' ליפמן הוא בעצם "חסיד מתחזה" שנשתל בליובאוויטש כדי להעביר ידיעות ללוחמים נגד הרבי. הרבי ציווה עליהם שלא יספרו לאיש שליפמן הוא מרגל. רק לבנו רבי ברוך שלום, שהיה שותפו של ליפמן במפעל הנרות, ציווה הרבי לספר.

אחרי שבועיים, בא ליפמן "עושה-נרות" לרבי ברוך שלום ואמר לו כי הוא מוכרח לחזור לביתו, וכי הוא אינו יודע מתי יחזור לליובאוויטש, לכן הוא רוצה למכור את חלקו במפעל הנרות. אחד מתושבי ליובאוויטש קנה את חלקו של המרגל ליפמן, ומאז לא דרכה יותר רגלו בליובאוויטש.