קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







ביזנעס כהלכה ● בעין משפט
(יום שלישי, י''ב סיון תשע''ז)
ישנה מחשבה הרווחת בציבור, שהעולם העסקי הינו מנותק ומובדל מהעולם התורני הלכתי, אך ההיפך הוא הנכון. דוגמא לכך, בטור שלפניכם ● מוגש ע"י 'בית המדרש להוראה ומשפט' בראשות הרה"ג מאיר אהרון מגיש לגולשי COL טור שבועי הלכתי בדיני ממונות שבין אדם לחבירו על-פי פסקי רבותינו נשיאנו ● מגיש הרב אליהו קרשנבאום דיין ומו"צ ב'בית מדרש להוראה ומשפט' ● הסדרה התורנית-אקטואלית 'בעין משפט' מרתקת גולשים רבים בארץ ובעולם ● למאמרים נוספים ושאלות הלכתיות אתר הלכ"ה ביזנעס כהלכה




ישנה מחשבה הרווחת בציבור, שהעולם העסקי הינו מנותק ומובדל מהעולם התורני הלכתי, החל בסוברים שבעולם העסקי חייבים לעגל פינות וא"א לצמד לכללים הלכתיים 'קדומים', דרך הטענה שרב שמעולם לא הריח מהו 'ביזנע'ס' אינו יכול להבין ולהדריך בדברים הללו, וכלה באנשים שכלל לא מבינים ויודעים על בעיות הלכתיות שהם נופלים בהם פעם אחר פעם.

אך ההיפך הוא נכון, אף שבעולם העסקים  שזורים בעיות הלכתיות בצמתים שונים, ישנם פתרונות והכוונות לכל בעיה, ואדרבה ככל שבעל-העסק מברר ומתייעץ עם רב קודם שמתחיל בעסק כך הפתרונות ההלכתיים רבים ופשוטים יותר.

"כתיב 'וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה', האדם עליו רק לעשות כלי לפרנסתו, ולהשתדל בכל כחו אשר הכלי יהי' טהור מכל סיג ופסולת דאונאה כו', היינו שיהי' הכל על-פי דיני מתורה, אשר אז הוא כלי ראוי לברכה העליונה בשנים: פרנסה בריוח, ואשר הפרנסה תלד למקום הראוי" (היום יום כ"ז סיון)

***

בסייעתא דשמיא נפתח לפני כשנתיים ב'בית מדרש להוראה ומשפט', 'מכון עסקי הלכתי' שבו נמצאים צוות רבנים ודיינים חסידיים שנותנים מענה ויעוץ הלכתי לבעלי עסקים מאנ"ש ע"פ פסקי רבותינו נשיאנו – להתייעצות והדרכה אתר הלכ"ה


להלן דוגמא לשאלה שנשאלה:

מצוי מאוד, ששני אנשים רוצים להשקיע ברכישת נכס כמו דירה וכיו"ב על מנת ליהנות מהרווחים, אך אין ביכולת כל אחד מהם לבדם לעשות זאת:

ראובן מצדו מחזיק סכום כסף מזומן ברשותו, אך סכום זה אינו מספיק לרכישת נכס רווחי וזמין, ומאידך, אין לו את היכולת להוציא משכנתא על שמו; לעומתו חברו שמעון אינו מחזיק כסף מזומן אך יש לו יכולת להוציא משכנתא מהבנק על שמו. וכעין המשל של החיגר והעיוור המובא בחז"ל: כל אחד לבדו אינו יכול לבצע העסקה, ודווקא בהצטרפות שניהם יחד ביכולתם לבצעה.

נתרצו שניהם וניגשו להוציא הדברים אל הפועל ביחד: ראובן שילם שליש מעלות הנכס במזומן (200.000 ₪), ושמעון הוציא על שמו משכנתא בשיעור שני השליש הנותרים (400.000 ₪ - 300,000 עבור החלק שלו בדירה + 100,000 עבור ראובן להשלמת חלקו בעיסקה).

ההסכם ביניהם היה כך: הנכס יושכר לשוכר, ודמי השכירות החודשיים, השייכים לשניהם בשווה, ישולמו עבור התשלום החודשי של המשכנתא.

לאחר שדמי השכירות השייכים לראובן (היינו 50% מדמי השכירות החודשיים) יכסו 100.000 ₪ מהמשכנתא, ראובן, שכבר השקיע 50% מדמי הנכס בעיסקא (סך 200.000 ₪ ששילם במזומן וסך 100.000 ₪ בדמי השכירות שלו שניתנו לפירעון המשכנתא), יחל לקבל חצי מדמי השכירות החודשיים כרווח מההשקעה, כדין שותף בנכס הנוטל את חלקו ב50% מהרווח (אף ששמעון ממשיך לשלם את חלקו בדמי השכירות כפירעון יתרת המשכנתא שנשארה עליו).

כעת בא שמעון וטוען, שעל ראובן לשלם לו גם את הריבית שהוא צריך לשלם לבנק עבור ה 100.000 ₪ שבעצם נלקחו עבור ראובן.

כלומר: כיוון שסיכמו על חלוקה שווה בנכס שקנו וברווחיו, אם כן נמצא שמתוך המשכנתא בסך 400.000 ₪ שלקח שמעון, 100.000 ₪ ניטלו עבור השלמת הסכום שצריך ראובן לתת עבור קניית הנכס, ולשם כך הם ניתנו למוכר. ולכן, על ראובן לשאת גם בהוצאות ה"ריבית" המשולמת לבנק עבור סכום זה.

מנגד, עומד ראובן וטוען, שההלוואה מהבנק ניתנה לשמעון ונרשמה על שמו. וכיוון שהלוואה זו נעשתה על-פי היתר עיסקא של הבנק, יכול שמעון לשלם לבנק את ה"ריבית" שנקבעה ביניהם; אולם העברת ה 100.000 ₪ למוכר הנכס עבור חלקו של ראובן בקניית הנכס, היא הלוואה חדשה משמעון לראובן שלא נעשתה על פי היתר עיסקא, ואם כן יהיה אסור לראובן לשלם לשמעון שום סכום נוסף מעבר לקרן ( - 100.000 ₪).

האם צודק ראובן בטענתו?



*
אין ספק שלכתחילה הטוב ביותר במקרה כזה הוא, שכבר בעת הדיבור בין ראובן לשמעון אודות לקיחת המשכנתא עבור הדירה, יאמרו שלוקחים זאת על-פי ההיתר עיסקא המצוי בבנק, וגם העברת הסכום משמעון לראובן (בעת מסירתו למוכר הנכס עבור ראובן), היא על-פי היתר עיסקא.



אולם בדיעבד, גם אם לא דיברו ביניהם מפורשות שההלוואה מהבנק היא על-פי היתר עיסקא (אך שניהם יודעים שהלוואות הבנק נעשות על-פי היתר עיסקא), וגם אם לא דיברו על כך שההלוואה השנייה, הנעשית בהעברת הכסף משמעון למוכר עבור ראובן, תהיה בדרך היתר עיסקא – אפשר לסמוך על הרבה פוסקים המתירים לראובן לתת את עלות ה"ריבית" שמשלם שמעון לבנק על סך ה-100.000 ₪ שנלקחו עבור ראובן.

יסוד הדברים נעוץ בדברי הט"ז (ביו"ד סימן קע סק"ג), ששותף שלקח הלוואה לצורך השותפות על פי היתר עיסקא, למרות שהוא לבדו אחראי כלפי המלווה על ההלוואה, ואם כן השימוש בכסף זה עבור השותפות נחשב כהלוואה נוספת לשותף השני והלוואה זו לא נעשתה על-פי היתר עיסקא, מכל מקום אומרים אנו, שכשם שהוא לקח את הכסף מהמלווה על-פי היתר עיסקא, כך הוא גם נתן את הכסף לשותפו על-פי היתר עיסקא, אף שלא דיברו על כך מפורשות. "דבדרך שהוא מקבלו בעיסקא, כך הוא נותנו לשותפות בעיסקא".

והנה, בנוגע לשותפין – נתקבלו דברי הט"ז להלכה על רוב הפוסקים. אולם בנוגע לאנשים שאינם שותפים השולחים זה את זה לקחת הלוואה – יש מהפוסקים שפקפקו בכך (ראה ברית יהודה פ"ו הערות נא-ב).

על כן הטוב ביותר שבעת הבקשה ללקיחת ההלוואה יאמרו זה לזה שלקיחת ההלוואה היא על-פי היתר עיסקא, וכמו כן יאמרו זה לזה מפורשות שההלוואה השנייה (מהשליח למשלחו) גם היא נעשית על-פי היתר עיסקא. והטוב ביותר הוא שיפרטו זאת בכתב.

בדיעבד, אם לא אמרו זה לזה כאמור לעיל, יש בזה כמה חילוקי דינים וחילוקי דעות בפוסקים, ויש לשאול רב הבקי בדינים אלו כראוי.    



 



 



 





הדיין הרב אליהו קרשנבאום, על רקע תמונת אילוסטרציה
הדיין הרב אליהו קרשנבאום, על רקע תמונת אילוסטרציה

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן