מערכת COL | יום כ"ח ניסן ה׳תשע״ז 24.04.2017

נאומו של הרב דמיחובסקי: "הרבי מסר את העניין אלינו" • וידאו

הרב אפרים דמיחובסקי, משגיח ישיבת תות"ל כפר-חב"ד, הציג לפני חמש שנים, במהלך הכינוס הארצי השנתי ה-52 של חסידי חב"ד גישה בעניין הציפייה לגאולה, ובמיוחד על שיחת הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם" • "הרבי בא לאחרי כל הקיצין, והרבי אומר: אין לי יותר תאריכים של קיצים. כלו כל הקיצין. והביאור היחידי שאני מוצא איך אפשר להביא את משיח במצב הזה, הוא שכל אחד צריך להבין שזה העניין שלו, שזה יבוא מצדו - שהעניין הזה יהיה אכפת לו, שהוא יבקש את זה" • במלאת 26 שנה לזעקה המהדהדת, אנו מגישים את הנאום והתמליל המלא  • צפו בוידאו
נאומו של הרב דמיחובסקי:


הרב אפרים דמיחובסקי, משגיח ישיבת תות"ל כפר-חב"ד, הציג לפני חמש שנים במהלך הכינוס הארצי השנתי ה-52 של חסידי חב"ד שאורגן על-ידי 'צעירי-אגודת-חב"ד' בארה"ק גישה בעניין הציפייה לגאולה.

הרב דמיכובסקי סקר את ההתבטאויות של הרבי בנושאי משיח וגאולה ברבות השנים, החל מהמאמר הראשון שאמר הרבי בי' שבט תשי"א, וכלה בשיחות האחרונות שנשא הרבי בשנת תשנ"ב.

לתמליל המלא:

לחיים, לחיים!

ראשית כל, אנחנו נמצאים בכינוס ה-52, שזה בגימטריא נ"ב - השנה בה נאמרה השיחה של ש"פ חיי-שרה המפורסמת, עליה נתבקשנו לדבר. שמענו קודם קטע מהשיחה של פורים תשמ"ז, שכלל חלק מהשיחה השלישית והרביעית מאותה התוועדות, אבל זה רק קטע. בתחילת השיחה השלישית, אמר הרבי: ישנם כאלה ששואלים, למה בזמן האחרון הסגנון של ההתוועדויות משתנה. האמונה בביאת המשיח הינה אחד מהי"ג עיקרים. זהו דבר עיקרי ביותר ביהדות, ובפרט בפנימיות התורה ואצל רבותינו-נשיאנו - שכן, על-ידי הפצת המעיינות חוצה 'קאתי מר דא מלכא משיח'. אבל למרות זאת, לא מצאנו כזאת הנהגה אצל רבותינו-נשיאנו - שידברו על העניין של ביאת המשיח פעם אחר פעם וללא הרף. היו אמנם זמנים מיוחדים שהרבי הרש"ב דיבר בצורה מאוד מיוחדת אודות העניין של משיח. אבל זה נשאר באותם התוועדויות, ואחר-כך הוא עבר לנושאים אחרים.

כמו-כן בדור שלפנינו, דיברו על הנושאים הללו רק מפעם לפעם, מזמן לזמן - בהתוועדויות מיוחדות, בהזדמנויות מיוחדות. אולם, בזמן האחרון מדברים על זה ללא הרף, בצורה כזו שנראה כאילו רוצים להכניס בכח עניין מסויים במוחותיהם של האנשים. אז יש כאלה ששואלים: מה העניין בזה? ואז הרבי התחיל לבאר את הביאור הזה, ששמענו חלק ממנו קודם. את הדברים שהרבי הסביר שם, היה לנו אז מאוד קשה לשמוע. הרבי האריך בקושיא, כמו ששמענו קודם: כיצד ייתכן שלאחרי שיש 'קץ' מפורש מנשיא דורנו, בשנים תש"ג ותש"ד, והוא אף ציווה להדפיס את הדברים - עברו עשיריות בשנים, ומשיח עדיין לא בא? מה הביאור בכך?

הפתרון לכך שמשיח עדיין לא בא - הטלת האחריות על כל יהודי

והרבי אמר: ההסבר היחידי שאני מצאתי לזה, אחרי שהתייגעתי בזה - הרבי מדגיש במפורש 'אחרי שהתייגעתי בזה' - הוא שעכשיו הגיע הזמן שהעניין הזה, התפקיד הזה של האחריות לביאת המשיח - צריך לעבור מ"הנשיא הוא הכל" אל "הכל". עד עכשיו, היה אפשר לצאת ידי-חובה בזה שאנחנו נעשה את מה ש"הנשיא" אומר לנו לעשות, אבל ההתעסקות והאחריות לכך הייתה של "הנשיא" שהוא "הכל".

אבל הביאור שאני מצאתי - אומר הרבי - שכרגע זה הופך להיות חובתו של כל אחד וחובתה של כל אחת. "מ'דארף זיך אומקערן צו די הלכה אין רמב"ם" [=צריכים לחזור להלכה ברמב"ם], שאומר שהעולם כולו שקול, ואפשר להטות את הכף של כל העולם כולו, על-ידי מעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת. זאת ההלכה שעל-פיה כל אחד יכול להבין שזוהי חובתו הפרטית.

ואז הרבי שאל שאלה מבהילה: כתוב בגמרא שדווקא בתקופתו של הושע בן אלה, שהוא הסיר את כל המחסומים לעלות לירושלים - התרחש החורבן. הסיבה לכך שעם-ישראל נענש דווקא בתקופה זו, משום שכל זמן שהיו מחסומים והיו סיבות צדדיות שלא נתנו ליהודים לעלות לירושלים - זו לא הייתה אשמתם, שכן חסמו אותם. אבל ברגע שהוא פתח את השערים והוריד את המחסומים, ולמרות זאת לא עלו יהודים לירושלים כמו שצריך - זו כבר הייתה אשמתם, ועל-כך הם נענשו.

ואותו הדבר גם בענייננו: כל עוד העניין היה שלי, אין זה תפקידם של עם-ישראל - הרבי לא אמר את המילים הללו, אבל כך היה משמע - אך ברגע שזה הופך להיות התפקיד של כאו"א, אז "נטל את הקולר מעצמו ותלה באחרים" - כפי שהיה אצל הושע בן אלה, שעל-ידי שהסיר את המחסומים, נתלה הקולר בעם-ישראל. אבל הרבי אמר שבענייננו זה לא שייך. לא מדובר כאן על "הטלת הקולר", אלא זירוז בלבד בלבד, ומודיעים את הכתוב בספרים - שאין הדבר תלוי אלא בדבר אחד, בתנועה אחת. לכן צריך כאו"א להשתדל בזה, על-ידי מעשה, דיבור או מחשבה.

כך הרבי הסביר את השינוי שעשה בסגנון של ההתוועדויות, שינוי שניתן היה להבחין בו כבר בתשמ"ה, ובשיחה ההיא הרבי דיבר על-כך שאנשים שואלים למה הסגנון השתנה. וכך, הסגנון הזה נמשך בשנים הבאות בכל התוקף, והרבי הסביר בהתוועדויות למה משיח צריך להגיע לפני מנחה וכו'.

"גם אצלי בעצמי.. לא היה את העניין הזה"

בתקופה שלאחר הסתלקות הרבנית, הרבי היה בבית. לפסח הרבי הגיע ל-770, ובכל לילה היה שיחה. ממש כמו סוכות. זה היה רק באותה שנה. כשהגיע ח"י ניסן, הרבי התחיל את השיחה ואמר: שבתור בנו בכורו של בעל יום ההולדת, אז הוא יאמר שיחה. הרבי אמר שיחה מאוד מיוחדת. בין הדברים דיבר על-כך שהבאת המשיח זה תפקידו של כל אחד ואחד. וכל אחד צריך לדאוג לעורר יהודי אחר - איך זה שהוא ישן בגלות, גם הוא צריך לרצות את המשיח.

ואז אני זוכר איך שהרבי אמר - שיהודי יכול לבוא בטענה: מילא הנחת תפילין עם יהודי אחר, הרי יש ציווי בתורה להניח תפילין, ויש ציווי "הוכח תוכיח את עמיתך". אבל לצעוק "עד מתי" בכדי להביא את המשיח? אלו הם דברים שלא ראו אבותינו!

הרבי עצר לרגע וחייך. ואמר: מאיפה אני יודע שיטענו כך? כי אני בעצמי לא ראיתי זאת אצל אבא שלי ובטח לא אצל הסבא שלי. ואפילו אצלי בעצמי - הרבי כך עצר ואמר 'אני לא יודע איך לקרוא לזה' - אבל לפני שבאתי לארה"ב, גם אצלי לא היה את העניין הזה. אבל עכ"פ "אזוי אזוי איז דער עניין". הרבי לא הסביר, כך הוא העניין וכך כרגע צריך להיות.

וכאמור, הדברים הלכו והתווספו משנה לשנה. אלו שהיו אז אברכים או בחורים בוודאי זוכרים את השפה המיוחדת של תשמ"ח ותשמ"ט, תש"נ, תנש"א ותשנ"ב. אני זוכר איך שבשבת מקץ תנש"א הרבי התחיל את הפארבריינגען, ואמר ש'נמצאים בש"פ מקץ, וזה מזכיר מיד את קץ הגאולה'. הרבי הסביר שבטבע בני-אדם שכאשר האדם מונח בעניין מסויים, כל דבר שהוא רואה מיד מזכיר לו את הקשר לעניין שבו הוא מונח. אז במילא שמונחים בענין אחד ויחיד - בביאת הגאולה האמיתית והשלימה, ומגיעים לשבת מקץ, קודם כל זה מזכיר על קץ הגאולה וקץ הימים.

אווירה של שמח"ת בשבת חיי-שרה

אנחנו נמצאים עשרים שנה אחרי השיחה של חיי-שרה תשנ"ב, השיחה האחרונה שיש לנו מ'כינוס השלוחים', היום לפני עשרים שנה. בשיחה הזו הרבי דיבר באמת דיבורים מיוחדים מאד. בכלל הייתה אווירה של שמח"ת, ואם יש מקום שהרבי מדבר על עצמו, אמנם בהבלעה, אבל באופן הכי גלוי - הרי שזה בשיחה הזאת, כאשר דיבר על רבותינו-נשיאנו ועל שבעת קני המנורה. אנחנו נמצאים עכשיו יומיים אחרי כ' מר-חשוון, יום הולדתו של הרבי הרש"ב. הוא אומר בתורת-שלום, שיש לו הוכחה שמשה רבינו בשמח"ת לקח משקה - כי הוא משבח ומברך את שבט גד "ושם חלקת מחוקק ספון", שהאוהל של משה רבינו נמצא בשבט גד. איך אפשר לדבר כך? אלא מאי, בשמח"ת "מ'נעמט משקה", אז הכל בסדר. דרך אגב: זה נשמע ווארט יפה מאוד. אבל הרבי שואל שם בהערה: הרי זה לא היה בשמח"ת? זה היה בחודש אדר!

אלא כל העניין של שמחת זה "שמחה לגמרה של תורה", ומכיוון שהוא גמר לראשונה את התורה באדר, הרי זה שמח"ת, ולוקחים משקה, וממילא "חלקת מחוקק ספון". בכל-אופן, זו הייתה האווירה באתה שבת. כל השלוחים היו שם, והרבי דיבר כמו בשמח"ת. וידוע שבשמח"ת הרבי נתן נתינת מקום לניגונים כאלה שכל השנה אין להם נתינת מקום. ואכן, הייתה שפה מאוד מיוחדת באותה התוועדות. אני מדבר מתוך מה שאני זוכר, איך שהרבי אמר את הדברים באותה שבת, וכמו שזכיתי גם-כן לרשום באותו מוצאי-שבת. הרבי אמר אז שתי הוראות לפועל: ההוראה מהשידוך של יצחק ורבקה, שהשידוך שלהם זה העניין של יחוד מ"ה וב"ן (כמבואר בלקו"ת פרשת ברכה) - שבכל עבודה ופעולה של כל יהודי צריך להיות ניכר היחוד של מ"ה וב"ן.

השקט שלאחרי הסערה

זה סוג אחד של הוראה, ואח"כ הייתה הוראה שקצת יותר קרובה אלינו, ועל ההוראה הזו הרבי חזר שלוש פעמים! הרבי אמר אז, שכשם שלומדים את ספר הרמב"ם באופן כזה שמסיימים אותו במשך השנה (ג' פרקים ליום) - כדאי לעורר על-כך שיסיימו בכל שנה את התו"א והלקו"ת מתחילתם ועד סופם. עד כאן אלו הם דבריו הק' של הרבי.

וכאן הבן שואל: נמצאים בכינוס השלוחים בשעה שהרבי מדבר על עניינים הכי נעלים - על משיח. הרבי מדבר על עניינים כאלה שהוא אמר כמה שנים קודם לכן, שהוא לא ראה אצל אביו ולא אצל סבו, ואף לא אצל עצמו קודם. ופתאום הרבי אומר: ומה ההוראה לפועל מכל זה? ללמוד לקו"ת. והוא חוזר על זה שלוש פעמים. מה קרה? חזרנו לתר"ח? היה קץ של כ"ק אדמו"ר הזקן על תר"ח, והצ"צ אמר שהוא התקיים על-ידי שנדפס הלקו"ת. ואחר-כך הרבי מהר"ש אמר שצריך משיח כפשוטו. וכאן, בשיחה של חיי"ש תשנ"ב, הרבי חוזר על זה שלוש פעמים.

ביקשו פה לדבר על "סערת הגאולה", כפי שנכתב בכותרת. כשנכנסתי לפה, מישהו אמר לי: "אתה הולך לדבר על סערת הגאולה? אנחנו בשקט שלאחרי הסערה! אנחנו מסמלים את השקט שלאחרי הסערה. איזה סערה יש היום?". ואותו אחד באמת צדק, כי צריכים להתבונן טוב כאשר אנחנו שומעים את השיחה של פורים מ"ז, או שיחות אחרות. כי באמת באותה תקופה הייתה תחושה כזו. שהיינו ב-770 בתשנ"ב, היה מתח באוויר. אף אחד מבין הבחורים לא יכל לראות משהו מעבר לחודשיים, לשלושה חודשים. שום תוכניות לא היו. אם בשנים הראשונות הרבי היה צריך לדבר נגד "תכלית", הרי שבאותה תקופה היה ברור שאין מה לתכנן תוכניות. ללמוד אנגלית? זה היה מופרך! בשביל מה? הרי במילא משיח מגיע! עשרים שנים עברו מאז, ובא אותו אברך ואומר: "על איזה סערה אתה מדבר? השקט שאחרי הסערה!".

ואכן, האם שייך היום שמישהו יעמוד בכזה מעמד ומצב או לפחות במצב דומה לכך? הרבי לא אמר עוד 'קץ' - הוא ביקש שאנחנו נקח את האחריות אבל כששומעים את השיחה הזו של פורים מ"ז, ושיחות כיוצא בזה - אפשר לשמוע באופן ברור ביותר, שהרבי לא בא להוסיף עוד קץ. הרבי לא בא ואמר שתנש"א או תשנ"ב, זה עוד 'קץ' או שעת הכושר. אבל אנחנו התרגלנו שזה מה שהרבי אומר. שהרבי מאוד לא רצה שיקרה כ"ז אדר וג' תמוז, והסביר בתוקף את העניין של משיח.

סירבנו להקשיב לדברים - שפשוט לרבי אכפת על כל רגע שבה 'שכינתא בגלותא', ועל-כך שומעים שהוא מזיל דמעות בהתוועדות. זה עבר לידנו ולא ידענו לקלוט את זה. מבחינתנו הוא רצה לתפוס תקופה מסויימת - 'עכשיו נביא את המשיח'. ועל-פי ההנחה הזו, אכן מובן, שאחרי 'גל' בא 'שקט', שכן, כמה זמן אפשר להחזיק מתח של גל. שייך לדבר עשרים שנה אחר-כך, ולומר שהעניין בתקפו? אבל כששומעים את השיחה הזו של פורים תשמ"ז, שהרבי מדבר על ה'קץ' שהרבי הריי"צ על תש"ג ותש"ד. ואחרי זה הרבי אומר "אז זאל נישט ווער זאל רעכנען קיצים" [=אין יותר מי שיכול לחשב קיצין], ועוד יותר, אומר הרבי, 'מ'דארף נישט רעכנען קיצים', 'גענוע חשבונות', כלו כל הקיצין בפשטות. הרבי בא לאחרי כל הקיצין, והרבי אומר: אין לי יותר תאריכים של קיצים. כלו כל הקיצין.

והביאור היחידי שאני מוצא איך אפשר להביא את משיח במצב הזה, הוא שכל אחד צריך להבין שזה העניין שלו, שזה יבוא מצדו - שהעניין הזה יהיה אכפת לו, שהוא יבקש את זה.

הדור לפי הפרנס

זו תפיסה אחרת לגמרי. הרי זו טעות שכולנו טעינו, גם-כן ה"ראשיכם שבטיכם". היה מי שאמר שהרבי אמנם לא אמר תאריך, אבל הכוונה לשנה. היה אחד עם ראש יותר 'קר' שאמר, הרבי התכוון לשלוש שנים. והיה אחד שאמר, אמנם שהרבי אומר "תיכף ומיד" - זה לא "בשורה", אלא זה רק 'בטחון בביאת המשיח', אבל שהרבי אומר "בקרוב ממש" - זה לא יכול להיות יותר מ-15 שנה. ועכשיו, נעדכן כל הזמן את ה"בקרוב ממש"? הרבי התכוון ליותר שנים ויותר, וכן הלאה? אבל האמת היא שהרבי לא נתן לנו שום 'קץ' או תאריך. הרבי אמר ש"העיניים הרוחניות של היהודי רואים שהכל כבר כאן". למה זה מתעכב? הרבי אומר שהביאור היחידי שהוא מצא, שאנחנו צריכים להתחיל להתרומם. אמנם עשינו הרבה פעולות מאז, אבל אם נשים לב, הם כולם היו תחת הכותרת של ה"פרנס לפי הדור" - הכנסנו את הרבי במושגים שלנו. הסגנון היה: 'הרבי הבטיח, הרבי יקיים. אנחנו נפרסם'.

אבל בשיחה ההיא רואים שהרבי נתן לנו את הכוח וציווה זאת מאיתנו - שאנחנו צריכים לקיים. ועל-כן אין פלא שיושבים בשבת חיי-שרה תשנ"ב, והרבי אומר ללמוד את הלקו"ת במשך שנה כמו שלומדים רמב"ם מתחילתו ועד סופו, וחוזר על זה שלוש פעמים! זה עבר על-יד האוזן שלנו, אבל לא הבנו שהכוונה היא 'כפשוטו'. שהכיוון צריך להיות לדעת חסידות בהיקף כמו שהרבי רצה. בפורים מ"ז, הרבי מדבר על תומ"צ באופן בסיסי יהיה כמו שצריך. אבל שיושבים השלוחים, הרבי אומר להם שהלקו"ת, שעבודת החסידות צריכה להיות כמו שצריך. ברגע שאנחנו נפנים זאת, אנחנו בעצמנו נתחיל להתרומם. במקום להוריד את הרבי למושגים שלנו, אנחנו נתחיל להתרומם, ונגיע לכך שה"דור לפי הפרנס" ולא להיפך.

אינך רוצה להתרגל למצב? למד חסידות!

ועוד דבר אחד, שניתן להבין את ההוראה האמורה: אין זה סוד. והרי נמצאים עשרים שנה אחרי. ומתחיל להיות 'השקט שלאחרי הסערה'. הרבי אמר על 'אור וחום ההתקשרות' לרבי הריי"צ שנה לאחרי הסתלקותו שיש חשש שהדבר יתיישן. וכאן עברו כבר עשרים שנה. התפקיד אמנם מובן. אבל מאין אפשר לקחת כחות על זה? יש הרבה צרות מאוד קשים, אבל במשך הזמן מתרגלים אליהם. אבל כשחייל ישראלי נמצא חמש וחצי שנים עמוק בתוך המרתפים של החמאס, הוא לא מתרגל לזה. לא ייתכן שבהתחלה זה יהיה קשה, אבל אחר-כך זה יהפוך לשיגרה. זה קשה בשנה החמישית, בדיוק כמו בשנה הראשונה. ומבחינה מסויימת זה יכול להיות יותר קשה.

אבל במה דברים אמורים? כאשר הוא לא איבד את השפיות שלו.  אבל כל עוד הוא לא איבד את השפיות - הוא לא יכול להתרגל לזה. אנחנו צריכים להוציא את השפיות שלנו - מתוך התו"א והלקו"ת, מתוך ה-1700 מאמרים שהרבי נתן לנו, מתוך התורה של הרבי. בלי זה אנחנו נתרגל. אם אנחנו נתרומם, נלמד חסידות, נלמד שם מה זה 'יהודי', מה זה 'נשמה כללית'. ועד כמה אנחנו נמצאים במצב של 'בור' שאנו מושלכים אליו כל-כך הרבה שנים. וברגע שאנחנו נקשיב להוראות הללו של הרבי, ולתפקיד שנתן לנו בהבאת המשיח. לא יהיו לנו שום קושיות - הם לא יתחילו לכתחילה ולא נצטרך תירוצים עליהם. וכאשר אנחנו נקיים את מה שהורה לנו, אז יש לנו הבטחה, כפי שאמר בשיחה הידועה, שאם נצעק 'מיט אן אמת' אז מזמן משיח כבר היה בא.

נתחזק בלימוד החסידות, משם נוציא את השפיות שלנו, ונזכה על-ידי כך לגאולה האמיתית והשלימה.

*

לצפיה בוידאו:

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.