הרב שלום דובער הלוי וולפא

בחסדי ה', זכינו שוב לחגוג השנה את חג המצות בדיצות, אצל ילדינו ונכדינו היקרים, משפחת הרב נחמיה וילהלם ורעייתו בתנו מרת נחמי, בבנגקוק תאילנד. כרגיל, הסיפורים ששומעים מהמטיילים במהלך הסעודות, מרגשים עד דמעות. ואני רושם בזה כמה גרגירים שאספתי מתוך עשרות רבות, בסעודת חג אחת בליל שביעי של פסח.

לא להנתק מהשורשים

אחת האורחות מספרת:
"אני נינה של הגאון הגדול הרב... שחיבר את הספרים הידועים על הש"ס... (השמטתי את הפרטים, אבל אכן מדובר על אחד מגדולי ישראל האמיתיים, גדול בתורה וביראה, שספריו נלמדים בכל הישיבות). אני מטיילת במזרח כבר כמה שבועות. העוגן היחידי שיש לי שלא לשכוח את המקור, ולהיות קשורה עכ"פ בחוט דק, לסבא רבא שלי, אלו בתי חב"ד. התפילות, הסעודות, הניגונים, וקבלת הפנים הלבבית של הרב והרבנית, כאן בבנגקוק, מחזירים אותי למה שאני באמת (קולה נשנק מבכי). אני מורה בארץ לחינוך מיוחד, ומקבלת על עצמי, על אף הקושי המובן, להתייחס לכל אחד ואחת מהתלמידים שלי, באותה אהבת ישראל ללא גבולות שבה קיבלו אותי כאן."

עד כמה הרבי "רלוונטי"

אחד האורחים, חרדי בעל תפקיד חשוב מאד בשטח הרבנות בארץ (לא רב, אלא תפקיד טכני חשוב), מספר:
"אני ליטאי מבטן ומלידה. ידוע לי שהרבה מחברי הליטאים לא קולטים עד כמה שהרבי מליובאוויטש ממשיך להנהיג את עם ישראל. אבל כשמטיילים בעולם נדהמים מהראיה הנבואית והמנהיגותית של הרבי, שכבר לפני עשרות שנים, חזה בעין רוחו הכבירה את המצב של היום, כשמאות אלפי יהודים מטיילים ברחבי תבל, והוא הצליח לשתול את אלפי שליחיו ולטעת בהם מסירות נפש ואהבת ישראל אדירה, ולהציל את המוני המטיילים, באוכל כשר, במקוה, בבתי כנסת, בשעורי תורה ובאוירה של מצוות וקדושה.
"בתוקף תפקידי אני יודע מה עושים בתי חב"ד בארץ הקודש, ברוסיה, ברחבי אירופה ובכל העולם, ובפרט בתי חב"ד למטיילים בכל פינה נדחת.
"לולא חזונו של הרבי שמנהיג בכל התוקף גם היום, מי יודע איך היה נראה כלל ישראל בדורנו."

אני סוגרת מעגל

גברת שבאה לבקר את בנה, המטייל כבר שנה במזרח, מספרת על ילדותה בבית הספר חב"ד במושב אביטל בתענך שבעמק יזרעאל, בצילו של המנהל הדגול הרה"ח ר' יצחק ידגר. מסתבר שהמורה שלה היתה אמו של אחד הבחורים השלוחים כאן בבית חב"ד. היא מספרת על השיעורים של הרב ששונקין בתענך, ועל האהבה לתורה ומצוות שנטעו בה שליחי הרבי שם.
והנה היא סוגרת מעגל ונפגשת שוב עם חב"ד, כשהבן אומר לה: "את רואה, אין לך מה לדאוג, אני בידים טובות".

מחושך גמור לאור

צעירה שמעידה על עצמה שמעולם לא היה לה או למשפחתה כל קשר לעניני תורה ומצוות, מספרת:
"טיילתי עם חברה שלשה חדשים. לא היינו בליל הסדר בשום מקום, כי זה לא עניין אותנו. לפני יומיים החלטנו מכמה סיבות להמשיך כל אחת בנפרד.
"הייתי מאד עצובה ובודדה. הלכתי לבקר באזור התיירות בשוק ה"קאוסאן". פתאום אני רואה שלט גדול "בית חב"ד". בכלל לא ידעתי שהיום יום ששי ותיכף שבת, כי כבר מזמן איבדתי כאן את חשבון הימים. חשבתי שזה כאילו הזוי שכאן בתוך הטירוף הזה של מליוני תיירים, ורעש פול ווליום מחריש אזנים, ועשן מטיגוני כל מה שזז, יש בית חב"ד, ומתוך סקרנות נכנסתי לראות מה זה בדיוק.
"מיד עם כניסתי נגשה אלי מישהי ושאלה אם אני רוצה לאכול או לשתות משהו. עניתי שלא, שכן נכנסתי רק להציץ. אבל היא המשיכה שוב לשאול, האם ארצה להשתתף בערב בסעודת שבת. הסכמתי. ואני שמעולם לא ראיתי מה זה שלחן שבת, הדלקת נרות, סעודה כיד המלך, דברי תורה שמדברים אליך. הרגשתי פתאום כבר לא לבד אלא במקום שמכבדים ואוהבים אותי כמו שאני. למחרת, אמרה לי מישהי שכל שבת אחה"צ יש שיעור של הרבנית. באתי והוקסמתי מהדברים. עכשיו אני שוב איתכם בסעודת החג ומבטיחה להמשיך את הקשר.
פתחתם לי את העיניים. נולדתי מחדש."

ממתק לכל ילד יהודי

גברת נכבדה מהארץ, מנהלת אחד מבתי הספר הממלכתיים הגדולים באיזור המרכז, מספרת:
"אחד מבני משפחתי עבד פעם כאן וסיפר לי תמיד על בית חב"ד בנגקוק.
לצערנו הרב הוא נפטר ובאתי עם בעלי לפני כמה שנים לבקר את המקום שהוא כל כך אהב. השנה חזרנו ואני שוב נדהמת מהמסירות של הרב והרבנית, להיות במקום כזה כבר 22 שנה, ולתת את שנותיהם היפות ביותר, ואת כל מרצם וכוחם עבורנו המטיילים.
"כמנהלת בית ספר, אני יודעת להעריך את הנס הבלתי מובן, איך שהצליחו לגדל בתוך הגיהנום הזה של ה"קאוסאן" משפחה כזו בלי עין הרע, ילדים ילדות עם דרך ארץ, מקיימים מצוות ועוזרים להוריהם בעבודת הקודש. אני אינני דתית במלוא מובן המילה, ומנהלת בית ספר לא דתי, אבל החלטתי שגם בבי"ס ממלכתי צריכים לדעת את עיקרי היהדות, שבת, חגים, ההיסטוריה של עם ישראל, והמיוחדות שלנו כעם הנבחר. ובכן, בכל יום ששי אני עושה כינוס גדול של 800 ילדי בית הספר שבניהולי, וחוזרת בפניהם את ה"ממתק לשבת" של הרב נחמיה..

זהו, אני שמרת שבת

אבא שומר מצוות, שמטייל עם ילדיו, כולל בת בגיל 25, מספר בהתרגשות:
"הבת שלי הגדולה אינה דתית לצערי, והיא לא רצתה להשתתף בליל הסדר. התכנית שלה היתה לנסוע גם בשבת חול המועד לאחת הערים הסמוכות, להשתתף בחגיגה גדולה של הגויים, המושכת אלפי צעירים וצעירות. והיא הזמינה ושילמה כבר את הטיסות ואת החדר בבית המלון.
"לבסוף הצלחנו להשפיע עליה שתבוא לכאן לליל הסדר. אחרי ליל הסדר היא אומרת לי: "אבא, אני לא נוסעת לחגיגה, אני שומרת שבת. נקודה."