הרב זושא וולף

י"ט כסלו תרס"ד, העיירה ליובאוויטש. באולם הגדול של ישיבת "תומכי תמימים" מתקיימת התוועדות לרגל חג הגאולה הק"ה של רבינו הזקן מייסד חסידות חב"ד.
בראש ההתוועדות יושב כ"ק אדמו"ר הרש"ב, ונוכחים בה גם בנו וממלא מקומו הרבי הריי"צ, ה"מנהל פועל" של הישיבה שנוסדה אך לפני כשבע שנים, משפיעי הישיבה, ומאות מתלמידי התמימים. ימי ההוד בליובאוויטש שבליובאוויטש.

התמימים מנגנים בדביקות את "הניגון של גורארי", פעמיים ושלוש. אך אחדים מהתמימים, בציפייתם לשמוע את דברות הקודש של הרבי הרש"ב, החלו להשתיק את המנגנים.
הרבי הרש"ב הבחין בכך, הורה לבחורים להמשיך את הניגון, ופנה אל הרבי הריי"צ שעמד מולו: "משום מה הבחורים שרים היום ב"קבלת עול" מוזרה. מתכוונים לעניין אחר, כאילו מצפים לעבור כבר לדבר אחר ולא למה שעושים עתה. לא זו הדרך.
במקום ובעניין שאדם עוסק – עליו להיות שם, וכשיעבור לאחר מכן לעניין אחר, אז להיות שם. אך כל עוד הוא עוסק בעניין מסויים – אל לו לחשוב על העניין הבא.
התנהגות כזו מוכיחה את האמת שבדבר, הקשר וההזדהות עם תוכן הדבר שבו אדם עוסק, מבטאים יחס של אמת לעניין, מבלי לצפות לבריחה ממנו. אין, אפוא, מקום לחיפזון".

ה'משפיע' הרב מיכאל בלינער ("ר' מיכאל דער אלטער"), שנודע כבעל אהבת ישראל עצומה והיה אב רחום לתמימים, ניסה לסנגר על הבחורים, ואמר לרבי הרש"ב, אשר התמימים אכן מעוניינים לשמוע את דברי הרבי, והניגון מהווה עבורם כעין הקדמה לדברי הרבי. אמר לו הרבי: "למרות זאת – לא זו הדרך. לא יתכן לעסוק בעניין ולחשוב מתי להיפטר ממנו. התייחסות כזו נוגדת את האמת, וכאילו העיסוק הנוכחי הוא רק למראית עין. הכרחי שהבחורים ידעו זאת". ("תורת שלום" עמוד 48, בתרגום ללה"ק).

לפני יומיים יצאנו מחג הפסח זמן חירותנו, אולם לא סיימנו עם תכני ומשמעות החג. בסיום ההגדה שלו כותב הרבי, אשר אדמו"ר הזקן לא הכניס בסידורו בסיום ההגדה את המילים "חסל סידור פסח" הנהוגות בנוסחאות אחרות, שכן בחב"ד חג הפסח איננו מסתיים אלא הוא נמשך תמיד.

כאשר אנו מבקשים ונדרשים להסיר מאתנו את השעבוד ולהמשיך את החירות החסידית הפנימית החב"דית על כל השנה כולה, מן העניין לעורר על תופעה שפשטה במחנינו שכולה ניגוד למשמעות של חירות, וניגוד לציור ה'פנימי' של חסיד.

לפני כארבע-חמש שנים, עם התפתחות הטלפונים החכמים, הוזלת המחירים והנגשתם לכל, החלה להתפשט בקרב חסידי חב"ד השימוש בתוכנת המסרים המידיים הפופולארית "וואטסאפ". כיום רבים מתוכנו עושים שימוש נרחב בתוכנה זו, ובכלל זה חברות בקבוצות וואטסאפ ייעודיות שונות, ובמרכזן חברות בקבוצות חדשות פנים-חב"דיות רבות.

אין אני בא לעסוק בשורות אלו בסכנות הרוחניות הטמונות בעצם השימוש בטלפונים המכונים משום מה 'חכמים', אשר כבר בי"ד רבני חב"ד עוסק בסוגיה זו בעובי הקורה, אלא רק בתופעה ובסכנה החברתית הפנים-חב"דית ההולכת וגוברת הנובעת מהשימוש הבלתי מושכל ביישום הוואטסאפ.

קשה למצוא דבר המנוגד יותר לעולמה של חב"ד המאופיין ב'פנימיות', רצינות ומתינות, מדמותו של אברך חסידי שהתנהלותו אמורה לשדר "פנימי" רצינות ועומק בכל הליכותיו, מאשר עיסוק בלתי פוסק במאות ואף אלפי הודעות המתקבלות במכשיר הנייד שלו, מאשמורת הבוקר ועד חצות לילה – הודעות אשר רובם-ככולם בעניינים של מה בכך, של בטלה והבלים.

מרחק רב התרחקנו מאבני הדרך שהציב לנו הרבי הרש"ב לדמותו של החסיד החב"די, המאופיין בהמצאות פנימית ויסודית בכל עניין בו אנו עוסקים, "במקום ובעניין שאדם עוסק – עליו להיות שם", ועד שגם זירוז ניגון במחיצת הרבי לשמיעת דברות קודש נחשבת כחיצוניות שיש לשוללה – ועד לעיסוק אובססיבי והשתעבדות לכלי המשמש לרדידות, תזזיתיות ועיסוק בלתי פוסק בעניינים של מה בכך.
כל מי שעוסק בתחומי השפעה של מסירת הרצאות, מסירת שיעורי תורה, התוועדויות בקרב קהילות אנ"ש, וכיוצא בזה, יודע עד כמה נעשה לאחרונה בלתי אפשרי לקיים שיעור, הרצאה או התוועדות ראויים לשמם, כאשר בידי רבים מהמשתתפים נמצאים מכשירים אלו ועושים ביישום זה שימוש בלתי פוסק תוך כדי הרצאת הדברים. וכיוצא בזה בהשתתפות באירועים ובשמחות וכדומה.

אולם, בעוד שכאשר מדובר רק בקבלת מאות הודעות-סרק על בסיס יומיומי, הנזק שבדבר הוא בעיקר בבטלת זמן יקר לעיסוק בהבלים ובאיבוד הציור החב"די ה'פנימי' להוויה המייצגת רדידות וריקנות - הרי כאשר מדובר על קבוצות הוואטסאפ של מה שמכונה "חדשות חב"ד" לסוגיהן, כאן כבר מדובר בסכנה חברתית ראשונה במעלה ובאיום גובר והולך על החברה החב"דית.

לצערנו ולהוותנו, בשנים האחרונות מתמודדים בחסידות חב"ד עם שורה של אתגרים וחילוקי-דעות פנימיים, מהם בעלי דעות מנוגדות עזות, כאשר חלק מרכזי מהדיונים בנושאים אלו מתנהל בקבוצות החדשות השונות, המהוות את כיכר השוק הציבורית העכשווית.

הגיעו הדברים לשיא בשנה החולפת, כאשר במסגרת פולמוס הצבא החריף, המאבקים הפנימיים בכפר חב"ד, הפולמוס סביב מפעל הפצת המעיינות "פעילי חב"ד", ופרשיות נוספות שאירעו לאחרונה, הוצפו קבוצות החדשות החב"דיות בהיקפים חסרי תקדים של לשון הרע ורכילות, מחלוקת ופגיעה בזולת, עד שתופעה זו מהווה סכנה ברורה ואסון מובהק לרקמת החברה החב"דית.

מחקר מפורסם קובע, אשר בקריאת עיתון "ניו יורק טיימס" נחשף הקורא לכמות כה גדולה של חדשות ומידע אשר בעידן שלפני הופעת העיתון, האדם הממוצע היה נחשף אליהם בחיים שלמים; ועם התפתחות אתרי החדשות ברשת הממוחשבת, האדם נחשף כיום לכמות כה גדולה של חדשות ומידע, אשר בעידן שלפני התפתחות הרשת, קורא ה"ניו יורק טיימס" הממוצע היה נחשף אליהן בחיים שלמים.

בהשאלה על קביעה זו ניתן לומר, אשר תשפוכת הרכילות והלשון הרע הפנים חב"דיים אשר נחשפים אליהם החברים בקבוצות הוואטסאפ השונות ביום אחד, מקבילות לרכילות וללשון הרע אשר מי שאינו מחובר לקבוצות הוואטסאפ נחשף אליהן בשנים ארוכות.

אכן, אנו כחסידי חב"ד אמונים על השימוש ורתימת הטכנולוגיות לשירות הקדושה ולמטרות הפצת המעיינות, מתוך ידיעה אשר "כל מה שברא שהקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", ואף תוכנת המסרים המיידיים "וואטסאפ" בכלל זה, ויש בה אפשרויות חדשות ומדהימות של הפצת המעיינות ושימוש לצורכי קדושה; אולם ניתן לקבוע בוודאות, אשר בכל הנוגע לשימוש בתוכנה זו בקרבנו פנימה - הנזקים שבשימוש בה הולכים וגדלים לאין שיעור על התועלת המופקת ממנה.

דבר ברור הוא, שבהעדר קבוצות חדשות אלו, תופעות שליליות רבות קשות ועגומות שנחשפנו אליהם להוותנו בשנה החולפת, היו נמנעים מלכתחילה.

ופן נוסף לדברים: עובדה היא אשר המכשירים הניידים שלנו נמצאים ברשותם של בנינו היקרים, לא פחות ממה שהם נמצאים ברשותנו, והם נחשפים לכל מה שההורה נחשף אליו במכשיר שלו. האם יש מישהו שמעוניין שילדיו יחשפו אל נשמתם הזכה את כל הרוע, הרכילות והלשון הרע שהאב נחשף אליו, ואף סתם לדברים בטלים ולהבלים המועברים בקבוצות השונות?

יטענו הטוענים, אשר השימוש המרכזי ביישום זה הוא לצורכי עבודה, והוא מייעל רבות את עבודתו ומלאכתו של כל אחד, חוסך זמן ומקצר הליכים, מנגיש מידע ועוד, ולפיכך זהו כלי הכרחי שכיום אי אפשר להסתדר בלעדיו.

אני מרשה לעצמי לכפור גם ב"עיקר" זה. כותב השורות עוסק בשורה של תחומים המצריכים קשר רציף ומיידי עם אישים שונים, ובכלל זה מעת-לעת בארגון של פרויקטים ארציים מרכזיים, ובתחומים נוספים, ובכל אלו הדברים נעשים בס"ד בהצלחה ללא שימוש ביישום הוואטסאפ, ואף ממכשיר נייד שאין בו חיבור אל הרשת הממוחשבת, ואולי דווקא בשל כך הדברים נעשים בהצלחה.

[במאמר המוסגר אוסיף בשולי הדברים ואומר, אשר גם בנוגע לקבוצות הוואטסאפ האיכותיות השונות העוסקות בתחומים שכולן קודש, ככתבי יד קודש, סיפורים ושמועות וכדומה - ניתן לפקפק בנכונות הדבר אשר אברך חסידי צריך לקבל במשך 24 שעות היממה כתבי יד, סיפורים ושמועות, הוראות והנהגות.

סדר יומו של אברך חסידי מן המניין מתקשה להכיל סדר שכזה, מבלי שהדבר יפגע בהכרח בעשיית מלאכתו ושליחותו באמונה, בזמני התפילה ובשיעורי התורה הקבועים שלו, או בקשר הבריא עם בני משפחתו וילדיו. וזאת מבלי להזכיר את מגוון הקבוצות המשפחתיות. גבולות קבע הקב"ה בעולמו].

אכן, ישנן קבוצות וואטסאפ אשר הינן נחוצות והכרחיות, כמו קבוצות ייעודיות של הצלת חיים, קבוצות של מעשי וארגוני חסד, קבוצות פנימיות של שלוחים בבחינת "איש את רעהו יעזורו", וכדומה. ואין הדברים באים לשלול לחלוטין את השימוש והניצול בכלי זה, שהרי בהכרח שכח זה התגלה לכבודו של הבורא, להפצת המעיינות חוצה ולעשיית טוב וחסד;

הדברים נכתבים כדי לעורר על איבוד הציור החב"די ואודות האיום והאסון החברתי המתרחש עלינו בעקבות התופעות המצויינות לעיל, ולקרוא לשימוש מושכל ומינימלי ככל האפשרי בכלי זה. במיוחד בעמדנו בראשיתם של ימי ספירת העומר, אשר בהם אנו מצווים ונדרשים בנהיגת כבוד זה בזה.

א גיזונט'ן זומער.