מערכת COL | יום י"א ניסן ה׳תשע״ז 07.04.2017

י"א ניסן: "לצייר פני הרב" או "לצלם פני הרב" • בנימין ליפקין

"יכול חסיד לשאול את עצמו: למה להשתמש במונח "יצייר פני הרב" אם הלשון העכשווית והנגישה כל כך היום היא "יצלם פני הרב"? פעם היו מדברים, אחר כך התחילו להתכתב. היום כבר לא כותבים גם. שואלים אותך היכן אתה, אתה שולח מיקום..." • בנימיו ליפקין בטור מיוחד לרגל י"א ניסן • למאמר המלא
י
ברקע: הרבי יוצא מהכניסה הראשית של מרכז חב"ד העולמי 770 (באדיבות JEM, מספר תמונה 188436)


בנימין ליפקין

לפני שבועיים בדיוק נפלה בחלקי זכות כפולה ומיוחדת במינה. זה היה לקראת יום הולדתי שחל בכ"ז באדר. בלי שיהיה שום תיאום מוקדם בין השניים, הוגשה לי מתנה אחת בשתי וריאציות שונות.

היה זה חבר קרוב שלי שרכש מחברתJem את התמונה המקורית של אחד היותר משמעותיים ביותר בחיי, בעת עוברי על פני הרבי בחלוקת השטרות לצדקה (אותו תיארתי בפרוטרוט בטור זה בעבר) ופיתח עבורי על עץ. שעות אחדות לאחר מכן קידמה את פניי הפתעה נוספת שעליה עמלה זוגתי בדמות ציור משובח של אותה תמונה בדיוק בגודל ענק ומרשים.

לא יכולתי שלא להתרגש מכך שדווקא הרגע הזה, שמאז ומקדם היה כה קדוש ומיוחד לי על פני עשרות פעמים נוספות שבהן זכיתי לעבור על פני הרבי ולקבל את ברכתו הקדושה, נבחר לפתע, 26 שנים וחמישה חודשים לאחר שהתקיים בידי דורשי שלומי וטובתי, האחד באמצעות תמונה והאחד באמצעות ציור. ובמשך כל אותה שבת לא חדלתי להתבונן במסר שלבטח טמון בתזמון הזה ובמהותו.

האמת היא שאיני נמנה עם חובבי הציורים של הרבי. בעיניי בדרך כלל אין הציורים מצליחים להמחיש את האמת הצרופה הניבטת בתמונה. הציור הנוכחי יצא מגדר הרגיל משום שעד כה לא ראיתי ציור כה מדויק, אך מעבר לכך גם הגודל המדהים עשה את שלו ומעבר לכך, היה בו עוד דבר שייתר אותו על פני התמונה – עם כל חדותה המחשמלת שאין ולא הייתה לה אח ורע. הציור מתמקד ברבי ובי בלבד וכמו מייתר את הדמויות הנוספות שלכדה המצלמה באותו רגע.

אבל זו רק התכונה החיצונית. ככל שהרביתי לחשוב על כך הגעתי למסקנה כי עתה נהירה לי יותר ההוראה של הרבי, שאותה מאז ג' תמוז איננו חדלים לחיות ולשנן. העצה-הוראה של הרבי, ששבה ונשנית בשיחות שלאחר יו"ד שבט תש"י, לחיזוק ההתקשרות וההליכה באורחותיו היא "יצייר פני הרב". בלשון מעשית, המשמעות בעולמו של מי שזכה וראה את הרבי פשוטה למדי. לעצום את עיניו ולצייר לעצמו כיצד ראה את הרבי, כיצד השתתף בהתוועדות של הרבי, כיצד שמע שיחה מפי קודשו של הרבי, כיצד ראה את הרבי בתפילתו, בהילוכו, בשיגו ובשיחו ובכל דרך. הרבי קובע כי זה המתכון לחזק את ההתקשרות לרבי בימים שבהם החושך מכסה ארץ ואותותינו לא ראינו.

יכול חסיד לשאול את עצמו: למה להשתמש במונח "יצייר פני הרב" אם הלשון העכשווית והנגישה כל כך היום היא "יצלם פני הרב"? למי אין אפשרות לשלוף מכשיר ולצלם. אקט הצילום שהיה פעם מסור לעולמם של מומחים הוא האופציה הראשונה שבה נוקט כל אדם. פעם היו מדברים, אחר כך התחילו להתכתב. היום כבר לא כותבים גם. שואלים אותך היכן אתה, אתה שולח מיקום. ואם אתה רוצה לשתף בחוויה שעוברת עליך, במקום להפליג בתיאור שלה אתה שולף מכשיר ומתעד. כמה קל. כמה פשוט.

ואכן, עולם התיעוד הוא כלי שרת מעולה ממדרגה ראשונה בעולם ההתקשרות לרבי. עליו מושתתת כל הבשורה של Jem – מעצמה חושית הערֵבה לכך שלא תשתכח תורת התקשרות מעדת חסידי חב"ד. לא הרי לימוד ועיון בתורת הרבי על כל מכמניה כצפייה בלתי אמצעית במראות מכל תהלוכות חייו בקודש. אין כמו ראייה שממחישה ומאמתת את הדבר ומקבעת אותו עמוקות בתודעה וברגש.



אולם יש רמה עמוקה ותובענית יותר. כשמצלמים אין עושים דבר, לכל היותר לוחצים על מתג, קיים או וירטואלי, והתמונה במלוא בהירותה קיימת באחת. לעומת זאת, בציור נדרשת מלאכה. עוד קו ועוד קו, עוד צבע ועוד אור – עד שנוצר הציור בשלמותו עד כי כל אחד יוכל להתבונן בו ולהיות מוקסם ממנו. זה מה שמצופה מעמנו בציור פני הרבי. לא להסתפק בהבטה חיצונית, סטטית ובלתי מחייבת, אלא להתבונן במחשבה, לשעבד את הלב, לתעל את החושים כולם להתקשרות אמת טהורה.

הנה כי כן לא בכדי, עד עצם היום הזה, כשרוצים להצביע על דמות ייחודית חסידית, מכנים אותה 'ציור'. גם כיום הזה אף אחד לא יאמר על דמות כזו 'צילום'. כי רק המילה ציור יכולה לבטא שלמות או לכל הפחות חתירה לשלמות.

אמור מעתה: מומלץ ונחוץ וחיוני לספוג, בכל עת מצוא, מראות קודש של הרבי בכל עת מצוא. אך בבד עם זאת, קריטי הוא הצורך לחיות עם הרבי בלימוד תורתו הקדושה, בהחלטה איתנה שלא עוברת שבת בלי ללמוד את ה'הנחה' ה'חדשה' היוצאת לשבת זו מכריכה לכריכה, בלי לעסוק באמת ובתמים בכל מה שהרבי דורש. מכל אחד ובכל עת.

*
אם דרושה המחשה וגם סיפוק של החושים הגלויים – הנה שילוב בדמות הגיליון החדש של "תחיינו" אשר הוא וקודמיו מספקים את הציור הפנימי המצטרף אל הצילום החזותי (ובהזדמנות זו, תודה לת' שלום מגידמן, האריה של "הוועד", שכאז כן היום סיפק לנפשי המשתוקקת עיון מוקדם. ישר-כוח!).

 י"א ניסן, יום הולדתו של אבינו רוענו, הרבי נשיא דורנו, יש לנו ממי לקבל דוגמה מוחשית ובוהקת בציור מעשי ואקטיבי של פני הרבי, גם מלשון פנים ופנימיות.

ביום הזה מתכנסים ובאים המוני תלמידי התמימים בארץ הקודש, בצוותא חדא, בהיכלה של ישיבת תומכי תמימים המרכזית ליממה של "לאשתאבא בגופא דמלכא". מחוץ להיכל הישיבה תשכל חרב איש באחיו ומחדרים אימה ומהומת אלוקים אבל הם משכימים ומעריבים על כל אלו. הם לומדים יחד את תורת הרבי, הם מתוועדים יחד אל תוך הלילה, הם מתקשרים בכל רמ"ח ושס"ה שלהם. כך, במו ידיהם, ברוחם ובנפשם, הם מציירים את תבנית הדורות הבאים.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.