שבעים שנה בדיוק, לאחר שהרבנית חנה ע"ה גילתה באוזני אנ"ש והתמימים בפאריז שי"א ניסן הוא יום הולדתו של בנה הגדול - הרבי, ששהה באותה עת בבירת צרפת בכדי לקבל את פני אמו שיצאה מעמק הבכא בדרכה לחוף מבטחים בארצות הברית, יחגגו אלפים ורבבות בכל רחבי תבל את יום הבהיר, הוא היום בו ירדה לעולם נשמתו הגדולה של נשיא ומנהיג דורנו, בי"א ניסן ה'תרס"ב.

ימים ספורים קודם יום הבהיר, מגיע ממכבש הדפוס "תורת מנחם - כרך השישים", הוא חלק ס' בסדרה המקיפה והגדולה שכוללת את דברי תורתו של הרבי במשך שנות נשיאותו. המיזם הכביר והשאפתני, שיצא לדרך בברכתו של הרבי ביו"ד שבט ה'תנש"א, הגיע לנקודת ציון חשובה. לראשונה, ניתן להשיג את כל דברי תורתו של הרבי במשך עשרים השנים הראשונות לנשיאותו ה'תש"י – ה'תש"ל, בהוצאה לאור ערוכה ומסודרת בלשון הקודש.

כרך השישים כולל בתוכו תמליל כמעט מלא (ערוך מעובד ומתורגם ע"פ הוראות והדרכות של הרבי לחברי מערכת ההו"ל) של ה"התוועדויות" הכוללות את מאמרי החסידות והשיחות מש"פ שמיני ועד ש"פ שלח שנת ה'תש"ל. תוכן הספר מותאם לתקופת השנה (חודשי ניסן-אייר-סיון), כך יכול כל חסיד ובני ביתו "לחיות עם הזמן" וללמוד את הספר החדש במקביל לימי הקיץ הבעל"ט. בספר שלושה עשר מאמרי דא"ח, שיחות הקודש בעת ההתוועדויות או בהזדמנויות נוספות, וכן חמשה 'מענות' שנמסרו למניחים שהתקשו בהבנת הדברים, כשהם משולבים בתוכן הדברים כנהוג.

הספר יוצא לאור על ידי מכון ההו"ל הרשמי של תורת הרבי בלה"ק - "ועד הנחות בלשון הקודש". מנהל המוסד הוא הרב חיים שאול ברוק, ובעבודת העריכה והכנת דברי התורה לדפוס משתתפים: ראש המערכת הרב יואל כהן, "חוזר" ראשי של כ"ק אדמו"ר זי"ע ומשפיע ראשי בישיבת תות"ל המרכזית; עורך ראשי של תורת הרבי בלה"ק הרב דוד פלדמן שמתמקד בכתיבת ועריכת התוכן; עורך משנה הרב ישראל שמעון קלמנסון שמתמקד בהכנת מראי מקומות וציונים, השוואות ומקורות בספרות התורנית ובתורת חב"ד, ובמיוחד בתורתו של הרבי בה דן בנושא פעם נוספת או בצורה אחרת; הרב צבי הירש נאטיק; הרב דוד אולידורט; הרב מנחם מענדל קפלן; הרב אהרן לייב ראסקין; הרב חיים אליעזר טווערסקי; הרב ישראל יונתן זילברשטרום; הרב משה זאקליקובסקי, הרב ישעיה מרנץ.

בפתח הספר באו כמה צילומי כתי"ק מיוחדים (המצורפים לכתבה זו) וזה דבר המעשה:

בכ"ה אייר נשא הרבי שיחה מיוחדת בפני המשתתפות של "כינוס נשי ובנות חב"ד" החמשה עשר. השיחה התקיימה במתכונת של "יחידות כללית - פרטית", היינו שלאחר שהרבי השמיע שיחה בפני הנאספות, היתה הזדמנות לכל אחת לגשת אל הרבי, להגיש פ"נ ודמי פ"נ וכו' ולשאול בעצתו ולקבל ברכתו (וכפי שנתפרסמו התמונות מהמעמד בשנים האחרונות). בחדר צדדי ישבו התמימים יוסף מינקוביץ ושלום בער עבער, שעסקו באותה עת בכתיבת ה'הנחות' ופרסומם ומיהרו להקליד את דברי הרבי כדי להכינם לפרסום במהירות האפשרית.

הם היו מקבלים את סליל ההקלטה, מתקתקים במהירות יחסית, ושוב מכניסים את הקלטת הבאה אל המכונה וחוזר חלילה. עד שהסתיימה היחידות, וכל אחת עברה וכו' היו דפי השיחה מוכנים בשלימות. בדרכו החוצה מבית הכנסת ניגש המזכיר אל הרבי והגיש את הדפים. הרבי לקח אותם לידיו ומיד שאל (באידיש) "זה מהיום בערב?!" ומשנענה שאכן כך, ניכרה שביעות רצונו הק' על פניו. הרבי לקח אתו את הדפים לביתו ולמחרת בבוקר החזיר את גליונות השיחה כשהם מוגהים מהחל ועד גמירא. בפתח "כרך השישים" מגישה המערכת את צילום הכתי"ק של הגהת שיחה זו.

ויה"ר שהמצב הזמני של העלם והסתר, בו איננו זוכים לראות ולשמוע תורה מפה קודשו יהיה "בטל בשישים", וזכות הופעת כרך השישים לנחת רוחו של הרבי יזרז וימהר את קיום היעוד והקיצו ורננו וגו' ונזכה תומ"י לשמוע שוב מאמרים ושיחות, תורה חדשה מאתי תצא.

*

להלן כמה 'פנינים' מהשפע העצום של דברות קדשו המתפרסמים בספר החדש, מהם בפעם הראשונה:

יובל לנשיאותו של הרבי הריי"צ
בסמיכות לתאריך ב' ניסן, ציין הרבי כי מלאו יובל שנים לב' ניסן ה'תר"פ, יום הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ובמילא יובל שנה להתחלת הנשיאות של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שהרי הנשיאות עוברת מיד ברגע הראשון, ו"מלך בן מלך אינו צריך משיחה". כן עורר הרבי לעשות 'חשבון צדק' מה פעלו במשך יובל השנים שעברו ומה ניתן לפעול עוד יותר מעתה ואילך, ברוח הוראותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.

תלמידי ה'קבוצה'
כפי הנוהג באותם שנים, תלמידי תות"ל מאה"ק היו מגיעים אל הרבי קודם חג הפסח ללמוד ולשהות שנה שלימה במחיצתו ובין כתלי ישיבת תות"ל המרכזית, וחוזרים לאה"ק קצת יותר משנה לאחר מכן בסיום חודש ניסן. בכרך זה אנו מוצאים שיחות מיוחדות בנושא: 1. דברים מעין 'קבלת פנים' לתלמידי ה'קבוצה' החדשה, ודרישה מהנהלת הישיבה לדאוג לקבל את כולם ללא יוצא מן הכלל, ולא להתחמק באמתלאות של חוסר מקום שינה ואכילה. 2. דרישה ברורה שהבחורים שהגיעו יישבו וילמדו מן הרגע הראשון שרגלם דרכה על אדמת ארה"ב, ולא כפי המצב ש"מסתובבים ברחוב לראות מה נעשה עם 10 מיליון גויים"... שהרי אם לא לומדים תורה "ובהוספה" מאשר בארה"ק, אין שום הצדקה להגיע לכאן. כן גילה הרבי בהתוועדות שהבחור שהשיב שהוא מתכוין להתחיל ללמוד רק לאחר הפסח... מיד הראו לו 'מלמעלה' שנוצרו בעיות עם הניירות שלו. 3. שיחה מיוחדת למסיימים וחוזרים לאה"ק, בדרכם לבסס ולהרחיב את ישיבות חב"ד באה"ק ובמיוחד בישיבת תורת אמת בירושלים עיה"ק, ובישיבה קרית גת.

מאחורי מסך הברזל
כמעט בכל התוועדות, מזכיר הרבי (ולרוב בקול נשנק ובבכיות) את החסידים הנמצאים עדיין "במדינה ההיא", או בכינוי "פדויי הוי'", ומברך אותם בכל מילי דמיטב בגו"ר ומאחל שייצאו כבר מעמק הבכא במהרה. כאשר היה גל של עלייה לאחר מתן היתרי יציאה, מזכיר הרבי את "הניצנים נראו בארץ", אלו שנסעו להתיישב בכפר חב"ד ובנחלת הר חב"ד, או הגיעו לקראון הייטס. בשיחה מסויימת במעלת הנשים שמעודדות את הבעלים והבנים ללימוד התורה ובשכר זה זוכות וכו' הזכיר הרבי במיוחד את הנשים שמעודדות את הבעלים והבנים ללמוד תורה במסירות נפש, בעליות גג ובמרתפים בהחבא.

הגזירה האיומה "מיהו יהודי"
בעיצומו של חג הפורים ה'תש"ל, פתח הרבי במערכה (גלויה) לתיקון החוק האומלל "מיהו יהודי", ובדרישה להכנסת המילה "כהלכה" שתגדיר שרק גיור ע"פ שו"ע הוא גיור. במקביל להתפתחויות סביב החוק והפרשיות שהיו קשורות בו, הרחיב הרבי את הדיבור בנושא במשך כל השנה כולה, מידי התוועדות, כאשר הוא מקשר את תוכן הדברים האמורים, הביאור בחומש ופירש"י, או אגה"ת בתניא, או בענינא דיומא, לנושא הכאוב שהעיק על ליבו הק' ללא הפוגה. כך בהתוועדות חג הפורים, אחרון של פסח, ש"פ אחרי, במכתב כללי לקראת ל"ג בעומר, וכיו"ב.
בעת ה"פאראד" שנערך בחזית בית חיינו אל מול עשרות אלפי ילדים, דיבר הרבי בפומבי על "הצרה הגדולה ביותר, שמעולם לא היתה דוגמתה בעם ישראל. לומר על גוים שהם יהודים, אע"פ שהתורה אומרת שהם אינם". "זוהי צרה לבני ישראל וגם צרה לאומות העולם" הטעים הרבי. עוד הוסיף, כי מאז ל"ג בעומר לפני 3 שנים (בשנת ה'תשכ"ז) בו דיבר על "מבצע תפילין", המבצע שהוכרז תקופה קצרה קודם פרוץ מלחמת ששת הימים, הוטב המצב באה"ק והיה שקט לפי ערך מהשונאים והמחבלים, וידוע ש"מבצע זה הציל אלפים ורבבות מישראל". ואילו כעת, כשהחלה צרה צרורה זו של 'מיהו יהודי' החלו שוב "ליפול קרבנות רחמנא ליצלן". וע"פ פסק הרמב"ם אסור לומר מקרה נקרית אלא יש לחשוב מיד מדוע קרה הדבר ולבטל את הסיבה שגורמת לצרה.

בעת ההתוועדות של ל"ג בעומר לאחר סיום ה"פאראד", הרחיב הרבי את הדברים, וזעק מקירות ליבו הטהור כשהוא מספר על התקפת הטרור הנפשעת על 'ילדי אביבים' על ידי מרצחים, וקבע שזו היא תוצאה מהחוק האומלל! הרבי פירט את מהלך המחבלים, שדילגו על אנשי הצבא ותושבים רגילים וחיכו לפגוע דווקא בילדים, דבר שלא מקובל במלחמות גם בין אוה"ע! וכל זה בדיוק חודשיים לאחר שנחקק החוק האומלל. ולפתע רואים שגם השונאים מסביב ואפילו הרוסים שנמצאים על הגבולות, החלו לעשות צרות, דבר שלא היה במשך 22 שנה! מאז ה'תש"ח.
הדברים של הרבי עוררו רעש גדול, ובהתוועדויות הבאות התייחס הרבי לטענות שנשלחו אליו, הייתכן שהוא מדבר כך ומקשר את פיגוע הטרור הנורא בו נהרגו 9 ילדים ועוד שלושה מבוגרים למצב של חוק מיהו יהודי. לא רק זאת, הרבי חשף בפני הקהל "איומים מפורשים" שקיבל, שבאם לא יפסיק במערכה הכבירה "יופסקו הקשרים ויופסקו התרומות" וכו'. הרבי הודיע שהוא לא מתפעל מכל אותם מאיימים, או מאלו שמתכחשים למציאות הזו, "סיבת הניצחון במלחמה הייתה בגלל מבצע תפילין! וגם את זה הם עדיין לא מוכנים לקבל בשכלם ולעכל. כך גם הם לא יכולים לעכל את דברי הרמב"ם שלכל צרה יש סיבה, ושצריך לפשפש במעשים ולבטל את המעשים החמורים המובילים לכך".

בהתוועדות אחרת זעק הרבי "מפקירים 16 מיליון יהודים! ומסתכסכים עם 2 ביליון גויים!", והגדיר מה הם שלושת השלבים הנדרשים באופן מיידי: 1) להתחיל בקירוב לבבות אמיתי, ועשיית שלום בתוך העם היהודי, ע"פ דרך התורה. 2) ה"דתיים" שלא מוכנים לוותר על כסא בממשלה ובכנסת צריכים להבין ולהכיר שהחוק האומלל הוא "היפך התורה" ועליהם להצהיר שהם יוצאים מהממשלה תיכף ומיד, בגלל סיבה זו, ולהתפטר. 3) לבטל תיכף ומיד את החוק האומלל והנורא, החוק שמתיר אפשרות של גיור שלא כהלכה. ובמילא ייפסקו הפיגועים והצרות שמעוללים הגויים ליהודים כתוצאה ישירה מכך. בהמשך, לקראת חג השבועות הורה הרבי שייצאו וידברו בכל בתי הכנסת, לעורר את דעת הקהל בנושא.