בנימין ליפקין

הייתי אז ילד קטן. למיטב זכרוני למדתי בכיתה ב'. ואתה, אחי, הגדול ממני בשבע שנים ותשעה ימים, נופפת לעברי בעלון 'החייל' שבידיך.

דומני שאת העלון הזה, שיצא בתדירות של אחת לחודש, הפיקו אז ניידות חב"ד. העלון ביקש מקוראיו הצעירים לשלוח חיבור תיאורי. התיאורים המוצלחים, הובטח, יופיעו על דפי העלון הבא. בוא, האצת בי, תשב ותכתוב להם על כינוס צבאות ה' שבו השתתפת בכותל המערבי. ואחר כך נשלח להם את החיבור. ישבתי לידך בהתרגשות והתחלתי לכתוב, כשאתה מדריך אותי, לואט באוזניי טיפים. תתחיל קטע חדש, שים נקודה, תמשיך בתיאור – עד שהדף היה מלא משני צדיו.

שבועות אחדים לאחר מכן כשהעלון הגיע לריכוזי אנ"ש בארץ, ובהם למקום מושבם של חסידי חב"ד בירושלים, מה גדול היה אושרי לגלות שהתיאור שלי פתח את צרור החיבורים ששלחו הקוראים. הייתה זו הכתיבה הפומבית הראשונה שלי ואליה הגעתי ביוזמתך ובהדרכתך הצמודה.

*

היום הזה, ח"י באדר, הוא יום הולדתך החמישים, לאורך ימים ושנים טובות ובריאות, ויש לי את כל הסיבות לחגוג ולהתרגש בו ואגב כך לשתף את קוראי הטור הזה במה שניתן ללמוד וללמד ממך ומדמותך.

בדמותך, אחי, בכל מה שהקרנת והנך מקרין כלפיי, אתה דמות מופת של שליח הרבי. בטרם מלאה שנה לנישואיך יצאת בשליחות הרבי (ובברכתו הקדושה ששבה וכפלה עצמה בכפליים לתושייה) לכפר סבא, שם חברת אל שליח הרבי, רב המרץ ואדיר המעש, הרב אהרן קנייבסקי הי"ו, ומני אז, זה קרוב לשלושה עשורים הנכם תרין ריעין דלא מתפרשין, יחדיו אתם מנצחים על האימפריה הגדולה שקמה והייתה בכפר סבא ומשמשת מגדלור של מעצמת שליחות.

כבחור צעיר, כפר סבא הייתה מקום הפעילות הטבעי שלי במבצעים, במועדים ובכל עת. ליוויתי יחד עמך את ההתפתחות המטאורית שהתחוללה בבית חב"ד מאז שכן בחדר קטן ברחוב ויצמן, כשלתפילות השבת הראשונות נקראים היו עוברי אורח מן הרחוב הראשי הסואן לעלות ולהשלים מניין עד הלום.

פעם אחר פעם פקדתי והנני שב ופוקד את בית חב"ד, על השלוחים הרבים שהשתרגו כענפים נושאי פירות מכל צדדיו, על המקורבים הרבים שגדלו בין כתליו עד שהפכו בעצמם לשלוחים ולאבות למשפחות חסידיות לכל דבר.




השליח הרב יוסף יצחק ליפקין (ארכיון)


אי אפשר להיות לצדך ולא לראות את מגע הקסם הממגנט שלך כלפי כל מי שנמצא במחיצתך. כל מי שרק בא עמך במגע, אף אם זה במסגרת אישית או שולית שלכאורה אין לה קשר לעולמה של השליחות, ידך אינה משה מידו עד שהוא חוזר בתשובה שלמה והבית שלו כולו הופך לבית של תורה ומצוות, בית של חסידות, בית של התקשרות טהורה לרבי. עשרות שנים אתה נושא במו ידיך, בכל צעד ושעל שלך, את הביטוי "רבים השיב מעוון" כשאתה מקיים אותו הלכה למעשה.

הגיעו הדברים לידי כך שאין ילד בכל כפר סבא הגדולה (והשמאלנית בלשון עיתונאית) שאינו יודע לזהות אותך ממרחקים. הרב יוסי הוא הדמות הנערצת הפוקדת את כל בתי הספר בעיר לפני כל חג ומועד ומעבירה להם את מסרי החג ואורותיו. הרב יוסי הוא הדמות האולטימטיבית הנבחרת על ידי מאות ואלפים כמי שתדריך ותלווה את בניהם לקראת יומם הגדול במלאות להם מצוות.

הבוקר, כשהתקשרתי לאחל לך מזל טוב, ונשמעת כמו תמיד מתנשף, שאלתי לפי תומי מה לך נחפז, ואתה כמי שאינו משתחרר מעולו ולו לרגע קט, שחת לי: יום חמישי היום ואני רץ בין שלוש עליות לתורה של שלושה חתני בר מצווה.

שועי ארץ כמו פשוטי עם רואים בך דמות של אהבת ישראל ונתינה אין סופית. ביתך, אותו אתה מנהל ברמה עם רעייתך בת שבע היקרה והמשכלת, פתוח לרווחה בפני המוני עמך בית ישראל העושים בו כבביתם שלהם. הצעידה עמך בליל שבת, מבית חב"ד הביתה, מרתקת בעיניו של מי שמצטרף אליה. כל מספר פסיעות מצטרפים אליך עוד אנשים שמחכים להופעתך. כשאתה מופיע בבית, כמלך בגדוד, פושטים עמך על סלון הבית האורחים הרבים הפוצחים בשירה ועיניהם מלאות השתאות למראה השולחן העמוס בלא פחות מעשרות סלטים מעשי ידיך, שעל הכנתם ניצחת במו ידיך בזריזות מיומנת בשעות צהרי ערב שבת.

הידע השופע שלך בכל מכמני התורה, נגלה וחסידות, גמרא ושולחן ערוך, ראשונים ואחרונים, מאמרים ושיחות, בשליפה, בלי שום פוזה, בלי שמץ של החזקת טיבותא לנפשך – כל אלו יכולים היו להציב אותך על נקלה במשרה תורנית נאה ומבטיחה. אבל אתה ממשיך לקרוא לעצמך רק יוסי, מתמיד לשלוח ידך גם במטלות טכניות, שלא לומר בזויות. כי כל כולך, כל מהותך, עבד אברהם אנוכי.

*

עוד קודם לכן, שנים רבות לפני שנמנית עם צבא השלוחים והיית לדמות מופת בהם ובקרבם – כילד וכנער הקרנת עליי ועל כל בני הבית התקשרות אמיתית.

כחתן בר מצווה זכיתי לקבל ממך את שתי המתנות היקרות לי ביותר מאז ומעולם וכאלו הם יישארו כל עוד נשמה באפי: כרך של חמישה חומשי תורה וספר תהילים בהם קרא הרבי. בכך ביטאת את השתתפותך בשמחת בר המצווה שלי, כמו שהיטבת לכתוב, "ממרחק גשמי אך מקירוב נפשי" – כמי שעשה את אותה שנה ב'קבוצה' ולא מש מבית חיינו, לא לבר מצווה של אח, בן זקונים, ולא לשמחת נישואין של אחות בכורה.
זכור לא אשכח את אותו בוקר של חורף תשמ"ח בו היית אתה השליח להעביר לי תשובה מיוחדת שקיבלתי בכתב יד קודשו של הרבי על מכתב ששלחתי ושאלה ששאלתי מפי קודשו.

הדפים הרבים של המכתבים הרבים בהם תיארת לי מן הרוחש והמתרחש בחצרות קודשנו; היומן המיוחד, האותנטי, אותו כתבת לאחר הסתלקות הרבנית; הסיפורים המרגשים והמיוחדים על השיחות היומיומיות שזכית במשך פרק זמן ארוך לקיים עם הרבנית; ארגזי מאות פתקי המענות הנדירים שעל איסופם עמלת במשך שנים; המכתב הארוך שאותו זכית לקבל מהרבי, בעודך בחור בישיבה, עם התוספת הארוכה על פני שורות ארוכות בגוף כתב יד קודשו של הרבי – כל אלו ועוד הם לנגד עיניי ולבי תמיד כל הימים.

*

אחי היקר והאהוב, בן חמישים לעצה אמרו חז"ל – ומי אני, עפר אמיתי לכפות רגליך, שאשיאך עצה, ביום גדול זה בו מלאו יובל שנים להולדתך. אבל בקשה לי אליך: שמור על בריאותך, החיונית לך, החשובה כל כך לכל יקיריך ודורשי שלומך.

אחי היקר, כמופת היית לרבים. מעומק לבי הנני מאחל לך שנת הצלחה ואריכות ימים ושנים טובות ובריאות, מתוך שפע נחת והרחבה אמיתית בגשם וברוח.