קטע וידאו היסטורי של מקהלת ניחו"ח – ניגוני חסידי חב"ד, ובו נראה הרב זלמן ברונשטיין כסולן יחד עם חסידים נוספים, באמפיתיאטרון בקיסריה שר את "אבינו מלכינו" בעוצמה וברגש חסידי.

האירוע נערך בנוכחות בכירי הממשלה דאז נשיא המדינה זלמן שז"ר, שר האוצר פנחס ספיר ואישים נוספים. הרב יצחק מרטון שיחי', בנו של המנצח על המקהלה באירוע, הרב יוסף מרטון ע"ה, מסביר את הרקע לקטע הוידאו המיוחד.

ר׳ יצחק מרטון שי׳ בנו של ר׳ יוסף מרטון ע"ה מספר:

הסולן הוא הרב זלמן ברונשטיין.

המנצח על המקהלה הוא אבי מורי ע"ה. הכנות לערב חב"ד בפסטיבל קיסריה 1966 (ככל הנראה).

הדברים נעשו אז מאוד ספונטאניים מצד אחד, אבל מאוד ברצינות ובלהט מצד שני.
אבא שלי היה מספר תמיד על הנקודה הזו: בכדי להתקבל לפסטיבל היה צריך להציע תכנית מסודרת עם תפריט אומנותי וכו'.

הצד המוזיקאלי (כלי נגינה) היה מקצועי ולא היתה עם זה בעיה. אבל הם רצו לבוא להתרשם מהמקהלה... ואבא שלי ניסה ללמד את חבריו מושגים מקהלתיים, סימוני ניצוח וכיו"ב. והחבר'ה, כולם חסידים עם לחלוחית אוטנטית ולהט חסידי, הביטו על כל העניין "מלכתחילה אריבער", לא נתנו מקום להנחות העולם.

אברכים ובחורים מכפר חב"ד של תשכ"ו, לך "תאלף" אותם לשיר ולציית לסימונים "Piano!" - "Forte" ומשמעות הנפות ידיים של מנצח.

בשלב של ההכנות וה"הצגה" בפני נציגי הטלויזיה הישראלית שארגנה את הפסטיבל הם איכשהו שיתפו פעולה. אבל בשטח במופע עצמו? - לקחו 'לחיים', עצמו עיניים, שרו מעומק הלב בדבקות ובאופן הכי טבעי וזורם.

ההצלחה היתה פנומנאלית. הקהל נסחף והתעלה ונדלק. היו לזה המון ביטויי "פעולה נמשכת".

יש כתבה מאוד מעניינת שפורסמה ("ביקורת תרבות") שמצד אחד אתה רואה קצת ציניות מזלזלת, אבל מצד שני אתה קולט שהמופע הצליח לחשמל את כל הנוכחים.

אגב, הנשיא שז"ר כיבד בנוכחותו את המופע. הוא ישב על כסא האבן שע"פ החוקרים זה כסאו של קיסר רומי. המנחה, ר' משה סגל, הכריז אז משהו בסגנון: מי יגלה עפר מעיניך יוליוס קיסר! הממלכה שהמיטה אסון וחורבן על ארצנו - ועל כסאך יושב הנשיא שניאור זלמן שז"ר, ועם ישראל חי!

ומה היה בצד האמנותי מלבד המוזיקה והמקהלה? הם פשוט רקדו!! קראו לזה "מקהלת ריקוד..." היו אלו ימי בראשית של הפעילות "חוצה".

לצפיה בוידאו:

לאופציה הנוספת - לחצו כאן