קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







לחזור למקורות ● מאמר מיוחד מאת הרב זושא וולף
(יום חמישי, כ''ז שבט תשע''ז)
"דומה שבשנים האחרונות במידה רבה התעייפנו מלהיאבק. כל גחמה של פקידי שלטון מתחלפים מתקבלת כתורה מסיני, ועקרונות יסוד שקודשו ונשמרו על פני יובל שנים, נדחים מפני רוחות חולפות, ללא מאבק מתבקש" ● מאמר מאת הרב זושא וולף, למגזין שישי של COL  לחזור למקורות

הרב זושא וולף

ביום רביעי השבוע, כ"ו שבט, צוין יום היארצייט הארבע-עשרה של סבי, הרה"ח וכו' הרב אפרים וולף ע"ה, האיש שהיה בא-כוחו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בארץ הקודש, ומנהל ויו"ר אגודת חסידי חב"ד באה"ק.

מאז פטירתם של ראשי אגודת חסידי חב"ד דאז, הרב אליעזר קרסיק בה' ניסן תש"כ, ולאחריו הרב פנחס טודרוס אלטהויז בט' אייר תשכ"ג, היה הרב וולף לבא-כוחו ואיש אמונו של הרבי באה"ק, מנהל ויו"ר אגודת חסידי חב"ד בארצנו הקדושה, ומנהל ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית ומוסדותיה באה"ק.

במסגרת תפקידיו אלו עסק הרב וולף בשורה ארוכה של נושאים ומגוון רחב של תחומים, המקיפים את כל ענפי הפעילות המסועפת של חב"ד בארץ הקודש, בהכוונתו ובמעורבותו הישירה של הרבי. פועלו הגדול של הרב וולף כבר בא עלי ספר, בשמונת כרכי סדרת "ימי תמימים – יובל שנות פעילות בבניין והתפתחות חסידות חב"ד בארץ הקודש", המקיפים את יובל השנים תרח"צ-תשמ"ח. כרכים אלו, אשר ראו אור בין השנים תשס"ח-תש"ע, מקיפים את התכתובת הרבה שהתנהלה ראשית בישיבת "אחי תמימים" בתל אביב, ולאחר מכן החל משנת תש"י, בין הרבי והמזכירות בניו-יורק ובין הנהלת הישיבה בלוד.

בעשור השנים האחרון מאז שהחלה סדרת "ימי תמימים" לראות אור, הפכה הסדרה לנכס צאן ברזל בכל הקשור לתיעוד העשייה והפעילות החב"דית, ולהתפתחות והתרחבות חסידות חב"ד באה"ק החל מראשית ימי הנשיאות. זאת לצד תיעוד מדוייק וראשון במעלה, מוסמך וממוסמך, של אלפי הוראות והדרכות יסוד מהרבי ומהמזכירות, בכל ענפי העשייה הציבורית החב"דית.

לעיתים תכופות, כולל בשבוע זה, מתקבלות במערכת "ימי תמימים" פניות מגורמים שונים המבקשים להסתייע בחומרים רבי הערך שבסדרה זו, הן מחוקרים ואנשי ספר בציבור הכללי, והן מהציבור החב"די, מו"לים ומחברי ספרים, כותבי תולדותיהם ופועלם של אישים חב"דיים המבקשים להסתייע ברישומים המפורטים, שלוחים ומנהלי מוסדות המבקשים להיוודע ולהתייעץ אודות הנחיות הרבי בתחומים רגישים.

כמו-כן תכני הסדרה והארכיון הגדול מהווים מקור רב ערך לפרסומים שונים, לקובצי "התקשרות" השבועיים, לשבועון "כפר חב"ד" המסתייע בכתבות רבות בחומרים ובתיעודים ההיסטוריים הרבים שבכרכי "ימי תמימים", ומעלין בקודש - עד לסדרת "אגרות הקודש" של רבינו, שגם לשם כך משמשת הסדרה כמקור מוסמך.

יצויין במאמר מוסגר, אשר ארבעת אלפים עמודי התכתובות המופיעות בשמונה כרכי "ימי תמימים" – הנם כשליש בלבד מן החומר המקורי השמור בארכיון, ורובו של החומר לא התפרסם. זאת לפי שחלק נכבד מן החומר עוסק בתכתובות פנימיות, בדו"חות מאסיפות הנהלת הישיבה והנהלת אגודת חסידי חב"ד, עניינים כספיים, תכתובות והוראות הנוגעות לאנשים פרטיים, וכדומה – שאין כל מקום לפרסמם ברבים.

כמו כן, הוצאת סדרת "ימי תמימים" טרם הסתיימה. במערכת ההוצאה-לאור מצוי חומר רב של מאות מסמכים ותיעודים רבי ערך מהתכתבות מזכירות הרבי עם הנהלת הישיבה המרכזית בין השנים תשמ"ט – תשנ"ב, ועוד חזון למועד להוציא לאור כרך נוסף מסדרת "ימי תמימים" בע"ה.

מקובל, אשר השנים המעצבות את השקפתו וראיית עולמו של אדם הנם בגילאי הנערות והבחרות. אולם עבורי, כעורך סדרת "ימי תמימים", היו שלוש השנים תשס"ח-תש"ע, בהן עסקתי בעריכת הסדרה, שנים מעצבות ומאלפות. בשנים אלו, בכל רגע פנוי, עברתי בעיון על עשרות אלפי תכתובות בין מזכירות הרבי ומשרד הישיבה, כאשר למרות הריבוי העצום בכמות של החומר, התכנים המרכזיים והחוזרים על עצמם היו אחידים, תכנים מחנכים ומעצבים: כבודה של ליובאוויטש, אחריות כבירה, כובד ראש, הקפדה על קלה כחמורה, וביטול והתמסרות מוחלטת לעבודת הקודש.

באחדים מתכנים מרכזיים ויסודיים אלו, דומה אשר במהלך השנים התרחקנו מהוראות היסוד של העשייה הציבורית, ושומה עלינו "לחזור למקורות".

פן מרכזי בחילופי המכתבים, החוזר ונשנה בהקשרים שונים ועל פני תחומים שונים ומגוונים, אך בעקביות רעיונית, הוא המאבק הבלתי מתפשר על עקרונות היסוד החב"דיים, מול גופי הממשל השונים. הישגים רבים שהביאו את חסידות חב"ד בארץ הקודש לאימפריה כפי שהיא בס"ד כיום, הושגו רק לאחר מאבק עיקש ונחוש מול הרשויות, על פני שנים ארוכות, שלעיתים רבות האינטרסים של השלטון והמדינה היו מנוגדים בתכלית לאינטרס החב"די, כפי שהותווה ונקבע על ידי הרבי והמזכירות.


ימים ראשונים. עומד: ר' אפרים וולף ע"ה

כך, לדוגמה, הקמתה של שכונת נחלת הר חב"ד ושל ריכוזים חב"דיים נוספים, הקליטה המבורכת של רבבות העולים מגרוזיה ומבוכרה, הקמת מוסדות חינוך ובתי ספר רבים ברחבי הארץ, קליטת תלמידים במוסדות, ושורה של תחומים נוספים שהצנעה יפה להם – לוו במאבקים עיקשים, ממושכים, על פני שנים, מול גורמי השלטון, ולעיתים תוך תשלום מחירים כבדים, כספיים וציבוריים, כדי לעמוד על העקרונות החב"דיים.

דומה שבשנים האחרונות במידה רבה התעייפנו מלהיאבק. כל גחמה של פקידי שלטון מתחלפים מתקבלת כתורה מסיני, ועקרונות יסוד שקודשו ונשמרו על פני יובל שנים, נדחים מפני רוחות חולפות, ללא מאבק מתבקש. ללא מאבק נחוש שהיה מתנהל בשנים כתיקונם.

נושא רב ערך העולה פעמים רבות מתוך התכתובת הרבה, הנו הדרישה להרחקה מוחלטת של חסידות חב"ד וערכיה מכל מעורבות פוליטית, ומכל מה שיכול לשדר השתייכות וזיקה מפלגתית. הנחיות אלו חוזרות ונשנות בהקשרים רבים ומגוונים, בנוגע לבחירות הכלליות, בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות, בנוגע לשיתופי פעולה עם מפלגות באשר לקבלת תקציבים וכדומה. לחסידות חב"ד אין כל שייכות לזהות מפלגתית.

גם בכך דומה אשר שומה עלינו "לחזור למקורות". כך, רק לפני מספר שבועות הונחו בפתחי הבתים בריכוזי חב"ד פרסום אשר הופק על ידי עיתון חרדי-מפלגתי במתכונת העיתון, המוקדש כולו למפעל השליחות בארץ הקודש. אין דבר המנוגד יותר ליסודות ועקרונות הפעילות החב"דית בארץ מאשר פרסום שכזה, הלוקח את כלל מפעל השליחות בארץ, היהלום שבכתר המלך, והופכו לכלי שרת לקידום אינטרסים כלכליים ולקידום מבצע מנויים של עיתון מפלגתי-פוליטי, יהא העיתון מכובד ואוהד חב"ד ככל שיהיה, ותהיה המפלגה שהעיתון משתייך אליה, מכובדת ואוהדת חב"ד ככל שתהיה.

תחום רב ערך נוסף העולה מן ההתכתבות המסועפת, הנו נושא ההקפדה על כבודה של ליובאוויטש, וכבודו של הרבי נשיא דורנו. אין ספור מכתבים עוסקים בתחום זה, מהיבטים שונים, כאשר המסר הוא ברור וחד משמעי – כל פרסום הקשור לתנועת חב"ד ולרבי נשיא דורנו, נדרש לעבור שלוש-עשרה נפות, כדי שיהיה מבורר ומכובד ומביא אך ורק לכבוד ליובאוויטש.

כך אנו מוצאים שורה של פרסומים שנשלחו רצוא-ושוב מהנהלת הישיבה למזכירות הרבי עד לקבלת התוצאה המבוקשת והאישור לפרסם ולהדפיס, וכך באשר לפרסומים בכלי התקשורת, פרסום תמונות של הרבי, ובהיבטים נוספים. המושג 'חב"ד' הנו קדוש ונשגב, ואמור להתקשר רק להיבטים ערכיים של כבוד ליובאוויטש והפצת המעיינות.

וגם בתחום חשוב זה שומה עלינו "לחזור למקורות". כיום כבודו וערכו של המושג והמותג חב"ד הוזל ועומד לשירותו של כל בעל עניין המבקש לקדם את עסקיו וצרכיו. כך זכינו בשנים האחרונות להישגים המפוקפקים של "נופשוני חב"ד", "מסעדות חב"ד", "גרילמן חב"די", וכל כיוצא בזה, ועד שגם נראים לאחרונה באירועים חב"דיים מפיות טישיו 'ממותגות' עם "המיתוג החב"די", כך שכל הרוצה לקנח את אפו מתכבד לעשות זאת עם ערכי החכמה הבינה והדעת---

אולם דומה שהערך המרכזי מכל שניתן היה לעמוד עליו מתוך העיסוק בעריכת "ימי תמימים" – הנו הערך של הביטול וההתמסרות המוחלטת של הרב וולף אל הרבי.

הדבר עולה ממש מכל מכתב ומכתב אשר נכתב לרבי, ומכל הוראה שמתקבלת מן המזכירות, אולם עמדתי על כך יותר מכל עת התגלו לפני מספר שנים ההקלטות מתוכן אחדים מה'יחידויות' שהוא זכה להן.

תוכן דיבורי הרבי בהקלטות אלו עוסק בשלל נושאים של העסקנות הציבורית הכלל חב"דית, וכן עולים ב'יחידויות' אלו גם פעולותיהם של ראשי עסקני חב"ד באותם ימים. אולם מה שמאפיין את הקלטות אלו, אשר קולו הק' של הרבי נשמע בכתשעים וחמש אחוז מן הזמן, כאשר הסבא רק משיב מפעם לפעם לשאלות הרבי "יע", "ניין", ותו לא. ממש כעבדא קמי' מרי, בביטול מוחלט.


הרה"ח ר' אפרים וולף אצל הרבי (ארכיון COL)

גם בכך, ובעיקר בכך, שומה עלינו "לחזור למקורות". עד לפני זמן לא רב האתגרים המרכזיים שניצבו לפתחה של חב"ד היה הדרך להשפיע ולהפיץ את מעיינות החסידות חוצה אל כלל החוגים בארץ הקודש, כאשר לעתים חוגים מרכזיים ניהלו מאבקים אידיאולוגיים קשים עם חסידות חב"ד. אולם כיום זכינו ובשנים האחרונות ייעוד הפצת המעיינות חוצה הגיע למימדים היסטוריים. כל ההתנגדויות הוותיקות בטלו, עולם התורה הליטאי מצוי במשבר עמוק וממושך הקשה בתולדותיו, ואלפים מכל חוגי היהדות הנאמנה נוהרים בהמוניהם להרוות צימאונם במי הדעת הטהור של תורת החסידות ושל תורת הרבי. מלאה הארץ דעה את ה', ואכשור דרא. ציפיית הדורות לייעוד "אימתי קאתי מר" קרוב היום מאי-פעם.

אולם מול כל זאת דומה אשר מכלל האתגרים הניצבים בפני חסידות חב"ד בארץ כיום, הרי שהאתגר הגדול ביותר הוא נסיון ה"מי בראש". אתגר ה"מי בראש" מעמיד להוותנו במידה רבה בסכנה חלק נכבד מפעילות הפצת המעיינות, ואף את מוסדותיו הקדושים של הרבי.

בהתוועדות החסידים שנערכה ב"כינוס השלוחים" האחרון בירושלים, התוועד הרב יוסף חיים קנטור, השליח הראשי לתאילנד, בטוב טעם ודעת. בדבריו הוא עמד באריכות על הלקח עבור החסידים מהפסוק הפותח את הפרק הנוכחי של הרבי (קאפיטל קטו), "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד".

הנחת היסוד של כל חסיד היא – לא לנו, לא לנו. בהכפלה ובהדגשה. החסיד, השליח, מנהל המוסד, והעסקן הציבורי יודעים בוודאות אשר "לא לנו". מציאותו ואישיותו לא תופסים מקום, ועל אחת כמה וכמה לא כבודו פרסומו ומעמדו.

אם מעמדו האישי והאינטרס הפרטי של החסיד "מתנגש" עם האינטרס החב"די – הרי שהאינטרס הפרטי האישי בטל ומבוטל, והיה כלא היה. אין לחסיד, לשליח, למנהל המוסד ולעסקן הציבורי בעולמו אלא מטרה אחת – "לשמך תן כבוד". הגדלת שמו וכבודו של הרבי, הגדלת שמו של המשלח, והגדלת כבוד ליובאוויטש.

לחזור אל המקורות, אל פרקו של הרבי, "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד".


הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן