הבית ברחוב מונטגומרי 822 ● טור פרידה

האחיין אהרלה ליפסקר מספר על הכנסת האורחים המיוחדת של דודו ר' אליהו ליפסקר ע"ה ודודתו; על הדפיקות בדלת באמצע סעודת ראש השנה ועל הדודה שנשארה ערה כל הלילה ● טור פרידה מרגש פרידה מר' אליהו ליפסקר ע"ה

(מימין: כותב השורות אהרל'ה ליפסקר שיחי' עם דודו ר' אליהו ליפסקר ע"ה)

ליל א' של ראש השנה תשס"ז

בבית משפחת דודי היקר אלי ליפסקר ז"ל התאספו כבר כמניין וחצי אנשים לסעודת החג. זוהי מסורת קבועה של הדוד והדודה היקרים, לקבל כל אורח שמגיע בסבר פנים יפות ולתת לו את התחושה שירגיש בבית, בין אם מכירים אותו יותר, או פחות, או שלא מכירים בכלל...

סביב השולחן נמצאים כבר בני המשפחה ואורחים נוספים, כשעל הכל מנצחת דודה לאה היקרה שדואגת שלכל אחד יהיה את מקומו וירגיש רצוי.

הבן דוד, לייבלה ליפסקר, גם נמצא שם. זוהי מסורת של שנים שהוא מגיע לחצרות קדשנו מידי ראש השנה, ומתארח אצל הדוד אלי. כעת, לפני הקידוש, הוא מחליף איתו כמה מילים על רזי המקצוע...

הדודה לאה מבחינה בזוג נוסף שעומדים ליד הדלת, מהססים אם לדפוק... "תכנסו"! היא אומרת להם במבטא המיוחד ששמור רק לה. גם הבן דוד מנדי ורעייתו איטה נמצאים כאן כתמיד, יד ימינם של אבא ואמא.

הקידוש מתחיל. חיוך קל עולה על פניו של דוד אלי היקר, ובתפנית חדה עיניו נעצמות והוא מתחיל "סברי מרנן" בקולו הערב והמתוק, רווי הרגש. מחשבה חולפת בראשי: זהו, השנה הזו שהתחילה עכשיו כבר "טובה ומתוקה"...

לאחר הקידוש ונטילת ידיים כולם מתיישבים, "נו או... או נו... מלח, סכין"... דוד אלי בוצע את הפת ומחלק לסועדים, ולאחר מכן דודה לאה מתחילה להגיש את הדגים.
דפיקות בדלת.

דודה לאה ניגשת לפתוח. בדלת עומדים שתי בנות: "אמרו לנו שאפשר לבוא למשפחת ליפסקר לסעודת חג"... ודודה לאה כהרגלה, עם חיוך מזמין על הפנים: "בוודאי! בואו היכנסו"! אחת הבנות מוסיפה בהיסוס קל: "תודה, אבל יש לנו כאן עוד כמה חברות איתנו"... והדודה, בלי לחשוב פעמיים, עונה בטבעיות: "בטח, בטח! כנסו כולכן"!... וכך נכנסות להן עוד 8 בנות לסלון של משפחת ליפסקר, וכמו במבצע צבאי, מאי שם צצים להם שולחן מתקפל עם 10 כסאות, המפה נפרשת, צלחות מוגשות, סלטים וכל טוב, וסעודת החג נמשכת בשמחה...

החלק החשוב ביותר ב"הכנסת אורחים" הוא שזה יהיה "בסבר פנים יפות", ואכן, מנהג יפה היה לו, לדוד אלי: לאחר שכולם היו יושבים נינוחים אל השולחן, הוא היה מאחל לכל אחד מהאורחים "חג שמח", שואל אותו לשמו, למקום מגוריו וכו'. וכך גם היה הפעם, עם חבורת הבנות. ומה מסתבר? אחת הבנות מספרת לדוד שמגיע לה מזל טוב! היא כלה!

כולם מאחלים לה "מזל טוב", והיא בנימוס פונה לדוד אלי ואומרת לו שהחתן שלה נמצא ממש כאן מחוץ לדלת... דוד אלי מגיב בשמחה: "נו, שייכנס, החתן!" אך יש בעיה קטנה. החתן לא נמצא שם לבד, אלא עם עוד כמניין חברים, בלי עין הרע...

והדודה, בשיא הפשטות: "בבקשה! תיכנסו! כולכם!"... ושוב, הריטואל חוזר על עצמו. עוד שולחן, עוד 10 כסאות, מפה, חלות, סכו"ם וצלחות, וסעודה כיד המלך!... התחלנו את סעודת החג עם 15 אנשים, וסיימנו אותה עם 40...

* * *
שמחת בית השואבה תשנ"ז

כבכל שנה, את החלק הרשמי של שמחת בית השואבה בקראון-הייטס פותחת תזמורתו של הדוד אלי. אפשר להרגיש תשרי בליובאוויטש... והשמחה פורצת גדר!

אני אז בחור צעיר שהגיע ל"תשרי" ומתארח – איך לא - בבית של הדודים, ברחוב מונטגומרי 822.

הריקודים נמשכים כל הלילה, התזמורות מתחלפות, והנה השעה כבר 5:00 לפנות בוקר. הייתי כבר סחוט וגמור מהריקודים, וכך, עייף ומותש אני עושה את דרכי בחזרה הביתה.

מגיע לדלת הכניסה, ורואה דרך החלון הקטן שיש עדיין אור בבית! 5 בבוקר... מי ער בשעה כזו? פותח לאט את הדלת, והנה להפתעתי, דודה לאה ניגשת לקראתי: "אהרל'ה, מה נשמע? מה שלומך? בוא, תיכנס"!

"היי, דודה לאה! בוקר טוב! מה שלומך? ו...למה את לא ישנה?" אני מגמגם, כולי מופתע.

"אה, פשוט מאוד. חיכיתי לך שתחזור. אולי תהיה רעב, אולי צמא.. פשוט דאגתי לך"...
וככה, בשעה 5:30 בבוקר, היא הושיבה אותי ליד השולחן, עם ארוחת לילה\בוקר טעימה ומיוחדת, ארוחה שלא אשכח כל חיי...

* * *

אם לחלק גדול מהקוראים הסיפורים הללו נשמעים מוכרים - אתם בחברה טובה... ויעידו על כך מאות ואלפי האורחים והאורחות שהתארחו בהזדמנות כזו או אחרת בבית משפחת דודי ר' אלי ולאה ליפסקר בבית ברחוב מונטגומרי 822. מחזות כאלו של הכנסת אורחים נפלאה - היו דבר שבשגרה, ויש אין ספור סיפורים על הבית החם, הלבבי והפתוח של הדוד והדודה היקרים.

ייתן השם יתברך כוח לדודה היקרה להמשיך את המנגינה הנפלאה הזו של הכנסת האורחים וסבר הפנים היפות!

באהבה רבה וחיבוק למשפחה,
אהרל'ה.