משה בן-חיים

בטקס ביום שלישי השבוע, על שם אלעד ריבן ז"ל, העניק שר החינוך נפתלי בנט את פרס 'המתנדב לשנת תשע"ז' לאסתר מלכה ריבקין, תושבת כפר חב"ד ותלמידת כיתה י"ב ב'בית רבקה' – מקימת הארגון הנפלא 'רגע קסום' – המסייע מלווה ותומך בילדים בעלי צרכים מיוחדים ובעלי רמה קוגנטיבית תקינה.

כמה מילים מתוך הנימוקים לקבלת הפרס:

"אסתר סובלת ממחלה נדירה שפוגעת בעצמות, והיא מרותקת לכסא גלגלים. בבית הספר היסודי הרגישה את השוני בינה לבין בנות כיתתה, והחליטה שהקושי יהיה ליתרון, ובכוחות נפש עצומים ובסיוע סביבה תומכת, יזמה אסתר מלכה פעילויות חברתיות לילדים שלהם צרכים מיוחדים."



ביום רביעי, למחרת קבלת הפרס היוקרתי, שוחחנו עם אסתר מלכה ריבקין. השיחה היתה קולחת, מרגשת, ומעוררת התפעלות: הזאת הנערה שעומדת מאחורי ארגון כזה מיוחד?... לאחר התלבטות קלה, אפשר להוסיף שגם דמעה סוררת זלגה לה פה ושם...

"בשבילי הפרס האמיתי: חיוך של ילד"

מזל טוב על הזכיה בפרס. תגובתך?

אסתי ריבקין: "תודה רבה. לא אני זכיתי בפרס, הילדים זכו בו. בשבילי הפרס האמיתי הוא לראות חיוך של ילד. אני רואה את הזכייה, כדבר חשוב עבורם: סוף סוף, מי שהיה נסתר, בצד, יוצא למודעות הציבורית. בפועל בארץ אין קבלה, למרות שיש התחלה אך עדיין לא מספיק. אני שמחה ע"כ שסוף סוף יזכו להכרה...

הילדה שלא הצליחה לחייך

"כאן, מספרת לנו אסתי סיפור מדהים: "הכרתי ילדה שלא מחייכת. גם שכאב לה לא בכתה, סוג של אדישות. האמא אמרה לי פעם: "אין סיכוי שהיא תראה לך חיוך". החלטתי שאני לא מוותרת, השקעתי, אבל באמת ראיתי ששום דבר לא הולך. עשיתי לה גם אירוע לרגל הבת מצווה שלה, ראיתי שהיא לא מחייכת, לא בוכה, לא צוחקת, לא כלום.

"לפני שבוע עיינתי באחד הסרטונים של הפעילות כדי לערוך משהו. והנה אני רואה אותה מחייכת! שלחתי את הסרט לאימא שלה, והיא פשוט לא האמינה שזו בתה... כן, עם אהבה אין סופית, גם אגוז הכי קשוח יכול להתפתח ולפרוץ..."

הפרס שקיבלה אסתי ריבקין הוענק למספר ילדים מתנדבים, ע"ש אלעד ריבן ז"ל, בחור צעיר שהתנדב לסייע לכבאיות ולפני שש שנים נספה באסון הכרמל. הוריו הקימו את הקרן והענקת הפרס לילדים מתנדבים יחד עם משרד החינוך, מתקיימת בכל שנה מזה שש שנים.

באחת התמונות מאירוע קבלת הפרס ביום שלישי, נראית אסתר-מלכה משוחחת עם שר החינוך נפתלי בנט.

מה שוחחת באירוע עם שר החינוך?

"הוא עבר בין כל הזוכים ושוחח בקצרה. הוא ישב בסמוך אלי, מיוזמתי ניגשתי אליו ושוחחתי איתו בכמה מילים על הארגון, וביקשתי ממנו עזרה לעמותת 'רגע קסום', היות וכל הילדים הם למעשה במערכת החינוך. הוא הסכים וקבע שנפגש בהמשך.


אסתר-מלכה בשיחה עם שר החינוך במהלך האירוע

מה היה הרגע שבו עברת 'ממגננה להתקפה'? כלומר - מהתמודדות אישית לפעילות ציבורית?

"תקופה ארוכה בחיי לא קיבלתי את עצמי, אם אפשר להתבטא כך. ממש לא אהבתי את עצמי. היתה לי בת מצווה, ובאותו שבוע התהפכתי עם הכסא הממונע וקיבלתי שברים בכל הגוף, וזה עוד יותר שבר אותי.

"באותה תקופה, הכרתי חברה בכיתה. התחלנו להתחבר היא גרמה לי להבין שזה בסדר שאני אולי נראת אחרת כל עוד אני מקבלת את עצמי. "אני זה לא מה שאני ניראת, אלא מה שאני בוחרת להיות", אמרה לי אז. אין לי מושג איך ילדה בכיתה ז' מגיעה לתובנה כזאת... בזכותה התחלתי לקבל את עצמי בהשלמה פנימית, ושהכל מאת ה'.

"בכיתה ט' הייתי עדיין ממורמרת והתייחסתי בצורה מזעזעת למורות. אמא שלי יום אחד הלכה לאסיפת הורים וחזרה מאושרת. לא ציפיתי לזה, אמרה לי רק דברים טובים. לא הבנתי מה קרה... באתי למורה למחרת בטרוניה: 'למה את אומרת דברים כאלו'? היא ענתה: "זה מה שאני רואה בך..." היה לי מוזר שמישהו מסתכל עליי בצורה שונה. אמרתי לה: 'אנשים רואים את מה שאין בי, ואת חיפשת את מה שיש בי'. היא מאוד התרגשה. הלכה לחדר מורות ושם ראיתי אותה בוכה... זה שינה לי את החשיבה."

אחרי שינוי בחשיבה, הגיע משהו שנשמע כ'פליטת פה', אך שינה את התמונה לחלוטין:

במסגרת פרוייקט התנדבות בקהילה, התבקשו התלמידות בכיתה ט' לאמץ ילד מרשויות הרווחה, ולסייע לו. אסתר-מלכה לא קיבלה תפקיד כזה. "חששו כנראה שלא אצליח, למרות שזה לא ממש נכון, כי שמרתי על ילדים בבייביסיטר, והיה לי נסיון. פשוט לא היה לי איפה להתנדב", משחזרת אסתי.

"חייכתי כלפי חוץ, מבפנים נקרעתי"

"בטעות פלטתי למורה משפט כמו "אני אפתח ארגון לילדים"... בכלל לא חשבתי, תכננתי או רציתי."

יד ההשגחה הובילה, ואסתר החליטה שהיא חייבת לממש את ההבטחה...

הפעילות הראשונה החלה למעשה בחנוכה לפני שנתיים. מספרת אסתי: "היו שישה ילדים בעלי קשיים-פיזיים ורמה קוגנטיבית תקינה, בעצם כמוני. חייכתי כלפי חוץ, מבפנים נקרעתי. לא רציתי את זה, לא חשבתי על זה.

 
פעילות ב'רגע קסום' בחנוכה השנה

"בתוך הפעילות ילד נתן לי חיבוק, והאמא התרגשה ובכתה. זה היה לי מוזר. חזרתי הביתה ובכיתי, אבל עדיין לא רציתי את זה. בנתיים, נשאר לי כסף מתרומה לאירוע, וילדים התחננו אלי לפעילות נוספת. לא רציתי להשאר בחוב, ואמרתי לעצמי נעשה פעילות אחרונה..."

מחייכת באמת

והיא ממשיכה לתאר את השתלשלות העניינים: "בפעילות הרגשתי שאני מחייכת, אני מחייכת באמת. וכשאני נותנת חיבוק – הלב שלי מתרחב. חזרתי הביתה, הייתי מבולבלת וחשבתי על זה. יש לי למה לקום בבוקר ויש ילדים שחושבים עלי, וכל ילד בשבילי הוא אוצר. ומאז, גם אם אני רוצה אני לא מצליחה להפסיק..."


לצפיה בוידאו:

וידאו: הטלויזיה החינוכית

*

לפרטים ועזרה לארגון 'רגע קסום': אסתי -0527702483
[email protected]