בשעת בוקר מוקדמת התעוררו החיילים לעוד יום עמוס, שתוכנן להם בקפידה ע"י ארגון הפנסאים.

אחרי התארגנות קצרה, עלו החיילים על טנדר מרווח ושמו פעמיהם אל שיאו של המסע - הכניסה אל הרבי, הכניסה אל האוהל הק'. במהלך הנסיעה לומדים החיילים מתוך חוברת מהודרת שהופקה ע"י ארגון הפנסאים, ומפיו של הרב בנימין וילהלם המסביר בטוב טעם מהי משמעותה של הכניסה לאוהל היום, והכניסה לרבי בכלל.

כשהחיילים מגיעים אל 'בית חב"ד ליובאוויטש שע"י אוהל הרבי', הם ממהרים - כי במסע בכלל, ובפרט לפני הכניסה אל הרבי, כל שניה מנוצלת - לטבול במקווה ולהתכונן לתפילה, תפילה במתינות וברצינות, כיאה לחסיד, חייל בצבאות ה', העומד להיכנס לרבי, לרמטכ"ל, בעוד זמן קצר.

אחרי התפילה שוב מתיישבים החיילים ללמוד עוד, ולהתכונן ביתר שאת אל שיאו של כל המסע - הכניסה אל הרבי.

החיילים נוטלים את ידיהם, מבע פניהם הרציני מעיד כמאה עדים על הרצינות וההתרגשות שממלאים את ליבם, הם נוטלים דף ועט, ובמשך שעה ארוכה כותבים הם לרבי, כבנים לאביהם, את כל אשר על ליבם.

רגע השיא מגיע, כשהם נועלים נעלי בד, וספר ה'מענה לשון' בידיהם, נוקשים הם בדלת הכניסה אל האוהל... נכנסים בדממה... הנה, הם עומדים בפני הרבי, בפני הרמטכ"ל!...
הם והרבי.. יחידות..

כשהם יוצאים מהקודש פנימה, מרוגשים ומאושרים מהזכות הגדולה שנפלה בחלקם להיות אצל הרבי, פוצחים החיילים בריקוד חסידי, ופונים לתוך הטענטים להתוועדות חסידית וארוחת בוקר חגיגית.

חיילי צבאות ה' - אשריכם מה טוב חלקכם, ומה נעים גורלכם, ומה יפה ירושתכם!