מערכת COL | יום כ"ב טבת ה׳תשע״ז 20.01.2017

הגיגים לפרשת שמות ● רבקה ערנטרוי

כמידי שבוע אנו מתכבדים להגיש הגיגים לפרשת השבוע מאת רבקה ערנטרוי, מעובד עפ"י 'תורה אור' ו'לקוטי הצ"צ' ● פגישות ליד הבאר - מדוע דווקא שם? למאמר המלא
הגיגים לפרשת שמות ● רבקה ערנטרוי
(אילוסטרציה: ישראל ברדוגו)


רבקה ערנטרוי

א) פגישות ליד הבאר - מדוע דווקא שם?

מדוע זה התרחש שדווקא, ליד אותה באר אליה הגיעו השואבות - פגש אליעזר את רבקה? ומדוע חזר אח"כ יצחק דווקא מבאר זו שהיא "באר לרואי חי"?

ורבקה הטתה עצמה אז ורכנה קמעה מעלי הגמל כשנגלתה לפניה דמות הדורה כ"כ בדמיינה כי היה זה שר נכבד, אך כשהוברר לה כי הבא לקראתה היה יצחק - היא התכסתה בצעיף...

והרי, מיד אח"כ התרחש תוכנו של הפסוק: "ויביאה יצחק האהלה שרה אימו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה..." (בראשית כ"ד ס"ז)

ומדוע הגיע אח"כ יעקב לבאר זו ודווקא שם הוא פגש את רחל רועת צאן אביה?...
אז מפני מה נמלט משה לבאר זו מחששו מאימת פרעה למחרת הריגתו את המצרי בשם המפורש, כשגילה מאחד העבריים הניצים כי "אכן נודע הדבר"?

ב)בערב שבת בין השמשות נוצרה פי הבאר - מדוע?

באר זו לא היתה מעשה ידי אדם מחתכילה, אך היא כבר נבראה מראש בבריאת העולם כשהיא נטולת פתח, ואולם, ה' המתין עד לנקודת ערב שבת בין השמשות ורק אז נבראה פי הבאר. מדוע?
נקודה זו המחברת ארבעה הפכים של ערב - יום ולילה וחול וקודש היא רגע האוחז בקרבו עוצמות אדירות הכולל בתוכו את הפוטנציאלים של כל המונחים המנוגדים האלה והוא מביאם להתחברות פלאית.

ממנה עשויים בני הזוג הבנויים מטבעי אופי מנוגדים כ"כ לשאוב עוצמות ומסוגלויות לאפשר להם לאזן את נשואיהם למרות ההבדל ההופכי שבתכונותיהם ודבר כזה עלול להקשות מאוד על האתגר שבבנית חיי משפחה מאושרים.

אך מה לנקודת ערב שבת בין השמשות היחודית ולפי הבאר ממנה שואבים בני הזוג את ברכתם לחיים פוריים ומשגשגים?

ג) מהי משמעות הסמל שבכריית הבאר והמים העולים לקראתו במפגש?

באר נוצרת כתוצאה מחפירה עמוקה בעפר המחלצת רגבים גסים ומסתיימת בכריה של גושים עדינים יותר. היא מגיעה עד למקור נובע מים הנמשך מהאוקינוס ושעה שהמים צצים ועולים - הם מתנקזים בין נקבוביות החול והפסולת נפלטת מהם והטעם המר והמלוח של מי הים נעלם ותחתו הם נעשים המים מתוקים מרווים נפש.

גם הבאר הנפשית נוצרת ע"י החפירה והכריה בתוכי הנפש השוכנת בתוכי גוף האדם העשוי מעפר. דווקא לכאן, לעולם החומר ממשיך ה' את עוצמות הקודש האדירות ביותר הנטולות מהעולמות השמימיים והרוחניים, היות ואין הם מהווים כלים די חסונים ועבים לאחוז באור...

ואולם על הגוף החומרי שלנו, האוחז בקודש - להתמודד בהשלכות חומר העפר שממנו הוא קורץ, המה המאווים החומריים ותאוות נפסדות המקננים בקרבו ושהגיעו אליו מיסוד העפר ממנו הוא נוצר.

ואז כורה היהודי באר בעמקי צפונותיו והוא מייחל להצליח באתגר הסרת מניעי העפר הבהמיים החוצצים והמעיטים אפלולית כבדה על המודעות העצמית שלו.
הדבר כרוך ברוח מחושלת ובוגרת ובמוכנות לביקורת עצמית ולעבודה מפרכת ביותר. הצעד הזה מנקז את כל הרפש ומתעוררת תנועה המתרוממת בכיוון אל על בקו של חרוף נפש ומסירות נועזת...

המשמעות המעשית של חפירת הבאר מתבטאת בשינויים קשים כ"כ שהאדם מחולל במערכת החשיבה המקורית השולטת בו ובתפיסת העולם השגרתית שלו שאליה הורגל עד כה...
החפירה הזו המסירה גופי עפר וזוהמה מהנפש - קובעת בה בית קבול ומודעות נפשית האמורה לקלוט לתוכה אור וזריחה ועונג אלוקיים ואולם, כשהאדם אטום במאווים נשפלים וברחש של איגו שוטף - הוא חוסם ובולם כל חדירה של אור אליו.

בכל פעם שאדם נעמד מול נסיונות ומאתגרים האומרים להכשילו והוא מתאזר עוז ומתגבר - הוא נעשה אז זך יותר וטהור יותר ועשוי להתחבר עם מסרים עדינים והם יהפכו לחלק בלתי נפרד מהוויתו..

את תפקיד הגוף המזדכך והנפש העורגת וכמהה בקו של גבורה סוערת - משחקת האישה, ואילו את המשכת החסד והטוב והעונג האלוקי אל הבאר הכרויה בלב - תופס הוא בפיקוד של דמות הגבר האציל... המשפיע...

קו הגבורה הזה משתקף בסמל האישה אשר נוטה בשל החמימות והסערה שבליבה להתעורר (אל אישה) בכיסופים עזים ובערגה. הצמאון הזה עשוי לעדן ולזכך אותה...

כיוון זה משתקף בהתנשאות המים מהבאר אל בן הזוג הבא לפגוש אותה. אליעזר חזה במים הנישאים אליו בעוד רבקה הגיעה לבאר... המים עלו לקראת יעקב בפוגשו את רחל ואף בנות יתרו כהן מדיין היו עדות לתנועה פלאית זו כשהמים עלו לקראת משה. וכשמשה עצמו השגיח שהמים עלו לקראתו בעוד טרם הגיעו השואבות - הוא ידע שהמיועדת שלו ממתינה לו בקרבת מקום.

ג) "כלות" הנפש או "כליאה" שלה?

תנועת קו הגבורה שלה בנפש ההומה וגואה בה בערגה והמביאה עימה הזדככות נפשית - מכשירה אותו לנהוג עימה בקו החסד שלו ולהשפיע אליה טוב מרענן... מרגיע... מצנן...

והרי, חלילה, ללא ההרמוניה הנהדרת היתה האש שלה מחבלת במזיד ביכולת האפוק שלו ובתנועת כובד הראש והרצינות המיושבת שבו והוא לעומתה, היה, חלילה, מכבה את זיקי החיות השוקקים בה ומשתק את רגשות האהבה והגעגועים הכמהים שבה...

ומאחר ובאש שלה (בגבורה המאפיינת אותה) נסתר גם יסוד המים המתבטא בקו של חסד, ובמקביל, בקו החסד המאפיינת אותו - נעלמת מידת הגבורה הנעוצה ביסוד האש הם עשויים להשיג בהרמוניה נפלאה.

ואכן, הבאר הזו שלידה הם נפגשים - אמורה להביא את ההתעוררות שלה בתחושה של גאית המים בבאר באש וצמאון המאפיינים אותה והוא, לעומתה, עשוי להשקיט את הסערה הנפשית הגועשת בה בקו הגבורה שבחסד שלו והיא זו שמצמצמת וכובשת ומשכיחה את הסערה אך גם ממתיקה אותה כדבש! הכיצד?

ותחת מבע של תנועת התפרצות "כלות" הנפש בצדדי החיים השונים שלהם - חודרת אל מודעותה אווירה מכיוונו בסמל של "כלא", והיא נוסכת בה תחושה של ישוב ורוגע...
והרי, המונח "כלא", לכאורה, מעורר בנו תחושת סלידה של מחנק... של אימה מצמררת ולא של מרווח והרפיה?!

ד) המתקת כלות הנפש בכלא של דבש - הכיצד?

הוא נוהג עימה בקו של גבורה שבחסד ... יש וגבורה פורצת ככבשן ויש והגבורה כובשת ומצמצמת את תנועת ההתפשטות.

ויש והחסד שבחסד מניע קו שהוא מתרפס... חלשלש וכנוע ומעורר דחיה והוא מתגלם במתיקות הסוכר. הכיצד?

חסד כשלעצמו, מורה על מתיקות ועל קו של התפשטות הנעוצה בחלישות וחוסר תושיה ובעטיה של התפשטות זו - נפרדים המרכיבים של החומר ומתפוררים ומתאפשרת חדירה וחילחול של מנרלים השוכנים באוויר ליסוד זה והם מרקיבים אותו והוא מעלה עובש...
יד מתרפסת מעודדת ניצול מחפיר ע"י הזולת עד כדי כך שהאדם קץ בנפשו...

אך בשל טבע החסד שלו - הוא נוהג עימה בקו גבורת החסד, שמקורה הוא טוב וחסד אך המתבטא בגבורה והיא המביאה לכבישה... ל"כליאת" הסערה שבנפשה .

קו הגבורה שבחסד שלו, המכווץ - חובש וכובש - אינו מניח לתנועה של התפרקות ופרידת היסודות ואינו מניח ל"מנרלים" לחדור אליה "ולהחמיץ" את היסוד שבה אך הוא גם כובש והופך את המרירות למתיקות ערבה ביותר!

ככל שעוצמת המרירות בחומר עזה יותר , הוא יהפך לחומר שהמתיקות שלו ערבה יותר...
הישיבה בכלא הזה של תנועת ה"שוב" באופי של חיים מיושבים ונוחים בעולם הזה - נעשית ערבה... מתוקה בשל המשכה של אורות ורז אלוקיים לתוכי הנפש - לתוכי בית הקבול ממנו הוסרו בעבודת החפירה והכריה מניעים של שחצנות ויהירות דוחים ועולה מתוכה תנועה של צמאון וגעגועים...
ומכבים ומרווים את הצמאון הזה מים חיים של אורות משיבים נפש!

נ.ב:

ואחרי הלילה, כשהפקדנו את נשמותינו בידך הקדושה בתנועה של מוטיב "הבאר" שמימיה נישאים אליך בערגה וקראנו אליך מתוך כוונה עמוקה"בידך אפקיד רוחי" - ר"ת "באר", אולי, חווינו אז את שהתרחש בשנתו של יעקב, כשבחלומו הוא נישא אל עולמות רוחניים עילאיים, בו ניגלו לו עדרי מלאכים וההתרוממות הזו הפגישה אותו אח"כ עם רחל ליד הבאר בהר המוריה, ממש כמו שחווה באה אל האדם לאחר שנתו (בתהליך הנסירה)

ועם בוקר אנו קוראים אליך: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה. אתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי" שלא תפרח ממני היות והיא חשה "כלות" נפש אך אתה "כולא" אותה בתוכי וממתיק לי את חיי בתוך גוף העפר שלי ובתוכי עולם החומר בו אני שוהה בעונג התורה וברז סודותיה המשיבים ליאת את הנפש שלי ומבסמים אותה!

(מעובד עפ"י המאמר השני של פרשת שמות בתורה אור ועפ"י לקוטי הצ"צ ערך "באר")




הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.