יוסי גולדשטיין

תגידו לי אתם? מה עלי לעשות כדי שלא תדלגו עלי? שלא תעברו לכתבה יותר מעניינת? שאתחיל עם סיפור מרגש? עם שאלה מאתגרת? או שמא כדאי שאספר לכם כמה קשה לי ועצוב, אולי אפרוץ בבכי, או אצעק בקול גדול?

אתם עכשיו במחשב? בפלאפון? אבל אני עדיין קטן, אין לי כלום בעולמי רק אתכם
אתם עסוקים מאוד, אני יודע, אבל אם לא תקשיבו לי עכשיו, כשאני באמת צריך אתכם, תאלצו בקרוב להשקיע בי פי כמה, ואז אני אהיה עסוק, עסוק מאוד.

אני לא צריך הרבה, באמת....
אני צריך המון.
אני צריך בית, אוכל, בגדים, מיטה, פיג'מה, כריך, חינוך, ילקוט, ספרים, קלמר, מחדד, וטושים כאלה שמחליפים צבעים, ועוד המון המון דברים.

אבל את כל זה אתם נותנים לי, תודה.
באמת, מכל הלב.
אני (לא) יודע כמה אתם משקיעים בי, וחושבים כל היום איך להיטיב איתי.

אההה, רק עוד משהו אחד אחרון, אני צריך שתהיו איתי, פשוט תהיו איתי, רק איתי, אתה ואני, את ואני.

אני ממש חייב את זה, זה יותר חשוב לי מהכל, זה מה שממלא אותי באמת, זה מעניק לי חום שמלווה אותי לנצח, אני מרגיש אהוב, ונותן לי כח לאהוב, זה מרגיע אותי גם כשאני רחוק.

הפלאפון הוא בריחה, התנתקות, אני יודע, כבר תחזרו לשם, אבל ממני לא תוכלו לברוח, אם לא אקבל את שלי היום, תרדפו אחרי כדי לתת לי מחר, ואינני עוד, פרשתי כנפיים, גדלתי.

אני לא צריך טיפול, אין לי בעיות רגשיות, אני רוצה להרגיש את הלב שלכם, תהיו אתם המטפלים שלי, אתם הכי טובים בזה, נשלחתי אליכם, ואתם ההורים הכי טובים לי עלי אדמות .

טיפול טוב יכול לעזור לכם להבין מדוע כשאני צועק אתם נבהלים, מדוע כשאני נכשל אתם מרגישים שזה כישלון שלכם, ולא מאפשרים לי לצמוח מזה, אלא לברוח מזה.

וכשאני מבטא אלימות, יכול להיות שלמדתי את זה ממישהו, ואלימות היא לא רק בהרמת קול ויד, אלא גם במחיקה, התעלמות, וחוסר התחשבות בי ובצרכי.

אני לא צריך טיפול, אני צריך אמא או אבא טובים דיים, לא יותר.

זו הסיבה שיש בדורנו ביקוש גדל והולך לטיפול רגשי, כי מטפל טוב יודע "להיות", להיות ולא להיבהל, לשהות ולא לברוח, להישאר עם המטופל במקומות הכי נמוכים שלו, ומאידך לצעוד איתו בפסגות חלומותיו חזיונותיו ומאוויי ליבו.

טיפול הוא שעה בשבוע! זה הכל.
וזה המון, זה מעניק חיים, מרפא את הנפש, ומוביל לשינוי פנימי.

אבל הדבר האמיתי הוא אתם, אמא, אבא.

אז תודה שנשארתם איתי, זהו, זה הספיק לי, אני באמת לא צריך המון זמן, רק המון לב.
וקחו טיפ קטן: כשאני חוזר מהחיידר אל תשאלו אותי, "איך היה היום בחיידר?" כי אני פשוט אענה: "כיף". (כיף לכם שהכל בסדר, אפשר לדלג).

אם אתם רוצים תשובה אמיתית? תבקשו ממני שאספר "משהו אחד כיף שהיה בכיתה, ומשהו אחד לא כיף" אני מאוד אוהב את זה, ותמיד יש לי מה לספר.