צבי רייס

שמעתי מספרים על "גוטער איד", שמנהג קבוע היה לו: בליל שבת, לפני שהוא נכנס לשולחנו הטהור לקידוש וסעודה 'ברוב עם', היה נוהג להיכנס לחדרו לזמן קצר ולהסתגר שם. איש לא היה מורשה להיות נוכח אז, ואיש באמת לא ידע מה עושה שם האדמו"ר.

רק לעת זקנה, כאשר היה כבר חלש, לא הקפיד עוד האדמו"ר על הסתגרות מוחלטת, מה גם שהוא היה זקוק לפעמים לעזרה. אז התברר לבני הבית כי האדמו"ר מקפיד להתגלגל – 'קוּלֶע' בל"א - לפני ה'קידוש' בכל שבת; כך מקובל בידו מאבות השושלת, אלא שהוא נהג ב'הצנע לכת' ונכנס לשם כך לפני ולפנים...

*

כ"ף חשון, הקרב ובא, נתפס אצל חסידים רבים כיום שכל-כולו 'פנימיות'. ביומי דפגרא אחרים שמים את הדגש על ה'יפוצו מעיינותיך חוצה', מקיימים מסיבות רשמיות וגדולות עם תפריט עשיר ומכובד, מארחים יהודים מכל גווני הקשת המעוטרים בסוגים שונים של כיפות (כולל גם 'כיפת השמים'...), נותנים כבוד לפוליטיקאים ועיתונאים, וכן על זה הדרך; ואילו בכ"ף חשון הדגש הוא יותר על הצד הפנימי והאישי – לימוד מאמר חסידות בעמקות ובכובד ראש, תפילה ברצינות ובאריכות, והתוועדות ביתית ואמיתית עם מלפפון חמוץ פשוט וניגונים לא פשוטים.

בענין זה זכורה לכולם השיחה מכ"ף חשון תשד"מ, בה דיבר הרבי במפורש על כך שביום זה יש לשים דגש על "פנימיות":
"בין הענינים שתבע בעל יום ההולדת מאלו שהיו קרובים אליו, עד לתלמידיו – הוא להשתדל ביותר שלא להיות 'חיצוני'. וכפי הנראה, היתה הדגשה ושימת-לב מיוחדת בענין זה, שלכן תבע זאת כמה וכמה פעמים"!

הרבי דיבר אז על כמה ענינים שנחשבים 'חיצוניות' ואינם מתאימים לחסידים, כשבין השאר הוא מדבר בחריפות גדולה כנגד תופעת הצילום ("פאטאגראפייע"):
"ישנם כאלה החושבים שענין ה'חסידות' מתבטא בזה שעומדים עם 'מצלמה' וללא הרף לוקחים תמונות – איך הולכים, איך עומדים, איך עושים תנועה מסויימת וכו', ועושים זאת פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית וכו'! וביניהם – בחורי ישיבה שיכולים לשבת וללמוד חסידות"!...

הרבי דיבר בכאב על כך שזקני החסידים והמשפיעים אינם מסבירים ומעוררים על תביעתו של הרבי הרש"ב: "ליגט ניט אין חיצוניות"! הרבי הוסיף והדגיש, כי ה"חיצוניות" שהרבי הרש"ב שלל גם היא "חיצוניות" השייכת לחסידות, ואילו כאן מדובר על רמה פחותה יותר: "חיצוניות של צילומים – זה לא היה לעולמים"!...

השיחה בענין זה התארכה עוד ועוד, והרוצה ימצא אותה בספר 'תורת מנחם – התוועדויות תשד"מ' חלק א ע' 486.

*

מה שמעניין הוא שדוקא בשבוע של כ"ף חשון, בסוף השבוע, מתקיים 'כינוס השלוחים' שמתאפיין בהרבה 'חיצוניות'...

כמובן, שה'חיצוניות' של 'כינוס השלוחים' היא קודש קדשים, והרבי עצמו עודד אותה מאוד. לדוגמא, הרבי הוא שיזם והורה ודחף להוציא את 'ספר השלוחים' שכל כולו תמונות מחיי השלוחים ומפעילותם, והרבי ראה ענין גדול בכך שהספר יופק ברוב פאר והדר ובלשונו הקדוש: "אותיות כסף וזהב".

אלא שאם נתבונן בדברי הרבי על 'כינוס השלוחים' – נראה גם שם את הדגשת ה'פנימיות'. מלבד העובדה הפשוטה שעיקרו ומרכזו של הכינוס הוא יום השבת-קודש שבו המצלמה מושבתת (נכון לשעת כתיבת שורות אלו...), הרי גם בענין ה'תמונה המרכזית' ידועה תשובתו של הרבי:
בערב שבת פ' תולדות תנש"א, כתב הרבי בקשר לתמונה הגדולה וזה לשון קדשו – "תמונה הכללית דביקור הכללי על הציון (לא דבתוך הציון – שאין המקום גרמא – כי אם ההכנה לזה – על הרקע של 770 וכו')".

מודגש כאן איפוא, שלצד חשיבותה העילאית של התמונה הגדולה והמפורסמת – היא לא מתאימה לכל המקומות ("לא בתוך הציון – שאין המקום גרמא"). יש מקומות פנימיים ביותר ששם לא מתאים להתעסק עם מצלמה...

והדבר מזכיר את שיחתו הידועה של הרבי בענין הכהן הגדול, שבגדיו היו מפוארים ומלאים בכסף, זהב ואבנים טובות, אך ביום הכפורים – כשהוא נכנס לקודש פנימה – אז היה מוריד את כל ה'תפאורה' ומשאיר אותה בחוץ, ונכנס עם בגדי לבן בלבד, 'פנימיות' בטהרתה ללא צבעים וללא תוספות.

*
בהזדמנות מסויימת דיבר הרבי על יהודי חבד"ניק שפועל בהפצת המעיינות (משום מה ברשימת השיחה לא מוזכר בפירוש התואר "שליח", אולם מתוכן הדברים עולה שהיינו הך), והרבי דרש ממנו: אל תהיה מצומצם!

לאיזה 'צמצום' הכוונה? (במאמר מוסגר: ידוע הסיפור אודות רב חשוב שבא לבקר אצל הרבי הריי"צ בהיותו בפולין, וראה שם קונטרס חדש שהופיע. הוא התעניין מה נושא הקונטרס והשיבו לו שבקונטרס מדובר אודות סוגיית ה"צמצום". נענה הלה ואמר: כן, גם בבית המדרש שלנו דיברו אודות הבעיה של צמצום הפרנסה...)

ה'צמצום' שאותו שולל הרבי הוא העובדה שהעסקן מרוכז כל כולו בפעילותו, עד כדי כך שאינו מסוגל לחשוב על ענין נוסף, וכפי שבא לידי ביטוי בסיפור הבא שמספר הרבי שם:
אותו עסקן חב"דניק בא בדברים עם יהודי שמחזיק מעצמו כ'למדן', והציע לו לשלוח את בנו ללמוד בישיבה חסידית. אותו יהודי השיב שהרמה הלימודית בישיבה החסידית לא מספקת אותו, ואותו עסקן התבלבל ולא ידע מה לענות.

על כך דיבר הרבי בכאב גדול:
"הרי יש לך בביתך קובצי תורה שיצאו לאור על ידי ישיבות חסידיות, ובהם חידושי תורה מפרי עטם של תלמידי הישיבה. ובכן, כאשר יהודי אומר לך שנמנע מלשלוח את בנו לישיבה חסידית מפני רצונו ב"למדנות" – גש לארון הספרים והוצא משם כמה קובצים ותראה אותם בפני היהודי הנ"ל"!

אלא מאי, ניתח הרבי את המצב, אתה כל כך עסוק בעסקנות ציבורית כך שאין לך פנאי לקרוא את הקובצים התורניים; אבל איך יתכן שאתה בכלל לא יודע – או לא זוכר – את קיומם?!
"מדוע מצמצם הנך את תחום פעולתך והתעסקותך לשטח מצומצם ביותר – לא רק ד' אמות, אלא ד' טפחים בלבד – כך שאינך מסוגל לחשוב אודות ענין נוסף"?!...

ברוח שיחה זו וברוח הדברים הנ"ל בענין ה'פנימיות', אולי יש לומר במלים פשוטות:
הבה ונשתדל שלא להיות 'מצומצמים'. לא להצטמצם באותם תחומים / פעולות / מעשים המצטלמים יפה ונראים טוב; הבה ונרחיב את אופקינו מעבר לעדשת המצלמה – לכיוון אותם ענינים פנימיים השייכים ל'קדש הקדשים' ואיש לא יודע עליהם.

כי יש חיים מחוץ למסגרת המצומצמת של התמונה...