ישנה אמרה הטוענת כי ילדים הם מראה של הוריהם. להאשים את ההורים בכך שלא הכינו את התמימים לנסיעה ולהסכים על כל מילה של הכותבת, הסכמה כזו תעמיד את ההורים והמחנכים מול כתב אישום ולא בהכרח תפעל לשינוי המצב.

עבודת הכנה לנסיעה היא בהחלט דבר ראוי ומקובל גם כאשר אינך 'תמים' האמור לשמש דוגמא אלא סתם תייר במדינה אחרת. אתה קורא על נימוסי המדינה, מנהגיה, התרבות שלה, שפה בסיסית הנהוג בה וכן הלאה. ישנו מושג של מנהג המקום, בוודאי יחד עם ההכנה שצריך. אני נזכר שבפעם הראשונה שהגעתי אל הרבי למדנו שאם פונה אליך מישהו באנגלית ושואל שאלה תאמר לו "איי דונט ספיק אינגליש"...

היה זה יום אחד, בהלכנו בקראון הייט.ס פונה אלי שאינה יהודיה ושואלת אותי משהו באנגלית. אני עונה לה "איי דונט ספיק אינגליש." היא משיבה לי בכעס "דיס איז אינגליש, דיס איז אינגליש". כנראה חשבה שאנו מבקשים לעשות ממנה צחוק. אז ברור שיש ללמוד את חוקי המקום וכללי ההתנהגות בו.

חלק מההכנה היא לא רק מנהגי המקום אלא הכנה אישית של התמימים או התלמידות למה שצפוי להיות בעת שהם רחוקים מהבית ומהמקום המוכר להם. לעתים רבות ההכנה לנסיעה לרבי מתמקדת בצד הרוחני ובשינון בעל-פה. אכן, צריך להיות גם הכנה מנטאלית, התנהגותית ורגשית לכך. כשהכנה זו לא קיימת, מצב זה עלול ליצור קשיים התנהגותיים גם כלפי האנשים שעושים מאמץ לארח אותך.

נתקלנו בעבר במצב שבחורה יצאה מהארץ כשהיא מוכנה לנסיעה כראוי מבחינה רוחנית. כשהגיעה לשם הצד הגשמי התפוצץ לה בפרצוף וגרם לה לרצות לחזור מיד לארץ ולהחמיץ את החוויה הרוחנית.


תמונת אילוסטרציה: ארכיון COL

מאידך גיסא אם תבוא לתמים ותאמר לו שאתה דורש ממנו שבקראון הייטס הוא יתנהג כראוי כי תושבי המקום סובלים ממנו, זה ממש לא יעשה עליו רושם. כמו שהזכירה הכותבת הם השקיעו בכרטיס, הם התאמצו לקבל אישור מהישיבה או אצל בנות אישור מהתיכון ואומרים: "כעת את מצפה ממני גם שאנהג לפי הכללים שלך? ממש לא!"

אז מה כן? ראשית ראוי לזכור שהחינוך מתחיל אי שם בתרבות ובמסרים שהתמים או הבחורה קיבלו בילדותם, מהדוגמא האישית שהם ראו בבית ובישיבה. אם בישיבה ובבית אין הקפדה ודוגמא אישית לסדר וניקיון, לנימוסים והליכות, לאהבת הרעים וכבוד לזולת - לא תעזור שיחת הכנה לקראת הנסיעה לרבי. כיצד אם כך משפרים את המצב?

הרבי כותב כי יש לנצל את משובת הנעורים, את הרצון למרוד ואת הכח של גיל הבגרות לקדושה. רוב התמימים מלאים במרץ וברצון לעשות ולפעול. רוב התמימים מגיעים עם בסיס טוב של דרך ארץ ומתנהגים כראוי וכולנו רואים אותם ב-770 ובשכונה. אותם אלו שהמשגיחים בישיבות יודעים שיש כלפיהם חשש של התנהגות שלילית, יש לנצל את הכוחות שלהם לצד החיובי, יש למנות אותם לתפקיד שיהיו אחראיים על הסדר, על הניקיון, על משימות שבהם הם יבואו לידי ביטוי ולא יקבלו את תשומת הלב שלהם בהתנהגויות שליליות.

גאוות יחידה ודימוי חיובי

שנית, יש לפתח גאוות יחידה ודימוי חיובי אצל התמים לא ממקום של הטלת סנקציות ומשמעת אלא ממקום של כיצד אנו מצפים מהסיירת של ליובאוויטש - התמימים להתנהג בכל מקום גם בישיבה בחיי היום יום, גם בבית ובמיוחד כאשר מגיעים לשכונת המלך ובמחיצתו של נשיא הדור. לתמים מתאים להתנהג כך וכך וכו'.

בעת ביקורי באחת מהישיבות בארץבה לומד בני, יצא לי לשוחח עם הטבחית שמגישה את האוכל. היא ציינה בפני כי רוב התמימים יודעים לומר תודה בעת קבלת האוכל. אבל אחוז קטן מאד ניגש לומר תודה גם כאשר סיים לאכול. כאשר אני רואה את הבחור ניגש לומר תודה, אני יודעת איך נראה הבית שלו ואיזה חינוך הוא מקבל". ההכנה לנסיעה אינה ענין של חוברת או כללי התנהגות, היא צריכה להיות מובנת בכל רגע ורגע בחייו של התמים מקטנותו.

שלישית, וזה קשור לאנשים הנפלאים תושבי שכונת המלך. יש להעלות מודעות לשקף תאום ציפיות וחיזוק חיובי. כל מארח שפותח את ביתו כדאי שיסביר מראש מה הכללים בבית, במידת היכולת להכין גם פתק שירכז את הכללים. הייתי אצל שליח במדינה אירופאית וברחבי הבית נהניתי לראות שילוט ברוח נעימה לדוגמא "מקומה של המגבת כאן" גם ברחבי השכונה ובכניסה לחנויות שיהיו שלטי תזכורת ותיאום ציפיות מתאימים לישראלים (ולא רק).

הנקודה הרביעית היא כנראה מתאימה למיעוט שבמיעוט שלא מתחברים לדרכים האחרות וזה ה"סנקציה". בעת שאורח מתנהג שלא כראוי הוא צריך לדעת שיש לזה מחיר. אם זה בפניה לישיבה ששלחה אותו בוודאי כאשר הוא גורם לנזק לדרוש תשלום הנזק או לסיים את האירוח שלו במקום הספציפי הזה וכן הלאה.

לסיכום: צריך להיות השילוב שבין חינוך, חיזוק דמוי עצמי חיובי וגאוות יחידה, מודעות ותיאום ציפיות ובמידת הצורך גם הטלת סנקציו. כל אלו יביאו לאירוח מושלם והתעסקות בצדדים הרוחניים והנפלאים של הגעה לרבי והתקשרות לנשיא הדור במקום להתעסק באתגר השלילי שבהגעה לשכונת המלך.

להעלות על נס ולהודות

זוהי הזדמנות נפלאה ומיוחדת להעלות על נס ולהודות לתושבי השכונה על קבלת הפנים לתמימים, לאנ"ש ולשלוחי הרבי, על פתיחת הבית והלב כיאה לבני משפחה "חסידיים איין משפחה".

שהקב"ה יעניק להם בכל המצטרך "בני חיי מזוני רוויחי ובכולהו ברוויחי" ונזכה בקרוב ממש לקבל אותם בארצינו הקדושה בביאת משיח כשהרבי בראשנו.