חיים גיל

חה"כ יצחק אייזיק (בוז'י) הרצוג היה בן שש-עשרה בלבד כאשר פגש את הרבי. בשיחה ל'כפר חב"ד' הוא מגולל את סיפור אותה פגישה ואומר לנו כי "לא אשכח אותה לעולם".

יצחק אייזיק (בוז'י) נלווה אל אביו שהיה אז שגריר ישראל באו"ם. "זה היה זמן קצר לאחר שאבא שלי, חיים הרצוג (מי שהיה מאוחר יותר נשיא המדינה. ח"ג) נשא נאום חריף בעצרת האו"ם נגד ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות ואף קרע את ההחלטה מול עיניהם הנדהמות של נציגי המדינות השונות".

ארבעים שנה בדיוק חלפו מאותו מאורע והרצוג זוכר זאת כאילו התרחש עתה. "לפני כמה ימים, אחותי, רונית, הזכירה לי שחלפו ארבעים שנה מאז אותו ביקור אצל הרבי. הגענו לרבי (הרצוג מתבטא רעבע כפי שככל הנראה שמע מאביו. ח"ג) ל-770 לשמחת תורה.

"עבורנו, כישראלים, זה היה כבר לאחר שהחג יצא. חגגנו רק יום אחד כמנהג ארץ ישראל. הגענו במשלחת גדולה של דיפלומטים ישראלים בניו-יורק. יחד איתנו היה גם צבי רפיח שהיה קונסול ישראל ויוסי צ'חנובר שהיה אז ציר כלכלי בניו-יורק.

"הייתי בסך הכל בן שש-עשרה ועמדתי נפעם מול כמות האנשים שהייתה שם. אני מעריך שהיו שם כשבעת אלפים חסידים. לאבא שלי היו שיחות רבות וקשר ארוך עם הרבי. גם לסבא שלי שאני קרוא על שמו היה קשר עם הרבי עוד מהימים שהוא למד בסורבון בפאריז. הרבי למד שם הנדסת מכונות וסבא שלי למד שם ביולוגיה ימית.

"מאוחר יותר סבא שלי פרסם מאמר מרתק על התכלת בציצית ואני יודע שהוא שלח אותו לרבי. למשפחה שלנו היה תמיד קשר עם הרבי. גם כאן, במעמד הזה בשמחת תורה, אבא שוחח עם הרבי ארוכות. הרבי אמר לו שהוא צריך לומר מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם שמערת המכפלה שייכת ללויים ולאבא שלי היה מאוד חשוב שאקבל ברכה מהרבי".

 חברון שייכת ללווים

יממה קודם לכן, בליל שמיני עצרת, בין ההקפה הרביעית לחמישית, כאשר כולם המתינו לתחילתה של ההקפה החמישית, רגע לפני שספרי התורה חזרו מההקפה, התקרב הרבי לקצה בימת התפילה. הס הושלך בקהל. הרבי הכריז בעיניים עצומות: "כיוון שהזמן גרמא לערוך הקפות בחברון עיר האבות, ועל פי תורת הבעל-שם-טוב שבמקום שרצונו של אדם, שם הוא נמצא – הרי שבשעה שרצונם של יהודים לעשות הקפות בחברון, נמצאים הם שם".

הרבי הרחיב בעניין השייכות של חברון ללויים. הרבי אף הדגיש כי "השמחה של שמחת תורה תפעל על העיר חברון וסביבותיה שיראו בגלוי שהם ניתנו ליהודים... יהודים הם בעלי הבית ולאף אחד אין שליטה עליהם פרט ליהודים". לסיום, הורה הרבי שאל ההקפה החמישית יעלו כל הלווים. הרבי החל לשיר "עוצו עצה ותופר" וההקפה והשירה נמשכו שעה ארוכה. כך שאת הדברים של הרבי ששמע מר הרצוג, ערב לאחר מכן, יש לראות על רקע אותה שיחה מפתיעה וקצרה בליל שמיני עצרת.

"אני מזכיר שהייתי עדיין ילד ואבא שלי דאג שהרבי יברך אותי. הוא הביא אותי לרבי ואמר: 'זה הבן שלי יצחק אייזיק' וביקש עבורי ברכה. אני לא זוכר מה בדיוק הרבי אמר. אבל אני כן זוכר שהרבי בירך אותי. ברור שאת החוויה הזאת אני נוצר בזיכרוני. אבא שלי לא היה אדם שהיה נוהג להביע רגשות אבל במקרה הזה ראיתי שהוא מתרגש מהעובדה שהצליח "להשיג" עבורי ברכה מהרבי.

"כילד, מה שמאוד השפיע עלי, הייתה העובדה שנתנו לנו לעלות להקפה הראשונה ואז נתנו לכל אחד ספר תורה. לי, הקטן, נתנו ספר תורה קטן. התברר לי שזה ספר התורה של הרבי. היה לו מעיל לבן וכולם נישקו אותו. אני חושב שאני וספר התורה של הרבי קיבלנו הכי הרבה נשיקות במעמד הזה.

"מאוחר יותר היו עוד הקפות ואני לא זוכר אם השתתפנו בהן. אבל יצאנו מהמקום בשעה מאוד מאוד מאוחרת. היינו שם הרבה שעות. וכמו שאמרתי, לעולם לא אשכח את המעמד הזה שנחרת בזיכרוני לעד. במיוחד את ספר התורה של הרבי ואת העובדה שהרבי בירך אותי".

מי שהיה אחראי על הקשר בין חיים הרצוג, השגריר ומאוחר יותר הנשיא, אביו של נשוא כתבתנו, היה הרה"ח שלמה (שלוימ'קה) מיידנצ'יק. "עד היום יש למשפחה שלנו קשר עם משפחת מיידנצ'יק", מספר מר הרצוג. "עוד מעת היותי ילד היו לנו קשר עם חב"ד באמצעות שלוימ'קה והקשר הזה נשמר לאורך שנים. כאשר הייתי ארבע שנים בתפקיד שר הרווחה יצא לי לפגוש המון מוסדות של חב"ד שעוסקים בפעילות חברתית ויש לי הערכה רבה לפעילותם.

"הילדים שלי שביקרו בעולם סיפרו על פגישותיהם עם השלוחים בבתי חב"ד רבים. חסידי חב"ד מקבלים כל יהודי בחום ובסבר פנים יפות בדיוק כמו שאני עצמי חוויתי אז במרכז חב"ד ב-770 אצל הרבי".

על הקשר בין משפחת הרצוג והרבי אפשר להרחיב לא מעט. נאומו של אביו בעצרת האו"ם נחשב עד היום לאחד מחמישים הנאומים הגדולים בהיסטוריה. הרצוג מספר לכפר חב"ד, כי למרות שהיה "ילד", כהגדרתו, הבין היטב את הדברים שהרבי דיבר עם אביו.

"הרבי דיבר עם אבא שלי על ההתנהלות מול אומות העולם באו"ם ועל הבלוק האוטומטי נגד ישראל בעצרת הכללית של האו"ם. הרבי פגש את אבא שלי פעמים רבות קודם. וגם בשיחה שהרבי דיבר שם לפני ההקפות, הרבי דיבר על אומות העולם. בשיחה עם אבא שלי שלא הייתה שיחה קצרה, הרבי דיבר גם על המלחמה בטרור, ועל הדרישה שישראל תמסור את חברון וירושלים".

באותם ימים, נציין, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם לקיים דיון על חברון.

המשלחת האמורה הגיעה למעשה עוד בשעת ההתוועדות של ליל שמחת תורה לפני ההקפות והרבי דיבר בשיחה על-כך שיש להבהיר לאומות העולם ב"שבעים לשון" שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. הרבי קישר זאת לצוואת משה רבנו לבני ישראל עליה נכתב "בשבעים לשון פירשה להם". הרבי אמר שהגויים יודעים שזו האמת ויש לומר להם זאת בצורה ברורה ו"שום לשון דיפלומטית לא תעזור".

כך קוימה הבקשה

מאוחר יותר, כאשר הרבי נכנס להקפות, הרבי דיבר כאמור עם אביו של מר הרצוג באותו עניין. ביומן שכתב אחד התמימים ששהה אז בחצרות קודשנו והתפרסם מאוחר יותר במספר מקומות ובהם ב'התקשרות', נכתב: "כשחברי הקונסוליה הישראלית ביקרו פה, דיבר עמם הרבי, ובמיוחד עם מר חיים הרצוג, בהרחבה על שייכותה של חברון ללווים. אחר השיחה לחץ הרבי את ידו של כל אחד ואחד, ולהרצוג אמר שיכריז באו"ם, כי חברון היא שלו ושל בנו, כמו שכתוב בתנ"ך (הרצוג הוא לוי).

"הרבי הוסיף: 'ואם יאמרו לך, קח חזרה את הארבע-מאות שקל כסף, תאמר להם שישיבו זאת בתוספת ריבית של שלושת אלפים שנים'...

"ואחר-כך אמר עוד: 'אם אתה מתבייש להכריז זאת באנגלית – הכרז זאת בלשון-הקודש!...'".
בי"ב מרחשוון תשל"ז, כמעט שלושה שבועות לאחר בקשת הרבי, ביקש מר הרצוג ממזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, להפיץ מסמך רשמי של המוסד בראשו עמד.

מה היה במסמך המיוחד ומה הייתה המשך הפעילות של חיים הרצוג בהשראת הרבי? הסיפור המלא והמרתק והמשך הראיון עם הרצוג בכתבה מקיפה המתפרסמת בסוף השבועון במגזין 'כפר חב"ד'. לצד המגזין הגדוש בתכנים חסידיים, מצורפים שני מוספים: 'משפחה חסידית' לנשים ו'קינדרלאך' לילדים.