הרב אריק מלכיאלי

אחד החגים המורכבים ביותר הוא שמחת תורה. קל מאוד להתבלבל בו. הוא נראה קליל מאוד, זורם, פתוח ומשוחרר.

כולם מחוייכים, שתיה חריפה לרוב , אוכל משובח ואווירה טובה ...
אך האמת שלו שונה לחלוטין ב180 מעלות. זהו חג רציני מאוד.

הוא מהווה יום של סיכום , איסוף ואחסון כללי לכל העניינים המופלאים שנגענו בהם בחודשי אלול תשרי. אצל רבותינו נשיאנו שהיו חוגגים כבחו"ל יומיים, הרי שביום הראשון שמיני עצרת הייתה אווירה רצינית מאוד, כי זהו זמן של עבודה, לא של מנוחה..

קרה לכם פעם שמסמך שלם שעבדתם עליו קשה נעלם כלא היה ממחשב, בגלל שלא עשינו 'שמור'? זו הרגשה מאוד לא נעימה... בשביל זה בדיוק יש את חג שמיני עצרת ושמחת תורה. הם מהווים את השמור על כל הרוממות שחווינו בחגים, היא צורבת זאת סופית בנשמתינו ותודעתנו.

כמעט על כל יין נכתב בתווית שהוא מכיל ביסולפיט. חומר זה תפקידו לשמר ולסגור את טעמו של היין מפני שינויים הקורים בו מחמת טבעו המשתנה. הביסולפיט דואג ליציבות ההווה לאורך זמן. זהו בדיוק תפקידו של החג. להוות את הבילסולפיט שישמר את אווירת הרצינות של הסליחות, את אווירת יראת הרוממות של הימים הנוראים, ואת השמחה של מצווה של חג הסוכות.

'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני'. במשך הימים הנוראים ואלול עשינו 'מקלחת רצינית' להוריד את כל הלכלוך הרוחני עד לשיא, 'ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם' ביום הכיפורים.

ואז בחג הסוכות 'וימינו תחבקני', לאחר שנתנקינו מכל הריחות הלא נעימים הרוחניים, הרי שהקב"ה מרגיש נוח לחבקנו..

במידה מסויימת זה העיקר, האהבה והשמחה של מצווה. רק שאי אפשר להגיע לזה אלא ע"י הקדמת הרצינות של אלול ועשרת ימי תשובה. בלעדיהם לא יהיה כל המצב של השמחה.

תארו לעצמכם שבתחילת אלול היה כבר שמחת תורה, הרי שלא היה לזה שום פנים. דווקא אחר הרצינות מגיעה ופורצת השמחה האמיתית, וזה  בעצם כל תכליתה של רצינות זו (לקו"ת סוכות בתחילתו)


הרב אריק מלכיאלי בהתוועדות חסידית

ואת כל זה צריך לתעד ולשמר.

הענין נפעל כשאדם בחג זה נכנס למצב של שמחה עמוקה של קדושה, ומתוך רצון וכוונה זו גופא, לשמר את כל תשרי אל תוך מציאותו הנורמלית והריאלית, כך שהשנה הזו תראה קצת יותר מרוממת מהשנה החולפת...

חג שמחת תורה מועיל!