קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







ערב ג' תמוז: הרבי ומזכירו בלחודוהי ● בנימין ליפקין
(יום חמישי, א' תמוז תשע''ו)
כל משפט נוסף כמו מקרב את הקורא המשתאה עוד פסיעה ועוד פסיעה אל תוככי המתחם המקודש ביותר, הטמיר ביותר והכמוס כל כך שהיה כל כך רחוק מעיני המון העם, גבוה מעל גבוה ● בנימין ליפקין בטור מיוחד, ערב ג' תמוז הכ"ב ● מגזין שישי  הרבי והמזכיר

בנימין ליפקין

בשפת הטרמינולוגיה של אירועים ציבוריים, נהוג לתייג ולקטלג את האירועים בהתאם לאופיים, כמות ואיכות המשתתפים בהם, התכנים שבהם ועוד. יש ביטוי שאותו מעניקים מפיקים כשהם עמלים על הכנת תכנית איכותית לאירוע הסגור להמון העם שכל משתתפיו מוזמנים בלבד מסוגת עילית נבחרת. במקרה זה, הכינוי הנצמד לאירוע הוא: כל האולם במה. כלומר: לא בימת כבוד עם מוזמנים בכירים אלא האולם על כל מושביו מאוכלס באישים שראויים היו לכבד את הבמה.

את הפרפרזה מהמושג הזה, הלקוח מעולם ההפקה, אני מחיל על עתים נדירות שבה נחה על שולחני יצירה מיוחדת במינה, שבה מופיעה אותה תגית בשינוי תווית: כל הכתבה כותרת. רוצה לומר, כל אחד מהמשפטים של הכתבה, לכל אורכה, ראוי היה לכותרת בפני עצמו. מעטות, כבר אמרתי, ההזדמנויות שאותן ניתן להכתיר במחמאה כזו.

ביממה האחרונה, שעה קלה לאחר עלותי למטוס שיצא מישראל, דרך ועידת שלומי אמונים באוקראינה, בואכה שבת קודש ג' תמוז באוהל הקדוש ובד' אמותיו הקדושות של אבינו רוענו, הרבי, נשיא דורנו, היה לי העונג לשקוע לתוך יצירה שכזו שללא כל ספק זכאית לכך.
כזה הוא הראיון המרתק והפנומינלי שהעניק מזכירו ואיש סודו של הרבי, הרב חיים יהודה קרינסקי, לגיליון 'תחיינו' החדש וגדוש החומר שהופיע לפני ימים אחדים, ערב ג' תמוז תשע"ו.

על פני לא פחות מעשרים וחמישה עמודים פורש הרב קרינסקי בפני המראיין, הרב אליעזר זקליקובסקי, שביבים, גילויים, עדויות והמחשות מתוך מסכת הקירבה הנדירה והבלעדית לה זכה במשך עשרות שנים בקודש פנימה, בעתות ומועדים שבהם איש מלבדו לא היה במחיצת הרבי.
כל משפט נוסף כמו מקרבת את הקורא המשתאה עוד פסיעה ועוד פסיעה אל תוככי המתחם המקודש ביותר, הטמיר ביותר והכמוס כל כך שהיה כל כך רחוק מעיני המון העם, גבוה מעל גבוה.

הגיליון עצמו אינו לפניי ברגע נתון זה ורק על מנת לסבר את האוזן, ולהעשיר ולרומם את הנפש של מי שטרם זכה להיחשף לדברים (מומלץ מאוד להשיג את הגיליון העשיר ולקוראו מכריכה לכריכה; מעטות ההכנות המוחשיות ליום ההילולא כמו קריאה בשקיקה של גיליון זה) אני רק דולה מזכרוני כמה מהדברים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה – לא רק בסדר הרצאתם אלא בחשיבותם, כי כולם אהובים, כולם קדושים, כולם מפעימים ומרטיטים את הנפש ומקרבות את הקורא אל רובד אחר ונשגב בשנות האורה והטובה, בחיים חיותו של הרבי בעלמא הדין.

כזה הוא למשל משפט אגב, טכני לכאורה אך מבהיל, בו מציין הרב קרינסקי כי במשך שנים היה הרבי משלים את אמירת ה'מענה לשון' בדרך חזור מהאוהל אבל בשנה האחרונה שלפני כ"ז אד"ר, הקפיד לסיים את כל האמירה בתוך האוהל.

כאלו הם הסיפורים על השהות שהתאחרה עד מאוד בערב שבת קודש, בשנת תשט"ו, כשבעיצומה של ההתוועדות בשבת הסתובב הרבי לעברו ואמר לו, כשעל פניו הקדושות נחה בת שחוק, כי אלמלא תושייתו לא הייתה ההתוועדות מתקיימת (זה התוכן, כמובן, ובדיוק הדברים חובה, כאמור, לעיין במקורם).

כאלו הם הצעטלאך, הפתקים הרבים שהרב קרינסקי בטובו מואיל לשתף בהם, ככל הנראה לראשונה, את הציבור הרחב. בפתקים אלו, בכתב יד קודשו של הרבי, ניתנת לא רק הצצה אל סדרי עבודת המקדש, לפני ולפנים בקודש הקודשים, שבכל פעם מחדש מרגשת ומפעימה – זוהי גם הזדמנות בלתי אמצעית להבחין בחיבה, אי אפשר לכנות זאת אחרת, למזכירו הנאמן, בו בחר הרבי ועליו הטיל את האחריות האישית בנושאים הכמוסים ביותר.

על דף דיווח שהוא מגיש לרבי בדחילו ורחימו וכעבדא קמיה מרא, כותב הרבי באבהיות רחימאית ליד שמו: "שלומו". רוצה לומר: תודה על הדיווח ומה שלומך? על דף דיווח נוסף שמגיש המזכיר הנאמן לרבי וככל הנראה לא חש בטוב באותם ימים, שוב מוסיף הרבי בכתב יד קודשו: "בריאותו?". היינו: ומה עם בריאותך? אתה מרגיש טוב? זה ממיס.


מזכיר הרבי הרב חיים יהודה קרינסקי בראיון לגיליון "תחיינו"

ואכן, בהקשר מופלא זה וכמובן מתוך זווית ראייה ומבט מוגבל של עיני בשר הדיוטות שלנו, אינך יכול לקרוא את הראיון הארוך הזה (שאינו אלא חלק ראשון מתוך שניים) ולא לצאת מגדרך מהתפעלות לנוכח הפרספקטיבה החדשה שבה, בעיניי לפחות, מצטייר הרב קרינסקי. לא רק מזכיר, לא רק מנהיג את הרבי (כמו שנכתב באנגלית מתורגמת מילולית בראיון) ברכבו ולא רק ממונה ישירות על ידי הרבי על הנושאים הכמוסים והרגישים ביותר. אלא, לפני הכל ואחרי הכל, חסיד שהרבי אהב אותו.

אמת. הביטוי הזה מגושם ופשטני מדי אבל לא מצאתי הגדרה קולעת יותר למי שבאתערותא דלעילא נבחר בבחרותו על ידי הרבי עצמו להסיעו לאוהל מדי חודש; נקרא על-ידי הרב חדקוב לפני חתונתו לפגישה שבה נוחתת עליו הצעה ("כמעט התעלפתי", הוא אומר בפשטות): לעבוד במזכירות, במשרה מלאה; ולכל אורך מרוצת השנים, דבר יום ביומו, זוכה לקרבה יתירה, יזומה, שהרבי ובית רבי מקרינים כלפיו והיא מוצאת לה שלל ביטויים. כל אחד מהם עוצמתי. כל אחד מהם בלתי שגרתי. כל אחד מהם כמו חוליה נוספת בשרשרת אינסופית של מעגלים טמירים שרב הנסתר על הנגלה בהם.

*

וטיבותא לשקיא.
המסמך המאלף הזה משתרע, כאמור, על פני 25 עמודים מתוך 104 עמודי "תחיינו" - חובה לכל מבקש להתקשר ולהתעלות בנתיבי ההתקשרות, ערב יום ההילולא.

הגיליון הגדוש, חמישי במספר, הוא פרי שיתוף פעולה ברוך ומבורך בין 'ועד התמימים העולמי' – הארגון הקדוש שנטל על עצמו את ערובת התקשרות האמת של תלמידי התמימים בדור השביעי; 'פעילי חב"ד' – האוגדה שמרבה מדי יום ביומו עשרות, מאות ואלפי חסידים מקרב כל שדרות אנ"ש, לקיים הלכה למעשה את דבר הרבי כי כל יהודי הוא שליח ועל כל אחד ואחת מוטלת החובה "להכין עצמו והעולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו"; וחברת JEM המספקת בכל השנים האחרונות את הכלים המוחשים ביותר לקיום מטלת ועצת הרבי לימים אלו, שבהם החושך יכסה ארץ, "יצייר פני הרב אפילו בתמונה".

זוהי הוכחה אמיתית לכך שכשכוחות האור משלבים זרועות התוצאה יכולה להיות בוהקת ומבהיקה ומרוממת את כל אחד ואחת מעמנו טפח וטפחיים מעל הקרקע – לדבקות באילנא דחיי, להיות טופח על מנת להטפיח, עדי נזכה לייעוד הגדול של "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" בגאולה האמיתית והשלמה, ובעיני בשר.



הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן