מערכת COL
|
יום כ"ט טבת ה׳תשע״ו
10.01.2016
מכירים דמעות של תסכול? ● מדור חדש עם מנחם זיגלבוים
מדור חדש ב-COL: המנטור והקאוצ'ר החב"די, ר' מנחם זיגלבוים, פותח לכם את השבוע ברגל ימין בטיפ אימוני שבועי ● והשבוע: מכירים דמעות של תסכול? טיפ אימוני
טיפ אימוני שבועי עם מנחם זיגלבוים
מנחם זיגלבוים
אני יושב לא פעם מול אנשים שקיבלו החלטות בחיים, ודמעות בעיניהם. דמעות של תסכול. הם רוצים לשנות דברים אבל הם חוששים. ממה? מעצמם. זה הכי מתסכל. "אני לא בטוח בעצמי", "ואם אני לא אצליח?" "ומה יקרה 'אם זה לא זה'?" ו"אנסה בפעם אחרת". כנראה שזה נשמע לך מוכר...
אתה רוצה לעשות שינוי בתחום כלשהו כי מה שעשית עד כה, לא מספק. אתה מרגיש 'רעב' או תסכול. כבר עשית בדיקות רציניות, בחרת לעשות שינוי (להתחתן / / לעבור דירה / לבקש תוספת במשכורת / להקדיש יותר זמן איכות במשפחה) אבל זה נשאר 'באוויר'. לא מגיע לידי תכל'ס. למה?
האויב הגדול שלך הם הפחדים הטבעיים שחוסמים אותך מפני שלב הביצוע. כמו מכונה מתוחכמת, הפחדים שולפים מעומק המודע ומהתת-מודע שלך אינספור סיבות, תירוצים ונסיבות מקלות מדוע לא לבצע את הדבר. לכל אחד יש כוחות להציף את היכולות האינסופיות הטמונות בו, אבל הפחדים והחששות שבנינו וטיפחנו לעצמנו במשך השנים מבלי משים, משתקים.
אל תדאג, אתה בחברה טובה.
שבעה ימים "מתווכח" משה רבינו עם הקב"ה כדי שיקח על עצמו את עול המנהיגות. במקום לומר: "הנני", משה מעלה טענות שונות: פרעה לא ישמע לי; איני יודע את שמך; בני ישראל לא יאמינו לי; אני כבד פה ולשון, ו'אולי כדאי בכלל שתשלח מישהו אחר'.
אתה, כן אתה, יכול בכישרונות שלך 'לגעת בשמים' (כן, אה, היית מאמין?). כמשה בשעתו, גם לך יש שליחות להביא לעצמך סוג של גאולה אישית, אם זה מול עצמך, מול בן/בת-הזוג או מול הסביבה שלך. זו אמנם לא גאולה שמסעירה את הדמיון, אבל חיינו שזורים מהרבה 'גאולות קטנות' פזורות לאורך הדרך. כל ניסיון וקושי – גאולה בצדו. כל התמודדות – ושוב גאולה שממתינה מעבר לפינה. אתה הגואל של עצמך, אל תחכה למישהו מבחוץ.
כמשה בשעתו, גם לך יש הבטחה אלוקית: אל תחשוש. "בא אל פרעה (=הקושי)". לא נאמר "לך אל פרעה". המשמעות של המילה "בא" כמו אומרת: אני כבר שם, מחכה לך באיזור הקושי ואסייע לך להתמודד. אעניק לך את הכוחות הנכונים לעשות את השינוי.
כקאוצ'ר ותיק אני מבטיח גם לך מניסיון רב: אם רק תרצה, הושט יד, תראה איך אתה משנה את מציאות חייך. זו לא סיסמה.
אני יושב לא פעם מול אנשים שקיבלו החלטות בחיים, ודמעות בעיניהם. דמעות של תסכול. הם רוצים לשנות דברים אבל הם חוששים. ממה? מעצמם. זה הכי מתסכל. "אני לא בטוח בעצמי", "ואם אני לא אצליח?" "ומה יקרה 'אם זה לא זה'?" ו"אנסה בפעם אחרת". כנראה שזה נשמע לך מוכר...
אתה רוצה לעשות שינוי בתחום כלשהו כי מה שעשית עד כה, לא מספק. אתה מרגיש 'רעב' או תסכול. כבר עשית בדיקות רציניות, בחרת לעשות שינוי (להתחתן / / לעבור דירה / לבקש תוספת במשכורת / להקדיש יותר זמן איכות במשפחה) אבל זה נשאר 'באוויר'. לא מגיע לידי תכל'ס. למה?
האויב הגדול שלך הם הפחדים הטבעיים שחוסמים אותך מפני שלב הביצוע. כמו מכונה מתוחכמת, הפחדים שולפים מעומק המודע ומהתת-מודע שלך אינספור סיבות, תירוצים ונסיבות מקלות מדוע לא לבצע את הדבר. לכל אחד יש כוחות להציף את היכולות האינסופיות הטמונות בו, אבל הפחדים והחששות שבנינו וטיפחנו לעצמנו במשך השנים מבלי משים, משתקים.
אל תדאג, אתה בחברה טובה.
שבעה ימים "מתווכח" משה רבינו עם הקב"ה כדי שיקח על עצמו את עול המנהיגות. במקום לומר: "הנני", משה מעלה טענות שונות: פרעה לא ישמע לי; איני יודע את שמך; בני ישראל לא יאמינו לי; אני כבד פה ולשון, ו'אולי כדאי בכלל שתשלח מישהו אחר'.
אתה, כן אתה, יכול בכישרונות שלך 'לגעת בשמים' (כן, אה, היית מאמין?). כמשה בשעתו, גם לך יש שליחות להביא לעצמך סוג של גאולה אישית, אם זה מול עצמך, מול בן/בת-הזוג או מול הסביבה שלך. זו אמנם לא גאולה שמסעירה את הדמיון, אבל חיינו שזורים מהרבה 'גאולות קטנות' פזורות לאורך הדרך. כל ניסיון וקושי – גאולה בצדו. כל התמודדות – ושוב גאולה שממתינה מעבר לפינה. אתה הגואל של עצמך, אל תחכה למישהו מבחוץ.
כמשה בשעתו, גם לך יש הבטחה אלוקית: אל תחשוש. "בא אל פרעה (=הקושי)". לא נאמר "לך אל פרעה". המשמעות של המילה "בא" כמו אומרת: אני כבר שם, מחכה לך באיזור הקושי ואסייע לך להתמודד. אעניק לך את הכוחות הנכונים לעשות את השינוי.
כקאוצ'ר ותיק אני מבטיח גם לך מניסיון רב: אם רק תרצה, הושט יד, תראה איך אתה משנה את מציאות חייך. זו לא סיסמה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
