קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|






האם טיפול יכול לחולל שינוי? ● סודות מתוך חדר הטיפולים
(יום רביעי, י''ג כסלו תשע''ו)
"מאז עברתי כמה מקומות עבודה, וגם התחלתי "טיפול", ואני לא ממש יודע מה הטיפול הזה עוזר לי, אני משלם על זה הרבה כסף שאין לי, אני מבזבז זמן, ובעיקר אני מרגיש שאני עובר תהליך נפשי לא קל בחדר הטיפולים, אבל ללא תועלת מעשית בחיים האמיתיים, החיים ממשיכים כרגיל, וחוץ מעוד הוצאה נוספת כל חודש אני עדיין באותו מקום" ● מידי שבוע יכתוב מטפל מקרב צוות המטפלים סיפור אמיתי מחדר הטיפולים (כמובן בשינויים הנדרשים, בהשמטת שמות וכל פרט זיהוי כלשהו) ● מוגש מטעם מרכז טיפולים חב"ד – שעל ידי אגודת חסידי חב"ד באה"ק סודות מתוך חדר הטיפולים
יוסי גולדשטיין

אני כבר חצי שנה בטיפול, פעם בשבוע, כל יום שלישי בבוקר, אני נוסע באוטובוס, משאיר את היום הזה פנוי, "טיפול זה חשוב" ,כך נאמר לי, כך אמרו החברים, כך גם אשתי, אני אדם טוב, אברך רגיל, אפילו חסידי, אבל חסר לי משהו, לא מוצא מנוחה, ולא מצליח להישאר בעבודה יותר מחודשיים, העניין הוא שבכל מקום מזלזלים בי, לא מעריכים אותי, אבל תמיד יש איזה אחד, שמזלזל יותר מכולם, דואג להזכיר לי כמה אני "לא שווה", הוא לא אומר את במפורש, אבל זו התוצאה, לדוגמא פעם סיפרתי לו שאני משאיר יום בשבוע עבור עצמי, ביום הזה אני לומד, קורא, נח, ועושה דברים שאני אוהב, והוא אמר: "נח? מה אתה זקן? מה יהיה בגיל מבוגר יותר?", ואני לא עניתי, אבל הבנתי שאני עושה משהו לא נכון, לא טוב, אחרי כמה ימים עזבתי את העבודה, לא מגיע לי שיפגעו בי כך.

מאז עברתי כמה מקומות עבודה, וגם התחלתי "טיפול", ואני לא ממש יודע מה הטיפול הזה עוזר לי, אני משלם על זה הרבה כסף שאין לי, אני מבזבז זמן, ובעיקר אני מרגיש שאני עובר תהליך נפשי לא קל בחדר הטיפולים, אבל ללא תועלת מעשית בחיים האמיתיים, החיים ממשיכים כרגיל, וחוץ מעוד הוצאה נוספת כל חודש אני עדיין באותו מקום

בחדר הטיפולים, ת'אמת נחמד לי, המטפל אדם מבין ורגיש, אבל חוץ מכוס מים הוא לא מציע לי כלום, הוא רק יושב ומקשיב, ומדי פעם שואל שאלה, אם כי, כשאני חושב על זה, הוא יודע להקשיב, הוא גם זוכר כל דבר שאמרתי במהלך הטיפול, וגם השאלות שלו, יש בהן משהו מיוחד, אני לא יודע להסביר מה יש בהן, אבל אני מרגיש שאין בהן ביקורת, ולא אשמה, אלא הזמנה להתבוננות פנימה, גם אם לא תמיד יש עליהן תשובות

סיפרתי לו על התמודדות חדשה שיש לי בבית כנסת השכונתי שלנו, מתפלל חדש, שעבר אלינו מהעיר הסמוכה, והתיידדנו, ומדי פעם אנו צועדים יחד אחרי התפילה, ופעם אפילו הזמנתי אותו לביתי ללמוד משהו יחד, אבל לאט לאט אני מרגיש חוסר הערכה, ואפילו זלזול, בעיקר כשהוא שואל אותי על החיים האישיים שלי, הוא רוצה לדעת עלי הכל, בלי מעצורים מצידו, ואותי זה מעליב, מדוע אין לו מעט כבוד כלפי? אני מנסה להתחמק, אבל השאלות שלו ממשיכות, ואני מרגיש שהוא לא באמת רואה אותי, אלא רק את עצמו, אבל בעיקר אני שוב מרגיש את הזלזול, וכבר לא נעים לי לבוא לבית כנסת, אולי אחליף בית כנסת

והוא שואל: "מי עוד מזלזל בך"?, ואני מתחיל למנות את רשימה ארוכה של אנשים שאני מרגיש שמזלזלים בי

"אתה מרגיש שאני גם מזלזל בך"? הוא שואל לפתע, לקח לי כמה דקות להתבונן פנימה, ועוד כמה דקות להעיז, ואז אמרתי "בדרך כלל לא, אבל לפעמים אני מרגיש שאתה לא מעריך אותי מספיק, כמו בפעם ההיא שאיחרת, והיום שלא זכרת פרט מסוים שסיפרתי, ובפגישה השנייה לא הצעת לי כוס מים, וכו'

הוא לא ענה, רק אפשר לי להמשיך לדבר, ואפילו עודד אותי להמשיך ולבדוק עם עצמי בקול, את המקום הכל כך מוכר לי, וכך הסתיימה הפגישה, ובמהלך השבוע חשבתי על הדברים, וניסיתי להבין איך מצד אחד הוא כל כך אמפתי מבין ורגיש כלפי, ומאידך אני חווה גם ממנו חוסר הערכה,

בפגישה הבאה, שוב ליבנתי בקול את הנושא, והוא עוזר, שואל, ומכוון, ואני עונה, שותק, ובעיקר מרשה לעצמי לחשוב בקול, והנה לאט לאט, אני מבין שאולי יש בי משהו שמאפשר את ה"זלזול" הזה, אני לא יודע להגן על עצמי כשפוגעים בי, אני לא למדתי איך עושים את זה, ואולי בכל מקום אליו אלך, תמיד יהיה שם מישהו שיבדוק את הגבולות שלי, ואם אני לא אדע להגיד "זה לא נעים לי השאלות שלך" או "מה שאמרת לי שבוע שעבר היה פוגע" תמיד יהיה מי שינצל את המרחב הבלתי מוגן הזה, ויחדור פנימה, יפגע, יעליב, ויזלזל,

אבל בעצם זה לא הוא שפוגע בי, זה אני שמאפשר את זה, כי אני לא יכול לשלוט על ההתנהגות של זולתי, אבל ללא ספק אני יכול לשמור על עצמי, להגן על עצמי, ולא לתת לכל אחד לשחק בי בזמן שהוא יחפוץ

ולא לאט שמתי לב שכשאני מחליט לשמור על עצמי, ולא לתת שיפגעו בי, אני אפילו לא צריך להגיד את זה, כי זה פשוט ניכר, כנראה יש לאנשים בכלל, ולאותם אלו שפחות רגישים בפרט, חיישנים שמרגישים, שאני חסין, ובאמת אני מתחיל להרגיש שינוי, אמנם עדיין יש לי הרבה עבודה, וקורה הרבה שאני לא ממש מצליח, והלשון שלי פתאום נאלמת, ואני שוב נפגע, אבל כבר הרבה פחות, אז החבר ההוא כבר לא ממש חבר, אבל לפחות אני לא חושב להחליף בית כנסת, כי אני יודע שגם בבית הכנסת השני יהיה מן הסתם נציג אחר שינסה אותי, גם בבית שלי פתאום אני מרגיש טוב יותר, אני לא נפגע מהילדים שלי, להיפך, אני צוחק איתם, אבל גם מלמד אותם איך לדבר מבלי לפגוע, והכי חשוב שאשתי מרגישה שמשהו טוב קורה לי, וכל הבית מרוויח מזה

אז אולי הטיפול לא הפך אותי לאדם אחר, אבל עזר לי להבין משהו קטן, שעבורי זה עולם שלם

החלטתי להמשיך בינתיים בטיפול, ובלי נדר אמשיך לעדכן....

מידי שבוע יכתוב מטפל מקרב צוות המטפלים סיפור אמיתי מחדר הטיפולים (כמובן בשינויים הנדרשים, בהשמטת שמות וכל פרט זיהוי כלשהו).

מוגש מטעם מרכז טיפולים חב"ד – שעל ידי אגודת חסידי חב"ד באה"ק

ניתן לקרוא עוד באתר: www.lametapel.com



הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן