הרה"ח הרה"ת ר' מנחם מענדל ברוק ע"ה, שבימים אלו מציינים את יום פטירתו העשירי (י"ג כסלו ה'תשס"ו - ה'תשע"ו) נולד בתקופת סיום מלחמת העולם הראשונה לאביו המשפיע הנודע הגאון החסיד הרב חיים שאול ולאמו מרת צבי' ע"ה ברוק בעיירה החסידית ביעשינקוביץ פלך ויטבסק, בש"פ לך לך י"ג מרחשון ה'תרע"ט.

העיירה ביעשינקוביץ שנוסדה בימי הצאר היתה מרכז לחסידי חב"ד במשך דורות רבים, עוד מימי כ"ק אדמו"ר הזקן ובדורות הבאים לאחריו. שיחותיו ויומניו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע גדושים בשפע של סיפורים ותיאורים מלאי חיים על החסידים ואנשי המעשה מבני העיירה ועל המיוחדים שבהם.

ביומנו מתאר אדמו"ר הריי"צ בהרחבה ובצבעים חיים את ה"בעשינקאוויצער מלמדים", וביניהם בולטת דמות דיוקנו של המלמד ר' מנחם מענדל הכהן קראסניק המצטייר כאיש המעלה וכחסיד מופלג שהיה הולך רגלי לליובאוויטש במשך עשרות שנים. בשנת תרע"ו הגיע הבחור חיים שאול ברוק מישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש (שם כונה: "שֵאֶל סנאָווסקער") לעיר ביעשינקוביץ, ובאותה שנה נשא לאשה את מרת צביה קראסניק בתו של המלמד.

במשך דורות שימשו בביעשינקוביץ רבנים חסידיים מובהקים ומפורסמים, ביניהם הרה"ג רבי פרץ חן ("פרץ בעשינקאוויצער") שנתמנה שם לרבנות על פי הוראתו של אדמו"ר האמצעי נ"ע. עם בואו של האברך ר' חיים שאול ברוק לעיירה, ראה הרב דמתא ר' יהושע ליין כי רב טוב צפון באברך צעיר זה והיה לומד עמו בצוותא וכן נמלך אתו בשאלות שהופנו אליו. ברבות הימים הסמיך אותו הרב ליין כרב ומורה הוראה. הזוג הצעיר קבע את מעונו בביעשינקוביץ והתגורר שם במשך שש שנים, שבמהלכם נולדו להם הבת הבכורה רבקה (שנישאה לאחר מכן לתמים ר' יעקב שאץ הי"ד) והבן מנחם מענדל שנקרא על שם זקנו ר' מענדל המלמד (שנפטר כשנתיים לאחר חתונת בתו עם הרח"ש).

כאשר מלאו לילד מענדל ברוק שלוש שנים, פרצה שריפה גדולה בשערי העיירה ותושבים רבים מאנשי המקום נטלו לידם את מקל הנדודים ועקרו מהעיירה איש איש למקומו בעירום ובחוסר כל. מראות האפר והפיח השחור שאפפו את ביעשינקוביץ הם הזכרון הראשון שנחרט במוחו של הילד הפעוט. ר' מענדל שהתברך בזכרון מעולה, זכר גם את חגיגת ה'אפשערניש' שלו ואת המשתתפים שנטלו בה חלק.  

משפחת ברוק נדדה עד לעיר אילינוי ברוסיה הלבנה, שם התמנה הרח"ש למרא דאתרא שעל פיו ישק כל דבר. למרות רדיפות נוראיות של המשטר הקומוניסטי המשיך במסירות נפש בעבודתו לחזק ולבסס את הקהילה היהודית, והקים חדרים ומוסדות חינוך וכן היה שו"ב וכיו"ב. כך גדל מענדל הקטן בבית של מס"נ ועבודת קודש ללא חשבונות כלל.  

אל העיר זוויעהל במזרח אוקראינה עקרה המשפחה ע"פ הסכמתו של הרבי הריי"צ, ושם שימש האב כר"מ ומשפיע בישיבה המקומית. עוד קודם שבני המשפחה הגיעו לגור במקום, לקח עמו הרח"ש את בנו הגדול שהי' כבן תשע ומחצה והקים את הישיבה בה שימש כראש הישיבה וכמשפיע דא"ח, אולם זמן קצר אחר כך, בי"ג טבת תרפ"ט נאסר הרח"ש על ידי השלטונות ב"עוון" לימוד תורה עם ילדי ישראל. בנו, מענדל, שראה את מה שקרה מיהר הביתה נטל את תפילי האב ולא נח ולא שקט עד שמצא פירצה בחלון בית המעצר שהיה במרתף הבנין, ומשם השחיל את התפילין לשמחתו של הרב שלא ידעה גבול.

בהמשך כאשר השתחרר האב והמשפחה נדדה לעיר ברדיצ'וב (כעיר מקלט וגלות), מיד הוקמה ישיבה ומענדל נכנס ללמוד בה, יחד עם ר' משה בנימין ואחיו ר' מיילך קפלן, ר' ישעי' גופין, ר' יהושע העשיל צייטלין, ר' הלל פעווזנער, ועוד. בכדי לסייע בהוצאות הבית, כאשר האב היה עסוק ראשו ורובו בישיבה ובחינוך התלמידים, יצא מענדל הצעיר לעסוק במו"מ בשעות הערב בכדי שיהיה מה להניח על השולחן.

בימי גלותם בעיר ברדיטשוב, שאל פעם מענדל – שהיה אז נער בגיל בר מצוה – את אביו היכן יש מקווה בעיר? אביו השיב לו ש"אינו יודע מהי מקווה!" כעבור תקופה קצרה, ראה הרח"ש את בנו במקווה המקומית ולא אמר לו דבר. אולם כשהגיע הילד הביתה, קרא לו ואמר לו: היודע הנך מה ראית והיכן היית?! אפילו לחברך הטוב ביותר אל תספר דבר!

*

לאחר טלטולים ותלאות אין ספור, הצליחה המשפחה לצאת בניסים גדולים את גבולות מסך הברזל, ומענדל שקיבל את היתר היציאה ביום א' דר"ה התרצ"ז, נסע לריגא שם שהה במחיצת החסידים הגדולים ר' יצחק מתמיד, ר' מרדכי חפץ, ר' מרדכי דובין, ועוד. לאחר שיצא מעמק הבכא זכה להכנס ל'יחידות' אצל הרבי הריי"צ, ביום ג' ניסן ה'תרצ"ז, בעיירה הסמוכה לוינה שם שהה הרבי לצרכי רפואה. מי ששימשה כמזכירתו של הרבי באותו מקום, בתו הרבנית חי' מושקא, הכניסה את התמים הצעיר ליחידות שארכה כ-25 דקות, על אף שבאופן כללי לא הותרה הכניסה ליחידות כלל בכדי שלא להפריע את מנוחת הרבי.

על פי הוראת הרבי באותה יחידות, נכנס ללמוד בישיבת 'תורת אמת' בירושלים עיה"ק, תיכף לבואו לארץ הקודש. שם התחנך אצל המשפיע הנודע ר' אלתר שימחוביץ, לצד חבריו לספסל הלימודים: ר' משה וובר, ר' משה מינצברג, ר' אפרים וואלף, ר' פנחס לייבוש הרצל, ר' פסח מן, ועוד.

מעניין לציין שעם בואו בשערי ארץ הקודש בתחילת חודש ניסן – והוא בן שמונה עשרה שנה – כתב אל הרבי הריי"צ כי כמה ימים קודם לכן, בהיותו ב"יחידות", היה נרעש ונרגש ולפיכך לא שמע כראוי את דבריו של הרבי, וכה השיב לו הרבי: ".. הנה בהיותך אצלי היית נרעש וטרוד אשר לא שמעת דבר הברכה אשר ברכתיך, אחרי אשר הבטחתני ללמוד בשקידה בישיבת תו"א יצ"ו בירושלים ת"ו ותהי' מסור ונתון להנהגתו והשפעתו של הרה"ח הר"ר אלתר שי', הנה ברכתיך, כי יחזק השי"ת את לבבך ואת כוחך ותשקוד בלימודך בנגלה ובדא"ח ובעבודה שבלב, ותהי' י"ש חסיד ולמדן". המכתב חתום בידי הרבנית מרת חי' מושקא שכאמור שימשה אז כמזכירתו האישית של אביה, כפי אשר מובא ברשימות ובאג"ק שלו.

גם כאן, לצד לימודיו בשקידה והתמדה בנגלה ובחסידות, הקדיש זמן בין הסדרים לפרנסת בני הבית. המשפחה התיישבה בראשון לציון שם מונה האב הרח"ש לרבה של עדת החסידים שהתגוררה במקום, ובימי השבוע היה ר"מ בישיבת 'אחי תמימים' בתל אביב. כזכור, כך עשה עוד בהיותו ברוסיה, כשאביו עובד בישיבה והוא מביא את הפרנסה הביתה, וכן המשיך באה"ק. וכמ"פ אמר הרח"ש לסובבים אותו: "בתורה, בעבודת חינוך תלמידי הישיבה וכו' וכו' יש לי שותף את בני מענדל שהוא מפרנס את הבית כדי שאני יוכל להמשיך בעבודתי". 

*

בחודש תמוז ה'תש"ג בא בברית הנישואין עם מרת חנה לבית שיינברגר, נכדת הגאונים מרבני ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד והרב עקיבא יוסף שלזינגר. בתוך ימי השבע ברכות בחג הגאולה י"ב תמוז, עבר לדור בראשון לציון בסמיכות לאביו ושם הקים את ביתו.

לימים, כאשר אביו הגדול יסד את ישיבת 'אחי תמימים' בראשון לציון, עמד לצדו בנו בכורו בכל עניני הניהול הגשמי של הישיבה, והשקיע ימים ולילות לרווחתה ולפיתוחה במסירות בל תתואר. כך לצד העבודה הרשמית לפרנסת בני הבית, השקיע בכל עת מצוא מאמץ וזמן וכסף לסייע לבנייתה של הישיבה שהפכה למגדלור של תורה וחסידות ויר"ש בכל רחבי ארץ הקודש.

לא קל היה חינוכם של בני הבית בראשון לציון של אותם ימים, שהיתה מדבר שממה רוחני באופן יחסי, והיה בין העוסקים במרץ רב להקמת מוסדות חינוך לבנים ולבנות על טהרת הקודש, ואף שילם על כך טבין ותקילין ודמים מרובים תרתי משמע.

רוח מסירות הנפש שהיתה מנת חלקו של האב ברוסיה הסובייטית מצאה את ביטויה העז בבנו הצעיר והנאמן, שהתנסה במעשה גבורה והעמיד עצמו בסכנה כבר בהיותו ילד רך בשנים. כמה מתכונותיו של הר"ר חיים שאול הנחיל לבנו אחריו, והעולה על כולנה תכונת מסירות הנפש כשביותר בא הדבר לידי ביטוי בנושא החינוך הכשר על טהרת הקודש שהיה נר לרגליו של האב ולפיכך היה נושא קרוב ללבו ולנפשו של בנו הגדול. ר' מענדל לא היה מורה דרך או מחנך ולא נמנה על העסקנים הרשמיים, אך היה כביר מעש ורב עלילה בהיותו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ובזכות מעשיו החלוציים נזקפו לזכותו פעולות רבות.

ועוד לדוגמא: מלחמת קודש לחם ר' מענדל כדי להביא למינויו של הרה"ח ר' יעקב יוסף רסקין ע"ה לשו"ב בראשון לציון, ואכן הצליח לפעול בקרב חברי המועצה שיצביעו עבור מינויו. משפחות ברוק ורסקין שהתגוררו בקרבת מקום היו מיודדות ביותר במהלך כל השנים.

לאחר ח"י שנים מיום ליום, בי"ב תמוז ה'תשכ"א עבר להתגורר בירושלים עיה"ק, שם התפרנס מיגיע כפיו בתמים ובאמונה, והיה סמל ודוגמא לבעה"ב חסידי במלוא מובן המילה. במשך שנים היה גבאי בית הכנסת 'עטרת צבי' ואף השקיע רבות לפארו ולרוממו כמתאים להיכל בית ה'.

היה ידוע בטוב ליבו הנדיר, ושמו יצא לפניו כמי שהיתה לו חיות מיוחדת ותענוג נפלא לגרום טובה והנאה ליהודי שני, ורבים נהנו ממנו עצה ותושייה. ראו עליו איך שהשתדל להיות ראש וראשון לעזור ולהקל על יהודי בעת שזקוק לכך, ובספר פנים יפות. לאחר פטירתו, נודעו בני הבית על ריבוי עצום של מעשי חסד שעשה בהסתר ללא שמץ ורבב של פרסום ח"ו, בהצנע לכת וללא כל בקשת תמורה לכך. בימי השבעה, לא פסקו המבקרים הרבים לספר לזוגתו ולבניו ובנותיו, מאות מקרים שלא ידעו על כך מעולם.

*

לעת זקנתו עבר להתגורר בסמיכות לילדיו הדרים בכפר חב"ד, ולאחר פטירתו בדמי ימיה של בתו מרת יוכבד ע"ה וילהלם (לונדון, אנגלי') היה ניכר שהי' שבור ורצוץ מכך והלך ונחלש מיום ליום.

באור ליום רביעי י"ג כסלו בשעה העשירית לילה, כאשר בניו עומדים סמוך למיטתו בביתו אשר בכפר חב"ד, השיב את נשמתו הטהורה והזכה ליוצרה. קהל גדול ונכבד של בני המשפחה, ידידים ומכרים, תושבי כפר חב"ד ואנ"ש ותמימים מכל רחבי ארה"ק הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאחד מזקני ונכבדי עדת החסידים במסע ההלוויה שהתקיים ביום רביעי בבוקר, ונטמן בבית החיים בהר המנוחות בירושלים.

ביו"ד ניסן ה'תשע"ג נלב"ע זוגתו מרת חנה ע"ה ונטמנה לצידו בהר המנוחות.

הותיר אחריו מניין בנים ובנות שהקימו משפחה עניפה, הנודעה לשם ולתהילה בקרב עדת חסידי חב"ד ליובאוויטש: בניו - ר' אברהם אהרון, ר' לוי יצחק, ר' יוסף, ר' שמואל, ר' חיים שאול. בנותיו - מרת לאה נוישטט, מרת יוכבד וילהלם ע"ה, מרת שרה סירוקה, מרת צבי' לישנר, מרת חי' רבקה ריבקין.

זכה אשר על ידי מסירות נפשו להחזקת התורה והפצת היהדות, הן מאחורי מסך הברזל, והן במקומות התיישבותו ברחבי ארץ הקודש, הקים דור של צאצאים חסידים יראים ושלימים, ורבים מהם משמשים בקודש כשלוחי כ"ק אדמו"ר זי"ע בכל מרחבי תבל, ומהם: ברחבי ארץ הקודש, במדינות ארה"ב: ניו יורק, ניו ג'רזי, מרילנד, ווסצ'סטר, פלורידה, קליפורניה, קונטיקט, קולורדו, מונטנה, וכן במדינות: אוסטרליה, אנגליה, צרפת, אוקראינה, נורבגיה, ועוד.

ת'נ'צ'ב'ה'