ביום ראשון השבוע נפטרה הילדה חיה שפלטר ז"ל לאחר מאבק במחלה קשה, והיא רק בת 11. הוריה שיחי' הם שלוחים - הרב מנדי שפלטר מישיבת 'אור אלחנן' חב"ד בלוס אנג'לס והגב' הדסה שפלטר מייסדת ומנהלת של סמינר 'אהל שרה' בלוס אנג'לס.

הותירה אחריה  את הוריה, שבעה אחים ואחיות, ואת הסבים והסבתות: ר' שמואל ומרים שפלטר- צפון מיאמי ביץ', פלורידה, והרב עזרא ובת שבע שוחט.

חיה היתה אהובה בשל נדיבות ליבה, כנות וחסד, לבני משפחה וחברות כאחד. למרות מחלתה שהעמידה בפניה אתגר קשה מאוד בגיל צעיר, שמרה על אופטימיות ותקווה.


חיה מושקא שפלטר ז"ל לפני טיסה במסוק משטרתי מעל לוס אנג'לס לפני כשלושה חודשים

מתיבת הדואר הנכנס: "מעולם לא הייתי בהלוויתו של ילד. זה ארוע החריג והקשה ביותר שאי פעם יכול להתרחש."

ישראל שוחט
(תורגם מאנגלית)

"אני כותב שורות אלו, כשאני חוזר מההלוויה של בת הדודה שלי, בת 11 שנה, חיה שפלטר. אני חש במעין מערבולת.

מעולם לא הייתי בהלויתו של ילד, וכמו כל אחד, - ובמיוחד כהורה - יכול לדמיין, כמה הצער הוא מכריע. זהו אחד מהפיתולים החריגים והקשים ביותר שאי פעם יכולים להתרחש. הרעיון שהורה רח"ל יקבור את ילדו, הופך את כל סדר העולם על ראשו.

הדוד שלי, הרב עזרא שוחט, דיבר מאוד חזק על הקונספט של אמונה, מעשים האלוקיים שאנחנו לא יכולים להבין, ואיך להמשיך הלאה. אבל כשנהגתי הביתה, לא יכלתי  שלא להרהר: "איך אנחנו מיישמים את זה בחיי היומיום שלנו? מה הלקח שאנחנו לוקחים מזה? איך זה שכל כך הרבה פרקי תהילים נאמרו, כמה דמעות רבות נשפכו, ועדיין שני הורים וחבורה של אחים צעירים יושבים שבעה בשבוע זה??

כיהודים, כאשר אנו מתמודדים עם שאלה כזו, אנו פונים אל התורה להדרכה והשראה, כדי לפזר מעט את תחושת הערפל, ולקחת עידוד ואמונה. בהשגחה פרטית, השנה אנו צריכים ללמוד את פרשת 'שמיני' (בחו"ל) שלושה שבועות ברציפות. בפרשה מסופר על שני בני אהרון, נדב ואביהוא, כיצד נקרעו לפתע מהעולם הזה בבת אחת. כאשר משה אהרון מנחם את אהרן, הוא אומר לו: "עכשיו אני יודע שהם היו גדולים יותר ממה שאתה ואני, ה' אמר לי "בקרובי אקדש". דרך אלה שאני הכי קרוב אליהם - אני מתקדש. "חשבתי", אמר משה, "שיהיה לי ולך. עכשיו אני רואה שהם גדולים יותר משנינו! "

קודם כל, מי אמר שהם מתו דווקא בגלל שהם היו גדולים? המפרשים מבארים את הסיבות שהם עשו שהביאו למותם. שנית, גם אם הם היו גדולים, זה אומר שהם היו גדולים יותר מאשר משה ואהרון? יש קרובים לקב"ה בדרגות שונות. אולי הם היו בדרגה תחת משה ואהרון?

ה"כלי יקר"  מסביר שכאשר הקב"ה רוצה לשלוח הודעה לעולם, הוא לא הורג אנשים רעים או אפילו בינוניים. הוא מתמקד במיוחד בטובים שבטובים. רק באמצעות פטירתו של הצדיק יכולה התקשורת להיות מועברת לנו כראוי. אם אדם רגיל מת, זה לא נוטה להשפיע עלינו יותר מדי. אבל כאשר אדם צדיק מת, במיוחד כ"שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה", כמו אצל נדב ואביהוא, הדבר גורם לכולם "לעשות חושבים" ולשים לב. אם יכול לקרות כך לצדיקים אלה, למרות שהם ברמה רוחנית גבוהה זו, על אחת כמה וכמה שדבר כזה יכול לקרות לי! מוטב שאתקן הדרכים שלי.

זו הסיבה שהקב"ה אומר כי "בקרובי אקדש". כל מי שרואה את זה, אני מקווה שייקח את זה ללב ולהביא את עצמו קרוב יותר לקב"ה, ובכך לקדש אותו. כך משה ידע שהם חייבים להיות הגדולים ביותר. רק באמצעות ארוע ציבורי ומאוד טרגי של האליטה הרוחנית, יכולה ההודעה באמת להגיע לכולנו.

אותו הרעיון קיים בנושא תפילה. אם אתה באמת חושב על זה, למה אנחנו מתפללים כשמישהו חולה כדי שיבריא? האם אנו חוקרים דרכיו של האלוקים? האם אנחנו מקווים לשנות את דעתו? בהנחה שהקב"ה לא ישנה את דעתו, זה אומר – ח"ו - שהוא טעה בהחלטתו הקודמת להפוך את האדם לחולה? הקב"ה, שהעבר ההווה והעתיד ערוכים לחלוטין לפניו, ואנו כביכול מנסים לשנות את דעתו ולאמר כי הקביעה הקודמת הייתה אולי שגויה. האם אתה באמת רוצה הקב"ה שדעתו של הקב"ה תשתנה?

לאחר מכן להוסיף חטא על פשע: לפני ואחרי התפילה אנו נותנים צדקה, כאילו אנחנו כביכול מנסים 'לשחד' את האלוקים במעשינו טובים. האם אנחנו באמת חושבים שהקב"ה משנה דעתו ולוקח שוחד?

המציאות היא, שאנו מתפללים שלא נשנה את דעתו של הקב"ה, אלא לשנות את עצמנו. אנחנו נותנים צדקה שלא להציג לקב"ה עד כמה אנחנו טובים, אלא כדי לשפר את הרגישות שלנו כלפי הזולת, שיפור האינטראקציה האנושית שלנו. כך אנחנו יכולים 'לעקוף' גזירות קשות. זה לא שחס וחלילה, הקב"ה ריחם עלינו ושינה את דעתו. זה אבסורד לוגי! במקום זאת, נאמר כך: הגזירה נעשתה באיש פלוני, כפי שהוא נמצא במצב הרוחני הנוכחי שלו,  וכך וכך-צריך לקרות לו. עם זאת, על ידי תפילה ושיפור עצמי, אתה כבר לא אותו פלוני שהיית קודם. אתה עכשיו במישור רוחני שונה. שינית את הסטטוס שלך, ה' לא שינה את דעתו.

כמו כן, על ידי שיפור עצמי, אדם יכול לשנות את המגרש הרוחני, כך שהוא משפיע על האנשים בקהילה סביבו וגורם לתוצאה שונה ממה שהם עומדים בה. זה מה שאנחנו צריכים לשאוף.

אם התוצאה סופית לכאורה לא השתנתה, זה לא בהכרח אומר שאנחנו לא בדרך הנכונה. אנחנו לא מבינים דרכיו של הקב"ה וחכמתו אינסופית. אבל אנו יכולים להבין מה הוא רוצה מאתנו: עידון מתמיד הן ברמה הרוחנית והן באינטראקציות האנושיות שלנו.

אף אחד לא יכול להגיד למה ה' בחר לקחת נערה צעירה בדמי ימיה. אבל התובנה לקחת מזה היא ברורה: אם הקב"ה יכול לקחת בחזרה את הנשמה של נערה צעירה, הקשורה לגוף הטהור שלה לאחר שסבלה במשך כמעט שליש מהחיים שלה, והנשמה שלה הייתה ברמה נשגבת לפני שהגיעה לכאן - על אחת כמה וכמה צריכים אנו לשים לב ולמצוא דרכים לשפר את עצמנו במהירות.

 
חיה מושקא שפלטר ז"ל (באדיבות המשפחה)

אם ההורים שלה, מתמודדים עם אתגרים הקשים ביותר של, היו מסוגלים להיות באמונה חזקה גם ברגעים הקשים ביותר, על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים אמונה עם האתגרים היומיומיים שלנו, שמחווירים בהשוואה למה שהם עברו.

אנחנו לא יכולים לדעת "למה", אבל אנחנו בהחלט יכולים לדעת  עם "מה" אנחנו צריכים ללכת.

יהי רצון מלפני הקב"ה, כי "יבלע המוות לנצח" הכאב והסבל יוסרו מהעולם הזה, כדי שנוכל לשמוח, יחד עם חיה, עם בואו של משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן!"