מניו-יורק מגיע הידיעה המעציבה על פטירתו של הרב משה נמינוב ע"ה, בנו של המשפיע הנודע הרב ניסן נמינוב ע"ה וחתנו של הבעל קורא של הרבי, הרב מרדכי שוסטרמן ע"ה, והוא בן ע"ד שנים.

הרב נמינוב נפטר הלילה, אור לט' אייר, שזהו גם יום הייארצייט של אביו רבי ניסן נמינוב, שנפטר בט' אייר תשד"מ.

הרב נמינוב נולד בשנת תרח"צ בברית המועצות. בשנת תש"ו, כשהוא בן שמונה, עזבה המשפחה את ברית המועצות למחנה הפליטים בפוקינג, גרמניה. בשנת תש"ח נסע אביו לצרפת על פי הוראתו של הריי"צ, והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר ברינואה.

בבחרותו הוא למד אצל אביו בישיבה בברינואה שבצרפת, ולאחר מכן בבית חיינו. הרב משה נמינוב ע"ה היה גאון אדיר בנגלה ומשכיל גדול בחסידות, אך היה נחבא על הכלים. היה איש צנוע ועניו שהילך בצידי דרכים.

אחר חתונתו בכ"ג כסלו תשכ"ד לתבדל"ח רעייתו מרת מרים, בתו של הרב מרדכי שוסטרמן, החל לעבוד בדפוס "עזרא – בלשן" של חמיו. למרות בקיאותו העצומה בנגלה ובחסידות, העדיף שלא לעשות תורתו קרדום לחפור בה, והתפרנס מיגיעה כפיו.

אולם גם כאשר ניסה להתחמק מגדלותו בתורה, הדבר לא עלה בידו. העיד הרב מונדרוביץ מחשובי חסידי גור, שכאשר מסר את ספרו להדפסה בדפוס "עזרא", ביקש שמלאכת הסדר תיעשה דווקא על ידי הרב נמינוב. ואכן, הרב נמינוב שהיה בקי מופלג, לא הסתפק במלאכת הסדרות גרידא, אלא הוסיף העיר חידש ותיקן משלו במהלך סידור הספר...

בשנים האחרונות סבל הרב נמינוב ממחלקה קשה. בליל אמש עוד הספיק לשבת יחד עם בני משפחתו ללימוד משניות בקשר עם יום הייארצייט של אביו ז"ל, וזמן קצר אחר כך השיב את נשמתו לבוראה.

הותיר אחריו, יבדל"ח, רעייתו מרת מרים; הגב' חנה, אשת השליח הרב מנחם מענדל מוסקוביץ משיקגו אילינוי; מרת שרה, אשר המשפיע הרב יוסף יצחק פלטיאל מקראון הייטס; מרת בתיה, אשת השליח הרב שניאור זלמן מרקוס ממישיאון וויאיג'ו קליפורניה; מרת רחל, אשת השליח הרב זלמן אהרן קנטור ממישיאון וויאיג'ו קליפורניה; ומרת שיינא, אשת הרב אברהם דוד וויספיש מהוצאת קה"ת המרכזית בניו יורק; נכדים ונינים שלוחי הרבי בכל רחבי תבל.
הלווייתו של הרב נמינוב תצא היום בשעה 10:00 מבית ההלוויות "שומרי הדת", ותעבור ליד בית חיינו בשעה 10:45.

על מעורבות מיוחדת של הרבי בחתונתו של הרב נמינוב, מסופר בספרו של חמיו הרב שוסטרמן, "למען ידעו . . בנים יוולדו":

הזמן חולף והנה גם בתנו מרים שתחי' הגיעה לעונת שידוכים, והציעו לבתי את הבחור משה נמינוב שי', בנו של בן עירי הרה"ח ר' ניסן נמינוב מזלאבין.

משפחות המחותנים ידעו והכירו איש את אחיו עוד מזלאבין, וביום כ"ג כסלו תשכ"ד חגגנו למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת את החתונה של בתנו מרים רייזל עם החתן משה שי', באולם גראנד פאראדייס וויליאמסבורג.

היות שהרבי שליט"א ידע שיש לנו קרובים בקליבלנד (בת דוד זוגתי מרת פריידל נישאה למשגיח ישיבת טעלז הרב ר' חיים שי' שטיין), אמר הרבי "מן הראוי הוא צו פראווען שבע ברכות אין טעלז".

אבל איך מסדרים את זה? הלא הקרובים בעצמם לא הזמינו אותנו, ואיך נסדר את זה? מה עשינו, הנה הרה"ח ר' זלמן קייזין (שמו המקורי הוא קאצנלנבויגןן מקליבלנד) הוא קרובו של ר' ניסן. הודענו לו כי נוסעים אנחנו לקליבלנד לעשות שבע ברכות. ויסעו החתן כלה, הר"ר ניסן ואני הקטן לקליבלנד, וסדרנו שבע ברכות בבית הכנסת של ר' זלמן הנ"ל.

וכששמעו פריידל ור' חיים שהננו בקליבלנד, ושר' זלמן עשה שבע ברכות, הזמינו גם אותנו לעשות אצלם שבע ברכות, מקל וחומר שפריידל קרובה יותר לנו מר' זלמן.
וכך הווא, פריידל ור' חיים סדרו סעודת שבע ברכות בביתם בוויקליף בשטח הישיבה, והזמינו את כל ראשי הישיבה של טלז להיות נוכחים.

הנני זוכר שהמחותן הרה"ח ר' ניסן ז"ל שהי' תמיד ראש המדברים נשא את דברו על מארז"ל בכתובות שר' שמואל ב"ר יצחק הווא מרקד א תלת בשמחת נישואין, והסביר כפי דרכו של ר' ניסן בטוב טעם, שקאי על שלשת הענינים תורה עבודה וגמילות חסדים.

ככלותו לדבר, אמר הרב סורוצקין שלפי דעתו הוא פשוט, כיון ששלשה שותפים באדם כו', לכן רקד א תלת.

(יש אמרה חסידית "נפשו יצאה בדברו", ביי וואס מען האלט ביי דעם רעדט מען (קרי רעדט זיך), כידוע הפירוש "חכם מה הוא - אומר").