מאת כתב COL

בליל פורים קטן תשנ"ב חילק הרבי בידו הק' שעות ארוכות לכל אחד מהחסידים, אנשים נשים וטף, קונטרס ובו המאמר 'ואתה תצווה' שנאמר בשנת תשמ"א.

במאמר דברים עמוקים אודות הקשר המיוחד והגורלי שבין נשיא הדור ועם ישראל, על הציפיה האמיתית לביאת המשיח ועל אהבת ישראל הנדרשת. במשך הזמן שעבר מאז התברר שזהו המאמר האחרון שיש בידינו מהרבי, ובו מסרים מיוחדים למצבנו.

כעת במלאות עשרים שנה לחלוקת הקונטרס, תרם איש עסקים חב"די הדפסה חדשה של המאמר במהדורה מבוארת של מכון חז"ק.

ההדפסה מלווה בקמפיין מרגש ונוגע ללב הפונה לכללות אנ"ש, לעורר על חשיבות לימוד המאמר והתעוררות והתחזקות במסרים המובאים בו. המאמר מופץ בכל קהילות אנ"ש בארץ הקודש לקראת השבת הקרובה, פרשת 'ואתה תצווה'.

להורדת המאמר - לחצו כאן

"לתפילת שחרית נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א בשעה 10:35 בשעות הבוקר המוקדמות יצא לאור מוגה מאמר חדש - קונטרס-פורים-קטן - תשנ"ב, והוא נחטף בצימאון על ידי קהל התמימים ואנ"ש שיחיו, עוד לפני התפילה. אך מי חשב על כך שמצפה לנו הפתעה שכזו.. עליה נדע רק בשעות הערב".. - כך פותח "בית חיינו חדשות 770" בגליון 128, את דיווחו על חלוקת קונטרס "פורים קטן - תשנ"ב", המכיל את המאמר ד"ה "ואתה תצוה" ה'תשמ"א, המאמר האחרון שזכינו לע"ע לקבל מידו הק' של רבינו נשיאנו.

בסיום תפילת ערבית חילק הרבי את הקונטרס לו צורפו שני שטרות של דולר וחתיכת לעקח, בנרתיק פלסטיק, לקהל העצום שנהר ל-770, אנשים נשים וטף, חולקו כ-8000 קונטרסים.

והימים האלה נזכרים ונעשים, בקהילות חב"ד לומדים את הקונטרס אשר גם זכה למענה ק' מהרבי: "ויה"ר שיפעל הפעולה הרצוי'ה והזמ"ג ובריא מזלי' כו' אזכיר על הציון".

יומן מבית חיינו

חלק מיומן חדשות ב"בית רבינו שבבבל" שראה אור בזמנו ע"י מערכת "פאקס א שיחה":

יום ב', י"ג אד"ר

לפנות בוקר יצא מוגה "קונטרס פורים-קטן ה'תשנ"ב" וז"ל הפתח דבר:"לקראת יום ג' שהוכפל בו כי טוב, פורים קטן הבעל"ט – הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה ואתה תצוה גו' שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דש"פ תצוה, יו"ד אדר-ראשון ה'תשמ"א. תאריך הפתח דבר: יום א' פ' כי תשא ה'תשנ"ב.

לפני שנסע למקוה לקראת נסיעתו לאוהל הק' מסר הרבי המאמר הנ"ל להריל"ג שי' ואמר לו שידפיסו את זה על מנת לחלק בלילה.

בתפילות מנחה מעריב נוכחו קהל גדול לקבלת המאמר.

בהקדישים הביט על ילדי לאפיין שי' שאמרו קדיש, בקדיש בתרא ניגש להשטענדער של השיחות ועדיין המשיך להביט על הילדים הנ"ל שי' עד שסיימו הקדיש, אח"כ התחיל באמירת שיחה "אזוי איז דאך פותחין בברכה ובטוב, און מ'גייט דאך אריין אין יום שהוכפל בו כי טוב און דאס גופא אין דער סדרה וואס הייסט כי תשא את ראש בני ישראל".

השיחה ארכה כ-12 דקות. אח"כ ניגש לשולחן חלוקת דולרים והחל בחלוקת המאמר "קונטרס פורים-קטן ה'תשנ"ב". הכריכה היא בצבע סגול-ורוד ומצו"ב חתיכת לעקאח (בתוך שקית קטנה) וב' שטרות של דולר לצדקה בתוך שקית פלאסטיק. החלוקה החלה בשעה 7:15.

להרה"ח ר' דוד שי' נחשון, עוד א': פאר טאוב. להרה"ח ר' גרשון בער שי' יעקאבסאהן, עוד א': פארן צייטונג. להרה"ח ר' אברהם שי' העכט, חייך חיוך רחב. לכו"כ ילדים שביקשו ע"ד משיח צדקנו, ענה בחיוך: אמן. כשעבר הרה"ג ר' אברהם שי' הגר [ראש ישיבת סערט ויזניץ] בירכו הרבי ברכה והצלחה. הנ"ל הושיט ידו והרבי הוסיף יאריך ימים על ממלכתו. הרבי עודד השירה בשמחה רבה במיוחד לעבר ילדים, וגם חייך לכמה.

בסיום החלוקה הכניס שני מאמרים להסידור ויצא כשמעודד השירה בשמחה רבה. בדרך הגיעו עוד אנשים והוציא המאמרים מסידורו וחילקם, ואח"כ נתן הריל"ג שי' עוד כמה להרבי, והרבי חילקם. בדרך היציאה נעצר והכניס מאמר בתוך הסידור. החלוקה הסתיימה בשעה 10:00.

חלוקת מאמר "ואתה תצוה" ממבטו של ילד

המכתב הבא פורסם אז בשבועון "כפר חב"ד" גיליון 513, ונכתב ע"י ילד מ"אהלי תורה" בקראון הייטס ובו מתאר לבן דודו מהארץ את יום חלוקת קונטרס פורים קטן תשנ"ב:

ב"ה.

לבן דודי היקר שניאור זלמן שיחי'

שלום וברכה!

היום פורים קטן ואני כותב לך מכתב אפילו שזה לא חג כל כך גדול, בטח לא כמו פורים האמיתי, אפילו למדנו היום בחדר יום שלם כמו כל יום חול. אני כותב כדי לספר לך מה שהיה אתמול. הלכנו לקבל מהרבי מאמר, דולרים ולעקאח. אתה בטח זוכר את מה שסיפרתי לך במכתבים הקודמים כל פעם שהלכנו לרבי לקבל ספר או מאמר. יש לי כבר בערך חצי מדף בארון הספרים הגדול שכולו ספרים או קונטרסים שקבלתי בעצמי מהיד הקדושה של הרבי. יש שם שתי תניא'ס, קונטרס בשם "עץ החיים", קונטרס בשם "דרושי חתונה", ועוד כמה קונטרסים ובמיוחד בולט לגובה קונטרס דק אבל גבוה ורחב שנקרא "דבר מלכות". אפילו לאחותי הקטנה, חיה מושקא, יש בערך חצי מדף. אבא אומר שבכוונה הוא לא פותח את הפלסטיקים שעוטפים את הספרים שלה, כי הוא רוצה שהיא תעשה את זה בעצמה יום אחד, כשהיא תהיה גדולה. רק את אלו שיש בהם לעקאח אבא פתח גם בגלל שחיה מושקא יכולה לאכול עוגה בעצמה וגם בגלל הפסח שעוד מעט מגיע (אמא אומרת שאולי לפסח ניסע כולנו ביחד לקליפורניה לעזור לדודה שלנו בשליחות שלה כי הם מכינים ליל הסדר להרבה אנשים וקשה להכין את הכל לבד).

טוב, אז כמו שאמרתי לך יש לי כבר חצי מדף של ספרים מהרבי ואתמול קבלתי עוד אחד, קוראים לזה "קונטרס פורים קטן תשנ"ב". זה לא כמו תניא ואפילו לא כמו הספר בצבע תכלת שנקרא "קיצורים והערות", זה דווקא מאד דק אבל בכל זאת מאד שמחתי שהרבי נתן לי עוד משהו. אני חושב שבקרוב יהיה לי מדף שלם ואני מתכונן לשים על זה מדבקה מיוחדת עם תמונה של הרבי ולכתוב ליד זה "המדף של הרבי".

ועכשיו אני יספר לך בדיוק איך זה היה. יש לי חבר שקוראים לו יוסי. הוא גר קרוב לחדר ובהפסקת הצהריים הוא קיבל רשות ללכת הביתה לחמש דקות אני לא יודע בשביל מה. בבית הוא פגש את האח שלו שלומד ב"אהלי תורה". גם אנחנו לומדים באהלי תורה אבל יש גם חדר שנקרא אהלי תורה וגם ישיבה לבחורים גדולים שקוראים לה אהלי תורה והאח שלו הגדול סיפר לו שהיום בלילה הרבי יתן לכולם ספר. כשיוסי חזר לחדר הוא סיפר את זה לכולם וכולם שמחו.

הכרתי על הפנים של המלמד שגם הוא לא ידע כלום עד שיוסי סיפר מה שאחיו הגדול אמר לו וגם הוא מאד שמח. אחרי ההפסקה, כשהיה צריך להתחיל את השיעור בחומש (כי עד הצהריים אנחנו לומדים רק גמרא) המלמד אמר שלפני התחלת הלימוד הוא רוצה להגיד משהו על מה שיוסי סיפר. המלמד סיפר לנו שפעם, לפני הרבה שנים, היו כאלו חסידים שלפני שהם היו נכנסים לרבי הם היו מתכוננים המון זמן, אני לא זוכר אם הוא אמר כמה חדשים או כמה שנים.

במשך הזמן הזה הם היו לומדים הרבה תורה ומתפללים הרבה שעות ועושים הרבה מצוות ואפילו שאנחנו ילדים ואנחנו רגילים לגשת לרבי מפעם לפעם, כל פעם צריך להתכונן. הוא אמר שמעכשיו עד סוף הלימודים כל אחד צריך ללמוד יותר טוב מכל יום וכדאי שכל ילד יקבל עכשיו החלטה לעשות משהו מיוחד לכבוד זה שהלילה הולכים לרבי. אחרי שהוא אמר את זה כולם היו בשקט ואף אחד לא ידע מה להגיד עד שהמלמד הציע שאפשר להשאיר את ההחלטות האלו עד אחרי הלימודים.

עכשיו היתה לי בעיה קטנה. השתדלתי להקשיב טוב לשיעור בחומש כדי להיות כמו החסידים שהתכוננו לפני הכניסה לרבי, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב איזה החלטה כדאי לקבל. פתאום עלה לי רעיון: כבר סיפרתי לך שאני לומד תשעים משניות וגם תשע דפים בגמרא בעל פה לכבוד י"א ניסן. כעת החלטתי שאני אלמד עוד תשע משניות אפילו שעוד לא גמרתי את התשעים שהבטחתי (אני יודע כבר 57 משניות ושש דפים). אחרי שהחלטתי מה ההחלטה שלי הייתי שמח והקשבתי טוב.

בסוף הלימודים המלמד הזכיר עוד הפעם את ההצעה שלו שיקבלו החלטות ועוד פעם נהיה שקט ואף אחד לא ידע מה לומר ואז הצבעתי וקבלתי רשות לדבר ואמרתי שאני חושב שיכולים להוסיף על מה שהבטיחו לי"א ניסן כי גם זה בשביל הרבי (לא סיפרתי כמה אני החלטתי להוסיף כי התביישתי אולי זה מדי קצת) והמלמד אמר שההצעה מאד טובה אבל כל אחד יכול להחליט מה שהוא רוצה. בסוף עוד עשרה ילדים עשו כמוני והשאר החליטו כל מיני החלטות אחרות.

כשהגעתי הביתה, נכנסתי בריצה ולפני שהספקתי להגיד לאמא "שלום" סיפרתי לה שהרבי יתן הלילה מאמר. גם היא מאד שמחה כי היא לא ידעה כלום. היא הלכה מיד לטלפן לאבא לעבודה (יש לנו כזה חוק בבית שרק לאמא מותר לטלפן לאבא לעבודה כי הוא מאד עסוק שם ואסור להפריע לו) והיא אמרה לו שלא יודעים באיזה שעה זה יתחיל כי הרבי נסע לאוהל ואף אחד לא יודע מתי הוא יחזור ואבא ענה לה שבכל מקרה הוא יחזור הביתה לפני שש ויקח אותי ל-770 (בסתם יום חול אבא חוזר רק בשבע).

אבא באמת הגיע מוקדם ואנחנו הספקנו לבוא ל-770 עוד לפני שהרבי בא מהאוהל. כשבאנו כבר היו שם הרבה אנשים אבל לא היה לנו מאד קשה לגשת לספסלים הראשונים. זה היה בהתחלה אבל אחרי כמה דקות נהיה מאד צפוף וכשהתחילו להתפלל מנחה ומעריב חשבתי שחבל שלא תפסתי סידור קטן כי מרוב הצפיפות לא היה לי נוח לפתוח את הסידור. בכל זאת השתדלתי להתפלל טוב ולהיזהר להגיד את כל המילים. שמתי לב שכולם מתפללים טוב מאד ואני חושב שזה היה כמעט כמו בראש השנה.

גם אבא שלי התחיל לפזם איזה ניגון בקטעים שאומרים אחרי קריאת שמע במעריב ואני התפלאתי כי רק בשבת הוא מתפלל לפעמים יותר לאט מהמנין ואז הוא מפזם ניגונים. בהתחלה חשבתי שבגלל שאבא הלביש את הסירטוק הוא מתפלל כמו שמתפללים בשבת וכשנזכרתי מה שהמלמד אמר על החסידים הראשונים חשבתי שבטח גם הוא יודע שפעם היו חסידים שהתכוננו הרבה זמן לפני שהלכו לרבי והוא מתפלל כמו בשבת כי גם הוא מתכונן.

אחרי שגמרו להתפלל מעריב הרבי אמר שיחה. כמובן שאני לא יכול לספר לך מה בדיוק הרבי אמר כי לא הבנתי הכל וכנראה שגם אתה לא תבין אבל אחר כך אבא סיפר לי שהרבי אמר שהיום זה יום מאד חשוב כי חודש אדר זה חודש של מזל טוב לכל יהודי ובשנה מעוברת כשחודש אדר נמשך חודשיים זה חזק פי שניים וזמן כזה מאד מתאים שמשיח יבוא בו. זה מה שאבא סיפר לי ואני בעצמי הבנתי שהרבי אמר גם משהו על פרשת השבוע. אני חושב שהוא אמר את המילים "כי תשא" כמה פעמים.

מיד אחרי שהרבי גמר את השיחה הוא ירד מהבימה הגבוהה ונעמד על הרצפה ליד שולחן מיוחד כזה והתחיל לתת לכולם את המאמר. חשבתי להתחיל לדחוף לכיוון המקום שהרבי עמד כי זה מה שהרבה עשו אבל אבא אמר לי שלא כדאי כי בכלל לא יפה ולא צריך לדחוף והעיקר שמהמקום שבו עמדנו יכולנו לראות את הרבי. נשארנו באותו מקום שעמדנו בתפילה והסתכלנו על הרבי. אינני יודע כמה זמן עמדנו כך אולי חצי שעה ואולי יותר וזה היה מאד מעניין לראות איך כל החסידים ניגשים. היו כאלו שמאד התרגשו ואפילו קצת התבלבלו לאן בדיוק ללכת עד שהם ניגשו לרבי וגם אחר כך לכיוון היציאה והיו כאלו שהלכו מאד לאט וברצינות והסדרנים דחפו אותם להזדרז אבל הכי מעניין היה לראות איך שהרבי חייך לילדים קטנים.

עמדנו ועמדנו עד שאבא אמר שכבר מתחיל להיות מאוחר ואנחנו צריכים ללכת. עכשיו גם אנחנו ניגשנו לרבי. בסך הכל עוברים ליד הרבי רק שניה ובכל זאת התרגשתי.

ביציאה מבית הכנסת אבא נתן לי שלושה דולרים לתת לצדקה. שנים במקום אלו שהרבי נתן עם המאמר ועוד אחד בשביל להוסיף וכשבאנו הביתה אמא אמרה לנו שהכל מוכן לארוחת ערב ועכשיו היא ממהרת ללכת ל-770 ביחד עם חיה מושקא. האוכל היה טרי והיה לו ריח טוב אבל אבא ואני ברכנו "בורא מיני מזונות" ואכלנו את הלעקאח של הרבי ואחר כך אבא אמר שמאוחר בערב וכולנו עייפים אבל הרבי לא נתן מאמר בשביל למלא מדפים. צריכים ללמוד אותו. ישבתי ליד אבא כמו שאנחנו יושבים בשבת כשהוא בוחן אותי על מה שלמדתי במשך השבוע והוא רצה לשמוע אותי אומר את המאמר. בקושי ידעתי לפענח את הראשי תיבות אבל אבא אמר שלפחות עמוד אחד אנחנו מוכרחים לקרוא עכשיו ועם הזמן ננסה להבין טוב.

ככה עבר עלי הערב של פורים קטן. יום פורים קטן היה יום רגיל וכשחזרתי מהחדר ישבתי לספר לך במכתב מה היה אתמול בלילה. ועכשיו אני מוכרח לבקש ממך סליחה שמהיום עד י"א ניסן אני לא אכתוב לך הרבה מכתבים כי אני מוכרח להספיק את המשניות ואת דפי הגמרא.

אז שיהיה לך פורים שמח

מענדי

דברים שכתב תמים מקבוצה תשנ"ב:
הימים היו ימי השיא שהרבי מדבר בגילוי על הגאולה המיידית והתגלות מלך המשיח. חלוקת הקונטרס היתה עוד באותו יום שהרבי הגיה את הקונטרס שנכנס אליו באישון לילה ואז גם הגיה אותו והוציאו לפנות בוקר. ביום שני ערב פורים קטן יד' אדר ראשון, כאשר הרבי יוצא לאוהל הק' ראיתי את הרבי מסתובב למזכיר הרה"ח ר' לייבל גרונר, ואומר לו משהו. תוך שהרבי מסתובב שוב ואומר עוד משפט.

מיד  נודע  שהרבי אמר  שברצונו לחלק את הקונטרס 'ואתה תצווה' שהוגה שעות ספורות קודם לכן יחד עם שני דולר בתוספת לעקח. הבנו שאירוע מיוחד עומד להתקיים הערב. זו הפעם הרביעית!!! בשנת תשנ"ב שהרבי מחלק לעקח, ופעם שישית!!! שהרבי מחלק קונטרס והפעם לא פחות מאשר מאמר של נשיא הדור ומנהיגו בכבודו ובעצמו. וכי מילתא זוטרתי היא?

חלוקת הקונטרס התקיימה ביום שני בערב, לאחר חזרת הרבי מהאוהל הק' לאחר תפילת  מנחה ומעריב. למעלה מחמש שעות ארך חלוקת הקונטרס 'ואתה תצווה'. התמימים הזדרזו מיד להגות בקונטרס  הטרי והחדש שקבלו מידיו של הרבי, שמיוסד על מאמר "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" שנאמר בפורים תרפ"ז, מאמר שנאמר ערב מאסרו של הרבי הריי"צ נ"ע. מה שאולי גם רימז בדיעבד על ההעלם והסתר שהתרחש בכז' אדר ראשון.

המאמר עצמו פתח צוהר מיוחד להבנה בתפקידו של משה רעיא מהימנא, שנותן את הכח ליהודים לעמוד במסירות נפש בתקופת הגלות. ושנשיא הדור הוא זה שזן ומפרנס את האמונה בפנימיות בכל אנשי הדור,  הכח  שבני ישראל מוסיפים בנשיא הדור "ויקחו אליך שמן זית זך…" כפי שמבאר הרבי בארוכה.

השיחה מכ"ח ניסן תנש"א "עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו", מקבלת משמעות נוספת… ככל שמתעמקים יותר במאמר אנחנו מגלים אוצרות בלתי נדלים. מבינים כי הרבי מתווה את הדרך לאמונה בלתי מסוייגת ובלתי תלויה בנשיא הדור, בתוקף הכי גדול, גם בימים שיראה כי 'החושך יכסה ארץ'. דווקא על ידי ה"כתית (נשבר ונדכא) נתגלה עצם הנשמה"…

בהמשך המאמר מסביר הרבי שעל מרדכי נכתב כי הוא שקול כמשה שבדור והרבי אומר שעל ידי זה "פסק בעל המאמר (הרבי הריי"צ) שהוא הרעיא מהימנא בגילוי של כל אנשי הדור"!!!!. אמונה מוחלטת בה' בכוחו של נשיא הדור.

ככל שלומדים את המאמר כך רואים את הכמיהה שהרבי החדיר בנו  להתגלות משיח והצער שיש לכל אחד מאתנו מהגלות "ישראל הם שבורים מזה שהם בגלות הוא כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהיה גילוי אלוקות… ובפרט כשמתבונן בזה ש"כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו הרי זה כאילו נחרב בימיו" הנה מזה עצמו איז ער אינגנצן צוטרייסלט…( מזועזע כולו…)

המילים של הרבי במאמר הולמים בנו בחוזקה… "עבודה בכח עצמו"... כולנו מרגישים שצריכים לעשות משהו ממשי כדי להביא את ביאת והתגלות משיח בפועל ממש.  המחשבה מתרוצצת בקרבנו. הרבי מטריח את עצמו לעמוד חמש שעות!!! ולחלק לאנשים נשים וטף את המאמר בפורים קטן. על מה ולמה? האירוע השמיימי הזה ייחרט בליבי לנצח נצחים.