קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







יורם לוקוב, מקורב לגור, גר בשיינקין, צייר את הרבי ● מיוחד
(יום רביעי, ט''ו טבת תשע''א)
קוראים לו יורם לוקוב, הוא צייר בן 70, מקורב לחסידות גור, מתגורר ברחוב שיינקין בתל-אביב ובאחרונה סיים לצייר את דמותו של הרבי ● מדור 'חיים יהודיים' בעלון 'שיחת השבוע' ביקר בגלריה המרהיבה והמסתורית של לוקוב וגילה שם את סיפורו  לסיפור המלא
מאת מנחם כהן

הגלריה של יורם לוקוב ברחוב בן-יהודה בתל-אביב מספרת סיפור חיים מיוחד. בצד אחד של הגלריה רישומי עיפרון עתיקים מלפני ארבעים שנה. בקצה השני ציורים של דמויות רבניות והוויי יהודי: תפילה בבית-כנסת, שבת-קודש, גלילת ספר-תורה, התוועדות רעים, חגי ישראל, הליכה ל'חדר' ועוד.

לוקוב (70) סיים בעת האחרונה לצייר את דמותו של הרבי מליובאוויטש. "הרב שלי אמר לי פעם אחת שאני כמו צבּע קטן. אתה רק מחזיק את המכחול, הקב"ה מצייר, אמר לי כשהתחלתי להתקרב ליהדות", אומר לוקוב. "כך גם הרגשתי בציור של הרבי, כאשר עמדתי על כל דיוק בפרטי הציור".

'גטו' של דתיים בקיבוץ

לוקוב נולד בקיבוץ נען. בילדותו לא ידע דבר על היהדות, להפך. "הייתה אווירה אנטי-דתית מאוד בולטת. בקיבוץ היו מזלזלים בכל מה שנדף ממנו ריח יהודי", הוא מספר. "הייתה קבוצה קטנה בקיבוץ ששמרה מסורת. היא שוכנה בגבעה צדדית, וכינינו אותה 'הגטו הדתי'. סבתי הייתה שם. הם קיבלו אוכל כשר".

לאחר שירותו הצבאי הלך ללמוד בבית-הספר 'בצלאל'. "מילדותי התחברתי מאוד לציור. היה טבעי שאלך ללמוד את המקצוע", הוא אומר. בתוך זמן קצר נעשו יצירותיו שם-דבר, וכבר בהיותו בן עשרים וחמש הציג תערוכות בתל-אביב. לוקוב התמחה ברישומי עיפרון.

האם ציור הוא התכלית?

שמו התפרסם והלך ולכאורה לא היה חסר לו דבר. בהיותו בן ארבעים, כשהוא בשיא הקריירה, חל המפנה. "תמיד חשבתי שלהיות צייר זו התכלית בחיים. ככל שעברו השנים התחלתי לחוש שלא דיי בכך. הייתי אז ספקן מאוד. חשבתי שאמונה היא עניין אישי, ושאי-אפשר לשכנע בעניינים האלה. כמה מחבריי, שתהו גם הם על משמעות החיים, התקרבו ליהדות והפנו אותי להרצאות", מתאר לוקוב.

יום אחד מצא את עצמו מאזין להרצאה של רב בתל-אביב. השינוי החל בהדרגה, עד שהחליט להיכנס ללמוד בישיבה. "בהתחלה היה לי מוזר ללמוד בין בחורים צעירים, אבל לא התביישתי, כי ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות". בהמשך הקים בית נאמן בישראל. את הציור נטש באותה תקופה, כי סבר שהוא סותר את הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".  רק לאחר זמן הבין את משמעות הדיבר וחזר למלאכת הציור, הפעם מזווית יהודית.

געגועים לגמרא

כשביקר בקיבוץ, לראשו כיפה ועל גופו ציצית, הביטו בו בתימהון. "חשבו שהשתגעתי. לא כולם התרגלו למראה החדש שלי. יום אחד הלכתי לבקר את דודי. סביבו ישבו כמה מזקני הקיבוץ. הם שאלו אותי מה אני לומד, והתחילו להתפלפל איתי בסוגיה בגמרא. פתאום חשתי את עוצמת הניתוק שעבר עליהם, וגם בעיניהם ראיתי געגועים".

כיום הוא מתגורר ברחוב שיינקין בתל-אביב ועוסק באמנות יהודית. "בקיבוץ שבו גדלתי מקימים עכשיו בית-כנסת. האנטי של הקיבוצים כבר התפורר מזמן", הוא אומר.

כמי שגדל בקיבוץ וחזר ליהדות בהיותו בשיא הקריירה שלו אין הוא מתרגש מהתקפות התקשורת נגד הציבור הדתי והחרדי: "זו מלחמת מאסף. עם-ישראל חוזר לשורשיו ושום דבר לא יעצור זאת".

יורם לוקוב עם ציור הרבי בגלריה בשיינקין (צילום: שיחת השבוע)
יורם לוקוב עם ציור הרבי בגלריה בשיינקין (צילום: שיחת השבוע)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן