בהמשך פגש כתב העיתון את הת' יוסף קרמר שהפנה אותו לישיבה ואמר לו "אחד מהבחורים בישיבה בטח יענה לשאלותך". כתב העיתון פנה לבערל לרמן, תלמיד בישיבה שהגיב, שלדעתו זה גרוע מאוד ששחררו את נלסון כה מוקדם, אך עם זאת הוא רואה שיפור ביחסים בין היהודים לשחורים בשכונה, "לפעמים ניתן לראות ילדים משחקים ביניהם יחד" הוא ציין. אחריו התראיין ר' יוסי סרברנסקי מתושבי השכונה שהגיב כי שחרורו של נלסון משקף את השחיתות במערכת המשפט האמריקאית. אביגיל רסקין, תושבת השכונה, אמרה, כי לדעתה לא ינסו להפעיל מהלכים נוספים כדי למנוע את השחרור, משום שדבר ראשון זה לא יעזור ודבר שני, העסקנים המטפלים בנושא התייאשו כבר לאחר עשר שנים של נסיונות, כבר אין הד ציבורי שיתמוך במאבק. לדעתה, באופן כללי, בעתיד לא ישרור שלום בין השכנים בשכונה, אך עם זאת באופן אישי, כל אחד צריך לדעת להתמודד עם זה.