לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן

הרבי הנהיג מכמה שנים, שבכל קייץ נוסעים מתנדבים מבחורי-הישיבה, לבקר בערי ישראל ולעורר שם על תורה ומצוות ועל יהדות בכלל. וכיון שמסתמא אותם בחורים כבר החליטו על נסיעתם בשעה טובה ומוצלחת –

ינצלו איפוא את דברי הרבי שאמר שיום זה הוא יום סגולה להצלחה בענינים אלו, כך שהנסיעה תהי' לא רק בשלום אלא גם בהצלחה, ולא רק בהצלחה סתם – אלא בהצלחה מופלגה, בכל הענינים שידברו בהם, וכן אפילו בהענינים שלא ידברו בהם, אלא ייעשו ע"י עצם הימצאותם שמה.

וכידוע הסיפור, על מה שגרם על א', בראותו שהתהלך לו בעיירה אמריקנית בחור עם זקן, וציצית גלוי', וכשבירר האם מוצאו מפולין, גליצי' או אוקראינה – ענו לו, שהלה הוא א' מן ה"בוסטונים",

[אנשי בוסטון נחשבים כאן לענין חשוב כמו שפעם הי' "ויבדל . . לקדשו" (להבדיל): א' שאין למעלה הימנו!]

הסבירו לו איפוא, שזהו ג"כ א' מן ה"בוסטונים", ההולך עם זקן שלם ופיאות, וציציותיו גלויות, ונושא דיבורו – באנגלית צחה – הוא, אודות ענינים דיחודא עילאה ויחודא תתאה.

- מה פירוש "יחודא עילאה ויחודא תתאה" לא יכלו להסביר לו; אבל הוא הבין, שאם "בוסטוני" מדבר בזה, ודוקא באנגלית, בלי שגיאות, הרי מסתמא זהו ענין כה נעלה שבכדי להשיגו יצטרך לעבור מי יודע כמה מוסדות עד שיוכל לידע מהותו. – אכן רחוק מן האמת הוא לא הי' – אבל בצד הימני, לא בצד השמאלי!...

אבל אח"כ הדבר פעל בו: דבר ראשון הרויח המשולח שבא אחר הבחור – בכך שנתן לו קצת יותר דולרים; ודבר שני, אח"כ יכלו לפעול עליו בנוגע לכשרות, ואח"כ באיטיות בנוגע לשאר ענינים במצוות מעשיות, "לאט לאט אגרשנו".

וייתכן, שאותו בחור אינו יודע עד היום [מכל זה]...

אצל הבחור הציצית הייתה גלוי' מצד בטלנות; וזה שהפיאה נשתלשלה מצד הא' - הי' זה כיון שהי' אז חם מאוד, ולכן חבש כיפה קטנה, ובנוסף נשבה גם רוח [=שהעיפה הכיפה הקטנה ונתפזרה הפיאה], ובמילא הוא התהלך...

(כ"ק אדמו"ר צחק ואמר:) פעם הרבי סיפר:

בפטרבורג הי' גביר גדול, ששמו הי' טריינין (שמואל מיכל טריינין), והי' בעל קשרים עם שרי המלוכה, ובנוסף הי' כנראה גם מסודר בטבע, וחוץ מזה גם בעל מרה-שחורה... במילא הי' מדייק בכל לבושיו שכל הכפתורים נמצאו במקומם, וכל כפתור כופתר בחור המתאים אליו...

פעם נקלע לשם מיכאל בלינער – או ר' מיכאל בלינער; "מיכאל דער אלטער". הי' זה בקשר ל"פריזיוו" [עבודת הצבא], היינו בקשר לשחרור בחור מענין כזה שעדיף שתמורתו ישב וילמד תורה. במילא טריינין הי' חסר ברירה, והוצרך לילך עמו לא' הפריצים בעיר שהי' בכחו לפעול בדבר.

בהליכתם הוצרכו לעבור דרך הרחוב הראשי של פטרבורג (לנינגרד). מיכאל בלינער הלך בפטרבורג באותו אופן כפי שהלך בליובאוויטש. וכיון שהי' זה מעט קודם התפלה, במילא הרי קיים מ"ש בשו"ע אודות ההכנה קודם התפלה, ובמילא הכפתורים והחורים לא תאמו זל"ז...

אומר לו טריינין: ר' מיכאל! היות והולכים אנו על "ניעסקע פּראָספּעקט"?? – כך נקרא שם אותו רחוב – אולי תואילו לרכוס הכפתורים... – בסגנון של זהירות; הוא חשש שמא "ירד עליו"...

מחזיר הוא לו מבט חד: אבוי ר' שמואל מיכל, במה מונח אתה...

אותו בחור התהלך שם, ולא הי' מונח באותם ענינים, אלא חשב ע"ד ענינים אחרים, אבל אותו א' שהסתכל מבעד לחלון – לא ידע מכל ענינים אלו, ומה שהי' למראה עיניו הוא - הי' מה שהתקשר עם אותו הרהור תשובה שהי' שייך אליו באותו היום.

ובמילא אותו בחור זכה אח"כ לפעול על יהודי מבלי ידיעה, ע"ד מ"ש במעלת צדקה גשמיית, שהמעלה היותר גדולה היא, אם איננו יודע למי נותנה, והמקבל אינו יודע ממי קיבלה – כך גם שם הייתה מעלה זו היותר גדולה בצדקה רוחנית: הבחור לא ידע על מי פעל; וגם המביט בחלון לא ידע מי פעל עליו – הוא רק ראה שמתהלכת לה איזו בריאה פראית ואינו יודע מהיכן באה ואיזו ברכה עליו לברך עלי'...

אבל לפועל נפעל מה שאצל אותו יהודי הי' צריך לפעול. ואין לדעת מה יהיו פירותיהן ופירות-פירותיהן עד סוף כל העולם, כיצד תשפיע פעולה זו על בניו ובני-בניו.

ובכן, בשעה שאין מגבילים עצמם; בשעה שנוסעים לשליחות בידיעה שכ"ק מו"ח אדמו"ר ייסד ענין זה, ובמילא הרי "דבריו חיים וקיימים" בכל שנה ושנה, ובמילא נוסעים בכח שלו, "שלוחו של אדם" –

אזי, בנוגע למה שעליו לפעול בדיבור – הרי חייבים וזקוקים לשכלו, ובמילא ה"ז יומשך ע"י ידיעתו; ואילו מה שעליו לפעול בדרך מקיף בלבד – בזה לא נוגעת ידיעתו, אבל גם ענין זה יבוא לפועל.

ושיקחו ההצלחה מיום זה והתעוררות זו – יאמרו הם איפוא "לחיים", ובמילא הרי ברכה צריכה לחול ולשרות במשהו, ואח"כ ימשיכו זאת מהמקיפים ויחדירו בהפנימיים, ויביאו בכל מקומות ביקורם – לא רק "נר מצוה ותורה אור" כפשוטו, אלא גם את פנימיות התורה ופנימיות המצוות, שניתנו לנו ע"י תורת החסידות, הדרכותי' ומנהגי'.

וכיון ש"מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה", אבל כמה פעמים ככה – הרי עי"ז יקבלו תוספת ברכה והצלחה בלימוד שלהם ובעבודת התפלה שלהם ובקיום המצוות שלהם,

ע"י שתחילה יתייגעו על-זה, כפי שע"פ תורה צ"ל "עמלים בתורה" ומצוה צ"ל לא ב"חנם" – לא ב"מַגָן" כמ"ש בזהר – אלא צריך לשלם עליהם, ואח"כ יקבלו בתורת מתנה מלמעלה, שלא בערך יגיעתם ושכרם המגיע להם ע"פ דין.

לחיים, לחיים.

[אחרי הפסקה קצרה אמר:]

לא אקרא לבחורים כ"א בנפרד, אבל הבחורים – האברכים – היודעים שנוסעים הם, יאמרו בעצמם "לחיים", ועי"ז תומשך להם ההצלחה.