לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן

רגיל לקשר עם היום שבו אירע דבר טוב, ועד שכל היום נקרא "יום זכאי" – אפילו אם הענין ה"זכאי" הוא באמצע היום או לסוף היום, עד"ז ביום זה בחודש, "ירחא תליתאי" – שהוא כ"ח בחודש, אותיות "כח", ואמיתית ה"כח" הוא בהיותו קשור ע"ד לשון הכתוב "חוט המשולש" הוא דבר של קיימא, ועאכו"כ כשהשילוש גופא הוא ג' פעמים ג"פ ג', שעולה כ"ז, ז"ך, ובמילא בתחילת יום "כח", כ"ח – כבר נכלל בו ג"פ ג"פ ג' – שלש פעמים שלש פעמים שלש . . . 

כמוזכר לעיל, יום כ"ז בחודש כולל ג"פ ג"פ ג', ובמילא בבוא כ"ח בחודש – אזי מקבלים "כח", "כח" ד"ירחא תליתאי", ומובן, שהכח ד"ירחא תליתאי" כולל במילא הכח ד"אוריין תליתאי", וכולל במילא הכח ד"עמא תליתאי", וכולל במילא הכח כמוזכר כמ"פ שר' ניסים גאון על אתר בשבת מביא כמה ענינים שהם ג"כ באופן של שלש, וכל ענינים אלו הם ענינים של נסים גלויים, ועד שיש לפרש שזהו גם הרמז שזהו הפירוש של ר' ניסים גאון, שהרי על "גאון" איתא בספרים שזהו על-שם ששים מסכתות, ולכן נעשה מנהג ישראל שאדם הבקי בששים מסכתות נקרא בשם "גאון" – בגימטריא ששים, וה"ששים מסכתות" כוללות ג"כ ה"ברייתות" הבאות תיכף בהמשך לזה, ולאחרי זה – פירוש התוספתא וההוספה בזה, ולאחרי זה פירוש הגמרות שבזה, ולאחרי זה – ועוד והוא העיקר – כולל הענין ד"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", ויש לומר, ובפשטות, שכאשר ילד-קטן אומר בימינו אלו שהוא מקוה שיבוא משיח – הרי-זה "חידוש תורה מאתי תצא", מהקב"ה עצמו, שה' מסכים לכל ישראל, וכיון ש"נער ישראל ואוהבהו", מגלה הקב"ה את אהבתו (דה') בגלוי ממש, עד למעלה מכל מדידה והגבלה, וביחד עם זה – עד למטה מטה, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ושם ודוקא שם נפעלת כללות ההכנה ד"מקדש אדנ-י כוננו ידיך", דאעפ"י שמקומו בארץ הקודש ובעיר הקודש ובהר הקודש ושם גופא בקדושה שבקדושה – הרי-זהו במקום שבו ישנם "מעשינו ועבודתינו", ובפרט "מעשינו ועבודתינו" דזמן הגלות – בסיומו של הגלות, שזהו"ע הפצת המעינות חוצה, כולל כל ג' הענינים וג' הביאורים: שישנו הענין ד"יפוצו" באמיתית השלימות, והענין ד"מעיינות" באמיתית ובשלימות, והענין ד"חוצה" באמיתית ובשלימות, כיצד נעשה הענין דשלימות בענין ה"חוצה", והרי לכאורה ה"ז היפך מזה – מקדימים איפוא לזה, שזהו "באמיתית ובשלימות" – "באמיתית" לא קיים "חוץ" מהקב"ה, ואדרבה – דוקא ב"חוץ" ניכר הוא דוקא בו, וניכר בגלוי ובתכלית "השלימות", ע"ד מעלות הנסים המלובשים בטבע – שדוקא נסים אלו שרשם ממקום הכי עליון והכי עיקרי. וכאן הלא מובן בפשטות שזהו מצב נס הגאולה "האמיתית והשלימה".

ועוד והוא העיקר, שכל זה נמשך ממש למטה מעשרה טפחים, וכמוזכר – דוקא במקום זה שנמצאים בו עתה, נשמות בגופים, וממשיכים ג"כ שתיכף ומיד מקויים "והקיצו ורננו שוכני עפר", ונשיא דורנו בראשם, ונשיא דורנו בראשנו, ונפעל התיכף ומיד ב"חוצה" שבחצי כדור התחתון, שבו לא הי' הענין דמתן-תורה. ודוקא מצד זה שבו לא הי' הענין דמ"ת – לכן דוקא בו ישנה ההתגלות ביתר שאת וביתר עוז, ועד כפי שרואים זאת בפשטות, שהיכן נעשתה הפצת המעיינות חוצה, הנה אע"פ שהיו שבעה דורות בליובאוויטש, ואח"כ לאחרי זה - ברוסטוב, ולאחרי זה - בלנינגרד (או פטרבורג כפי שנקראה בעבר), ולאחרי זה - בפולין, ולאחרי זה בחצי כדור התחתון בכמה מקומות - מ"מ, ענין זה נפעל דוקא במקום זה שבו נמצאים עתה, אשר, כפי שבנ"י פרסמו הגימטריא ש"770" בגמטריא "פרצת":

אפילו בפשטות, כאשר ישנו ענין השבעה, וענין השבעה כמה פעמים, עד למאה פעמים שבעה, ואח"כ גם המעלה דעשר פעמים שבעה, שעולה ביחד שבע מאות ושבעים – עי"ז נעשה בפשטות הענין ד"פרצת" בתוך "פרצת", שנפעלת הפריצה בפשטות, בזמן ומקום.

אשר אע"פ שמקום זה זקוק לד' כתלים ותקרה וכו' – הרי זהו הענין דירושלים בפשטות, ש"פרזות תשב ירושלים", ויחד עם זה "ואני אהי' לה חומת אש סביב", וכמדובר כמ"פ, נמצא שישנם ב' הענינים, וכל הענינים, וכל ג' הענינים, ואת "מקדש אדנ-י כוננו ידיך", והוא העיקר, תיכף ומיד במקום זה שבו נמצאים עתה, והרי זאת יכול נשיא דורנו לתבוע, ואכן פועל זאת, שלכל לראש נעשה גילוי "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" דוקא במקום זה שבו הי' בעשר שנים האחרונות והסך-הכל דימי חייו לפני זה, שהיו שבעים שנה - והסך-הכל שלהם הי' בעשר שנים האחרונות, כמדובר כמ"פ, וגם זה נפעל באופן של שבע מאות ושבעים פעמים, ועד שכ"ז נפעל גם (כמדובר כמ"פ), והוא העיקר - ממש, שזו נעשית גאולה האמיתית והשלימה, אשר ה"אמת" וה"שלימות" בזה היא דוקא כשמתחלת בענינים הגשמיים ובגשמיות דוקא, וע"י התחתון תחתון ביותר מגביהים את כל הבנין, עד לגגו של הבנין וכו', אע"פ שעל ה"גג" עומדים ומבשרים לבנ"י ש"ענוים הגיע זמן גאולתכם", כמדובר כמ"פ, ועוד והוא העיקר, שזוכים לכל-זה תיכף ומיד, ובפרט לאחרי ענין השליחות שממנים כאו"א מהנמצאים כאן להיות שליח לצדקה, ע"י השטר שנותנים לו, ואח"כ הוא מוסיף מדילי' – שעי"ז "מזרזת את הגאולה". ויתירה מזו – מקדימה את הגאולה, ועד שלא נותר אפילו רגע א' פנוי, ותיכף לאחרי התוועדותנו כאן עתה "כאיש אחד ובלב אחד", והלא זהו הענין שנפעל בראש-חודש ד"ירחא תליתאי", ומובן, שכיון שנפעל ב"ראש" החודש "כאיש אחד בלב אחד" – הנה אח"כ נמשך מה"ראש" בכל ימי החודש, ובפרט ביום בחודש שהוא ה"כח" דהחודש, ולכן גם בפשטות מספרו "כח" דחודש השלישי, "ירחא תליתאי".

ועוד והוא העיקר, שתיכף מועברים אנו "עם ענני שמיא", "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", לארצנו הקדושה, יחד עם בית-המקדש השלישי שיורד כאן, ולוקחים אותו עמנו "וכספם וזהבם אתם" – עבודת אהבת ה' ויראת ה', הכוללים כל מצוות עשה וכל מצוות לא תעשה, וכמדובר כמ"פ, וכל-זה נפעל תיכף ומיד והוא העיקר - ממש, באופן של גשמיות . . .