הרצל קוסאשוילי
צילומים: ברלה שיינר
צילום ועריכת וידאו: חדוה רומנו

לאחרונה, פורסם בכלי-התקשורת השונים על "עליית מדרגה" בהחרפת היחסים בין תושביה "החילוניים" של רמת-אביב לבין שלוחי ופעילי חב"ד במקום.

לא שאני בא כאן לשמוט את הקרקע הבוערת מתחת לרגליה של התקשורת "צמאת הדם ומחרחרת הריב והמדון", אבל אמש, עת נאספו והתקבצו להם כשש מאות וחמישים איש ואישה באודיטוריום שבמוזיאון "ארץ-ישראל" שברמת אביב לערב ניגוני חב"ד, כשהדובדבן שבקצפת הוא אביתר בנאי, או כפי שמכנה אותו מנחה הערב ידידיה מאיר, "האברך הירושלמי אביתר בנאי".

לא היה זכר למתח הזה שניבט אלינו מהדיווחים האחרונים. אדרבה, היה זה ערב ברוח חזון אחרית הימים, התממשות הנבואה וגר זאב עם כבש, מבלי להיכנס כאן לדקויות מיותרות מי כאן הזאב ומי הכבש...

כדרכי בקודש, הקדמתי להגיע עם צוות הצילום שלנו למקום, מה שנתן לי את הזמן הנצרך בכדי לאמוד כמויות, מגזרים וכו'. אז ככה, במבט בוחן כליות וכובעי "שפיץ", מניתי כשני מניינים וחצי של חב"דניקים מובהקים (או בכל אופן של כאלה שנראים כך) לכל היותר.

כל השאר היו "דתיים לאומיים" מהזרם החרד"לי יותר, כמה חרדים בלוק בני ברקי קלאסי וכמובן כמה עשרות יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות לא עלינו-מה שנקרא "חילונים". בקיצור, עמך ישראל לשבטיו ולגווניו.

אם תשאלו אותי, זו לא העובדה שניגוני חב"ד הפכו לנחלת הכלל שהופכת את הערב למרגש. אלא הידיעה שמאות אנשים הגיעו מרצונם ובתשלום מלא (סמלי אמנם) מבלי שהחב"דניקים "יכפו עליהם" ניגוני אדמו"רים ישנים ועתיקים, באמתלת "ערב תרבותי לגישור פערים בחברה הישראלית השסועה".

למעט כמה קשישים מקומיים (אי אפשר לפספס אותם) שבחסות החשיכה והעוזרת הפיליפינית, פרשו לקראת סוף המופע לשנת הלילה שלהם, הקהל שיתף פעולה ונראה מדושן עונג לחלוטין מהמיזוג הזה שהפגיש כמה וכמה  עולמות על במה אחת.

"לא נראה לי שלמישהו הערב תהיה טענה על השתלטות החב"דניקים. למרות שבנינו? המוזיקה של חב"ד, ניגוני חב"ד - הם ההשתלטות הכי גדולה. הם כובשים אותך מייד. זה הרבה יותר חמור משטיפת מוח. זו שטיפת לב", פותח ידידיה מאיר את הערב ונאור כרמי עולה לבמה עם להקת "הלב והמעיין" כשהוא מעודד בידו את הקהל ספק בביטחון ספק בבושה והקהל מחזיר לו אהבה גדולה. מעולם לא הצלחתי להבין איך, אם בכלל, אפשר לנגן על הכלי הזה שנקרא קונטרה בס שאיכשהו תמיד נראה לי ככינור שיצא מכלל שליטה בפס הייצור.

תתפלאו, אבל הדבר הזה מנגן ובגדול. במשך כשעתיים פלוס, התנגנו להם ניגונים חב"דיים אותנטיים כמו, ג' תנועות, שאמיל, יפרח בימיו, ניע זוריצ'י חלאפצי, ניגון שמחה למוצאי שבת, ניגון הכנה לד' בבות, ד' בבות כמובן (איך אפשר בלי), צמאה לך נפשי, א-לי אתה ועוד ועוד.

בשורה שמתחתיי שתי נערות לא דתיות (לעת עתה) בעליל שנראה ומכירות את הניגונים על בוריין. אחת מהן אפילו התוודתה בסוף הערב, "באתי יותר בשביל אביתר בנאי ופחות בגלל הניגונים, אבל זה היה יפה מאוד, אני מכירה את הניגונים של חב"ד ממזמן".

המנחה שמסביר בטוב טעם ודעת, בין ניגון לניגון את משמעות והיסטוריית הניגון מתבל את דבריו בהומור דק ואקטואליה עכשווית: "אביתר ממש לא חב"דניק. מצד שני, אם המוטו של חב"ד זה "ופרצת", וההשפעה המרכזית של הרבי היא מפעל השלוחים - שליח באוסטרליה, שליח בהודו, שליח בתאילנד - אז אפשר בהחלט להגדיר אותו כחב"דניק. ולא סתם, אלא בחור, במקום הכי נידח מיהדות: אביתר בנאי הוא שליח הרבי לגלגל"צ"... מכאן, הערב תופס תאוצה וקדושה, עד לרגע שאביתר בנאי עולה לבמה וטורף את כל הקלפים.

תשכחו מכל מה שידעתם על "מוזיקה ישראלית" עד לאותו הרגע. מי שעד לפני כמה שנים סימל את החדשנות והניו אייג' בכל מה במוזיקה הישראלית, עולה לבמה בצניעות ובענווה כשמתחת לחולצתו הכהה משתלשלים להם ד' כנפות, הוא ניגש למקרופון ובלי מילים מתחיל בניגון "קול דודי דופק" בביצוע מרטיט, לא פחות.

וככה זה נמשך שעה ארוכה עם "כי אנו עמך" "אנעים זמירות" "שלום עליכם" ועוד. לקראת הסוף כשהקהל המאופק כבר לא שולט בשמחה הספונטאנית שעל הבמה, הם מצטרפים לריקוד חסידי סוחף עם חתן השמחה אביתר בנאי במרכז, אלה היו ללא ספק רגעים נדירים של שמחה והתעלות.

היה זה ערב מהנה ומעניין. בכל זאת, לא בכל ערב נפגשים על גשר התרבות הישראלי הרעוע, מאות אנשים מרקעים שונים, כעשרים ניגונים חב"דיים אותנטיים ואביתר בנאי אחד שרוקד בדבקות על הבמה לצלילי "ניע זוריצ'י חלאפצי".

מטבע ערבים שכאלה, (ועוד בלב ליבה של רמת אביב) הקהל מאופק וממושמע, מחיאות הכפיים קצובות ובמידה ראויה, מופע פילהרמונית של דוסים אם תרצו-כל אחד והתרבות שלו...

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)