לעבן מיט דעם רבי'ן:
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן

כ"ק אד"ש שר בעצמו את הניגון "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי".

אח"כ שר לבד: "עי טי דורין מאַרקאָ שטאָ טי יעדיש נאַיאַר מאַרקאָ, ניע קאָפּלאַיעש ניע פּראָדאַיעש טאָלקאַ ראָביש סוואַרקאָ"...

כשגמרו לנגן אמר:

בכללות מסתמא יודעים כולם פירוש תיבות אלו, שזה מוסב על יצר-הרע. שהוא "מלך זקן וכסיל", ולכן קוראים לו "דורין", שפירושו כסיל. והוא נודע ל"יאַרמאַרקאָ", ל"יריד", כמובא בחסידות, שכל העולם הוא "יריד", וליריד נוסעים כדי לרכוש סחורה ועי"ז להרוויח, כי "זבין וזבין תגרא איקרא"*?! בתמיה [כי לא מוכרים באותו מחיר שקנו]. וכמו כן הוא בנוגע לנשמה ששלחוה לעולם הזה, והרי הנשמה היא "חצובה מתחת כסא הכבוד", ולמעלה מזה, כמ"ש הרבי בתניא, ש"נפש השנית בישראל היא  חלק אלוקה ממעל ממש", ונשמה זו יורדת כאן למטה לנפש הבהמית ולגוף, ומתעסק בכל עניני העולם.

ומפני מה זה? – ה"ז "ירידה צורך עלי'", כדי שעי"ז ירויחו משהו. ולא שתהי' "יציאתך כביאתך", כי זה אינו מספיק; "זבין וזבין תגרא איקרא"? – אלא צריכה להיות עלי' למקום שלמעלה מהמקום שממנו בא. וזהו גם מה שדובר במאמר, שע"י "באר מים חיים", הרי אפילו ב"מאין באת", בגן עדן העליון, ממשיכים גם לשם את ה"מעיין". ופירוש הדבר במילים פשוטות: הנשמה כפי שהיא "חצובה מתחת כסא הכבוד" הרי היא "חלק אלוקה ממעל"; ועי"ז שיורדת למטה ומתעסקת ב"שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה", שעי"ז היא ממלאת את ציווי ורצון הבורא – הרי "שכר מצוה מצוה", שהיא מתחברת ומתאחדת בנותן התורה ומצַוה המצוה, שזהו ענין "לאשתאבא בגופא דמלכא" – ש"ישראל וקוב"ה" נעשים "כולא חד".

היינו, שהנברא נעשה "צדיקים נקראים בשמו של הקב"ה", או כפי שנאמר יתירה מזה, ש"עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה", והרי "ועמך כולם צדיקים", היינו, שיעמדו, מצד התאחדות, במצב של "הדבקים בה' אלקיכם"; נמצא שע"י "תשובה ומעשים טובים" מרויחים ב"יריד" את השכר היותר גדול, הריווח היותר גדול, כי זהו ריווח בלי-גבולי – ההתאחדות עם זה שלמעלה מכל מדידות והגבלות, שזהו הקב"ה בעצמו.

והנה כדי שהריוח יגיע עם התענוג המירבי האפשרי – אין הקב"ה רוצה שזה יהי' "נהמא דכסופא", מתנה בלי יגיעה, ולכן ישנו הענין של "עמל ביעקב" – העמל שניתן לכל אחד, שאע"פ שרואה שני דרכים, "החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", אעפ"כ "ובחרת בחיים" – אין הוא טועה, ובוחר בדרך החיים, ואם זה יהי' כרוך בקשיים ובעמל – אין הוא פוסק מפני ה"עמל", העיקר שיבחר וילך בדרך שרוצה הקב"ה, שזו דרך התורה והמצוה.

ואשר לכן, זקוקים לאחד שיפתהו שלא יעשה כן, כי באם לאו – לא יהי' לו כל עמל, אם יהי' רק טוב לבד, ולכן ישנו הענין של יצר-הרע, שהוא מסית את האדם, כדי שהאדם ימצא בעצמו את הכחות לא לציית לו, ושעל אף טענותיו – יבחור בדרך הישר, בעבודה בלימוד התורה ובקיום המצוות. אבל מהי כוונתו של היצר הרע? מבאר בזהר, ומובא בחסידות – שהיצר-הרע עצמו רוצה שלא יצייתו לו, כי הוא יודע את המטרה האמיתית שלמענה נוצר – כדי לגלות את המעלה הנמצאת אצל יהודי, שמבלי הבט על הקשיים הוא עושה את מה שמצוה לו הקב"ה לעשות. ואזי מקבל היצר הרע גם השכר, שעל ידו הגיע היהודי [לדרגא הנ"ל] שלא בדרך "נהמא דכסופא", אלא הגיע לזה ע"י עמלו ובשכר עבודתו.

והנה כל זה מדובר – אם לא מצייתים ליצר-הרע, אך מה אם פגם ועבר את הדרך, אם כן מציית לו – אזי ישנם שני הדברים: גם הוא עצמו לא עשה "ובחרת בחיים", הוא הלך בדרך הלא-נכונה; וגם היצר הרע אינו מרוצה ממנו, כי לא זו בלבד שלא יקבל שכר על כך שעל ידו הגיע ליהודי טובה – הוא עוד יקבל על כך "פסק". כי כל ענין המביא תקלה בעולם נאמר עליו הפסוק "ואת הבהמה תהרוגו", היות שעל ידו נכשל יהודי.

וזהו מה שטוענים לו, שכאשר הוא מסית באופן שאין מצייתים לו, אזי פעל חכמה גדולה; אך היות שעושה ואח"כ מצייתים לו, הרי מזה יוצא, שהוא עצמו אינו מרויח מזה, ולא רק שאינו מרויח, ה"דורין מאַרקאָ", אלא אדרבה – הוא עוד מקבל "פסק" שעל ידו באה תקלה בעולם.

וזוהי הטענה אליו:

היות שיש כבר ליהודי את ה"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". והרי הטעם שלשמו זקוקים ליצר-הרע – הוא כדי שעי"ז ייעשה צמאון ביהודי להקב"ה, מפני שנמצא "בארץ צי' ועיף בלי מים". וכמ"ש בתניא, שזוהי המעלה שעל ידה "זדונות נעשו לו כזכיות" – מצד הצמאון, מצד "ארץ אשר אין שם מים", שאזי דוקא מרגיש עד כמה זה חסר לו.

אך כאשר כבר הגיעו לדרגת "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" – אזי אין ל"דורין מאַרקאָ" מה להתערב, כי הוא כבר עשה את שלו, ואזי הוא רק "ראָביש סוואַרקאָ" – כדי ליצור מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

ולכאו' יש להקשות: א"כ מפני מה עושה כן היצר-רע?

הרי המענה על זה: יש ששואלים: ב"על חטא", כאשר מונים את כל החטאים, מונים גם "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". ומקשים על זה: הרי כל החטאים הם ע"י יצר-הרע – ובמה נבדל החטא של יצר הרע לעצמו?

אלא ההסברה על כך, שישנם זמנים שבהם היצר הרע גם הוא אינו רוצה; הוא כבר עשה את שלו, אלא מאי? – רחמנא ליצלן, האדם מגרה את היצר-הרע, אפילו יותר ממה שהיצר-הרע רוצה מצד עצמו.

...וזהו מה שטוענים מתוך שמחה, שהיות שכבר ישנו הענין של "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" – אזי צריך כבר להיות "אתהפכא חשוכא לנהורא", "בכל לבבך בשני יצריך", שהיצר-הרע לא יעשה "ראָביש סוואַרקאָ" ולא יעשה את הענינים שבצד השמאלי, אלא ייעשה למסייע ב"ואהבת את ה' אלקיך", כי אהבת השם היא יסוד לכל מצוות עשה, כמ"ש הרמב"ם, שבתוך המצוות עשה ישנה גם מצות יראת השם, שהיא יסוד לכל מצוות לא-תעשה – נמצא, ש"ואהבת את הוי' אלקיך" – אשר בזה מסייעים "בשני יצריך" – כוללת כל תרי"ג המצוות, שבזה נכלל גם "קדש עצמך במותר לך" וענין העבודה של "בכל דרכיך דעהו".

ואזי זוכים, שיקויים "כן בקודש חזיתיך", כמו שאמר הבעל שם טוב, שהצמאון שישנו במדבר "בארץ צי' ועיף" – יעמדו במרוצה ובכליון זה גם "בקודש חזיתיך", ויקויים הקיום והיעוד המקוּוה בקרוב, ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "ומלאה הארץ דעה את הוי'", ואזי יעמדו ברצוא מדרגא לדרגא ו"מחיל אל חיל" בקדושה גופא, אשר בזה ישנן דרגות שהן שלא בערך, ובמילא ה"ז דורש צמאון גדול ביותר, עד ליציאה מהכלים, "בכל מאודך" – "מאוד שלך" לפי אותה שעה, ואח"כ ממשיכים זאת עד למטה מטה – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

לחיים, לחיים.

באדיבות מכון 'השיחה היומית'.
לכניסה לאתר 'השיחה היומית' לחץ כאן