מאת מנחם כהן

הסיפור הבא שייך אולי יותר לספר "שבחי הבעל שם-טוב", מאשר לדור שלנו, אבל הוא התרחש ממש אתמול, יום שני, כ' כסלו, היום בו חגגו חסידי חב"ד ברחבי תבל את יום שחרורו של אדמו"ר הזקן נ"ע ממאסר.

יממה חלפה בקושי מאז התרחש הסיפור המדהים הזה, אבל הוא הספיק להתפשט בחלק מריכוזי חב"ד בארץ ולעורר הדים.

שעת אחר-צהריים, יום שני, השבוע. בני משפחת טיליס, משפחה חב"דית מירושלים, האב ר' יהודה, רעייתו שיינה ושני הילדים, תינוקות בגילאי שנה ושנתיים וחצי, עשו את דרכם לחתונה של בן המשפחה, אחיו של יהודה.

היעד של המשפחה היה לטבריה, שם אמורה להיערך החתונה.

שיינה הייתה על ההגה ויהודה היה בשיחה טלפונית עם חבר. הילדים, ישבו מאחור, חגורים היטב. צלילי הניגון החסידי שבקע ממכשיר הטייפ, הרדימו את הילדים.

מאבדים שליטה

יהודה, פעיל בדוכן 'מבצע תפילין' בכותל המערבי. בכל יום הוא מניח תפילין לעשרות-רבות של יהודים המבקשים להניח תפילין, טרם כניסתם למתחם הכותל, שם ישאו תפילה.

"לכל מקום שאני נוסע, אני מרגיש שהרבי איתי", אמר יהודה לחברו, בשיחה הטלפונית היומית שלהם. "שלוחו של אדם כמותו", השיב החבר הפעיל אף הוא בדוכן חב"ד.

הווישרים בחלון הקידמי עבדו ללא הפסקה. גשם שוטף שהחל לרדת מספר שעות קודם לכן, לא פסק מלרדת.

ואז, בטבורו של כביש הבקעה, שיינה איבדה שליטה על הרכב.

"נסענו על הנתיב הימני ולפתע אין הגה, אין בלמים. כלום. הרכב איבד שליטה, בגלל הגשם והכביש הרטוב", היא מספרת בקול נרגש בראיון ראשון ל-COL.


"לא מאמין שיצאתם בחיים". כך נראה הרכב

הרכב, מסוג טיוטא, התנגש בעוצמה במעקה הכביש - בצידו הימני של הכביש. מעוצמת החבטה, הרכב הסתובב על עצמו, עף לצד השני של הכביש והדרדר לתעלה סמוכה בעלת שני מטרים.

על הרגעים הדרמטיים הללו מספר יהודה: "הכל לקח מספר שניות. הרכב פשוט עף מצד לצד. הייתה דממה, דממה מפחידה. דממה שאי-אפשר לתאר במילים. מיד אחרי הבום הראשון, הילדים שלנו שישבו מאחור, התעוררו. כעבור מספר שניות של הלם, הם החלו לפרוץ בבכי חסר-מעצורים".

● ● ●

ירושלים. חברו של יהודה שדיבר איתו בטלפון, אייש באותם רגעים את דוכן התפילין החב"די. פתאום הוא שמע בקו השני בום חזק - וניתוק. הוא נבהל והחל להתקשר שוב ושוב ושוב לחברו.

"המנוי שאליו חייגתם, אינו זמין, אנא נסו שוב מאוחר יותר". מעולם לא הפכה ההודעה הלאקונית הזאת למחרידה ומתסכלת.

"המנוי אינו זמין" - - -

החבר, היה בטוח שהגרוע מכל קרה. הוא לקח סידור מדוכן התפילין ורץ בבהלה לכותל, הכי קרוב ליושב במרומים, שם החל לומר פרקי תהילים בבכי.

"הוא חשב שאני ישבתי על ההגה ובגללו קרתה התאונה", מסביר יהודה.

● ● ●

בחזרה לזירה. הרכב שהפך לכדור ובתוכו בני משפחת טיליס, מוצב לו בתוך התעלה הבוצית, כשטיפות הגשם ממשיכות לדפוק על הפח המכווץ.

מאחורי רכב הטיוטא, עד לכל המתרחש, נעצר בחקירת בלמים ג'יפ. בתוכו, ישב קצין ביטחון ושמאי במקצועו, נפתלי אסולין ורעייתו ענת.

נפתלי שהיה עד לעשרות זירות של תאונות, ראה את התאונה במו-עיניו ומניסיונו, היה בטוח במאת האחוזים, שאין נפש חיה עם דופק בתוך הרכב.

הוא יצא מהרכב ולבו הלם בפראות. רעייתו, הצטרפה אליו. "אין סיכוי שמישהו נשאר שם בחיים", אמרה לו בעצב, בעודם מתקדמים לעבר הרכב.

יחד, הם פתחו את הדלת. עיניהם נתקלו בעיניהם של התינוקות שמיררו בבכי. "יש אות חיים", אמרה ענת לבעלה בהתרגשות.



במהירות, הם החלו לחלץ את בני משפחת טיליס מהרכב שהפך לשק חבטות. "תצאו מהר, יש דליפה מצינור הדלק", אמר נפתלי שהבחין בטפטוף שיכול לגרום להתלקחות ולפיצוץ הרכב כולו.

בזה אחר זה יצאו בני המשפחה, התינוקים ולאחר-מכן זוג ההורים. כולם יצאו ללא פגע.

בגדי החתונה התלכלו בבוץ, אבל בני המשפחה יצאו ללא פגע. כפשוטו.

"הייתי בטוח שבתוך האוטו יש הרוגים. אני לא מעכל שיצאתם בחיים אפילו לא שריטה", אמר נפתלי לבני המשפחה, כשבליל של קולות בכי התינוקים מתערבב בשיחה.

"עמדתי על שני רגליי ולא האמנתי שנשארתי בחיים", מספר לנו יהודה בקול רועד. "קצין הביטחון היה המום. הוא הסתכל עליי, על רעייתי ושני הילדים, ואמר: 'הייתי בטוח שבתוך האוטו יש הרוגים. לא מעכל שיצאתם אפילו ללא סריטה'"...

ויהודה מוסיף: "אלוקים נתן לנו את החיים במתנה, ממש כך".

הנס הנוסף

עזרתם של נפתלי ורעייתו לבני הזוג החב"די, לא נגמרה כאן.

"הם הוציאו לנו את כל הדברים מהאוטו והעבירו אותם לג'יפ שלהם", מספרת שיינה. "לאחר שהעבירו את הדברים והזמינו גרר שלקח את האוטו, הם לקחו אותנו עד לאולם בטבריה, שזה מרחק שעה נסיעה לפחות ממקום התאונה".

במהלך הנסיעה לטבריה, סיפר נפתלי לבני הזוג: "אין לי מושג מדוע, אבל תמיד אלוקים מזמן אותי לזירות של תאונות, כך שאני תמיד מסייע ככל יכולתי".

קצת מאוחר מהרגיל, הגיעה משפחת טיליס לאולם החגיגי בטבריה. איש מהנוכחים ומבני המשפחה לא היה מודע לדרמה הגדולה שעברה עליהם, במהלך נסיעתם הנה.

"הזוג אסולין פשוט נשלח אלינו משמים, כמו מלאכים", אומרים יחד יהודה ושיינה. "אחרי שהורידו אותנו בטבריה, הם הלכו לחנות סמוכה וקנו מוצצים עבור התינוקים שלנו", הוסיפו.

לפני שהזוג המציל נפרד מהזוג הניצל, ביקש נפתלי לגלות משהו: "איך שהרכב שלכם עף מהנתיב הימני לשמאלי, בדיוק עברה שם משאית במהירות"...

והזוג מסכם בהתרגשות: "מהשנה, נציין תמיד ב-כ' כסלו גם את חג הגאולה הפרטי שלנו".