קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







היום ב"משפחה": הרב קרינסקי מדבר על הכל ● הראיון המלא
(יום רביעי, כ''ד חשוון תש''ע)
מזכירו של הרבי, הרב יהודה קרינסקי, העניק ראיון מקיף לשבועון 'משפחה' היוצא-לאור מחר ● בראיון המסעיר, המתפרסם כעת במלואו ב-COL, פותח האיש שבידו מפתחות הניהול של שלושת המרכזים הגדולים של חב"ד, את פיו, וחושף פרטים בלתי נודעים על הצוואה שכתב הרבי שמינה אותו לאפוטרופוס עליה; מסיר את המעטה מעל סיפורים שכוסו בשכבות של סוד ומסתורין, ומדבר על יחסו חסר הפשרות של רבו כלפי אלו שטיפחו את 'קמפיין המשיח' סביבו ● הדרמטי מכול: לראשונה הוא מגלה מה באמת אירע בשעה וחצי הגורליות שחלפו מאז התמוטט האדמו"ר באדר תשנ"ב באוהל הציון של חמיו התמוטטות שממנה לא החלים ועד להגעתם של כוחות ההצלה  לראיון המלא

הרב קרינסקי: "אני הפקיד היחיד בשלושת האיגודים שהרבי עצמו מינה" >>>

הרב יצחק פרנקפורטר
צילומים נלווים: צלמי COL

הרהורים רבים חלפו בראשינו באותו סוף-שבוע של חג ההודיה האמריקני, בעת שעשינו את דרכנו, אני ורעייתי, אל הוועידה הארצית ה-86 של אגודת ישראל בסטנפורד, קונטיקט. אבל האפשרות שהנאום שבאמת ירתק אותנו ביום שישי אחר הצהריים של חשוון תשס"ט לא יישמע באסיפה הגדושה בנאומים שבסטנפורד אלא דווקא בקראון-הייטס, ברוקלין, בוודאי לא הייתה בתוך אחת מהמחשבות שחלפו אצלנו בראש.

יצאנו לחפש מפלט מהמשבר הכלכלי שטלטל את העולם. לא עלה בדעתנו שכנופיית חיות טרף במומבאי, הודו, זוממת להעמיד במוקד תשומת לבנו כמה עניינים מעיקים אחרים.

שם, מול מסכי התקשורת, ישבנו כולנו, מרותקים לתמונות דיוקניהם מאירי הפנים והחייכניים של הרב גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד, שליחי חב"ד בהודו, בני כעשרים, ובצידן של התמונות - הדיווחים מבניין בית חב"ד שבו התגוררו, המנוקב בכדורים, בעיר מומבאי, שגם בימיה הטובים היא עיר מכוערת וצפופה. אז הודיע שדרן החדשות בקול קודר, שהרב יהודה קרינסקי מליובאוויטש, האחראי על שלוחי התנועה ברחבי העולם, יקיים מסיבת עיתונאים.

הופעתו של הרב קרינסקי הייתה טבועה בחותם של הדרת הכבוד ההולמת מדינאי. לבוש בחליפה שחורה, ולראשו מגבעת שחורה, הוא הופיע מאחורי שורת המיקרופונים, ובצדו עוד אחדים מראשי ליובאוויטש ונציגי עיריית ניו יורק, בפנייה לעולם ההמום. הרב קרינסקי ניסה לשלוח מסר של חיזוק ל'שלוחים' של ליובאוויטש ברחבי העולם, לחזק את רוחם לנוכח פני השנאה והעימות. הוא ציטט מילות עידוד של הרבי מליובאוויטש המנוח, זצ"ל. דיבורו של הרב קרינסקי היה שקול, ענייני וכלל לא רגשני.



אבל ככל שהשתדל לנהוג באיפוק, לא עלה בידו למנוע את קולו מלהישבר, ואת עיניו מלזלוג כמה דמעות כשהזכיר את מוישל'ה, ילדם הקטן של זוג הנופלים על קידוש השם, שניצל מההרג בזכות גבורתה של האומנת האוהבת שלו. תנועת ליובאוויטש, כך אמר, תאמץ את הפעוט היתום, שיום הולדתו השני עמד לחול למחרת היום.

מה שנגע ללבי יותר מכול, היה דבר מה שהרב קרינסקי אמר, שלכאורה לא הייתה לו נגיעה דווקא לאירועים הטראגיים של אותו היום. בתוך דבריו הרציניים והשקולים, הזכיר הרב קרינסקי לצופים שהשבת קרבה, ושנשים ובנות יהודיות סביב העולם צריכות לנצל את ההזדמנות, ולהדליק נרות 18 דקות לפני שקיעת החמה. לרגע נדדה רוחי הרחק משם, למקום אחר ובזמן אחר. לפתע מצאתי את עצמי בישיבת בריסק בירושלים עיה"ק, ואני בשנות העשרים המוקדמות לחיי.

הייתי שם עם בחורי הישיבה האחרים, בלוויה ההמונית של נכדתו של הרב מבריסק זצ"ל, נערה שמתה מהתקף אסתמה פתאומי בטרם מלאו לה עשרים שנה. בסוף ההלוויה פנתה האם השכולה, הרבנית ליפשה פיינשטיין ע"ה, לילדיה, ואמרה להם בקול קודר אך תקיף, שהגיעה העת למחות את הדמעות ולהתחיל בהכנות לקראת שבת.

כשקולו של הרב קרינסקי התערבב עם קולה של הרבנית פיינשטיין מהעבר הרחוק, כמעט הוצפתי בחוויה מיסטית של אחדות, ולרגע חשתי באיחוד ובאחדות של הקבוצות ושל אורחות החיים השונים של עמנו הקדוש, בתכלית ובייעוד המשותפים, באחדות שאולי ניתן לתפוס אותה רק ברגעים השקטים, האציליים והטהורים ביותר.

אותה שעה יצאתי למסע של גילוי חסידות חב"ד ליובאוויטש, המשגשגת גם כיום, 15 שנים אחרי פטירתו של הרבי, ועם זאת היא נתונה במאבק להתגברות על התדמית הבעייתית שמפיצים על אודותיה כמה גורמים קולניים מסוימים בתוכה.

נרות מומבאיי

המטה העולמי של תנועת חסידות חב"ד ליובאוויטש ומרכז העצבים של התנועה, הידוע בכינוי החיבה '770', שוכן בקומפלקס בניינים באיסטערן פארקווי ליד שדרת קינגסטון שברובע קראון-הייטס בברוקלין. הבסיס והגרעין שלו הוא בניין קטן באיסטערן פארקווי מס' 770, שבו שוכנים בית המגורים, המשרד ובית המדרש לשעבר של האדמו"ר מליובאוויטש השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, הידוע בשם 'הפריערדיקער רבי', שגר בבניין משנת ת"ש עד פטירתו בתש"י.

בניין זה שימש גם כמקום פעילותו (ואחר כך כבית מגוריו) של חתנו ויורשו, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, מאז הגיעו לארצות הברית בתש"א מצרפת שתחת הכיבוש הנאצי, ועד פטירתו בתשנ"ד.

לפני כל זאת שימש הבניין כמרפאה, אבל הוא נסגר בהוראת הממשלה בגלל פעילויות לא-חוקיות. עם הגיעו לארצות הברית, כשה'פריעדיקער רבי' לקה בשיתוק ונזקק לכיסא גלגלים, היה ה-'770' אידיאלי לצרכיו, שכן הוא מצויד במעלית, ובת"ש רכשה אותו אגודת חסידי חב"ד, הארגון האמריקני של הרבי. מאוחר יותר כינה הרבי המנוח את 770 - "בית רבנו שבבבל".



בחלוף השנים וכשהתנועה החלה לגדול, התרחב גם 'בית המדרש' ב-770 לקומות המרתף של שני בנייני הדירות הסמוכים שמשמאלו. מימין ל-770, בבניין נפרד הסמוך לו, שוכנת הספרייה המפורסמת של אגודת חסידי חב"ד, הפתוחה לקהל הרחב. זוהי אחת הספריות היהודיות המובחרות בעולם, ובה יותר מ-250,000 כרכים ועשרות אלפי דפי כתבי יד.

משרדי ההנהלה של המטה העולמי של ליובאוויטש שוכנים מעל בית המדרש המורחב בבניין שבפינת איסטרן פארקווי ושדרת קינגסטון. המשרדים במרכז המבצעים של ליובאוויטש אינם מצטיינים דווקא בזוהר ובעושר, כפי שאולי משתמע משם המוסד, אלא שוכנים בחדרים פשוטים, צבועים בלבן, לאורך מבוך של מסדרונות צרים ועמוסים בבניין דירות שאפילו אין בו מעלית. כשאני מקיש על דלת חדרו של הרב קרינסקי ומעיף מבט בסביבה הצנועה, אני נזכר שברשימת הרבנים רבי ההשפעה ביותר של השבועון ניוזוויק, יהודה קרינסקי הוכתר כרב השני בכוח השפעתו בארצות הברית. לפני שאנו נפגשים אני ממתין דקות אחדות במשרדי המזכירות.

הרב קרינסקי מופיע אישית, הדור ואלגנטי כפי שנראה מעל המסך בסטנפורד, קונטיקט. אחרי שאני מספר לרב קרינסקי שנולדתי בקראון הייטס, אני משתף אותו בתגובתי לדברים שאמר במסיבת העיתונאים אחרי האירועים הטראגיים במומבאי, כשדיבר על השבת ועל החשיבות שבהדלקת נרות-שבת. אני מספר לו שהוא עורר בי את זיכרון דברי בתו של הרב מבריסק בלוויה הטרגית של בתה בטרם מלאו לה עשרים.

הרב אינו נראה מופתע וגם אינו נרתע מההשוואה, אבל הוא מבקש לחדד נקודה מסוימת, ומסב את תשומת לבי לאבחנה עניינית אחת מובנת מאליה: "ההבדל היחיד הוא שכנראה היו לנו 30 מיליוני צופים ומאזינים".

"זה היה רגע השיא בשלושה ימים שבהם בני אדם בכל רחבי כדור הארץ נדבקו למסכי הטלוויזיה ולאמצעי התקשורת. כל המליונים האלה צפו במהלך האירועים בשידור חי בטלוויזיה, המומים ומוכי טראומה. עליי להודות שהתווכחתי עם עצמי אם בהזדמנות זו ראוי או לא ראוי להזכיר את הדלקת נרות השבת.

"הידיעה שהכול הסתיים הגיעה אלינו בשעות הבוקר המאוחרות ביום שישי. העולם צפה, השלוחים שלנו ברחבי העולם היו המומים ונרעשים, ואני ידעתי שמוטל עלינו לצאת בהצהרה. באותו זמן התכנסה העיתונות במשרדינו, ואף שהייתי אובד עצות לגבי בחירת הנוסח המתאים לדבריי, ישבתי וניסיתי לחבר את המילים המעטות שבסופו של דבר שמעת.

"היה זה ערב שבת, ואני הרהרתי אם ראוי שאשתמש בדקות המעטות שהיו ברשותנו לפנות לעולם בעניין מצוות ה'נש"ק' (נרות שבת קודש). מצד אחד זה יכול חס ושלום להסיח את הדעת מהטרגדיה. יש שעלולים לפרש את האמירה כאילו לא לגמרי אכפת לנו, כאילו האבל שלנו אינו שלם. ואז החלטתי שעליי לעשות את זה: אפילו אם בזכות זה אישה אחת בארץ נידחת כלשהי תדליק נרות שבת, זה יהיה מוצדק ולעילוי נשמתם של הקדושים הי"ד.

"ומה שגיליתי באותו יום עצמו, כשהגיעו הדיווחים מהשלוחים שלנו ברחבי המדינה, היה שהם קיבלו קריאות טלפון רבות מנשים ששאלו על מצוות נרות השבת: 'איפה אני יכולה להשיג נר?' 'איך אני עושה זאת?' 'מה הברכה שעליי לברך?'

"בשבוע שאחרי זה, השתתפתי בלוויית הקדושים בכפר חב"ד בישראל. שם נתנו לי רשימה של כעשרים אלף נשים ובנות שקיבלו על עצמן להדליק נרות שבת. הם ביקשו שאמסור את הרשימה למשפחות האבלות בשבעה, ואולי יהיה בכך כדי לעודד את רוחן מעט, בגדר 'מעז יצא מתוק'.

"בדיעבד אני מבין כמה רבים בני האדם שהדבר נגע לליבם, וכמה עמוקה הייתה ההשפעה. איך הם יכלו להגיב לברבריות כזאת באופן אחר? מה נדרש יהודי לעשות בסיטואציה כזאת? התגובה היחידה היא - לראות שזה יביא איזשהו קידוש השם, שזה יקרב את בני האדם לתורה, יקרב אותם לכול-יכול.

"לעניין המבצע של הרבי לקידום הדלקת נרות שבת", הוא אומר, "אני זוכר אנקדוטה שסיפר לי ראביי שמכהן בקהילה קונסרווטיבית, אך הוא בעצמו אורתודוקסי.

"הוא סיפר לי שהוא נהג לבקר אצל מנהיג קשיש בתנועת הקונסרווטיבים, אדם שנחלש וחי לבדו. באחד הביקורים אמר לו אותו אדם: 'אני מקנא ברבי מליובאוויטש', והמשיך: 'הייתי בעמדת מנהיגות במשך 25 שנה, ואני יודע שהייתי יכול לעשות בחיי הרבה יותר ממה שעשיתי, למען בני האדם, למען התנועה שלנו. ותראה את הרבי מליובאוויטש. הוא יזם את קמפיין הדלקת נרות השבת, זה דבר כל כך פשוט אבל כל כך משמעותי, חמים ויפה, וזה התפשט כ'אש בשדה קוצים'. למה אני לא חשבתי על זה'?



אני מעיר ש"לפעמים הדברים היפים ביותר הם המובנים מאליהם ביותר". "אומרים", הוא עונה, "שלפעמים הגאונות ניכרת בדברים הפשוטים. זה מבצע שנקלט בהצלחה רבה במשך השנים, וזה ממשיך לצמוח. שלוחי חב"ד ואחרים חילקו רק לאחרונה בערך מיליון ערכות נרות שבת ללא תשלום, ובהן נרות, גפרורים והנחיות. ההשפעה על נשים ובנות היא מעבר לכל שיעור".

הרב קרינסקי מתרכז ב'נש"ק', ואני מכוון את השיחה בחזרה למושג האחדות ואומר לו שלא הייתי מודע קודם לתגובה העולמית למילותיו, אלא רק לתגובתי שלי. "פשוט ישבתי שם", אני אומר לו, "מקשיב למילותיך ששודרו מסביב לעולם, ותפסתי שאנחנו כולנו אחד. התבוננתי בזה מפרספקטיבה אחרת - כמה מפולג הפך העולם החרדי לאחרונה"...

"וזה באמת משהו חדש?" הוא שואל, "אני חושב שלרוע המזל זה לא חדש. זה מופיע בפנים שונות ובצורות שונות. אבל הרבי לימד אותנו להתרכז בעשייה, לעשות את הדבר הנכון, 'עשה טוב'".

הרב קרינסקי אינו מרפה מנושא הנש"ק וממשיך: "הרבי התעקש שחסידיו לא יסטו לעולם מייעודם העיקרי: לשמש נושאי המנורה. שום דבר לא צריך להסיט אותנו מדרכנו. החסידים שלו, המקושרים שלו, השלוחים, נענו לקריאתו. ואנו עדים לתופעה הזאת יום יום ובכל רגע, כשצבא של שלוחים, יותר מעשרת אלפים שלוחים ושלוחות והקינדערלאך שלהם, שוקדים ללא לאות על הפצת היידישקייט ואור התורה, ובו בזמן נמנעים מלהיכנס לעימות עם מישהו.

"אין ספק שמנהיג ישראל, מה שהרבי היה בעינינו, מגלם שלום ואחדות. עצתו והנחייתו היו מבוססות תמיד על ההנחה שכל אדם צריך להתרכז במה שהוא מסכים אתו, ולא במה שמפלג בינינו.

"אחרי הבחירות בישראל בחשוון תשמ"ט, הרבי אמר שלמרות שהמפלגות הפוליטיות חלוקות בדעותיהן ובסדרי העדיפות שלהן, הוא מקווה שעתה כולם יתרכזו בסוגיות שעליהן הם יכולים להסכים - ויש הרבה נושאים שמוסכמים על הכול - ולא בדברים שיכולים לזרוע פילוג בגלל סיבות פוליטיות.

"אחד מיסודות תורתו של הבעל שם טוב, ולמעשה של היידישקייט בכלל, וכבר אמר זאת רבי עקיבא משכבר הימים, הוא אהבת ישראל, אהבת רעך היהודי. אהבת ישראל היא 'כלל גדול בתורה'. צריך פשוט לאהוב כל יהודי. בשעה שאתה אוהב מישהו מאוד, אתה רוצה לחלוק איתו לטובתו את מה שאתה מטפח, ואתה רוצה שהוא יפרח.

"אם יש לך ילד ואתה רוצה שהוא יגדל כראוי, אתה רוצה להעניק לו את הדברים שיעזרו לו בגדילתו ולשמור עליו ממה שיכול להזיק לו. זהו חלק מהחינוך. ואכן כל השלוחים כפופים לאגף החינוך של ליובאוויטש, המרכז לענייני החינוך. חינוך נוגע לכל אדם, ליומיום של חייהם. וכך הרגש של הושטת היד, של היציאה לעולם, בין שאתה עצמך יוצא או שאתה שולח שלוחים בשמך, בשם התורה והמצוות, זהו יידישקייט. אני חושב שהשורש הוא אהבת ישראל".

ספרן של שלוחים

קרוב לוודאי שאחד הדברים שימשכו את תשומת לבך בכניסתך לחדרו השליו של הרבי ב-770, הוא ספר השלוחים בן ארבעת הכרכים, המונח על שולחנו של הרבי. הספרים הללו מכילים את התמונות של כל השלוחים וילדיהם, את פעילויותיהם ואת מוסדותיהם ברחבי העולם. אני שואל את הרב קרינסקי אם הסיבה לכך שהספרים האלה מונחים על שולחנו של הרבי היא משום שהרבי ראה במוסד השליחות את הישגו החשוב ביותר.

"איני חושב שמישהו יכול אי פעם למדוד את מה הרבי החשיב למשמעותי יותר או פחות. לרבי כל פרט היה חשוב, כל יחיד היה עולם ומלואו.

"הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב ע"ה, האחראי על המזכירוּת של הרבי, אהב לספר את הסיפור הבא, שלדעתי הוא מאיר עיניים וממחיש את הנקודה. הרב חודקוב היה אחד מהמעטים שהגיעו לארצות הברית עם ה'פריערדיקער רבי' בשנת ת"ש.

"אגב, הוא נזכר איך כבר על האנייה בדרכה לארצות הברית, תכנן הפריערדיקער רבי את פעילויותיו באמריקה לחיזוק היידישקייט. הם דנו ברעיונות לתכניות וברעיונות חדשים לחינוך, בספרים שהם יוציאו לאור וכו'.

"בכל מקרה, מאוחר יותר באמריקה, כמנהל המרכז לענייני חינוך, הזרוע החינוכית של ליובאוויטש, הוא היה מדווח לפריערדיקער רבי כמעט בכל ערב על אירועי אותו יום.

"פעם אחת הוא נכנס לחדרו של הרבי מאוחר בלילה, ואחרי שדיווח על כמה עניינים הוא הבחין שהרבי עייף מאוד וחש שלא בטוב, פיזית. הרבי היה משותק ומרותק לכיסא גלגלים, אבל עיניו היו בהירות כאש. דיבורו נפגע מעט, אבל מי שהיה רגיל לו, היה קולט כל מילה, ואפילו כל הברה, שהוא הגה.

"הרב חודוקוב ע"ה, לא ידע מה עליו לעשות. הוא לא רצה להפריע לרבי, וכיוון שידע שהדו"ח שלו עדיין לא הושלם, הוא אמר לרבי: 'יש לי עוד עניין קטן' הרבי חייך ואמר: 'אין עניינים קטנים' - כלומר אין דבר שאין לו משמעות.

"לא הייתי מעז לנתח את מחשבתו ואת לבו של הרבי. הם גדולים יותר מדי. אבל הייתי מעז לומר שבתפיסת האנושות של הרבי, כל אדם ואדם, בין צעיר ובין זקן, הוא עולם שלם כשלעצמו, במובן המילולי שבשבילו היקום כולו נברא. כל מי שזכה לשהות במחיצתו של הרבי יכול היה להיווכח כמה זמן ואנרגיה הוא הקדיש לכל נפש. פעמים רבות נראָה כאילו היה משיג הרבה יותר אילו הקדיש את זמנו לענייני קהילה, שהיה יכול להיות להם אפקט של גל המתפשט בעולם.

"אולי הרבי הרגיש שכשיש למישהו השפעה על אדם אחד, 'עולם קטן', זה יתחיל שרשרת של אפקט גל. ב'רוחניות' זה בוודאי נכון. מכל מקום, איני יכול להגיד לך במה הרבי ראה את הישגו ה'גדול ביותר'. יותר מזה: איני חושב שהרבי השתמש אי פעם במילה 'הישג' כשהדבר נגע לו עצמו. אתה מבין, הרבי היה אדם שכאשר מסרת לו דו"ח טוב יכולת לשמח אותו, אבל לעולם לא לספק אותו. היה לו תיאבון בלתי נדלה ליידישקייט, וכל מה שעשית היה מצוין, אבל מחר היה יום חדש.

"אספר לך סיפור. שבוע לפני שהרבי לקה בשבץ, בכ"ז אדר ראשון תשנ"ב, כשההכנות ליום הולדתו התשעים היו בהילוך גבוה, ניגש כתב עיתונות לרבי בחלוקת הדולרים של יום ראשון, כשאנשים עמדו בתור לקבל את הברכה של הרבי ודולר לצדקה.

"הוא אמר לרבי שהוא מכין סיפור שער על הרבי בהגיעו ליום הולדתו התשעים, ושאל את הרבי: 'מה המשמעות של תשעים?'

"הרבי הסביר לו שלכל אות באלפבית העברי יש ערך מספרי, ואז הוסיף: 'בעברית האות תשעים היא צדיק. אפילו בגיל תשעים מזכירים לך שעליך לשאוף להיות צדיק יותר. מה שהיה בו די לאתמול אין בו די להיום, והיום עלינו להתכונן למחר טוב יותר'.
"אני חושב שבתשובה הקצרה והרהוטה הזאת הרבי ביטא את עצמו כהווייתו: תמיד הוא שאף ליותר, ומעולם לא האמין שהשיג די. הרבי חי לפי הפסוק 'אדם לעמל יולד', וגם ציטט אותו לעתים תכופות מאוד. זה היה מאמץ תמידי, צעידה תמידית קדימה, לעולם לא לנוח על זרי הדפנה, לעולם לא מרוצה מההישגים הקודמים. אילו שאלת את הרבי מה היה הישגו, אני סבור שבענוותו הוא היה בוודאי אומר: 'יש עוד כל כך הרבה שצריך לעשות'.



"ומצד אחר, הרבי העריך והבין את הישגיו הרבה יותר ממה שנוכל להבין אי פעם. בתור מנהיג ישראל המושלם הייתה לרבי פרספקטיבה והבנה שונות לחלוטין על מה שהוא השיג וכן על הפוטנציאל, על הפוטנציאל של כל יהודי, ללא תלות במקום שבו הוא נמצא או ברקע שלו. ואולי זו הסיבה שתמיד ראינו את הרבי ממלא את הסובבים אותו באנרגיה, מוסיף חיים לחיים, מביא משמעות עמוקה יותר לחיים.

"הרבי נשא את גדולתו בענווה מוחלטת. בתקופה ההיא ביליתי רבות גם עם עיתונאי מהניו יורק טיימס שהכין כתבת שער על הרבי. בין היתר הוא שאל אותי אם הוא יוכל לראות את מקום מגוריו של הרבי. באותה תקופה הרבי כבר לא התגורר בביתו שבפרזידנט סטריט. אחרי 12 חודשי האבל על הרבנית חיה מושקא המנוחה הרבי חזר לחדרו שב-770, ושם הוא חי, התפלל, למד, השיב למכתבים, לבקשות ולברכות. משם הוא הנהיג את רשת הארגונים העולמית שהוא ייסד. קיבלתי את אישור הרבי להרשות לכתב לראות את חדרו.

"גודלו של החדר הוא בערך שלושה על חמישה מטרים. החדר עמוס בשורות של ארונות מלאות בספרים. היו שם שולחן, כיסא, ומיטה. זה כל מה שהיה. כשפתחתי את הדלת שאל הכתב באי-אמון: 'זה כל מה שיש?'

"מהחדר הקטן והצנוע הזה נתן הרבי את השראתו והנהיג את העם היהודי.
"בכל השנים חדרו של הרבי היה כרגיל מלא בספרים, בתזכירים, בדוחות, במכתבים ובמסמכים. לפעמים שולחנו של הרבי היה עמוס עד גובה כזה שהוא עבד בצד השולחן.

"ואז, אחרי שחזר מביתו בסיום שנת האבלות, ועוד יותר מכך, בתחילת תשנ"א, הבחנו שהרבי התחיל לסדר את החפצים במשרדו. לאט-לאט - בתחילה הדבר לא ניכר כלל - הוא התחיל לשלוח דברים או לתייק בארכיונים ובספרייה. במרוצת הזמן התפנה השולחן, ובסופו של דבר כל מה שנשאר עליו היה ספר השלוחים. וכך זה נשאר עד עצם היום הזה".

משימות ללא גבול

יוד'ל קרינסקי, יליד בוסטון, מסצ'וסטס, היה בצעירותו אחד מהתלמידים הראשונים ב'חדר' שייסד בעירו הרב יוסף דוב סולובייצי'ק זצ"ל. כשמלאו לו 12 שנים הוא הגיע לברוקלין, ניו יורק, כדי ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בסמיכות לרבי. כשהיה בן 23 גייס אותו הרבי להצטרף לצוות המזכירים שלו, וברבות השנים הוא מונה לתפקיד דובר תנועת חב"ד ליובאוויטש. כשהרב קרינסקי נזכר במינויו לשמש כמזכיר עולה על פניו חיוך מדבק.

"בקיץ תשי"ז, שבועות אחדים אחרי נישואיי, הציע לי ראש סגל המזכירות של הרבי, הרב חודקוב, להצטרף אל סגל המזכירות. אחרי ששמע דו"ח על פעילויות הקיץ שלי ועל ביקוריי בקהילות יהודיות למען המרכז (עם חברי המנוח הרב לייבל רסקין, שליחו של הרבי במרוקו), שאל אותי הרב חודקוב לפתע מה אני מתכנן לעשות אחרי נישואיי.
"ה'כולל' של ליובאוויטש טרם נוסד אז, ולכן האפשרות הזאת לא עלתה כלל, ואני אמרתי: 'לומר את האמת, איני יודע ממש. אני בחור ישיבה. מעולם לא עבדתי במשרה, ובאמת אין לי תכניות מוגדרות ומוחלטות כלשהן'. אז שאל אותי הרב חודקוב אם הייתי שוקל להצטרף למזכירות של הרבי. זו הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה. התחלתי לעבוד בתפקיד באיסרו חג של שמחת תורה".

"כשאתה אומר שהרב חודקוב הציע לך את התפקיד הזה", דחקתי בו בעדינות, "האם זה הגיע מהרבי או שזה היה הרעיון שלו?"

"הרב חודקוב לא נקף אצבע, הוא לא נשם בלי הוראת הרבי".

"אם כך, ביסודו של דבר, הרבי הציע לך את ההצעה הזאת?"

"עם כל הענווה, הייתי אומר שכך היה".

"איך היה לעבוד בשביל הרבי?" אני שואל.

"זה היה ייחודי מאוד, וזה נשאר ייחודי תמיד. ביום הראשון הגעתי בלי שום טקס. באתי לעבודה, הצטרפתי לצוות והשקעתי את עצמי במגוון הגדול של עניינים שמשרד הרבי עסק בהם בשגרה יומיומית. לוח הזמנים היה עמוס מאוד ומאתגר.

"ערב אחד, בשבוע הראשון אחרי תחילת עבודתי, הייתי לגמרי לבדי במשרד, והאינטרקום זמזם. זה הגיע מחדרו של הרבי. נטלתי את השפופרת, והרבי ביקש ממני לבוא לחדרו. הרבי ישב בכיסאו וסימן מכתב שהיה מיועד למעקב. לרבי היה סגנון ייחודי לסמן תיקונים על מסמך, ויכולתי לראות שבמסמך הזה כבר נעשתה עריכה יסודית. הערותיו הקדושות של הרבי נכתבו בכתב ידו בין השורות, לאורך השוליים, ומקומם המיועד של המשפטים החדשים סומן בחיצים. הרבי ביקשני להמתין עד שיסיים את התיקונים ואת התוספות. אז נתן לי את המכתב ושאל אותי אם אוכל להקלידו מחדש. משחש שאולי המשימה תיראה מאיימת עבור מזכיר צעיר וחדש, אמר הרבי ברכות: 'הקלד את המכתב, התחל בהתחלה, התקדם מילה אחרי מילה, שורה אחרי שורה, תמצא שבסוף הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר'.

"הבנתי שהרבי לא רק השיא לי עצה טכנית, אלא העניק לי ייעוץ אבהי ושיעור בחוכמת החיים. כשהחיים מעמידים אותך בפני מצבים שנראים בעייתיים ומביכים, אל תיתקף בבהלה. אם אתה פשוט עושה את העבודה לאורך הבעיה באופן שיטתי, 'מתחיל מהתחלה' וממשיך לאורך העניין 'מילה אחרי מילה, שורה אחרי שורה', תמצא ש'בסוף הכול יסתדר על הצד הטוב' ".

"אתה אחד האנשים שהבאת את הרבי ואת ליובאוויטש לידיעת העולם באמצעות המדיה", אני אומר. "איך זה התפתח?"

"ההתעסקות עם העיתונות באה זמן קצר אחרי ה'חניכה' שלי; ייסדנו שירות חדשות וקראנו לו 'ליובאוויטש ניוז סרוויס'. ייסדתי קשרים עם התקשורת המודפסת, דוגמת הניו יורק טיימס, ואז התחלתי לכתוב הודעות לעיתונות שתיארו את תכניותיו של הרבי, את יוזמותיו ואת פעילויותיו. התמזל מזלי, והרבי עבר עליהן לפני שהן אושרו והופצו לעיתונות. במרוצת השנים זה הצטבר לכמות לא קטנה של הודעות לעיתונות. רשימותיו ותיקוניו של הרבי, בדרך כלל בלשון הקודש, היו נוקבים ותוכניים, ולעתים הן כללו תובנות בתורה ובחסידות".



אני שואל את הרב קרינסקי מה הייתה משימתו העיקרית, והוא עונה שלא היה גבול למשימות המזכיר: הוא היה מעורב בכול, גם בעניינים מקומיים וגם בעניינים בין-לאומיים. שיחות הטלפון אמנם גזלו זמן רב.

"הטלפונים צלצלו ללא הרף. אנשים דיווחו לרבי או פנו אליו לקבל עצה או ברכה. היינו משרבטים שאלה או בקשה מיוחדת ומגישים לרבי. בדרך כלל ענה הרבי בכתב על הפתק שהוגש לו. כשקיבלנו את תשובתו של הרבי היינו מתקשרים לאדם: 'הרבי ענה כך וכך'. לפעמים הרבי בחר לענות במכתב".

"ספר לי מעט על סדר היום של הרבי", אני מבקש.

"בדרך כלל הרבי הגיע למשרדו בכל בוקר בזמן קבוע וחזר הביתה מאוחר בלילה, באחת עשרה וחצי או בחצות. כמעט תמיד הוא לקח אתו עבודה הביתה. 'שיעורי הבית' של הרבי היו מכתבים, דוחות, פדיונות, תעתיקים של שיחות הקודש שלו ושל המאמרים שלו. לעתים קרובות הוא נהג לקחת הביתה ספרים שקיבל ממחברים ששלחו לו את עבודתם.

"הרבי אהב ספרים והרבה לעיין בהם, ותמיד עודד תלמידי חכמים לפרסם את חידושי התורה שלהם או לכתוב על אבותיהם. כשהגיע ספר, לעתים קרובות היה הרבי מעיין בו במהירות ומכתיב מכתב שבו לא רק הודה למחבר אלא גם העיר על מה שכתוב בספר. במרוצת השנים הרבי קיבל אלפי ספרים, שבסופו של דבר עשו דרכם לספרייה המרכזית של חב"ד ליובאוויטש".

"הרבי היה מגיע לכאן לשחרית?" אני שואל, "הוא נהג להתפלל שחרית בחדרו ב-770?"

"במשך שנים רבות הרבי נהג להתפלל שחרית בחדרו ביחידות, חוץ מבימים שבהם קוראים בתורה, כמו שני וחמישי או ראש חודש. אז היה מצטרף למניין הבחורים הבוגרים לקריאה בתורה. מנחה ומעריב היו תמיד בציבור, וגם כל התפילות בשבת וביום טוב".

"איך הייתה התמדתו של הרבי? ספר לי משהו על חריצותו של הרבי", אני מבקש.
"מוחו ולבו של הרבי היו בדביקות תמידית לתורה ולהשם יתברך נותן התורה, כך שהתואר התמדה אינו מדוייק. כבר בהיותו רך בשנים היה הרבי ידוע כמתמיד גדול והתכתב עם הגאון מרוגאצ'וב, שאותו הוא העריץ מאוד.

"התורה של הרבי הייתה תערובת ייחודית ביותר של נגלה ונסתר. ה'רשימות' של הרבי לדוגמא שהתגלו אחרי פטירתו הם כתביו הראשונים בכל ה'חלקים' של התורה, והן ליוו אותו בכל מסעותיו ונדודיו כולל אלו שבתקופת מלחמת העולם השנייה. הרשימות הללו נכתבו מאז תרפ"ח ועד תש"י (1928 עד 1950 למניינם), ואת רובן הוא כתב בתנאי לחץ קיצוניים ביותר ובלי היתרון של ספרים בהישג יד, ובהם ניכרת גאונותו ובקיאותו המדהימים.

הרבי אכל מעט מאוד וישן מעט מאוד. שכניו של הרבי בפרזידנט סטריט הבחינו שבלילות האורות בביתו של הרבי דלקו בכל שעות הלילה. לפעמים בלילות, כשהרבי קיבל מבקרים ביחידות, הוא היה חוזר לביתו מוקדם בבוקר. בלילות רגילים, כשהרבי הלך הביתה מאוחר בערב עם ה'שיעורי הבית' שעליהם דיברנו קודם, הוא נהג לחזור בבוקר מוכן עם התשובות שהיה צריך להעביר. כמה יכול היה הרבי אפוא לנוח אם הוא בא הביתה מאוחר מדי לילה בלילה, והוא עמוס בעבודה?"

"מי העביר לרבי את החדשות ואת הידיעות על עניינים שוטפים?" אני מוסיף וחוקר. "איך ידע הרבי על חדשות לאומיות ובין לאומיות?"

"בתור מנהיג עולמי היו לרבי מקורות מידע רבגוניים מהאנשים שהיו בקשר עם משרדו. מדי יום ביומו נהגתי להביא לו גזרי עיתונות שהייתי מלקט מהעיתונות היומית וממדיות שונות. הייתי אוסף חדשות שנגעו לארץ ישראל ולעניינים בעלי אופי יהודי, אירועים שוטפים, חדשות מדעיות ורפואיות, וכל דבר שהרגשתי שהרבי ימצא בו עניין או טעם. ואם הרבי רצה לענות לחדשות במסר או בהצהרה, היו לו קשרים רחבי היקף בכל העולם".

"בשבת היה לך חופש או הייתה לך אחריות גם בשבת?"

"לפעמים הרבי רצה לדעת משהו בשבת, ותמיד היה צריך להיות מישהו בסביבה. היה עליך להיות על קצות האצבעות כל הזמן".

"אילו נתבקשת לסכם את תמצית מהותו של הרבי", אני שואל, "מה היית אומר?"

"זמן קצר אחרי הסתלקותו של הפריערדיקער רבי ביקשה קבוצת סטודנטים לעיתונאות מהרבי לתאר את חותנו במילים מעטות וקצרות.

"הרבי אמר להם שהפריעדיקער רבי היה אדם שהגיע לגבהים הרוחניים הגבוהים ביותר אך מעולם לא שכח את פשוטי העם ואת העניינים המעשיים והארציים. הוא נשאר קשוב תמיד לבעיותיהם הארציות, וכמו שאומרים, 'הוא היה עם שתי רגליו על האדמה'.



"אותו תיאור הולם את הרבי.

"למשל, ה'יחידוּת' של הרבי, כשהוא קיבל אנשים לפי הזמנה בחדרו בפרטיות, זה פרק מיוחד ושונה בהנהגתו של הרבי. לפי האדם ולפי העניין, הרבי היה יושב מרגע אחד ועד שעה ארוכה במשך הלילה עם אנשים שבאו לשפוך את לבם, לקבל ברכה או עצה על דברים שעניינם החל בהנחיות על עבודת השם וכלה בבריאות ובייעוץ עסקי - כל תכולת החיים. ה'יחידוּת' הייתה מתחילה בשמונה בערב, ולעתים קרובות נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה. לעתים קרובות כבר היה אור בחוץ.

"בין הבאים לראותו היו אדמו"רים ורבנים, אנשי צבא, רופאים, אנשי מקצוע, אנשי ממשל, מחנכים, עסקנים ופשוטי עם, והוא דיבר ושוחח עם כל אחד בשפתו.
"אני חושב שמותר להגיד שברמה האישית ביותר הרבי היה מעדיף לחיות את חייו כאדם פרטי, להשקיע את עצמו עשרים וארבע שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע בלימוד התורה. כשאני חושב על מעורבותו של הרבי עם אנשים פרטיים ובעיותיהם האישיות, מה שמפליא אותי עד היום הוא יכולתו של הרבי להתייחס לילדים קטנים. למעשה, פעמים רבות הוא נשא 'שיחות' רק לילדים, דיבר אליהם ישירות בבית הכנסת, בעוד המבוגרים עומדים בצד.

"אתה יכול לדמיין עוד אדם במעמד כה גבוה בתחום שהיה אוסף ילדים קטנים באולם שלו ומדבר אליהם?"

אני שואל את הרב קרינסקי: "במבט לאחור על השנים הללו שהיית במחיצתו של הרבי, זה בוודאי משרה עליך תחושת יראה".

"בכל השנים שימשתי את הרבי, מעולם לא התייחסתי לשום דבר כאל מובן מאליו, ומעולם עשיתי משהו בדרך שגרה. מידי יום ביומו, כל פעם שנקשת על דלתו של הרבי, הייתה הרפתקה חדשה, וכשסובבת את ידית הדלת להיכנס אחרי שהוא זמזם לך, בכל פעם הייתה התרגשות מחדש".

רעם משמים בשמיני עצרת

פעם ביקשתי את ההוגה וגאון החסידות המפורסם, החויזר של החסידות הרב יואל כהן שליט"א, לספר לי אנקדוטה מרתקת על הרבי. הוא אמר לי שלאחרונה הוא גילה מכתב שהרבי כתב לנער בן 13, יומיים אחרי התקף הלב שעבר בשמיני עצרת תשל"ח. "אתה תופס את משמעות הדבר?" שאל אותי הרב יואל בקול מהורהר, "אף שהיה חולה מאוד היה לו זמן לצרות של ילד שלבו שבור".

"המקרה שקרה בשמיני עצרת ההוא, כשהרבי לקה בהתקף לב, היכה בנו כרעם משמים", מספר הרב קרינסקי. "הייתי שם מהרגע הראשון ועד התאוששותו. אכן הרב כהן דייק לחלוטין. זה לא היה רק המכתב לנער - היו שם תשובות לאנשים ששאלו את הרבי כל מיני שאלות. העולם לא עמד מלכת. האנשים נזקקו להנחיה ולברכה. ולכל מי שנזקק לתשובה, הרבי ענה".

אני מבקש מהרב קרינסקי לספר לי על הנסיבות של התקף הלב ההוא.

"זה קרה בבית הכנסת הגדול ב-770, בליל שמיני עצרת, בזמן ההקפות, בנוכחות אלפי איש. לפתע האפירו פניו של הרבי. הוא נאחז בכיסאו ואז התיישב באמצע הריקודים. היה ברור שמשהו רציני מתרחש. הציעו לרבי כוס מים, אבל הוא סירב לשתות כי זה היה לפני הקידוש ומחוץ לסוכה. (בשמיני עצרת חסידי חב"ד אוכלים ושותים רק בסוכה.) בדרך כלל הרבי לא הרבה בדיבורים כשהדברים נגעו לו עצמו, והוא אמר בקיצור שצריך להמשיך בהקפות.

"ואכן ההקפות נמשכו והרבי אפילו עשה את ריקוד ההקפה השביעי, כפי שתמיד נהג לעשות עם גיסו, הרב שמריהו גוראריה זצ"ל. אחרי שהרבי התפלל הוא חזר לחדרו. הוא עלה לבדו במדרגות ולא הרשה לאיש לסייע לו. בבית הכנסת היו רופאים אחדים, רופאים חסידים, כאלו שבאו לרבי ליום טוב. לפני שאבחנו אותו הם אמרו לרבי שעליו לאכול ולשתות משהו, שכן הרבי בילה את הושענא רבה בעמידה על רגליו, מעניק את עוגת ה'לקח' לאלפי אורחים. הרבי אמר שעליו לעשות קידוש, ואת הקידוש צריך לעשות בסוכה. הסוכה הייתה על הדשא שבחזית, אז הם ויתרו והסכימו, והרבי הלך לסוכה.

"הרבי עשה קידוש ואכל קצת מזונות. אחרי הקידוש הרבי חזר לחדרו והם הביאו לשם מיטה. הרופאים קבעו שהרבי עבר התקף לב. אבל איך לטפל בזה? הם לא היו קרדיולוגים. בשעה שאחרי כן הגיעו כמה קרדיולוגים, וכולם אישרו לא רק שאכן היה זה התקף לב, אלא התקף לב קשה מאוד. הם אמרו שצריך להבהיל את הרבי לבית החולים. אבל הרבי אמר שהוא אינו רוצה ללכת לבית החולים. הם כמובן עמדו על כך ואיימו לעזוב. אבל הרבי לא שינה את דעתו, וכולם עזבו".

"כך לא נשאר קרדיולוג שיהיה מוכן לטפל ברבי שם", אני מסכם, "והרבי פשוט סבל מהתקף לב כבד. מה עשיתם?"

"אחד הדברים שעשינו מיד היה להשיג איזשהו ציוד רפואי שאיתו רופאים מקומיים ניטרו את קצב הלב של הרבי בשעה שהוא נח. בערך בחמש בבוקר המוניטור הראה דופק בלתי סדיר והיה חשש שהעניינים יגיעו חס ושלום לסכנת נפשות. כולם היו אובדי עצות. זה 'ממש' הרבי, הוא לא מרשה, אתה לא יכול לקחת אותו לבית חולים נגד רצונו, זה הרבי!

"הרופאים החליטו פה אחד שהם צריכים להרדים את הרבי ולקחת אותו לבית חולים אפילו אם זה נגד רצונו. לפתע הגיעה הרבנית חיה מושקא, שירדה מהדירה שבקומה השנייה, ושאלה על מה כל ההמולה. הרופאים אמרו לה שעליהם להרדים את הרבי ולקחת אותו באמבולנס לבית החולים.

"לעולם לא אשכח את התמונה: היא הקשיבה בריכוז וענתה ביידיש, כרגיל: 'בכל השנים שאני מכירה את הרבי לא היה רגע שבו לא היה בשליטה מלאה על עצמו, אז איני יכולה להסכים לזה'. זו הייתה החלטה אמיצה מצדה - היא הייתה אמיצה מאוד. כמובן, לא שהיא לא העריכה את בעלה או שהיא לא הבינה את המצב הרפואי. הרבנית הייתה מחסידיו המסורים ביותר של הרבי. הרי במונחים של ייחוס, היא הייתה קרובה לרבי הזקן יותר מהרבי עצמו. אבל היא הייתה חריגה בין חסידיו.

"ברגע שעזבתי את החדר, הרבנית באה בעקבותיי לחדר הסמוך ושאלה: 'הרב קרינסקי, אתה מכיר אנשים רבים. אינך יכול למצוא רופא לבעלי?'

"באותו רגע הבזיק שם בראשי: 'ד"ר איירה וייס'. ד"ר וייס היה רופא לב צעיר משיקגו ששלח לרבי בשעתו את ספרו על הפרעות בקצב הלב. הוא היה בוגר הרווארד ואדם כישרוני מאוד. הוא היה ידיד של גיסי, הרב הרשל שוסטרמן משיקגו. שיערתי שאם הוא שלח את הספר לרבי הוא בוודאי מעריץ של הרבי. אולי הוא יכול לתת לנו איזושהי עצה, להגיד לנו מה לעשות. זו הייתה סכנת נפשות. מצב העניינים לא הלך והשתפר.


"אז כבר הייתה שעת בוקר של שמיני עצרת. טלפנתי לד"ר וייס בשיקגו, הערתי אותו וסיפרתי לו על מצבו של הרבי. עצתו הראשונה הייתה שאם הרבי לא רצה ללכת לבית חולים, מוטל עלינו בהחלט לכבד את רצונו; לקחת אותו נגד רצונו יהיה גרוע יותר מכל דבר אחר. גם מבחינה פיזית יהיה בזה נזק רב. אחר כך הוא קישר אותנו לעמיתו, הד"ר לואיס טייכהולץ, רופא לב בבית החולים הר סיני. ד"ר טייכהולץ הגיע בערך ב-11:30 בבוקר. ד"ר וייס טס מיד משיקגו והגיע בערך חצי שעה אחרי ד"ר טייכהולץ, עם ליווי משטרתי משדה התעופה.

"הם ניתחו את המצב וטיפלו ברבי. באחת או שתיים אחר הצהריים התייצב המצב וד"ר טייכהולץ עזב. ד"ר וייס נשאר, לא זז מהאוהל. הוא לא עזב את הרבי במשך שבועיים וחצי, עד שהרבי הורשה לקום ללכת בכוחות עצמו.

"לא ייאמן שבמוצאי שמחת תורה הרבי נשא 'מאמר חסידות' מחדרו באמצעות הטלפון והרדיו, בעודו מחובר למוניטור הלב. הרופאים הציעו שהוא לא יעשה זאת, אבל הרבי אמר שהדבר יעשה לו טוב, ולכן הוא עשה זאת. זמן מה אחרי כן ביקר את הרבי רופא הלב בעל המוניטין העולמי הד"ר ברנרד לאון, שאישר שההחלטה לא לקחת את הרבי לבית החולים הייתה נכונה, והייתה מכרעת לשלומו של הרבי".

אני שואל את הרב קרינסקי אם הרבי התבטא באותו זמן שהוא אינו חש בטוב.

"אה, מעולם לא שמעת דבר כזה מפי הרבי. הרבי מעולם לא דיבר על עצמו. הרבי היה סגור למדי כשהדבר נגע לו אישית, לא יכולת לדעת מה הוא חושב בכלל, מה מטריד אותו, ועם זאת הוא היה רגשני מאוד ככל שהדבר נגע לאחרים. הרבי היה אמן של היכולת להסתיר את רגשותיו כשלא רצה שמישהו ידע מה הוא חשב או הרגיש. הוא שמע את האבחון של הרופאים ולא התלונן אף לא פעם אחת. בבוקר הבא של שמחת תורה הוא התפלל שחרית עם המניין - היה מניין בחדר - עם קריאת התורה ועם הקפות והוא אף עלה למפטיר".

'א דאנק', 'א דאנק'

בהמשך השיחה, אני נוגע בהאשמה שהועלתה אז כאילו הרבי היה מזוהה עם הניסיונות ליצור סביבו פולחן אישיות ולפרסם שהוא המשיח. לרב קרינסקי אין בעיה לדון בזה ולהתעמת חזיתית עם הנושא הכאוב הזה.

"מי שאומר את זה - פשוט לא יודע מי הרבי היה ומה הוא היה. הייתי עם הרבי יותר מארבעים שנה ועשיתי בשבילו דברים רבים, והוא היה כה אדיב ועניו, שהוא מעולם לא נשאר חייב לי תודה. תמיד: 'א דאנק', 'א דאנק' (תודה, תודה). דרך אגב, כך הייתה גם הרבנית. למה הוא אמר לי תודה? עבדתי בשבילו. בן כמה הייתי כשהגעתי למשרד? זה היה כך מהיום הראשון ואפילו לפני כן, עוד כשהייתי בחור ישיבה. הייתי מסיע אותו לאוהל של הפריערדיקער רבי. הייתי פותח בשבילו את הדלת, 'אה-דאנק'; סוגר את הדלת, 'אה-דאנק'. כשהרבי היה מבקש ממני לעשות משהו, הוא היה פותח את בקשתו באמירה 'אם לא קשה עליך לעשות זאת'... ברמה הבסיסית ביותר הרבי היה אדם אצילי ושקט מאוד. מעולם לא שמעתי אותו מרים את קולו, חוץ מאשר בהתוועדויות ('פארברענגען'), לפי המצב.

"לא מזמן הזדמן לי לראות את הריאיון של הניו יורק טיימס עם הרבי, שנערך כמה ימים לפני פסח תשל"ב, לכבוד יום הולדתו השבעים. בין היתר כתוב שם כך: 'מניעת פולחן אישיות: חסידיו מלאים יראת כבוד ותלמידי ליובאוויטש יחכו בחוץ למבטו של הרבי היוצא מחדר העבודה שלו. המאמינים רואים בו צדיק, אבל לא כך הרבי רואה את עצמו. 'כי איני צדיק', הוא מסביר. הוא ממשיך: 'מעולם לא נתתי סיבה כלשהי לפולחן אישיות, ואני עושה ככל שבכוחי כדי למנוע מהם לעשות זאת'.

"במקרה הזה הרבי דיבר בשם עצמו. אבל היה מקרה אחר, שאני חושב שהעולם אינו יודע עליו, או אולי אינו רוצה לדעת עליו, בפארברענגעגן, כשמישהו התחיל לשיר שיר שנרמזה בו האמונה שהרבי הוא המשיח. הרבי אמר להם להפסיק לשיר את השיר הזה. הוא אמר ש'באמת הייתי יוצא מכאן בגלל מה שעשיתם כרגע, אבל אם אצא, זה יעורר המולה גדולה עוד יותר. אבל אסור שזה יקרה שוב'. אין ספק שכל פעולות הראווה שהציגו את הרבי בתור המשיח - נגדו את רצונו של הרבי ועיוותו את הוראותיו. בכמה הזדמנויות הרבי אמר שאין חיוב להצביע על מישהו שהוא המשיח, מאידך, העיקרון של אהבת ישראל הוא מצוות עשה דאורייתא.

"הרבי היה יהודי ישר, מנהיג ישראל. הוא הקדיש את עצמו לכלל ישראל ולהפצת היידישקייט. תורה ומצוות בכל החוגים, לכולם. הצדיקות והיושר של הרבי מתבררות מהעובדה שכה רבים האנשים, גברים, נשים, ולפעמים ילדים יצאו ל'שליחות'. בשנים הראשונות, ואפילו היום, הם יצאו למקומות הרחוקים ביותר. לא הייתה כשרות, לא הייתה שבת, היה צריך לבנות מקווה טהרה מראש, זה היה תנאי מוקדם, והיה עליהם לחיות רחוק מהבית עוד לפני שהעולם היה כפר גלובלי כמו שהוא היום.

"העובדה שזוגות צעירים עדיין עומדים בתור, אפילו כיום, זוגות שמעולם לא ראו את הרבי ושואלים אם הם יכולים לצאת לשליחות, היא עצמה ראיה לכך שהוא היה איש אמת. כי זה לא היה יכול לקרות בשום דרך אחרת, וזה צומח, כפי שהזכרתי, בטור גיאומטרי. חב"ד היא תורה ומצוות במשמעות הטהורה ביותר, ואני חושב שאנשים צריכים להגיע להכרה הזאת.

"בשבט תשמ"ח הסתלקה רעייתו הרבנית הצדקנית מר חיה מושקא ע"ה. לא היו להם ילדים, וגם לא אחים ואחיות, לא הייתה לו משפחה. הוא היה לבדו. עם פטירת הרבנית חיה מושקא הוא איבד את האחרונה והקרובה ביותר במשפחתו. הרבי היה אז בשנות השמונים המאוחרות שלו, והיה יכול לנעול את דלתו ולהגיד: 'קינדערלאך, כבר אין לי כוח. עשו בעצמכם. לכו, אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם. כבר אין לי זמן'. אבל הרבי לא עשה זאת.



"אחרי זה הרבי לא החמיץ אף יום ראשון. הוא עמד במסדרון שליד חדרו, חמש שעות, שש שעות, בלי הפסקה, קיבל פני מבקרים. פעם היה מקרה בתשעה באב שחל ביום ראשון, שהרבי חילק את הדולרים לנחם את האבלים ולהקשיב לכל הצרות שהיו לכל אחד. אז הרהרתי בכך ששמו מנחם, המביא נחמה, ואכן הוא היה המנחם של כלל ישראל.

"מאות אלפים, אם לא מיליונים, באו לחלוקת שטרות הצדקה של ימי ראשון. כשהרבי היה בחיים, בקושי הייתה לי הזדמנות לצאת לנסיעות. במשך 40 שנה מעולם לא עזבתי לזמן ניכר, אבל אחרי זה היו לי נסיעות אחדות. עכשיו אני פוגש בני אדם מכל שורות החיים ובכל הארצות, שהתמזל מזלם לבוא יום ראשון אחד לקבל ברכה ודולר. הזמן שהם שהו במחיצתו של הרבי היה משנייה ועד דקה, אם היה להם משהו מיוחד לבקש. אבל כולם יאמרו לך שכשהם התקרבו לרבי - עיניהם ננעלו. לא היה שום משהו אחר בעולם מלבד המבט הזה, ושבריר השנייה הזה חי בלבבם ובנפשם לנצח. זו הייתה חוויה ששינתה את חייהם של רבים.

"הרבי התחיל לנחם כבר בשנת תש"י (1950 למניינם), אחרי השואה, הוא היה המנחם של כל כלל ישראל, והמשיך לעשות זאת לאורך כל חייו. ואפילו כשהוא היה פשוטו כמשמעו אדם בודד, בלי בן משפחה לדבר אליו, להתייעץ איתו, לאכול איתו בשבת, לגמרי לבדו, יחיד לבדו, הוא מעולם מעולם לא הוכרע על ידי בדידותו האישית.

"לא רק שהוא לא פרש מן הציבור, אלא אף העמיק את מעורבותו בכל שבת וערך התוועדויות עם החסידים. והם באו במספרים הולכים גדלים. בימים טובים, המונים עצומים של בני אדם באו לשהות במחיצתו זמן מה. שלוחים המשיכו לצאת לארבעת קצוות העולם והרבי ענה לשאלות בתשובות ובהנחיות ובהדרכה. הוא דיבר לנשי חב"ד מדי פעם בפעם ולשלוחים בוועידת השלוחים והשלוחות ובהזדמנויות אחרות. זו הייתה שקיעות מוחלטת בתורה ובכלל ישראל.

"ואני שואל: 'למה, למה, לשם מה זה היה נחוץ לו? הוא עשה זאת כי הוא היה מנהיג ישראל אמיתי שמסר את חייו למען האחרים".

הרבי שייך לחסידים

החלונות בחדרו של הרב קרינסקי הפונים לאיסטערן פארקווי הסואן פתוחים בבוקר האביבי הזה כדי שייכנס מעט אוויר צח. משב רוח ברוקלינאי קל מוצא את דרכו לחדר החם והלח, ברקע נשמע צליל הצפירות של משאיות כיבוי אש. הרעש וההמולה לא מפריעים לרב קרינסקי להמשיך לתאר את האלטרואיזם של הרבי.

"אספר לך סיפור אחר. בתשמ"ה התחיל משפט הספרייה המפורסם נגד אחיינו של הרבי, בארי גורארי, שנמשך עד תשמ"ט. בארי טען שספריית חב"ד המפורסמת הייתה ירושה פרטית ולכן חלקה שייך לו. הרבי אמר שזה לא שלי ולא שלך, היא שייכת לאגודת חסידי חב"ד. היו במשפט שלבים שונים שלא הכול ידעו עליהם, אבל ברוך השם, הכול הסתיים לטובתנו. וזה היה משפט מר מאוד; זה היה מר מאוד והיו שתי אחיות שהיו מעורבות משני צדי המתרס.

"הרב חיים ליברמן, מזכירו של הפריערדיקער רבי, גם הוא היה מחשובי הביבליוגרפים היהודיים. הוא היה מי שבאמת דאג לספרייה, שהיו בה יותר מ-250,000 ספרים שאסף הפריערדיקער רבי, שהיה אוהב ספרים אמיתי. ליברמן הבחין שכמה מהספרים היקרים ביותר חסרו, והזעיק את הרבי. כשהרבי שמע על זה והתברר כי גורארי הוא שלקח אותם, ביקשנו ללכת לדין תורה, אך הוא סירב.
"בהמשך הדברים הרבי היה מעורב בהליכים משפטיים. הוא אף נפגש פעמיים עם עורכי הדין. במשך המשפט הארוך, כשהיה חוזר מהאוהל, הוא היה מתפלל מנחה ומעריב, ואז קורא לי לחדרו. הייתי שוהה עימו שעה עד שעה וחצי ומדווח לו על כל ההליכים של אותו היום ואז הוא היה נותן לי עצה והנחיה.

"הגיע זמן שהצד השני רצה לקרוא לעדות את הרבנית, כי היא ואחותה היו למעשה היורשות של הפריעדיקער רבי. אמרתי לרבי שאולי בעזרת עורכי הדין הוא יכול למנוע את זה בדרך כלשהי, אבל הרבי אמר, 'לא, הנח לה, הם יכולים לקרוא אותה לעדות, היא תהיה בסדר'.



"הגיע היום של מסירת העדות, שהיתה צריכה להתקיים בביתו של הרבי בפרזידנט סטריט, והרבנית ביקשה שאשב שם בזמן העדות. הווידאו טייפ התחיל להתגלגל. עורכי הדין של הצד השני שאלו אותה כדרכם כל מיני שאלות שנועדו לבלבל אותה ולהפיל אותה במלכודת, כדי שתאמר דברים שיכולים להפליל אותה, אבל היא החזיקה בשלה.

"לקראת הסיום שאל אותה אחד מעורכי הדין: 'אמרי לי, גברת שניאורסון, האם הספרייה הייתה שייכת לאביך?' בלי רגע של היסוס היא ענתה: 'לאבי לא היה שום רכוש; אבי היה שייך לחסידים, וכל דבר שהיה לו היה שייך לחסידים'. עורכי הדין השליכו את עפרונם על השולחן באין אונים והתצהיר הסתיים ואז היא פנתה אליי ואמרה: 'הטלית והתפילין, זה היה כל רכושו'.

"אפשר להגיד שזה נכון גם לרבי, אבל רק הרבנית ידעה לבטא את זה ברהיטות ובתחכום כאלה. היא באמת הייתה ההתגלמות של ה'מלכות'. היא מעולם לא איבדה את קור רוחה. אני נקראתי בחיי להעיד כמה פעמים, ואני יודע שקל לאבד את קור הרוח, אבל לא היא. וכמו שהרבי אמר לי מאוחר יותר: 'אמרתי לך שהיא תצא מזה בגאון'.

"כשהדבר הגיע לבית המשפט ביקש השופט הפדרלי, צ'רלס פ' סיפטון, לראות את הקלטת עדותה של הרבנית. אחרי שראה חלק מזה הוא אמר: 'זה מרשים. זה היה מרשים'. זו הערה לא רגילה לשופט פדרלי.

"הם רצו לקרוא לעדות גם את הרבי. כאן התעקשתי שאעשה ככל שביכולתי כדי למנוע את זה. למעשה, היה רגע שהרבי אמר שאם הם עומדים על כך הוא יציית לקריאה לעדות. אבל אמרתי לרבי שלא אתן לזה לקרות. זו הייתה הפעם היחידה אי פעם שאמרתי משהו כזה לרבי, בסתירה לדבריו".

"אחרי כן היה שימוע מיוחד. השופט מינה שופט שלום לבדוק את עניין הרבי, אם רלוונטי או לא לקרוא לו לעדות. והוא ניצח. הקהל לא ידע מה התרחש, אבל בתודעתי, אף שבסופו של דבר קיבלנו בחזרה את כל הספרים, הניצחון הגדול ביותר של כל האירוע היה זה: כבודו של הרבי..."

אני מחזיר את הרב קרינסקי להווה, ושואל אותו על מעמדו הנוכחי בליובאוויטש.

"זה היה אחרי הלוויה של הרבנית, בכ"ד בשבט התשמ"ח. הלוויה התקיימה ביום רביעי בשעה מוקדמת של אחרי הצהריים, הרבי חזר לביתו בפרזידנט סטריט ואנשים הגיעו לניחום אבלים. תפילת מנחה הייתה בערך בשלוש ורבע, בבית. אחרי מנחה הרבי ביקש שאבוא לחדרו. הסטודיו שלו היה בקומה השנייה. המניין היה למטה, אבל משרדו של הרבי, משרד הבית שלו, הספרייה, היו בקומה השנייה.

"הוא אמר לי שעד אז מעולם הוא לא חשב לכתוב צוואה, אבל עכשיו הוא רוצה לעשות זאת, כך שעליי להתקשר עם נוטריון כדי להכין צוואה, אם אפשר, כבר בתוך השבעה, וכך עשיתי. הרבי רצה שאני אהיה האפוטרופוס לקיום הצוואה ושיהיו שני עדים מהמזכירים הנוספים, הרב יהודה לייב גרונר והרב בנימין קליין.

"הוא אמר לי גם לעבור על ניירות המוסדות של שלושת המוסדות המרכזיים של הרבי: המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל ואגודת חב"ד - ולדאוג שכל המשרות הפנויות בוועדים יאוישו וכל המסמכים יעודכנו. אלו היו האמנות של האיגודים שהפריערדיקער רבי ייסד. הרבי מעולם לא הקים איגודים של עצמו, חוץ מזה שאני עומד לתאר. הרבי אמר שהוא רצה שהכול יטופל בדחיפות מרבית.

"אחר כך הרבי אמר שהוא רצה להקים קרן צדקה על שם הרבנית חיה מושקה שניאורסון. הוא כינה אותה 'קרן החמש' - ראשי התיבות של שמה. זה, הוא אמר, יהיה איגוד נפרד, האיגוד היחיד שהוא הקים אי פעם. והוא אמר לי שמטרתו תהיה להושיט עזרה לנשים ולבנות בעניינים הנוגעים להן.

"היום אני הפקיד היחיד בשלושת האיגודים שהרבי עצמו מינה.

"עכשיו, אחרי ג' בתמוז, אני מכהן גם כיו"ר של המרכז ושל המחנה. וכמו כן אני נשאר מזכיר האיגוד של כל שלושת האיגודים".

הרבי התמוטט באוהל

בשנת תשנ"ב, הרבי, שמילות תורה וחוכמה שטפו מפיו כמו ים שאין לו קץ, לקה בשבץ קשה בשעה שהיה באתר הקבר והאוהל של הפריערדיקער רבי, ומאז לא אמר אף לא מילה אחת. את הדברים האחרונים שאמר על פני אדמות שמע ממנו עוזרו הנאמן, הרב קרינסקי, שליווה את הרבי בכל ביקוריו התכופים בבית הקברות שבקווינס, ניו יורק, שם טמון הפריערדיקער רבי.

"התחלתי להסיע את הרבי לבית העלמין קווינס עוד כשהייתי 'בחור'. היה לי רשיון נהיגה כבר מאז תשי"א-ב, כשהייתי צעיר מאוד. איני יודע למה. לא הייתה לי מכונית ולא הייתי זקוק למכונית. שלא כבשנים המאוחרות יותר, באותם ימים הרבי נהג ללכת לאוהל לעתים נדירות מאוד ולא להישאר שם זמן רב.

"בשנה הראשונה, בתש"י, הוא נהג ללכת בכל ראש חודש; נסענו באוטובוס של בית ספר עם בחורים מ-770 וישבנו בקדמת האוטובוס. לא נשארנו שם יותר מחצי שעה בערך. מאוחר יותר הוא היה נוסע במכונית בכל ערב ראש חודש, והרבה יותר מאוחר, אחרי שאמו, הרבנית חנה ע"ה, נפטרה, הוא החל ללכת בכל ט"ו בחודש. עם חלוף השנים הוא החל לבקר שם לעתים תכופות עוד יותר. היו שבועות שבהם הוא הלך לאוהל ארבע פעמים בשבוע: בשני, בשלישי, ברביעי ובחמישי, והוא היה שוהה שם שעות ארוכות. בעשר או שתים-עשרה השנים האחרונות לחייו היה לו גם ליווי משטרתי מלפנים ומאחור.

"הסעתי אותו כמעט תמיד. אלפי פעמים, קיץ, חורף, גשם או שמים בהירים. הייתי מחנה את המכונית בקרבת האוהל. בימי משפט הספרייה, כשהיה עליי להיות בהליכי המשפט בכל יום, כי הייתי היחיד שחתם על המסמך מטעם התובעים, היה עמיתי הרב קליין הולך עם הרבי לאוהל".

אני מזיז את כיסאי קצת ושואל: "מה נהג הרבי לעשות באוהל?"

"הרבי היה מביא איתו חבילות של מכתבים שהכילו בקשות מאנשים, וגם דוחות ועניינים אחרים שרק הוא ידע עליהם. הרבי היה עובר עליהם וקורא אותם. היו דברים שהוא ענה עליהם ולקח אותם איתו בחזרה.

"הרבי עמד מול הקבר של הפריערדיקער רבי, מאחורי החומה הנמוכה שנבנתה סביב הקבר. בנינו חדר קטן להגן על הרבי מפגעי מזג האוויר. הייתה לו חזית פלסטיק ניידת, לפי מזג האוויר, ושתי דלתות, כי הרבי נהג לעשות הקפות, ולהקיף את הקבר, לפעמים שבע פעמים ולפעמים רק פעם או פעמיים, כשהוא קורא 'ויהי נעם', 'יושב בסתר', 'אנא בכח' ובסוף 'מענה לשון', קובץ התפילות שחסידי חב"ד נהגו לומר בעת ההשתטחות על ציוני הקודש של רבותיהם.

"בקיץ היה לנו מזגן מונע בגנרטור, כי היו זמנים שהיה חם מאוד עם השמש הקופחת. בחורף היה לנו תנור חימום על גז, כדי לדאוג לנוחותו של הרבי בכפור.

"הרבי מעולם לא ישב באוהל. לא היה שם כסא. את רוב המכתבים, הצעטלאך והקוויטלאך שהרבי קרא, הוא היה קורע ומשאיר על הקבר, כמנהג חב"ד. את מקצתם הוא לקח עמו בחזרה לחדרו".

"והרבי היה עומד שם ורק אתה היית אתו, אתה לבדך?" אני שואל.

"כן".

אני דוחק בעדינות. "אי פעם ראית משהו מעניין או מרתק כשהיית עם הרבי באוהל?"

"הרבי היה סמל של פנימיות, כמו שהיה אפילו בתפילה כשהוא התפלל בשקט וברצינות עצומה. ההתנהגות הזאת הייתה אותו דבר באוהל. לא ראיתי שום דבר לא רגיל. ברור שהביקור מאוד רוחני, והיה ברור שמה שעבר היה בינו לבין הפריערדיקער רבי. הוא היה אומר את 'מענה לשון', מדליק את נר הנשמה במקום המיועד, וקורא את המכתבים ואת הבקשות.

"לפעמים הוא היה קורא לי ונותן לי משהו או אומר לי לטלפן למשרד כדי שיטפלו במשהו. היה לי טלפון במכונית. לא היו לנו סלולריים באותה תקופה. בתא המטען של המכונית הייתה לי מערכת תקשורת שלמה.

"בדרך כלל לקחתי אתי כמויות של עבודה. בתא המטען הייתה לי מכונת כתיבה עברית, ולעתים קרובות גם אנגלית. כשהייתי שם הקלדתי הרבה ואחרי שהתקנו את הטלפון - גם ניהלתי שיחות טלפון רבות".

"היית לבד עם הרבי במכונית; לא היה איש מלבדכם?"

הרב קרינסקי עונה בלי סימן של התנשאות, "לא, רק שנינו. הרבי ישב מלפנים".

"הרבי דיבר במכונית?"

"ומה נראה לך? באותם זמנים היו לנו שיחות רבות. אם היינו באמצע משהו לפני שהרבי הלך לאוהל ורצינו לדעת את התוצאה של משהו ולא הייתה לנו אפשרות לשמוע אותו קודם - מובן ששוחחנו עליו.

"בפעם האחרונה שהסעתי את הרבי לאוהל, ביום השבץ, הוא דיבר יותר מהרגיל. הוא אמר כמה דברים מעניינים שאיני חופשי לדבר עליהם, אבל במבט לאחור אני מוצא שיש בהם חשיבות גדולה".

"ואז, מה קרה?"

"ביום שני, כ"ז באדר ראשון תשנ"ב, בעשרים לשש אחרי הצהריים, זמן קצר לפני הזמן שציפיתי שהרבי יעזוב את האוהל, לפתע הוא חש ברע. ניסיתי לתקשר איתו, אבל הוא לא הגיב. הבנתי מה שקרה. כבר ראיתי נפגעי שבץ לפני כן. היינו שם לבדנו בבית הקברות וידעתי שהמצב קשה מאוד מאוד. טילפנתי מיד למשרד הראשי ב-770 ואמרתי להם לשלח בדחיפות הצלה.

"לרוע המזל, ההצלה לא הצליחה לעבור באמבולנס דרך השבילים הצרים של בית הקברות. ואז, בעת שהם ניסו, התרוקן המצבר של המכונית. זה היה נורא. לא העזתי להזיז את הרבי בעצמי, טילפנתי נואשות ל-770 שוב ושוב, ולבסוף הגיעה ההצלה מקראון הייטס. היית חושב שעם הרבי לא היה יכול לקרות דבר כזה.

"מאז הרבי לא דיבר יותר. בערך שנתיים וחצי אחרי כן מצבו הידרדר ואשפזו אותו במרכז הרפואי בית ישראל. במוצאי שבת קודש ג' בתמוז התשנ"ד 1994, עמדתי ליד מיטתו של הרבי עם שלושה אנשים אחרים, ובשעה עשרה לשתיים  בבוקר כבו המאורות".

***

בתיאור הזה של שנותיו האחרונות של הרבי הגיע לסיומו ביקורי הבלתי נשכח אצל הרב קרינסקי. אבל המילים ממשיכות ללוות אותי, לרגש אותי ולנסוך בי השראה. אולי באמצעות הזיכרונות המרתקים שלו, לרבות עצתו הטובה לאהבת ישראל, נוכל למצוא דרך לאחדות, ועל ידי כך אפילו להביא את הגאולה הסופית שהליובאוויטשער זצוק"ל נכסף לה כל כך.




הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. האיש שעיתון כפר חב"ד סירב לראיין מסיבות פוליטיות
(2009-11-11 23:08:39)
זוכה לכבוד מלכים בשבועון החרדי החזק ביותר
ראיון מדהים!
2. הרב קרינסקי
(2009-11-11 23:09:16)
ראיון נהדר ומלא עומק. אקנה מחר את העיתון בל"נ לקרוא ביתר עיון
3. פשוט מצחיק
(2009-11-11 23:11:39)
כל חב"דניק מעל גיל 40 יודע שפרטים רבים בכתבה זו לא הובנו כראוי ע"י כותב הכתבה
4. עד מתי????
(2009-11-11 23:20:33)
או רבי או רבי לבכות לבכות כתבה של בכי ,כתבה של געגועים,כתבה מרגשת עד דמעות.עד מתי עד מתי
5. איי אייי איי
(2009-11-11 23:53:07)
שהרבי כבר יתגלה ויוציא לאור את כל האמת...
עד מתי?! עד מתי?! עד מתי?!
6. יפה מאוד אבל
(2009-11-11 23:53:45)
הי' מקום להזכיר הכמיהה לגאולה ,שראינו אצל הרבי זצ''ל
7. לא הבנתי
(2009-11-12 00:08:12)
מה הגילוי הדרמטי????בכתבה הנ"ל
8. ראיון מרתק!
(2009-11-12 00:16:16)
9. האם הרבי לא עודד שירת יחי במשך שנה שלוש פעמים ביום??????????
(2009-11-12 00:16:42)
10. אין על משפחה
(2009-11-12 00:16:57)
11. שהרבי כבר יתגלה
(2009-11-12 00:19:32)
שהרבי כבר יתגלה ויוציא לאור את כל האמת...
עד מתי?! עד מתי?! עד מתי?!
12. הרבי לא הסכים שיגידו שהוא משיח?
(2009-11-12 00:23:36)
הוא עודד שירת 'יחי' שלוש פעמים ביום למשך שנה שלמה, הוא הי'בעד מעמד קבלת המלכות מול כל הטלוויזיות ביו"ד שבט תשנ"ג, הוא עודד את תוף הגאולה.

הכחשת המציאות לגמרי, ואם תשימו לב המענה שעליו הרב קרינסקי נסמך שבו כתוב "אין חיוב כלל לפרסם מיהו משיח" (בנוסף לכך שזה הי' לפני תשנ"ב שאז הרבי התחיל לעודד את פרסום זהותו כמשיח) כתוב שם אין חיוב אבל לא כתוב שאסור גם אז הרבי לא אסר לפרסם ויש להעיר שבאחת משנות היו"דים הרב בערל ש"ט התלונן לרבי שמאיר אבצן מפרסם בעירו שהרבי הוא מלך המשיח והרבי ענה לו מה לעשות שהוא מאמין כך באמת? והרבי לא ביקש ממאיר א. שיפסיק
13. למה להתעלתם מאמירות והוראות ברורות?!
(2009-11-12 00:25:40)
כל ילד חב"די יודע שדברי הרבי הם דברי נבואה דברים שלא ניתן לערר עליהם כגון דברי הרבי 770 זה בית משיח.. ומשיח מנחם שמו.. וכו' וכו' אני אפילו "כאילו" מתעלם מעידוד הרבי ב'יחי' .לבוא ולומר עכשיו שזהו חלק בחב"ד שהוא שולי וצעקני זה בדיוק כמו שיטת השמאל הישראלי הם לא מתדיינים בעובדות אלא מתעסקים בהכפשות (איני טוען כך על דבריו) ועל כך אני מיצר שהוראות ברורות שראינו ושמענו מהרבי לאחר ג' תמוז נהפכו לפחות חשובים מהסיבה הרופסת של "מה יאמרו" ...אני כיליד הכפר חונכתי תמיד שאנחנו שונים,תמיד החדירו בנו את גאוות היחידה שדברי הרבי שרירים וקיימים לעד ופתאום חלילה וחס הדברים מקבלים גוון של 'תראה-תבין-התכוונו' ומכן מתחילה הבעיה שבה אנו תקועים במקום להתעסק במהות של
איך מביאים את הגאולה (אחדות החסידים תובילם...)מתעסקים באימרות שחבל עליהם -טוב לא יצא מזה.

14. מדוע הוא מתעלם לחלוטין
(2009-11-12 00:29:33)
מאותם פעמים רבות שהוא הי'ה נוכח וראה ושמע
שהרבי מעודד את השיר יחי אדוננו....מלך המשיח
15. איזה עיוות בנוגע למשיח
(2009-11-12 00:31:27)
ואני לא משיחיסט!! אבל צריך להביא העובדות כהוויתן!!!
16. ל-3, גם צעירים יותר יודעים...
(2009-11-12 00:36:46)
ובמילתא כו'
17. מאיר
(2009-11-12 00:49:54)
המדד היחיד שצריך לענין אותנו הוא האם כתבה זו מביאה כבוד לחב"ד. לדעתי כן והרבה. אנשים נחשפים לגדולתו האמיתית של הרבי גאון עצום. מסור לגמרי. עובד השם ובעיקר מנהיג גדול. והכל בתיאורים חיים מאדם שהיה קרוב מאוד. כל הפלפולים וההוכחות אין בהם שום תכלית ומטרה לא חייבים לחשוב כמו הרב קרינסקי בכל הפרטים אבל שמו של הרבי מתגדל בפרסום כתבה זו זו דעתי מה דעתכם?
18. איך הוא מעז? איך?
(2009-11-12 00:50:29)
19. יחי
(2009-11-12 01:30:44)
יחי אדוננו
20. מתי יוציאו לאור
(2009-11-12 02:04:11)
בשנת תשמ"ט ה-CNN עשו כתבה/סרט על חב"ד ועל הרבי ועל אמונת החסידים שהרבי מלך המשיח.

הרב יהודה קרינסקי כשהוא ישוב בנינוחות במשרדו אמר ברהיטות כפי שרק הוא יודע כי אנו מאינים שהאיש שאמור לגאול את ישראל זה הרבי. הוא אף הוסיף "מה הקושי בזה יש לו את כל הנתונים".

חובה להעלות זאת בנט ולהראות לא כדי להתקיף אלא פשוט שהדור הצעיר ידע האמת
21. תגובה נמחקה
(2009-11-12 02:16:34)
ניבולי פה - לא כאן.
22. עם כל הכבוד לרב קרינסקי
(2009-11-12 02:34:33)
כשהמראיין שואל אותו על ההתמדה של הרבי מותר היה לו לספר שהוא ראה את הרבי לומד ואני בטוח שכך היה. אין לי מושג למה אבל כל המזכירים כששואלים אותם מה הם ראו אצל הרבי הם מתחילים לצטט מהספר "תולדות לוי יצחק" ו"רבותינו נשיאינו" או ספרים אחרים בהם מסופר על ילדותו של הרבי. אז אולי תקלטו: לקרוא ספרים אנו יודעים גם בלעדיכם, אתכם צריכים כדי שתספרו מה שאתם ראיתם, לא מה שקראתם בספרים על ההתכתבות של הרבי בבחרותו עם הראגאטשאווער...
חוץ מזה כל שאר הריאיון היה בסדר חוץ מהקטע המעורפל קצת עם המילים שהרבי אמר לו בכ"ז אדר ושלא ברור בדיוק למתי הוא שומר להגיד אותם
עד מתי רבי
23. נו משחיסטים מסתבר שגם הרבי היה בשר ודם .
(2009-11-12 03:18:19)
24. כפי שזכור לי בכ"ז אדר הרבי נסע לאוהל עם הרב קליין לפחות בהלוך
(2009-11-12 04:00:59)
והוא גם שומר על שתיקה מוחלטת לגבי מה הרבי דיבר איתו. אבל מה לנו לחפש דברים נסתרים כשיש דברים גלויים ביותר מהמאמר הראשון באתי לגני. אומנם הרבי לא אמר במפורש שהוא המשיח ואולי לחם נגד זה בכמה הזדמנויות אבל חסידים הפ פיקחים ופירוש המילה הדור השביעי הוא ברור ביותר וגם אם יש בעיה תכנית לדוברי חב"ד (של ארצ"ה ושל ארה"ק) להסביר שהרבי הוא הוא מלך המשיח גם לאחר ג, תמוז הם מוזמנים לפנות למומחים. גם בד"צ השכונה ובראשם הרב מרלו זצ"ל למרות שפסקו שאסור לעשות את הלווין של יו"ד שבט כחסידים התחרתו על הפסק לאחר תשובה החיובית של הרבי - אין אחר דבר המלך כלום.
לכן הנני מציע שכל בר דעת (כולל הרב קרינסקי והמראיין) יחזור על המאמר באתי לגני אליבא דנפשי ויווכח שדור השביעי - קרי הרבי - תפקידו להביא את הגאולה. ומי שמביא את הגאולה הוא המשיח.
25. ל3 ול12
(2009-11-12 04:14:45)
מה מצאתם שאינו אמת לאמיתו? תגידו!
הרב קרינסקי ידוע לאיש סוד ואיש אמת. אז סתם להרבות בשנאה?
האם אין אמת בזה שמכל החסידים (הגדולים והקטנים-השפוים והמשיחיסטים) בחר הרבי דוקא בו להיות על ידו בכל מוסדותיו הקדושות והאחראי על צוואתו? ולא בכם ולא בי.
האם אינכם מטילים ספק ח"ו בשיקולו של הרבי??!!
שווייגט!
26. תגובה נמחקה
(2009-11-12 04:33:05)
27. ל-15
(2009-11-12 05:43:43)
דברי אמת!
28. אוי רבי!
(2009-11-12 06:12:31)
29. ככה משכתבים היסטוריה
(2009-11-12 06:14:08)
אך "היא לא תצלח"
ואמונת החסידים בעידודו של הרבי תימשך עדי התגלות הרבי מה"מ
30. "אלטע זאכען"
(2009-11-12 07:24:55)
31. תגובה נמחקה
(2009-11-12 07:39:37)
32. גלויים מסעירים????????
(2009-11-12 08:15:09)
על אלו גלויים מדובר? מה היחס של הרבי לאלה ש???? נדמה לי שזה היה בשנת תשמ"ה, והרבי לא הסכים אז אפילו להוציא לאור את הספר מגולה לגאולה. הרבה דברים השתנו מאז ב-תשנ"א נ"ב כידוע לא רק ליודעי ח"ן.
33. לקוט מ"שיחות קודש" - הרבי אומר ע"ע שהוא המשיח!!!!
(2009-11-12 08:44:40)
בס"ד
מיהו משיח?

א. ועאכו"כ לאחרי וואס מ'האט שוין אין דעם ריבוי פון מעשינו ועבודתינו במשך כל הדורות..
ביז בדורות האחרונים - די עבודה פון רבותינו נשיאנו וועלכע זיינען מיוחסים לבית דוד משבט יהודה,..
איז במכל-שכן וקל וחומר בדורנו זה ובזמננו זה, לאחרי מ'האט שוין אלץ פארענדיקט (כנ"ל), האט מען די הבטחה גמורה אין תורה, אז עס וועט זיכער זיין "כל ימי חייך . . להביא לימות המשיח".
(שיחת ש"פ שמות סי"ג תשנ"ב)

ב. "נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור". כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כידוע שבכל דור ישנו "א' הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש", הנשיא שבדור.
(קונטרס "בית רבינו שבבבל" ס"ה)
וראה שדי חמד שם: " בדרך הזה הי' משוער אצלם בכל דור מי הוא . . רבינו הקדוש . . כדורו אמרו וידעו שהוא המוכן . . וכן הוא בכל דור ודור צ"ל אחד מוכשר שמא יזכו, ועפ"ז כתבו ג"כ תלמידי האר"י ז"ל שבימיו הי' האר"י ז"ל, ומסיים "וכ"ז הוא פשוט".
(הערה 58 שם)

ג. ולא תהי' שום תערומת ("איך וועל ניט האבן קיין פאראיבל") אם יפרשו "משיח" כפשוטו, משיח צדקנו, מכיון שכן הוא האמת - שנשיא הדור הוא משיח שבדור.
(ליל שמח"ת ה'תשמ"ו (לה"ק) ס"י)

ד. יש לומר בנוגע לדורנו זה - אז אין דעם זעלבן דור האט מען דעם גילוי פון אלע דריי - מ' (ר"ת משיח), י' (ר"ת פון ביידע נעמען פון כ"ק מו”ח אדמו"ר) און ד' (דורם); צוזאמען מיט דער משה שבדורנו (כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) בחי' עשר (עשירי בשבט), כולל אויך דער גילוי תורת החסידות (די מעיינות הבעש"ט) על ידו, האט מען אויך דעם גילוי פון בחי' אחד עשר, "גואל ראשון הוא גואל אחרון", דוד מלכא משיחא.
ושם בהע' 96: "להעיר שמנחם שמו (סנהדרין צ"ח, ב)".
(שיחת ש"פ יתרו - כ"ף שבט תשנ"ב סי"א.)

ושם (בהתחלת הסוגיא): "דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבוא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו (כמו ינאי, כל אחד הי' דורש אחר שמו) שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה, ויש אומרים מנחם בן חזקי' שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי". וראה . . ש"כל הדעות אמת הם ואלו ואלו דא"ח", עיי"ש.
ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאנו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) - יוסף שמו, שנאמר "יוסיף אדנ-י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", יצחק שמו, שנאמר "אז ימלא שחוק פינו".
(שיחת ש"פ תזו"מ תנש"א הערה 67)


ה. כן תהי' לנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש, עם כל הפירושים שב"מיד" כולל גם הראשי תיבות דכללות הדורות משה ישראל (הבעש"ט) דוד (מלכא משיחא). וכל הפירושים שב"ממש", ולכל לראש מיד ממש כפשוטו, ממש ממש ממש.

ושם בהע' 148: "ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה - שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועל סדר הקירבה אלינו - משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער (שמו השני דכ"ק אדנ"ע)".
(שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב)

ו. “מלך המשיח.. עומד על גג ביהמ”ק והוא משמיע להם לישראל ואומר ‘ענוים הגיע זמ ן גאולתכם’” - כפי שהכריזו ומכריזים במיוחד לאחרונה". "שההכרזה "ענוים הגיע זמן גאולתכם" באה מחו"ל..."
(ש"פ חיי שרה תנש"א סי"ב ובהערה 108)

ז. ויש לומר, שבקיומה של פגישה החלטה והכרזה זו בהעיר של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר (שבה נתקבצו מנהיגי המדינות, כולל גם מנהיג מדינה זו, שהוצרך לבוא מעיר הבירה לעיר זו), מרומז, שכל זה בא כתוצאה מהפעולותדהפצת התורה והיהדות, צדק ויושר, בכל העולם, שנעשו ונעשים ע"י נשיא דורנו, משיח שבדור.
(ש"פ משפטים תשנ"ב ס"ג)

ח. בהערה 26 לשיחה דלעיל צוין: "ולהעיר, שאירגון חבר העמים למטרת אחדות ושלום בין העמים הוקם בחצי כדור התחתון לאחרי ובסמיכות לבואו של נשיא דורנו לחצי כדור התחתון (החל מההחלטה שנתקבלה באמצע המלחמה, בשנת תש"ב לערך) ... ונקבע מקום מושבה בעירו של נשיא דורנו, ועד לבניית הבנין המיוחד, (בשנת תשי"א לערך) - שבזה מודגש שהאחדות והשלום בין העמים היא כתוצאה מפעולתו של נשיא דורנו בבירור העולם... וככל שנתוסף בבירור העולם ע"י נשיא הדור ניתוסף גם בקיומו וביסוסו של האירגון שמטרתו לפעול אחדות ושלום בעולם..."

"בית (רבינו)" - מספרו 770, וע"ש מספר זה נקבע שמו אשר יקראו ל"בית רבינו" בפי כל ישראל, "770", שמספר זה הוא בגימטריא ד"פרצת" . . ודרשו חז"ל "זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם".
ולהעיר, ש"בית משיח" בגימטריא "פרצת" (770). ודו"ק.
(קונטרס "בית רבינו שבבבל" ס"ז ובהערה 92)

בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם", קאי על גג בית המקדש דמקדש מעט בחוץ לארץשהוא במקום המקדש בירושלים ("שנסע מקדש וישב שם"), כי, לאחרי שמקדש העתיד יתגלה וירד למטה לא יהי' צורך להשמיע לישראל "הגיע זמן גאולתכם".
(שם הערה 38)

משיח צדקנו, השליח ד"שלח נא ביד תשלח", כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד"ז ההמשך דממלא מקומו שלאחרי זה.
(שיחות קודש תשנ"ב ח"א ע' 318) - בלתי מוגה)

ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי"א)), שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל, ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא - ימות המשיח.
(שיחת ש"פ וארא תשנ"ב ס"י)

ובפרט בימינו אלה - ימות המשיח - שבהם נמצאים עכשיו, וצריכים רק "לפתוח את העיניים",
(שיחת מוצאי י"ט-כ"ף כסלו תשנ"ב ביחידות כללית ס"ז)

שזוכים לשמוע ההכרזה (בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות) ש"הנה זה (מראה באצבעו ואומר זה) מלך המשיח בא", והנה זה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בא (כיון ש"הקיצו ורננו שוכני עפר", וצדיקים קמים לתחי' מיד) וכל רבותינו נשיאנו.
(שיחת ש"פ תזו"מ תנש"א סי"ד)

שכל חסיד מאמין באמונה שלימה שהרבי שבדורו - בדוגמת נשיא דורנו - הוא הוא המשיח.
(ליל ה' דחג הסוכות תשמ"ז, בלתי מוגה)

בשעת דער רבי האט ארויס געלאזן די קול-קורא'ס בנוגע לאתר לתשובה לאלתר לגאולה, האבן חסידים יעמולט פארשפרייט די קול-קורא'ס און מוסיף געווען אז דאס איז הוא הוא....
(שיחת ש"פ נשא תש"כ)



34. ל-15 אתה צודק
(2009-11-12 09:46:52)
ומעניין תשובתו בעניין ה"יחי"
35. הרב קרינסקי
(2009-11-12 10:47:30)
חסיד ענק!
כל ימיו היא כבוד והדר ללליובאוויטש ולרבי, אף שסבל בגלל זה מבית ומחוץ.
תמשיך, הרב קרינסקי לאורך ימים ושנים טובות.
אין כמוך באימון מהרבי, ואין כמוך זכית להיות במחיצתו אלף אלפי שעות אנא ומלכא בלחדוהי.
36. שכח לכתוב שהרבי קרא ל770 - בית משיח...
(2009-11-12 11:49:38)
37. ראיון הזוי
(2009-11-12 12:01:14)
ולמה הרבי עודד שירת 'יחי'?????אה??
38. בקשר לצוואה, כמדומני הצוואה היתה לפני נ"ב נכון (כך לפחות כתוב בכתבה
(2009-11-12 12:35:46)
אבל אחר כך הרבי עודד את אמירת יחי מה שאומר שצוואה שניה קובעת.
39. חבורת מ..
(2009-11-12 12:35:52)
הרבי סמך עליו. כל פרט בכתבה נכון. שום דבר לא הוצא מהקשרו

"מעז", לא מעז, כן דרמטי, לא דרמתי. מה אתם מקשקשים

מאוד ריגש אותי לקרוא כאן את הכתבה. אכן פרטים מסויימים ידעתי לפני, אך לשמוע את זה ממי שהיה הכי מקורב לרבי מבין כל המזכירים (חו מהרב חדקוב). שהרבי חיבב אותו. שהרבי אמר עליו כששליח מסויים ביקש מהרבי לפני שיודל התחתן שהוא רוצה לקחת אותו אליו לשליחות. הרבי אמר לו: "אני שומר אותחו עבורי"!!! הנשמע כדבר הזה שכך הרבי מטבא על מישהו מבין החסידים????

ואחר כך עוד אומרים ומדברים על הרב קרינסקי. והמשחיסטים בכלל עשו ממנו רשע. זה חושך כפול ומכופל. זה הפוך ל הפוך. בא ניקח את הדברים כפי שהם.
40. רק עכשיו אני מודע
(2009-11-12 13:00:40)
לזה שהמשיחיסטים גולשים בCOL

לפי התגובות
41. הכתבה העלתה בי געגועים עזים ובכי.. אנו רוצים משיח עכשיו!
(2009-11-12 13:24:43)
42. ברור שכולם צועקים על העוול !
(2009-11-12 13:34:39)
אלא
1. שתזכרו טוב שעיתון משפחה מיועד בעיקר לציבור הכללי וחרדי כך שאין טעם לחזור על משהו שהוא פנימי (זהותו של מלך המשיח) , אנו יודעים מיהו המשיח ולא יעזור כלום אבל לפרסם זה עניין אחר .
2. הרבי מינה אותו לנהל את המוסדות ומינה אותנו לדברים אחרים - שכל אחד יעשה את שלו ובלי ספק המשיח יבוא.
43. "חסידי חב"ד נוהגים לאכול בסוכה בשמיני עצרת.."
(2009-11-12 13:56:47)
זה לא חב"ד אלה דין פשוט בשולחן ערוך שכל אחד יכול לראות וזה שיש הרבה שלא עושים זה מהנהג שלהם...
שליח באירופא
44. לכל המשיחיסטים המגיבים - שקר דבריכם! הייתי שם ואני עדות חיה!
(2009-11-12 14:32:28)
משום מה אתם מצטטים חצאי דברים. בשיחות שהרבי מדבר על משיח שבדור הוא במפורש מדי פעם אומר שהכוונה לריי"צ. ואפילו מביא הוכחות מפסוקים ששמו של משיח יהיה "יוסף יצחק".

זו כוונתו בקראו ל770 בית משיח וזו כוונתו בעידוד שירת יחי. וכך מפורש אומר כשהתבטא שמשיח כבר פה.

אם תקראו ותתרגמו את השיחות כפשוטן בלי הכנסת רגשות שלכם תפסיקו להכניס לפיו של הרבי דברים שלא אמר מעולם.

אינכם שואלים את עצמכם איך יכול להיות שרק אתם מבינים את השיחות, ושכל המזכירים הקרובים לרבי וכל החוזרים של הרבי כולם בדעה שאתם טועים ומטעים ופועלים נגד רצון קדשו של הרבי ??!!

די, יש גבול לשקר וזיוף!
45. יש הזוי אחד שמפרסם דברים נוראיים על מזכיריו של הרבי, בעיקר במה שקשור לאותו ביקור באוהל שהרי התמוטט משבץ - שמעתם על זה?
(2009-11-12 14:39:12)
אתם יודעים מה היו תגובותיהם לשטויות שהוא מפרסם מעל כל אתר??
46. למגיב מס. 29
(2009-11-12 15:03:48)
זה בהעיה שלך שאתה מחזיק את הרבי לבשר ודם ודבר מגושם המשתווה לאדם כמוך אבל תקלוט שזה לא כך ...
47. אהבתי את תגובה 39 - מה יש לענות לו?
(2009-11-12 15:04:17)
48. הרב קרינסקי! איש ענק! מביא המון המון המון כבוד לליובאוויטש!
(2009-11-12 15:15:55)
אל תירא ואל תחת המשך לעשות למען קידוש שם שמים ברבים!
49. מה זה "משיחסט" ומה זה לא משיחיסט?
(2009-11-12 15:24:53)
שמעתי מישהו שמעיד על עצמו שהוא לא" משיחיסט": בין השאלות שהוא נשאל היתה שאלה אם
הוא מאמין שהרבי הוא המשיח? הוא ענה שרק הוא - הרבי - מתאים להיות משיח. אז אותו
אדם ענה מה שענה לכל מיני שאלות אך שדחקו בו הוא הודה שרק הרבי יכול להיות משיח.
בקיצור: הגולשים כאן הם גם "משיחיסטים". הרוב
50. ל30
(2009-11-12 17:07:07)
לא קראתי כל התגובות אבל צדה עיני תגובתו של מספר 30
לא נכון מה שכתבת

הרב קליין הסיע את הרבי למקוה בכז אדר ככל יום שהרבי נסע לאוהל

אבל לאוהל הסיע הרב קרינסקי
51. משיחיסטים
(2009-11-12 17:58:46)
תפסיקו להגיב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
52. מה קרה באלול תשמ"ז
(2009-11-12 18:13:42)
למה על כך הרב קרינסקי לא מספר לנו? מדוע שלח אותו הרבי לשבוע מהמשרד?
53. למגיב #23
(2009-11-12 21:46:34)
משיח הוא בשר ודם.
54. הבהרה
(2009-11-12 21:54:40)
הצוואה הידועה (שנקראה ברבים ב770 בתוך השבעה) התייסחה רק לרכוש הפרטי של הרבי.
הרבי העביר אותה לאגו"ח והרב קרינסקי הוא הממונה ע"ז.

העברת ניהול מוסדות בצוואה- אין דבר כזה. ובפרט במוסדות ציבוריים. והרי הרבי צוה לעשות הכל רשמי ולפי חוקי המדינה.

בתור משל - אם הרב אפרים וואלף ע"ה הי' כתב צוואה שהוא מעביר את הניהול תו"ת לפלוני בן פלוני!
מובן מעצמו שאין לזה תוקף, כי המוסד שייך לציבור.
55. עושה רושם חזק
(2009-11-12 23:29:52)
קידוש השם ושם ליובאוויטש ושמו הקדודש של רבנו.
אשריך ר' יודל!
56. כיצד הרב קרינסקי אומר שהרבי לא עודד את שירת היחי-הרי הרבי עודד זאת ללא הרף בתשנג'?!?!
(2009-11-13 00:13:26)
57. הרב קרינסקי
(2009-11-15 01:02:45)
כתבה יפה. נתת כבוד לחב"ד וקידשת את שם שמיים ואת שם הרבי. יישר כוח!
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:




© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן