כשהרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לבנות באוניברסיטת בר אילן, נפגש עם חסידות חב"ד, הוא חשב שמדובר בתנועה נחמדה שאנשיה יודעים להניח תפילין לחילוניים. עבודת הדוקטורט שלו גרמה לו להיפגש עם העולם המחשבתי של "חסידות השכל". התוצאה: ספר מרתק על החסידות ועל הרבי מחב"ד. בשיחה ל"מעייני הישועה", מסביר הרב קראוס כיצד הצליח הרבי להפוך את החסידות לאחד הזרמים הרוחניים המרתקים ביותר בעולם היהודי. וגם - כמה מילים על "הקרירות" של הציבור הדתי לאומי לאקדמיה

הרב ד"ר יצחק קראוס (50), ראש המדרשה לבנות באוניברסיטת בר אילן, הגיש לפני כעשר שנים הצעה למחקר בנושא "דעת תורה והרעיון הציוני". הוא רצה לברר את היחס של העולם החסידי לציונות ולמדינת ישראל. כשהגיע הרב קראוס לחסידות חב"ד הוא שיתף את הספרן החב"דניקי בהרהוריו. הספרן אמר לו בפשטות: "חב"ד היא תנועה רעיונית גדולה והעיסוק שלך ביחסה לציונות מזכיר לי אדם העומד במוזיאון מול תמונה של צייר מפורסם, והוא מתבונן במסגרת התמונה בלבד". הרב קראוס אמר לספרן כי חב"ד של היום, בניגוד לחב"ד ההיסטורית, היא יותר מסגרת ארגונית, מאשר תנועה רעיונית. הספרן הקשיב לדבריו של הרב קראוס ולבסוף אמר: "אני רואה שאתה באמת לא מכיר את חב"ד".

הספרן סיקרן את הרב קראוס להעמיק קצת יותר בחב"ד ובפעילותם האקטיביסטית ולברר האם יש תפיסה רעיונית מגובשת לעשייה המרובה של החסידים. הוא ניגש לארכיון המידע האקדמי ולא מצא מחקר שיטתי אחד העוסק בדמותו של הרבי מחב"ד. השאלות הרבות הובילו אותו בסופו של דבר למחקר מרתק אודות הרעיון המשיחי של חסידות חב"ד ולספר "השביעי" שחיבר, ויצא לאחרונה בהוצאת 'ידיעות אחרונות'.

האם אתה פוחד מהעולם?

ביום י' בשבט בשנת תשי"א קרה דבר בעולם. הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, הוא הרבי מליובאוויטש, החל להנהיג את חסידות חב"ד. באותו זמן החסידות הייתה במשבר קשה מאוד. היה זה שנים מספר לאחר השואה הנוראה וחורבנה של יהדות אירופה, ביניהם רבים מקהילות חסידי חב"ד.

הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, הכריז בעיצומם של ימי השואה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה!", הגאולה קרובה לבוא. אבל עם היוודע מימדי השואה, התוצאה הייתה מפח נפש גדול מאוד. התקווה המשיחית כמעט ונגוזה. בנוסף לזה, עם התבססות חסידי חב"ד באמריקה החלו להתמודד החסידים עם מציאות חדשה ומבלבלת של העולם המערבי והזרמים הרוחניים והתרבותיים של אמריקה. גם עלייתה של מדינת ישראל, ולכאורה הצלחתו של היהודי החדש, הצבר, על פני היהודי הגלותי, יצרו אלטרנטיבה רוחנית ותרבותית לעולם הדתי של חסידי חב"ד. במציאות הזאת, בזמנה הקשה ביותר נכנס הרבי מחב"ד לעמוד בהנהגת החסידות.

אבל תוך כמה עשורים יהפוך הרבי מחב"ד את קהילתו לאחת החסידויות הגדולות, המאורגנות והמתוקשרות ביותר בעולם. הוא יחל במהפכה של תשובה ויקים צבא של שלוחים, הפרושים על כל רחבי תבל. ראשי ממשלה, שרים ושועי עולם, יעלו לקבל את עצתו וברכתו. בהכריזו את בשורת המשיח, יהפוך הרבי מחב"ד את עדתו וצאן מרעיתו לחטיבה מאורגנת, פעלתנית ואקטיביסטית המפיצה את משנתו ותורתו המשיחית. את המהפכה הזו סקר הרב ד"ר יצחק קראוס בספרו.

העשייה של חב"ד נתפשת לפעמים כמוזרה - כל הפעילות הקדחתנית של המבצעים, הנחות התפילין, ההפצות.

"בכל דבר בחב"ד שיכול להיראות לנו תימהוני לחלוטין או הזוי, אם תחפור טוב תמצא איזשהו מקור רעיוני. אחת הדוגמאות המעניינות זה נושא ה'טנק'. כשהתחלתי לעסוק בחב"ד והגעתי לסיפור על 'הטנק' אמרתי לעצמי 'עד כאן, זה הזוי לגמרי'. ואז מצאתי שיחה של הרבי באידיש על הטנק והרבי מסביר שם שהטנק לא נועד להגנה אלא להתקפה והוא לא נבהל, לא מחור ולא מתעלה, הטנק שועט קדימה וכל תפקידו הוא לכבוש שטח ועוד שטח כדי להמליך בו הקב"ה. אני תמיד מדמה את הזוג החב"דניקי, הזוג הצעיר, לכאלה שיש להם את האפיון של הטנק. הם לא נבהלים משום דבר. זו תפיסה חב"דית: 'לא לפחד מהעולם'. הם מסתערים על העולם. לכן אין, למשל, בחב"ד פחד מהתקשורת. בניגוד לעולם החרדי הקלאסי שיש שם איזשהו פחד מהתקשורת".

בספרך אתה מסביר שהעניין המשיחי בחב"ד התעצם מעשור לעשור.

"מדי עשור הרבי היה מוסיף עוד נדבך לפעילות. עוד מבצע, עוד פעולה, כאשר הוא מבין היטב את צאן מרעיתו. עם ישראל, כידוע, הוא עם קשה עורף, אבל הרבי מסתבר, יודע לקדם את הדבר וכל פעם הוא מעלה את הרף יותר גבוה. הפעילות מתחילה בתוך החצר פנימה, אחר כך פורחים החוצה, המבצעים, הדוכנים, עדי כדי כך שבשנת תשל"ד מגיע העניין של 'כיבוש העולם' וכל העניין של 'הטנק' ובשנת תשמ"א מתחיל הסיפור של משיח".

העניין המשיחי לא מתחיל מיד כשהרבי נכנס לחסידות?

"פה יש דבר מעניין. בהתחלה, בנאום הראשון שלו ('באתי לגני', תשי"א) הוא זורע את הזרע ונותן לו לחלחל. הוא לא מדבר על זה בצורה מפורשת. כל הסיפור של משיח לא עולה בצורה גלויה עד שנת תשמ"א בשיחה הראשונה, והיא לדעתי היסוד הראשוני להבנה של המושג 'הדור השביעי'. הרבי מגדיר לבני דורו מיהו הדור, מהו מקומו ההיסטורי ומהו ייעודו. הדבר המעניין הוא שהרבי הוא השביעי והוא משליך את זה על כל בני דורו".

הרבי הוא האדמו"ר השביעי בשושלת של חסידות חב"ד?

"כן, והוא עושה דבר שלא נעשה בדורות הקודמים, הוא משליך ממנו על החסידים ואומר להם - אתם הדור השביעי. זה מהלך שהרבי נוקט לאורך כל הדרך, אין אצלו 'אני'. בכל כתביו, למעט חלק קטן מאוד, אתה לא מוצא את המילה 'אני'. היום כל מנהיג אומר 'אני אני אני', אבל אצלו אין אני, להוציא מספר כתבים בודדים. זה לדעתי המנהיג הגדול ביותר, שבלי המילה 'אני' הוא מושך אחריו את הקהל".

אז ממתי מתחילים לדבר על משיח?

"בשנת תשמ"א הרבי מעלה את עניין המשיח בהקשר של ייסוד תנועת הילדים 'צבאות השם'. זו לא תנועת נוער כי ילד מגיל בר מצווה צריך לשבת וללמוד תורה ואין לו זמן למשחקים. מדובר בתנועת ילדים וילדות, יש חייל בצבאות השם ויש גם חיילת בצבאות השם. הרבי, שבאותה תקופה הוא בן שמונים, חובר לילדים שמתחת לגיל בר מצווה. זה דבר שאין לו אח ורע. כשרבנים דיברו על חינוך אז הם דיברו עם המלמדים וההורים, אבל לא נראה לי שיש דגם של רבי שעושה התוועדויות קבועות לילדים".

מה החשיבות בתפיסה של הרבי מליובאוויטש את הילדים?

"הרבי דילג על דור הביניים והוא הכין עם הילדים את המהפכה. שם, לראשונה, החלו לשיר את השיר: 'we want mashiach now', כאשר האדמו"ר מבין כי לדור הביניים יהיה קשה לעכל את הדבר"

ומה הסיבה ללהט הזה של "משיח עכשיו"?

"יש ביטוי של הרבי, עם הרבה אירוניה, שלהרבה יהודים משיח זה משהו לעתיד לבוא ולעתיד לבוא הכוונה - לא בזמננו. הרבי אומר שצריך לחיות עם משיח. משיח יכול להיות עידן או תקופה ויכול להיות גם דברים אחרים אבל צריך להבין שהעולם מתקדם לקראת שלב מסוים ואנחנו הדור השביעי, כמו שהרבי הגדיר 'דור אחרון לגלות דור ראשון לגאולה'. לנו לא נותר אלא לעשות את הפעולות האחרונות ולהביא לביאת המשיח. עושים את זה על ידי פעולות בתוך העולם הזה כאן, להרחיב את דירתו של הקב"ה".

למרות החיבה הגדולה של חב"ד לארץ ישראל, הם אנטי ציונים בסופו של דבר.
"בחב"ד יש טעות אופטית. כשמסתכלים מבחוץ חושבים שחב"ד היא ציונית. חב"ד איננה ציונית, בכל כתביו של הרבי לא מוזכרת מדינת ישראל, מה שכן מוזכר זה המושג ארץ הקודש וזו כבר אמירה. גאולה כהן שאלה את הרבי מדוע הוא לא קורא למקום הזה מדינת ישראל והרבי השיב לה שהביטוי שלו זה ארץ הקודש וישראל זה מלכות ישראל ולאו דווקא המדינה שלנו. הרבי כתב בכמה מקומות שמי שחושב שאנחנו נמצאים באתחלתא דגאולה טועה".

אבל הוא לא נלחם נגד המדינה כמו חסידי סאטמר, למשל.

"הרבי, יותר מכל, היה פרגמאטי. כששאלו את הרבי למה הוא לא אומר בקול שהוא נגד המדינה הציונית אז הרבי אמר שמקובלנו מאז הבעש"ט שכתוב 'סור מרע ועשה טוב' אז צריך להתחיל מהעשה טוב ואז לעבור לסור מרע. דרכנו לקרב אנשים ולא לדבר על דברים שיכולים להרחיק. מתנגדים יש מספיק, אמר הרבי. לדעתי, אהבת ישראל שבחב"ד מחפה על העניין הזה. צריך גם לזכור שדרכו של הרבי יותר מתונה מקודמיו. הראשון שהתנגד נחרצות לציונות והעלה על נס את שלושת השְבועות היה הרבי החמישי, הרבי הרש"ב, שאמר שאסור לעשות פעולות נגד שְלושת השבועות. כך שיש מסורת בחב"ד בעניין הזה והרבי לא יסתור את המסורת של קודמיו אבל הוא כן נותן לזה איזשהו פן פרגמאטי".

היו גם מחלוקות גדולות בין חב"ד לבין שאר העולם החרדי.

"בזמנו, בארה"ב התחיל שיעור תניא ברדיו וסאטמר כעסו איך אפשר לקחת כלי טמא ולהעביר בו קדושה. הרבי אמר: הכלי לא טמא, זה כלי שהקב"ה נתן לנו להכניס בו מה שנרצה. בשורש המחלוקת עמדה התפיסה האם אתה פוחד מהעולם או לא. היום, תלמידי הרב ש"ך, גם הם הקימו ארגוני תשובה, מה שבזמנו הם התנגדו לדרך הזאת. כך שעם הזמן, בהרבה דברים הם התקרבו".

מה היית מאמץ מחב"ד לציונות הדתית? האם יש לך גם ביקורת?

"את מושג השליחות הייתי מאמץ. לגבי ביקורת, פעם יותר לא הסתדרתי עם חב"ד, היום אחרי שאני מכיר יותר אז אני מסתדר יותר עם חב"ד. ככל שלומדים יותר אז אפשר להבין מאיפה הדברים יוצאים. כמובן, שלא חייבים להסכים. היום, למשל, ככל שאני לומד יותר את המשנה של הרבי אז אני יכול להבין יותר את התפיסה של המשיחיסטים ומאיפה היא מגיעה אבל כמובן אינני חייב להסכים".

המחקר הבא של הרב ד"ר קראוס יעסוק ביחס של חב"ד לציונות. בשיחה איתו מדגיש הרב קראוס את הצורך החשוב שיש לציבור הכיפות הסרוגות, לתלמידי הישיבות והמדרשות, להיכנס (אחרי העמקה ולימוד, הוא מדגיש) לעולם האקדמי. "צריך מלחמת תנופה בעניין הזה. יש סיכונים באקדמיה גם מבחינה תודעתית וגם מבחינה התנהגותית אבל אני חושב שזה שדה שאסור להפקיר אותו, כמו שבזמנו לקחו את הצבא כמשימה אידיאליסטית. למדינת ישראל אין מחצבים, מים בקושי יש. המוח האנושי זה המחצב שלנו. זה מה שמעלה את התל"ג ואת הכנסות המדינה. ויש חבר'ה מוכשרים מהציבור שלנו שלא מגיעים למקומות הללו. לצערי, בתחום של המדעים המדויקים לא ראיתי הרבה כיפות. יש חבר'ה מוכשרים מאוד, לא כולם צריכים ללמוד משפטים".

גם בתחום של מדעי היהדות, שהרב קראוס מודה שהוא יותר בעייתי היום, הוא סובר כי אסור להפקיר את הזירה האקדמית. "לא צריך להיבהל מעולם האקדמיה. אני מכיר אנשים,

בוגרי ישיבות, שבאים גם למחלקות הבעייתיות, תלמוד ותנ"ך, והם נותנים שם את הטון. ככל שיהיו יותר אנשים עם תודעה של שליחות אז המציאות תשתנה ממילא. צריך הכוונה נכונה וזהירות אבל אי אפשר להתעלם מהאקדמיה. יותר מזה, צריך גם "לכבוש" את 'גוגל'. תלמידי י"ב שצריכים לעשות עבודות בכל מיני נושאים יקראו בסופו של דבר עבודות מחקר באינטרנט. אם לא יהיו שם מאמרים ומחקרים של שומרי תורה ומצוות אז הם יגיע לשיעורים אחרים. לנו יש תפקיד ושליחות באקדמיה".