אומרים שמפלגות ה"ימין" ("ימין" במרכאות-ככתוב "ימינם ימין שקר", שכן אילו היו שייכות אכן לצד ימין היו פורשות מכבר מן הממשלה שראשה רואה במוצהר את השליטה היהודית בשטחי ארץ הקודש ככיבוש, רחמנא ליצלן, ולא נדבקות בכסא "כדי לשמור שלא יהיה גרוע יותר") תפרושנה מן הממשלה בגין תכנית ההתנתקות. משום מה תוותרנה אז על ה"צורך" לשמור שלא יהיה גרוע יותר (והרי תמיד יכול להיות חלילה מצב "גרוע יותר"). אם למפלגת העבודה, באופן טבעי, תהיינה דרישות פרסונליות רציניות-יפנה שרון אל המפלגות החרדיות, שדרישותיהן צנועות יותר ממפלגת העבודה (במילים חדות יותר: מחיר רכישתן זול יותר). לדעת יודעי דבר-תסריט זה קרוב מאד אל המציאות. "דממת האלחוט" בעיתונות החרדית נגד הגזירות הכלכליות ומה שנקרא (בצדק!) "ממשלת שינוי"-מעוררת חשש כבד על כך. לא ידוע על ביטול הגזירות הכלכליות, אלא אם כן ינקוט נתניהו בשיטת "הכנסת העז", כך ש"הנחות" פה ושם, מתוקשרות היטב כמיטב כשרונותיו, מעוררות רושם כאילו בוטלו הגזירות. לחילופין יאמרו ציניקנים שמלכתחילה לא היו הצעקות על הגזירות הכלכליות אלא צעקת מחאה ואכזבה על הולכת השולל על ידי אולמרט-שרון שנתנו להבין עד הרגע האחרון שמשרד השיכון בידנו (והפעם על תקן של שר במשרה מלאה), ולמחרת בבוקר שומע השר המיועד כי הוא נשאר באופוזיציה. ברם, אין חלקנו עם הציניקנים, וברור לנו, שאוקיינוס המלל המחאתי נגד הגזירות הכלכליות האכזריות (כאשר היו כאלה שסברו שהן גרועות יותר מכל גזירות הממשלות השונות נגד תורתנו הקדושה ונגד עמנו הקדוש) היה אמיתי וצודק. כל משפחה חרדית וכל מוסד תורני יעידו על הפגיעה העמוקה שנפגעו על ידי גזירות אלה, מבלי שחל בה שום שינוי מהותי עד היום. גם "ממשלת שינוי" קיימת עדיין, ולפיד-פורז-פריצקי הם ממושכי החוטים העיקריים בממשלה זאת-ובעניני פנים הם השליטים היחידים-ומצב זה לא ישתנה, בדרך הטבע, בכל הרכב קואליציוני בראשות שרון. מובן שאם וכאשר ימומש התסריט הזה- תקבל העיתונות המפלגתית החרדית גוון ורוד זוהר, ובמקום מאמרים וכתבות בנוסח מגילת איכה ו"אוי מה היה לנו"-יבואו מאמרים וכתבות בנוסח מגילת אסתר ו"ליהודים היתה אורה", כמעט הייתי אומר "אתחלתא דגאולה", וה"הישגים" בכל תחום יפורטו באותיות קידוש לבנה. אין ספק, יהיו אכן גם הישגים ממשיים. הרה"ג ר' יעקב ליצמן שליט"א כשר השיכון יוכל לעזור ליהודים רבים, מקורבים יותר ומקורבים פחות, הרבה יותר מאשר בתקופה בה היה במשרד השיכון רק סגן-שר חרדי. השידרוג הזה, כולל חילופי האישים הכרוכים בזה, יכול להוות שיקול בעל משמעות רבה ל"סיעה המרכזית" שבאגו"י, שהיא סיעת הרוב והסיעה הדומיננטית במוסדות המחליטים של המפלגה. *** אלא שמול האמור חייבת היהדות החרדית כולה, גם זו שאיננה מיוצגת במוסדות הקובעים במפלגה, להקים קול זעקה אמיתית מקרב לב: לא תעמוד על דם רעך! תכנית ההתנתקות מהוה סכנה חמורה לעם ישראל בארץ הקודש, לכולנו! אין זו רק בעיית עקירת אלפי משפחות-אנשים ונשים וטף-ובתי כנסיות ובתי מדרשות ממקום מגוריהם, עונש של גלות כפשוטה (כשבין המשפחות יש כאלה שנעקרו מבתיהם על ידי ממשלת ה"ימין" הקודמת בפינוי סיני). זו סכנת נפשות פשוטה ומחרידה לא רק עבור יהודי שדרות ואשקלון, שלשם יגיעו, רחמנא ליצלן, טילי המרצחים מרצועת עזה, משוחררים מן המיגבלות הקיימות כיום על ידי פעילות צה"ל המכבידה היום עליהם במידה רבה (ולמרות זאת הם מצליחים לפעמים לרצוח יהודים). ידוע לכל כי המרצחים שוקדים-ומצליחים!-על הארכת הטווח של כלי המשחית, כך שהטילים מרצועת עזה ה"מנותקת" יגיעו גם יגיעו, רחמנא ליצלן, לאשדוד ולקרית גת וכו' וכו'. מי שיתן יד, חלילה וחלילה, לתכנית ההתנתקות ישא באחריות ישירה לכל שפיכות דמים שתבוא, רחמנא ליצלן, בעקבותיה! *** הרמזים בעתונות המפלגתית מדברים על כך שההכרעה תהיה בידי גדולי ישראל (להלן נתייחס למושג זה). יורשו נא מספר מילים בנושא זה: ביום י' אלול תרצ"ז התכנסה במרינבד שבצ'כוסלובקיה "הכנסיה הגדולה של אגו"י העולמית בראשות הגאונים והצדיקים הגדולים חברי מועצת גדולי התורה העולמית. "מועצת גדולי התורה"עמדה בקשר אמיץ עם אביר הרועים הגאון הגדול רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל מוילנא והחלטותיה התקבלו בהסכמתו. בראש המתכנסים במרינבד עמדו כ"ק הרה"ק בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל, כ"ק האדמו"רים הקדושים מאלכסנדר, מסוטשוב, מסדיגורא זצ"ל, הגאונים הצדיקים מוהרי"צ דושינסקי, מוהר"מ זמבא, מוהר"א וסרמן, מוהר"ע סופר מפרעשבורג, מוהרש"ד אונגר מניטרא, מוהרי"ל צירלסאהן, מוהר"א לעוין מרישא, זכר צדיקים לברכה, ועוד גאונים וצדיקים. לאחר דיון מעמיק ונוקב החליטה "מועצת גדולי התורה" דאז לשלול לגמרי את תכנית החלוקה של "ועדת פיל". בהחלטתה נאמר בין השאר: "מועצת גדולי התורה מצהירה שגבולי ארצנו הקדושה תחומים על ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי אפשרי משום כך שהעם היהודי מצדו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך". כאן עלינו להזכיר את פסק חז"ל כי דבר שנמנו עליו חכמי ישראל לאיסור אינו ניתר על ידי בי"ד אחר, גם אם בטל הטעם (סנהדרין נט,ב, ביצה ה,א, רמב"ם הלכות ממרים פ"ב ה"ב, שו"ע או"ח ונו"כ סימן קנ"ד, סימן ש"ח, סימן תס"ח (איסור מלאכה בערב פסח), סימן ת"ח (יו"ט שני של גלויות) ועוד). *** אם כן, גם אם יאמר מישהו שכיום נשתנו הנתונים משנת תרצ"ז, והחלטת מועגה"ת דאז אינה תקפה שוב-כבר למדנו שאיסור שנקבע על-ידי חכמים קיים במלוא תוקפו גם אם נשתנה המצב שבגינו נקבע האיסור. ברם, בעניננו אין צורך להזדקק להסבר זה, כי: 1. ההדגשה בהחלטת מועגה"ת היתה במפורש על חוסר סמכות של אי מי לוותר על חלק מארץ הקודש. כלומר: אין אנו "בעלי בית" לתת שטח לגויים, לאחר שהקב"ה קבע אחרת, תהיה הסיבה אשר תהיה. 2. להזכיר: ההחלטה התיחסה להחלטת "ועדת פיל". זו נשלחה לארץ ישראל על ידי השלטונות הבריטיים, לאחר שפרצו מאורעות הדמים בשנת תרצ"ו, כדי למצוא דרך להפסקת שפיכות הדמים בא"י. כלומר: הצעת חלוקת א"י באה באופן מוצהר למנוע המשך שפיכות הדמים. מועגה"ת לא התחשבה בכך ולא אמרה שבגלל פיקוח נפש עלינו לוותר על שטחים (אגב: הקונגרס הציוני קיבל את ההצעה), אלא קבעה-חד וחלק-שבכל מצב אין לנו סמכות להחליט על ויתור על שטחים מאה"ק. לפיכך, גם אם יימצא מאן דהוא שיחשוב בתמימות מוזרה כי בזמננו הויתור על שטחים יביא למניעת המשך שפיכות הדמים (גם אם הנסיון המר הוכיח את ההיפך המוחלט)-לא יוכל בשום אופן לוותר על שטחים כיון שאיננו בעל הבית על זה. בפשטות: על הכרזה בפרהסיא על הליכה נגד התורה נאמר "יהרג ואל יעבור" (סנהדרין עד,א, וראה רש"י שם: "שלא ירגילו הגויים" וכו', רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ה, טוש"ע יו"ד סימן קנ"ז, וראה שו"ת "אבני נזר" סימן שע"ב, דברים מבהילים), כך שאפילו היה הויתור מונע שפיכות דמים (ועתה כבר יודע כל אחד מן הנסיון המר שההיפך הוא הנכון), אסור לעשות זאת (אף יתכן שכיון שהעובדה שהגויים רוצים זאת נובעת במפורש מכפירה בקשר בין ארץ הקודש לעם ישראל כמפורש בתורה הקדושה-יש לזה גם דין של "לעבור על דת" שבכל מקרה ייהרג ואל יעבור, עיין במקורות דלעיל). 3. הרה"ק בעל "לב שמחה" זצוק"ל, מענקי אנשי האמת בדורנו, הכריז מספר פעמים בשנותיו האחרונות שהחלטת מועגה"ת דאז תקפה בזמננו (וכן אחיו הרה"ק בעל "פני מנחם" זצוק"ל), ואף הזכיר בהקשר זה, בפומבי, את דבריו של הגה"ק רבי מנחם זמבא הי"ד באותה כנסיה גדולה כי כשם שספר-תורה שחסרה בו אות אחת הוא פסול, כך גם ארץ-ישראל, אם חסר בה משהו, הרי קיים פגם בכולה ח"ו, ואסור ליהודי לוותר אפילו על שעל ממנה. "רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה-הם הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים, אבל אנחנו המוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג בישראל-לא נוכל בשום אופן להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה"-אמר הגר"מ זמבא בנאומו באותה כנסיה גדולה. 4. והעיקר: אם היה אי-פעם תמים שהאמין שויתור כלשהו לגויים ימנע, או יפחית, את שפיכות הדמים, נוכח לדעת, במחיר יקר ומכאיב, שכל ויתור רק מגדיל ומעצים הן את הרצון והמוטיבציה של הגויים להגביר את מעשי הרצח, רחמנא ליצלן, והן את האפשרויות שלהם לבצע את הפיגועים, וכפי שחזינו זאת על בשרנו ומדמנו. אם כו: אם נשתנו הנתונים מאז החלטת מועגה"ת בשנת תרצ"ז-הם נשתנו לרעה ולחומרה, ומה שראו הם לפני עשרות שנים, וכן גדולי ישראל בזמננו שזעקו והתריעו נגד הויתורים גם במחיר "שלום" כוזב, רואה היום כל אדם פשוט בעיני בשר. ברור אם כן שכל נתינת יד מצד יהודים שומרי מצוות לתוכנית ההנתקות ומסירת רצועת עזה לערבים-היא עבירה חמורה שאין עליה כפרה, עבירה של שותפות לרצח יהודים, רחמנא ליצלן, וגם עבירה של מרידה בה' ובגדולי ישראל זצוק"ל שאסרו זאת בצורה חריפה וחד-משמעית. *** קשה מאד הנסיון של איש ציבור הנדרש לוותר על משרת שר ואפשרויות רבות לעזור ליהודים בכלל וליהדות התורה בפרט. אך כבר ידוע לכל, ובפרט לכל מי שינק במידה כלשהי מתורת החסידות בכלל, ותורת חסידות קאצק בפרט, כי היצר הרע צובע את עצמו ואת הטומאה והשקר שלו, ומתלבש באיצטלה של "קדושה" ושל "יראת שמים" ושל "טובת הכלל" וכו' וכו' (ובשעת הצורך יסייעו לכך הכותבים רבי הכישרון שבעתונות החרדית), ורק בעמל רב ניתן לחשוף בנפש את הרמיה העצמית. אך מן האמת אין לזוז: אין שום היתר ליהודי חרדי לעבור את העבירות החמורות הכרוכות בהשתתפות בממשלה המבצעת פשעים חמורים של הפקרת חיי נפשות טהורות, רחמנא ליצלן. *** נשים לב לניסוח מעניין, בדרך לטיהור השרץ של השותפות עם ממשלת שרון-לפיד: במקום הניסוח המקובל שבשעת הצורך יובא הדבר "להכרעת מועצת גדולי התורה"-החל לחדור אט-אט ניסוח חדש: "להכרעת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א". במבט שטחי יש לפנינו הגדרה מרחיבה, שיש לקדמה בברכה. לאמור: כיון שמדובר בהכרעה כבדה ביותר, בנושא כלל-ישראלי רחב היקף, ונוגע למעשה לחייהם של יהודי ארץ הקודש-לא יסתפקו בהכרעת גדולי ישראל שהם חברי מועצת גדולי התורה שליט"א, אלא תובא בחשבון גם דעת תורה של גדולי ישראל נוספים. אם כי מובן מאליו שלא יתכן שאחד מגדולי ישראל יביע דעתו בעד ההצעה המחפירה הנידונה, אך מותר-ואף חובה-לעסקנים לשאול דעת גדולים מהם לפני כל צעד בעל משמעות שהם עומדים לנקוט. ברם, יודעי דבר מעמידים אותנו על טעותנו ומסבירים שנוסח זה בא, אדרבה, לצמצם את מספר גדולי ישראל שלהכרעתם יובא הדבר. זאת מן הסיבה הפשוטה שרוב חברי מועצת גדולי התורה שליט"א כבר הביעו דעתם, דעת תורה, בבהירות ובאופן חד-משמעי (כל אחד בהזדמנות אחרת) כי אסור באיסור חמור לתת יד למסירת שטחים לגויים, גם אם האמריקנים יבטיחו לנו את כל הררי הזהב וגבעות הכסף (ומוסדות התורה יברכו בברכת "הנותן תשועה" את ה. מ. הנשיא ג'ורג' בוש ירום הודו ואת היועצת שלו לבטחון לאומי). על גדולי ישראל אלה נמנים כל זקני חברי מועגה"ת שליט"א, בלי יוצא מן הכלל, ויהי רצון שיאריכו ימים על ממלכתם וינובון בשיבה דשנים ורעננים מתוך בריאות ושפע ושמחה. כאמור, לא מסתבר שאחד מחברי מועגה"ת שליט"א יחוה דעתו בעד הצעד החמור הנידון, אך אין לעבור בשתיקה על הנסיון לעקוף את מרבים ותיקי וזקני מועגה"ת שליט"א. ברור שאין לנו ההדיוטות כל קנה מידה למדוד, חלילה וחלילה, מי מבין חברי מועגה"ת שליט"א גדול יותר ומי דעתו קולעת יותר לדעת תורה, שהרי כולם אהובים וברוכים וקדושים ורוח הקודש מדברת מתוך גרונם. הרעיון של קיום "מועצת גדולי התורה" הוא פשוט ביותר: כיוון שאגו"י אמורה לייצג את היהדות החרדית כולה על כל גווניה ולפתור את הבעיות על פי דעת תורה, ומאחר שגם בין חכמי ישראל תיתכן מציאות של "אין דעותיהם שוות" (גם אם ניתן לומר ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"), חייבים גדולי התורה להתכנס, כבי"ד הגדול בשעתו, ולהחליף דעות ביניהם, כפי הבנתם את דעת התורה הקדושה, ולהגיע להחלטה מחייבת. החלפת הדעות עשויה להביא לשכנוע הדדי, כולל על ידי החלפת מידע על הנתונים העובדתיים. לגבי האמור אין שום הבדל בין חבר אחד מגדולי התורה למשנהו, שכן, כאמור, אין בעולם קנה מידה לכך. כבר דובר כי המושג "מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א" לא בא להרחיב את היריעה אלא, להיפך, לצמצם אותה. כיצד? כל חבר כנסת חרדי, בדרך הטבע, סר למרותו של אחד מגדולי ישראל שליט"א. זו, כמובן, תופעה חיובית ביותר. אבל במה דברים אמורים? בעניניו שלו. אבל בעניני הכלל נקבע ביסודה של אגו"י העקרון של תשועה ברוב יועץ גם בין גדולי התורה. הרכב נציגות אגו"י בכנסת נקבע, באופן מוצהר, על פי יחסי הכוחות המספריים של הסיעות שבתוך התנועה. מובן שאין כל קשר בין הכוח המספרי של חבר כנסת מסויים לבין הגדלות, שאינה ניתנת למדידה, של הגדול שהוא סר למשמעתו. האם גדלותו של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצוק"ל ושל הרה"ק רבי שלמה מזוויעהל זצוק"ל הוערכה על פי מספר חסידיהם? מה היה מספר חסידיהם של הרה"ק בעל "אמרי אמת" זצוק"ל ושל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל כאשר הגיעו לא"י אחרי השואה שבה עלו על המוקד רבבות חסידיהם הי"ד? היעלה על הדעת, רחמנא ליצלן, שהיתה למספר הנותרים השפעה כלשהי על גדלותם וקדושתם? האם למספר חסידיהם של הרה"ק ממכנובקה זצוק"ל, הרה"ק מבוהוש זצוק"ל, הרה"ק מזוטשקא זצוק"ל, הרה"ק מאמשינוב זצוק"ל היה משקל כלשהו בהתייחסות המוני בית ישראל אל רום קדושתם? *** לעניננו: רוב חברי מועגה"ת של אגו"י-ובהם זקניהם לאוי"ט-הביעו דעתם ברורה, דעת תורה, בקול צלול ורם, נגד מסירת שטחי אה"ק לאויבינו הזוממים להכחידנו ר"ל. ידועה לי אישית מכלי ראשון דעתם הנחרצת, דעת תורה, של שמונה מחברי מועגה"ת שליט"א, כי אסור למסור לגויים אף שטח מארץ הקודש. כל אחד מהם שליט"א הביע דעתו הקדושה האמורה בגלוי בהזדמנויות שונות, אך לא אפרט כאן. אבל אי אפשר להתעלם מדעתו הקדושה הברורה, דעת תורה, של אחד מיוחד מזקני חברי מועגה"ת שליט"א, ואולי הותיק ביניהם בשבת תחכמוני זו לאוי"ט, שזכה לשמש גדולי הדור שלפני השואה וזכה לשבת ליד שלחן גבוה זה-יבלח"ט-עם הרה"ק ה"בית ישראל" זצוק"ל, הגה"צ מטשעבין זצוק"ל, הגה"צ מפרעשבורג זצוק"ל, הגרא"ז מלצר זצוק"ל-וזכה, יבלח"ט, להערכתם הרבה ולהתחשבותם בדעתו הטהורה. מדובר בממלא מקומו וממשיך דרכו ומנחיל מורשתו בדורנו של מרן ה"חתם סופר" זצוק"ל-הוא הגאון הגדול והצדיק מערלוי שליט"א, גדול מרביצי התורה בדורנו, שזכה להעמיד רבבות תלמידים לתורה ויראה טהורה. והנה-גאון וצדיק יחיד ומיוחד זה, יאריך ה' ימיו ושנותיו בנעימים ויתן לו ה' כח ובריאות להמשיך בעבודתו הקדושה של הרבצת תורה ויראה לאלפים, אינו מוצא מרגוע לנפשו הטהורה בגלל ויתורי הממשלה המסכנים מאות אלפי יהודי ארץ הקודש, עובדה שבאה לידי ביטוי בקריאותיו החוזרות ונשנות באזני בעלי ההשפעה לעצור את הסכנה הזאת. חובה לציין כי חסידות ערלוי שמרה אמונים לאגו"י במשך 50 שנה, בכל מצביה ובכל מבחניה, שלא כסיעות אחרות שנדדו ממפלגה למפלגה על פי אינטרסים תועלתיים, וזאת, למרות שלא שפר עליה חלקה מבחינת ההתיחסות אליה, וקיימת שם-בצדק-תחושת קיפוח, ומעולם לא איימה בפרישה מאגו"י. *** חברי הכנסת של אגו"י לא נבחרו רק בקולות חברי הסיעות שהם נמנים עליהן, ואסור שיהיה יחס של זלזול והתעלמות, הגובלים בחוצפה ועזות פנים, בשאר גדולי ישראל, שמשום מה לא "זכו" בח"כים הסרים למרותם (די בכך ששיקולים כמותיים, כביכול, ומאבקי כח לא מכובדים, הביאו להחלפת הפעילות השקטה והיעילה של הרב הלפרט ברטוריקה של הרב אייכלר, זאת, כאשר כל בר-דעת יודע שאין שום ערך, אפילו כחוט השערה, לרטוריקה במסדרונות הכנסת). ארהיב עוז ואומר: אם אכן תתעלם נציגות אגו"י בכנסת מדעת תורה של רוב גדולי ישראל-הרי, לפי הערכתי, כל החרד לכבוד התורה יביע את מחאתו נגד המעשה המחפיר על ידי אי הצבעתו למען הרשימה בבחירות הבאות, וזאת, גם אם אותם גדולי ישראל ברוב ענוותנותם יקראו להצביע עבורה. ההגיון פשוט: אם דעתם שוה כקליפת השום בעיני הנציגים, ובענינים הנוגעים לדיני נפשות, איך יוכל יהודי המאמין בקדושתם וקשור אליהם לתת יד להמשך החרפה?! שמעתי מפי מו"ר הרה"ח ר' אליהו כי טוב זצ"ל: יעקב אבינו מחה באזני שמעון ולוי על מעשה שכם ("למה עכרתם אותי" וגו'), אבל הם עצמם ביצעו את פעולתם "בכוחו של אותו זקן" (רש"י שם). ללמדך: פעמים שגדולי ישראל קוראים לפעולה מסויימת (כגון להצביע עבור רשימה פלונית) אך כוחם שלהם עומד מאחורי פעולה מנוגדת. *** כיון דאתינא להכא אומר גם את דלהלן: הוזכרה דעתם, דעת תורה, של גדולי ישראל בדורות קודמים זצוק"ל ויבלח"ט בדורנו זה שליט"א על האיסור החמור וסכנת הנפשות ר"ל שבויתור על שטחי אה"ק. בענין זה מפורסמת דעתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר זצוק"ל מליובאוויטש שזעק והתריע והתחנן לבל ייעשו הצעדים המסוכנים. כיום, כל עין רואה בבירור את צדקת דבריו הקדושים-וזאת מלבד האיסור ההלכתי תורני שהצביע עליו גם בלי קשר לסכנה המוחשית (לאחרונה רוכזו שיחותיו ואגרותיו הקדושות בענין זה בספר "קראתי ואין עונה"). כיום, לאחר ששקע ב"ה אבק השנאה והקנאה, ואין בר-דעת בדורנו שלא מכיר בגדלותו הענקית בכל חלקי התורה ובקדושתו האלוקית ובהערצת כל גדולי ישראל, מכל החוגים, אליו, מותר, איפוא, לבקש מן האישים, חברי הכנסת, החרדים לדבר ה' ולתורתו, להטות אוזן לקריאותיו הקדושות, ולהתגבר על הפיתויים והנסיונות, גם אם הם עטופים ב"הישגים" מפליגים כביכול ליהדות התורה. "דעת בעלי בתים" שאין מקורה טהור תאמר: מה למפלגה להתייחס למי שאינו נמנה עליה גם אם כגובה ארזים גובהו?-דעה כזו פסולה בתכלית, כשם שלא יעלה על הדעת, למשל, שקבלת פסק הלכתי של פוסק תותנה בהשתייכותו לאותה מפלגה (ולמשל: הגר"יי וייס (בעל "מנחת יצחק") מחד או הגרצ"פ פרנק (בעל "הר צבי") מאידך, וניתן להרחיב את היריעה כהנה וכהנה). כל-שכן כשמדובר בדיני נפשות! מפלגה חרדית-אסור לה להתעלם, בגלל שיקולים קטנוניים פוליטיים, מזעקותיו של אחד מגדולי צדיקי הדור, יהיו ה"הישגים" אשר יהיו, גם אילו היה יחיד בדעתו, וכל-שכן כשמדובר בנושא החמור הנדון, כאשר כל גדולי ישראל בעבר ובהוה שותפים לדעתו הקדושה. אך כיון שבפוליטיקאים עסקינן-אולי יסכיתו לדברים דלהלן: כאשר מתרגשות ובאות לעולמנו הבחירות לכנסת-אנו נקלעים לאוירה של "מבחן קידוש השם" ו"מי לה' אלי" (וגם הדרישה-מאתנו!...-לשמוע לקול גדולי ישראל) וכו', כיד ה' הטובה על אבירי התעמולה החוזרת ומשברת את אזנינו בכל בחירות ובחירות עד כמה כל קיום התורה והיהדות בארצנו הקדושה תלוי ועומד אך ורק בפתק שלך ושלי. חסידי חב"ד-אין זה סוד-לא נטלו חלק במערכות אלה (מלבד בפעם אחת) כי חזקה עליהם פקודת רבותיהם לא להיות קשורים למפלגה. במאמר מוסגר: בטוחני כי הח"כים שמחים על העובדה שחב"ד לא נכנסת למאבקים הפנימיים בין הסיעות באגו"י על מקום ברשימה. למזלם-חב"ד איננה מעוניינת כלל בנציגות בכנסת, וממילא איננה מאיימת, כמו סיעות אחרות, שאם לא ינתן לה המקום המגיע לה היא תעשה כך וכך... ברם, חסידי חב"ד, ואיתם עוד רבבות יהודים, מעונינים שהנציגות החרדית תנהג בדיני נפשות לפי דעת תורה. במילים פשוטות: על נציגות בכנסת הם מוותרים אבל על הצלת עם ישראל בארצו הקדושה אינם מוותרים. מן הח"כים החרדיים נדרש רק-לא לוותר על חברותם בכנסת ובועדותיה, אבל לוותר על עלית הרמה הפרסונלית שלה, וה"הישגים" המובטחים בתמורה לנתינת יד לסיכון מליוני יהודים רחמנא ליצלן. לא מפלגות ה"ימין" שנקודת המבט שלהן היא "לאומית" הן המייצגות את דעת התורה הקדושה, כפי שהוכיח הנסיון שהן היו הראשונות במסירת שטחים לאויב, מאז "קעמפ דייוד" ועד "תכנית ההנתקות" (ולפניה-ההכרזה על ה"כיבוש", ועל מדינה פלשתינאית). על זה נאמר "ימינם-ימין שקר". אבל-"ימין ה' רוממה", דעת התורה בענין זה, בניגוד להשקפות הציוניות, בהדרכתם של גדולי ישראל, צריכה להיות מיוצגת בגאון על-ידי אגודת ישראל. אם תנהג אגו"י כך-תהיה זכאית לדרוש את הצבעתם של רבבות חסידי חב"ד וכל המכירים בגדלותו וקדושתו של כ"ק אדמו"ר זצוק"ל מליובאוויטש, ורק אז!!! אם השיקול של פיקוח נפש אינו בר תוקף מול הפיתויים והנסיונות-אולי שיקול פוליטי ריאלי יעזור להביא להצלת נפשות?! *** לסיום הנני רואה חובה לעצמי לחזור ולחדד דברים שנאמרו לעיל בקצרה וברמז. קיימת טעות נפוצה כאילו מאבק על אי מסירת שטחים לגויים קשור במידה כלשהי לרעיון הלאומי והציוני. בהזדמנויות שונות הוכחתי בצורה מוחצת כי ההיפך המוחלט הוא הנכון. כבר הוזכר כי באותו זמן שמועגה"ת דחתה את רעיון חלוקת א"י בין יהודים לערבים, כיון שאין לעם ישראל אפשרות וזכות לכך, דוקא הקונגרס הציוני שהתכנס אז קיבל אותו בהתלהבות. כך אנו רואים בדורנו שכל המפלגות הציוניות מוכנות לוותר על השטחים ולהנתק מהם. ההסבר פשוט: הציונות שאפה לכך שעמנו יהיה "נורמלי" ככל העמים, ולשם כך הוא זקוק למדינה משלו (דוגמת הדרישה של ערביי א"י להכיר בהם כאומה "פלשתינאית" ולשם כך היא זקוקה למדינה משלה. כידוע, אש"ף רואה עצמו כתנועת שחרור "לאומית"). דוקא מסיבה זאת-ההכרה הבינלאומית במדינה היהודית חשובה יותר מעצם קיומה, שכן בלעדיה-אין עמנו ככל העמים, והוא ממשיך להיות יוצא דופן ב"משפחת העמים".מבחינת הציונות אין כל חשיבות לשטחי ארץ הקודש באשר הם אלא להכרת דעת הקהל הבינלאומית. זו הסיבה שכל המפלגות ה"לאומיות" הוכיחו עצמן כ"ימין שקר". לאור זה דוקא יהדות התורה נאבקת על שלמות ארץ הקודש בגלל היותה ארץ הקודש שהקב"ה הנחיל אותה לעם ישראל.כל-שכן כשהדבר נוגע לפיקוח נפש הדוחה כל התורה כולה. אזכיר בזה את שני המושגים הרווחים כיום: "הדרג הצבאי"-שהוא המומחה המקצועי לעניני בטחון (שעל פי ההלכה יש לסמוך עליו בעניני פיקוח נפש, כמו על הרופא המומחה בעניני בריאות)-מול "הדרג המדיני"-ששיקוליו הם התיחסויות הגויים והמעצמות (כלומר-הרעיון הציוני הטהור). כידוע, הדרג הצבאי הוא נגד הויתורים, אבל הוא כפוף לדרג המדיני, ששיקוליו זרים לנושא הבטחון. אגודת ישראל, הנושאת דגלה של דעה ישרה צרופה, צריכה להיות בחזית הקדמית נגד רעיון ההנתקות וכיו"ב-לא פחות, ואף יותר, מאשר נגד שאר הפגיעות בדת, בשבת קודש ובמוסדות התורה וכו'. *** ארשה לעצמי לנעול רשימה זו בקטע מן הזוהר הקדוש (ח"ב לג, א), לאחר תיאור שליטתם של בני ישמעאל בארץ הקודש בשממתה, כאשר בסופו של דבר יבוא עליהם כליון וישלוט עם ישראל בלבד-"דכתיב: ה' צלך על יד ימינך, בגין דשמא קדישא בימינא, ואורייתא בימינא, ועל דא-בימינא תליא כולה, ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא-דכתיב: מימינו אש דת למו, ובזמנא דאתי: הושיעה ימינך וענני". מדובר בימין האמיתי ולא ב"ימין" המזויף, ימין שקר, כטיבן של כל המפלגות ה"ימניות" כפי שהתגלה עתה, שכן רק דבר ה' בתורתו הקדושה הוא המקור ל"ימין", ולכן-מפלגה תורנית, חרדית באמת, זכאית לשאת את דגל הימין בכל ענין, שכן האיסור להחזרת שטחים הוא חלק מתורתנו הקדושה, לא פחות משבת קודש או קיום מוסדות התורה וכיוצא בהם, דברים שמפלגה חרדית אמורה להיאבק עליהם. ובהמשך לזה אומר הזוהר הקדוש שם: "ובההוא זימנא כתיב ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' אחד, וכתיב: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".