קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







הרב דרוקמן: ב"מקור ראשון" כנראה השתכרו עוד לפני פורים
(יום ראשון, י''ט אדר תשס''ט)
הרב דוד מאיר דרוקמן מפרסם בעתון "שעה טובה" מאמר השקפתי חריף, זאת בעקבות מאמרים מחשבתיים רצופי דעות כוזבות עד כדי מינות שפורסמו במוסף "שבת" של עתון "מקור ראשון" ב"וכך אני נתקל בסוף השבוע האחרון במוסף הגותי שאמור להיות מכובד, ובו מאמרים של חובשי כיפות כולל של "רבנים" ו"רבניות", ומקריאת המאמרים נודע לי לראשונה: שמרדכי היהודי מיושבי לשכת הגזית, עליו אמרו חז"ל מרדכי בדורו כמשה בדורו לא היה אלא דמות של מתבולל שחזר בתשובה", כותב הרב דרוקמן ● גם הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת" נדהם מהדברים ושלח מחאה משלו  לסיפור המלא
הרב דוד מאיר דרוקמן מפרסם בעתון "שעה טובה" מאמר השקפתי חריף, זאת בעקבות מאמרים מחשבתיים רצופי דעות כוזבות עד כדי מינות שפורסמו במוסף "שבת" של עתון "מקור ראשון"

*

"מאמר כפירה בתורה שבע"פ" כך כותב גם אחד מהבולטים ברבני ציבור ה"כיפות הסרוגות" ראש מכון "צומת" הרב ישראל רוזן

הסיפור תחילתו ביום ששי בשבוע שעבר:

לעתון הימין "מקור ראשון" מוסף ספרותי-הגותי בשם "שבת" המיועד לאינטלקטואליים שבציבור ה"כיפות הסרוגות" ובו מסות ומאמרי הגות רבים מפרי עטם של אנשי מחשבה בציבור הדתי-לאומי. כמה מאמרים ב"שבת" של יום ששי שעבר הקפיצו את הרב דרוקמן עקב הדעות כוזבות והנפסדות בלשון המעטה המובאות בהם.

הרב דרוקמן כתב מכתב מחאה למערכת העתון, ועורך המוסף יואב שורק ענה לו מה שענה. הרב דרוקמן לא נשאר חייב והגיב לאלתר לדברי יואב שורק, ועל רקע זה נכתב מאמרו של הרב דרוקמן בעתון "שעה טובה" שהתפרסם היום.

גם הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת" הזדעזע מדברי הבלע שב"מקור ראשון" ושלח תגובה קצרה ונמרצת למערכת העתון.


להלן קטע מכתבו של הרב דרוקמן למערכת עתון "מקור ראשון:

לכבוד
מערכת "מקור ראשון"
שלום וברכה!

קריאת חלק ממוסף "שבת" האחרון של עיתונכם הסבה לי "עונג" רב דקדושה:

* אליבא דרבקה שמעון - אחרי חורבן בית המקדש גזרו על כל אישה עוד חרמות ואיסורים מאיסורים שונות שאינם עולה בקנה אחד עם טוב ליבו של רבש"ע,

* אליבא דנועה איתם - מרדכי היהודי לא היה אלא מתבולל שחזר בתשובה,

* אליבא דרמי ריינר - האמורא רבא היה חמדן גמור.

ידידי, זהו TOO MUCH

החלטתם כנראה להחזיר אותנו לימים העליזים של רוסיה המשכילית....

בברכה ובכבוד רב,

הרב דוד מאיר דרוקמן



על מכתבו זה של הרב דרוקמן הגיב יואב שורק עורך המוסף "שבת":

שלום וברכה!

הצטערתי לקרוא את הביקורת של הרב על מה שפורסם אצלנו בגיליון פורים.
מאמרו של רמי ריינר לא טען כי רבא הוא תאב בצע, אלא להיפך: הסביר שחיייבים להסביר את הסוגיה אחרת, שכן אחרת כך נראה.

אינני רואה מה יש להלין על כך שרבקה שמעון סבורה שהחמירו עם בנות ישראל אחרי החורבן, והרי זה דבר ידוע, וגם מאמרה של נועה איתם הוא בעיניי עוד דרך לפרש את המגילה ולענות על השאלה שנתחבטו בה כבר חז"ל והמפרשים והיא מדוע לא כרע מרדכי להמן וגילגל את הסכנה הגדולה על כלל ישראל.

מכל מקום, לצד מאמרים אלה היו בגליון - כמו בכל גליון - הרבה דברים המגדילים תורה ומאדירים אותה, מחזקים את דברי חז"ל ומעמיקים את ההיכרות של כלל ישראל עם המקורות וההיסטוריה של עמנו.

חלק מקוראי המוסף נהנים מדברי תורה אלה דווקא בזכות העובדה שהם באים במסגרת שלא כולה טבועה מראש בחותם אחד.

אלמלא היה פתחון אצלנו לנועה איתם, לא היה גם תפחון פה למיכאל בן ארי וכן הלאה...

מקווה שהרב יתן דעתו לחיוב יותר מאשר למה שבעיניו הוא שלילה.
כל טוב וחזק ואמץ

יואב שורק
עורך מוסף שבת

הרב דרוקמן לא נשאר חייב וענה ליואב שורק כדלהלן:

ב"ה

הצטערתי בכפליים לקרא את תגובתך,

לגבי מאמרה של הגב' איתם שהופכת את מרדכי (שלפי תורה שבע"פ היה חבר בסנהדרין ואף נביא!).

- אין ואסור מכל וכל לפרש פירוש בתנ"ך במנותק מדברי חז"ל בתורה שבע"פ,
ועאכו"כ שאין לכתוב פירוש שהוא נגד כל מה שכתוב בתורה שבע"פ, וזהו כלל בסיסי הידוע לכל בר בי רב דחד יומא.

ה' רמי ריינר אמנם כותב מה שכותב לגבי האמורא הקדוש רבא. ואף שהוא מצטט מדברי הגמ' עצמם, אבל ידוע שבכגון דא, דברי חכמים חידות ומשלים (עיין מה שנכתב ע"י המפרשים על סיפוריו של רבה בר בר חנה), ו"חמדן" שנאמר על אמוראים ותנאים איננו כינוי במושגים כפי שהם מוכרים לאנשים כערכנו (אליבא דשיטתך שה' ישמור, רבה כנראה "רצח" בפשטות את ר' זירא אחרי שהשתכר בסעודת פורים ("קם רבה ושחט לר' זירא"...)

ולגבי הגיגיה של הגב' רבקה שמעון- רבש"ע! מי החמיר את החומרות על בני ישראל? האם "הרב" מיקי או קיקי? או שמא רבותינו האמוראים, ורבותינו ראשונים כמלאכים?

תגובתך לצערי המגלה ניתוק מוחלט ממה שהתחנכו כל הדורות של חובשי ספסלי בית המדרש מאז נחתם התלמוד והסתיימה תקופת הראשונים - אך מחזקת את ההנחה ששלומי אמוני ישראל אינם יכולים להחזיק בביתם את המוסף "שבת" עם כל כוונותיו הטובות. אמנם "שבעים פנים לתורה" אבל "פנים" דייקא ולא "אחור" (זו איננה אימרה חריפה שלי, אלא משל גדולי ישראל).

אני מסכים עמך שכדבריך "חלק מקוראי המוסף נהנים מדברי תורה אלה דווקא בזכות העובדה שהם באים במסגרת שלא כולה טבועה מראש בחותם אחד."
ועל דא בדיוק קא בכינא.

ועל רקע זה בא מאמרו של הרב דרוקמן בעתון "שעה טובה" שהתפרסם היום:

הרב דוד מאיר דרוקמן



ואנכי הסתר אסתיר פני

בשעת חדוותא של סעודת פורים התגלגל סיפור על אחד מגדולי החסידים אשר לעת זקנותו שמע קריאת המגילה מבעל קורא אלמוני, והנה אחרי סיום הקריאה הפטיר החסיד: "סיפור נאה שמענו זה עתה...". "זה עתה?" הרימו הגבה הסובבים, "והרי לפי גילך היית צריך להיוודע לסיפור המגילה זה קרוב ל-100 פעמים?". "מה אינכם מבינים" השיב הזקן, "כל השנים שמעתי את המגילה מהרבי שלי, ורק עתה לראשונה אני שומע את הסיפור מאדם רגיל. כשהרבי שלי קרא 'המלך' לא היה נשמע שהמדובר באחשוורוש במובן הרגיל, וכמוהו כל הדמויות המוזכרות במגילה. רק עכשיו, הפנמתי שהיה כאן סיפור מרתק, כפשוטו בגשמיות....."

ואכן כשמעניינים בביאורים על מגילת אסתר למשל בספר "תורה אור" לבעל התניא, עולה שאפילו "הסוס" המוזכר במגילה איננו הסוס "שלנו", ומבואר שם ש"סוס" הוא פעמיים שם ס"ג, מושג בתורת הקבלה, שאין כאן מקומו. ה"עץ גבוה חמישים אמה" מתייחס לשער הנו"ן שהוא למעלה ממ"ט שערים – "למעלה מסדר השלשלות" בסגנון תורת הח"ן, וכן הלאה. ובכלל, יהודי שיש לו יד ורגל בפנימיות התורה, יודע ש"אברהם" היא מידת החסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת, יוסף – ספירת היסוד וכו' וכו', ורק בהשקפה שניה הוא "נזכר" שהמדובר הוא גם ב...אנשים בשר ודם כפשוטו.

אבל גם מי שאין לו השגות בעניינים שבכבשונו של עולם: כשחסיד צאנז נתקל בשמו של אחד מאישי התנ"ך, הוא בטוח שמדובר בדמות מינימום כמו הרה"ק ה"דברי חיים", חסיד סדיגורא יסתכל על דוד המלך לפחות כמו על הרוז'ינער, ליטאי יחבר את דמותו של מישהו מהתנאים ל"חפץ חיים", אצל חסיד חב"ד תתקשר דמותו של רשב"י לרב'ה. שורה תחתונה: כל אלה שהזכרנו (רשימה אקראית כמובן) כשם שלא עולה ברעיונו של מישהו מהם שהוא מסוגל לרדת לסוף דעתו של "הרב'ה" שלו, כך ברור לו במכל שכן וקל וחומר שדמותם של אבותינו, של תנאים, אמוראים ושאר מצוקי ארץ - לא מחשבותיהם מחשבותינו ולא דרכיהם דרכינו, וכגבוה שמים מארץ כן גבהו השגותיהם מהשגותינו.

כל זה מחד גיסא. ברם, מאידך גיסא, יש חובשי כיפות בזמננו האוחזים תחת בית שחיים בש"ס וילנא גדול, מתנודדים ב"שמונה עשרה" כעצי היער, שכאשר הם נתקלים בשמותיהם של אביי ורבא, או בפסקיהם של מרן המחבר או הרמ"א, דמויותיהם של הני רברבי מתחברות או לפחות מעוררות אסוציאציה עם דמותו של .. "הרב הפיקודי מיקי" או רב בית הכנסת רמי (עם כל הכבוד), מסקנה: מדובר ב"אחד מן החבר'ה" ....

וכך אני נתקל בסוף השבוע האחרון במוסף הגותי שאמור להיות מכובד, ובו מאמרים של חובשי כיפות כולל של "רבנים" ו"רבניות", ומקריאת המאמרים נודע לי לראשונה (והקריאה בשורות הבאות הם לבעלי לב חזק בלבד): שמרדכי היהודי מיושבי לשכת הגזית, עליו אמרו חז"ל מרדכי בדורו כמשה בדורו לא היה אלא דמות של מתבולל שחזר בתשובה, לראשונה נודע לי מקריאת מאמר אחר באותו מוסף שהקב"ה בטוב ליבו איננו מסכים כנראה עם האיסורים ההלכתיים הקשוחים המוטלות על האשה החל מר' זירא וכלה באחרון האחרונים בתחום הטהרה, וכך במאמר אחר מכונה אחד מהאמוראים בשם "חמדן במיוחד" - מה נאמר ומה נדבר? עפרא לפומיה, לא פעם אחת אלא ג' פעמים.... אוי לעיניים שכך רואות.

בעצם אינני מגלה את אמריקה שיש בעלי דעות כוזבות ומשובשות בעולמנו. ברם, עד היום, ידענו שאלה נמצאים בחוגי "המשכילים" של רוסיה ויורשיהם, הניאולוגים של הונגריה, הרפורמים של אמריקה או הקונסרבטיבים ב"סמינר שכטר" בניו יורק. ידענו שיש תנ"ך עם פירוש גורדון, קאסוטו, או "מקרא מפורש" בהוצאת שרברג. סתם "יהודי של ביכ"נ" המתעניין אפילו קצת ב"אותיות הקטנות" ידע שאת ידיעותיו בתנ"ך הוא שואב מ"מקראות גדולות" או ממלבי"ם. היום אנו עדים לתופעה חדשה: אנשי רוח, ובכלל זה כאלה המכונים רבנים ורמי"ם, והמשייכים את עצמם לאורטודוקסיה - הגיגיהם מתפרסמים מעל דפי עלונים בהמוני בתי כנסת אורטודוקסים, ובהם מאמרים המתייחסים לאבות ונביאים "בגובה העיניים", וכך,דוד המלך "מלכא משיחא" המכונה בקבלה כ"רגל רביעית שמרכבה העליונה" אינו אלא "יפה עיניים", ועל דרך זה שאר אבות האומה זוכים לניתוח אישיות נטול סנטימנטים ברוח האקדמיה.

שורות אלה נכתבות בימי הפורים כאשר באויר ובאוירה מהדהדים בחזקה דברי חז"ל: "אסתר מן התורה מניין? שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני", ללמדנו ששני הסתרי פנים איכא. כשיש גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, זהו הסתר פנים אחד. אבל כאשר רח"ל מתקיים הסתר כפול - "ואנכי הסתר אסתיר", כאשר "רבנים" והוגי דעות הנכללים ונחשבים (משום מה) בתוך "הקונצנזוס", והשקפותיהם והרהורי ליבם של אלה עולים על שולחן מלכים בבתי כנסת, "ולאורם" מורעלות נשמות של צעירים וצעירות, אשר ברבות השנים, בעצמם הופכים למשפיעים ו"מאן דאמרים", אלה המגדירים את עצמם בגאווה כ"דתיים שפויים" (להבדיל מ"הקיצונים" החרדים או החרדלי"ם) – הרי החושך של הגלות הרוחנית הוא אכן כפול ומכופל. ברם בזאת נחמתנו, כי כבר הובטחנו שדוקא מתוך זה נזכה לבקיעת אורה של "איילת השחר", של הגאולה השלימה, ומלאה הארץ דעה את ה'.

כאמור, גם הרב ישראל רוזן ראש מכון "צומת" נדהם מהדברים ושלח מחאה משלו (אגב, העתון לא טרח עד כה לפרסם את מחאת הרב רוזן):

ב"ה מוצאי פורים תשס"ט, 10.3.09
מאמר כפירה בתורה שבעל-פה
תגובה לנועה איתם "ממתבולל למנהיג"
הרב ישראל רוזן
"קריאה זהירה בפשט המגילה" - כך פותחת כותרת המשנה המתנוססת מעל מאמרה של נועה איתה בגליון 'שבת' זכור. הכותבת חותרת למסר, החיובי כשלעצמו, כי "שמחת הפורים היא גילוי מחדש של הסולידריות והזהות היהודית", אך לשם כך היא מבעטת בתורה שבעל-פה ובמסורת הדורות ומרשה לעצמה לדון את גיבורי המגילה משל היו תלמידה, שכניה או לקוחותיה על ספת הפסיכולוג.
אני מזדעק לנוכח החוצפה להסיט את המבט ואת הלב מדבריהם של חכמי כל הדורות, אשר קטנם עבה ממתנינו, ולהשקיף כביכול מרום קומתנו - הו אנחנו! - על אישי התנ"ך ועלילותיהם.
אני מודע היטב לפולמוס 'סיפורי התנ"ך בגובה העינים' או 'בגובה חז"ל, ונדרשתי לסוגיא זו בהקדמה לחיבורי "ספר שופטים בגובה חז"ל". אומר כאן את תמצית עמדתי; מי שדן את אישי התנ"ך כראות עיני שכלו ורוחו הופך את התנ"ך לספר אנטי-חינוכי בעליל, אשר תוכו רצוף עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אם לבסוף הצדק מנצח, והרשע והחוטא נענשים - עדין המסר הוא שלילי וכאמור, אנטי-חינוכי.
דוגמא בולטת לתיזה זו הוא מאמרה של נועה איתם המציג את מרדכי-מרדוך כמתבולל פרסי, כחותר לשידרוג מעמדו גם על חשבון הקרבת אסתר למ(ו)לך, וכאיש תככי-חצר רב מעללים. לא אשוב לפרט כאן מרכיבים נוספים מקריאתה הבלתי-זהירה של נועה. אסתפק בקביעה כי אבוי למסר של 'סולידריות וזהות יהודית' אם התשתית עליה נבנים ערכים אלו היא התבוללות וירידה אל מעמקי החטא. המסר - ואבוי אם לתנ"ך אין מסר - הוא מתן לגיטימציה להליכותיהם המתבוללות של מרדכי ואסתר, שהרי "בסוף כבר יהיה טוב".
אומר אחת שהן שתים: דבריה כ"כ מהופכים למסורת חז"ל ופרשני הדורות, ולו לפחות טרחה להציגם כרוחם ולהוסיף דבריה בשולי גלימתם בענווה הראויה. עזה אמונתי כי מי שמאמין בתורה שבעל-פה בהלכה לא יכול לכפור בתורה שבעל-פה באגדה, למרות האבחנות בין שני העולמות. משבחרה המחברת לדלג על כל אלו, ולגשת 'ישירות אל הטקסט' ברגל גסה, לטעמי, מיקמה עצמה בעיני בכלל מנתחי-ספרות לטקטס התנ"כי, אשר אחריתה מי ישורנו בקיצוץ נטיעות בעולם ההלכה ע"י שומעי לקחה, המקישים דבר מתוך דבר; כשם שאין ממש בתורה שבעל פה, ובתורת גדולי הדורות, בסיפורי התנ"ך האגדיים, כך בפסוקי ההלכה אשר לא ניתן להבין אל-נכון ולו פסוק אחד ללא תורה שבע"פ. הכופר בכך הריהו מכת מכחישי עיקרי אמונת היהדות, ח"ו.

הרב ישראל רוזן והרב דוד מאיר דרוקמן ● מחאה משותפת נגד "מקור ראשון"
הרב ישראל רוזן והרב דוד מאיר דרוקמן ● מחאה משותפת נגד "מקור ראשון"

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. וואו! נדהמתי והזדעזתי גם כשקראתי. יש לפרסם ברבים ומייד!
(2009-03-15 13:41:40)
2. זו כבר תופעה מדאיגה
(2009-03-15 13:49:25)
האסכולה של דתיים סרוגים נוסח ישיבת ההסדר ב"גוש"
קונה יותר ויותר שביתה.

פעם היו מזרחיסטים סתם עמהארצים,
כיום מדובר באינטלקטואליים גם בתחום היהדות,
עם הסתכלות אקדמית אפילו על קודב"ה,
מה שמביא גם ליחס של בוז לחוג של החרדלי"ם (מה שמכונה היום "איחוד הלאומי").
3. מקור ראשון
(2009-03-15 14:55:49)
אני מזמן ביטלתי את המנוי לעיתון המיועד "לאנשים חושבים" - רק דתיים
4. דומני שכחסידי חב"ד וכחרדים
(2009-03-15 15:12:00)
אין לנו מה לחפש בעיתון מקור ראשון. הרב דרוקמן שליט"א בוודאי שצריך למחות, אך לנו אין מה להתעסק עם הנ"ל, כך שבעצם כל הדיון באתר חבד"י הינו מיותר.
5. לא יעזור שום דבר
(2009-03-15 15:34:12)
מי שקורא את מכתבו של העורך, ויתירה מזו - מי שעובר מידי פעם על כתבות המתפרסמות בעיתון המדובר, יודע בבירור שאין עם מי לדבר. העיתון מלא בהערצה ל'קידמה' ו'חשיבה חופשית', כלומר משוחררת מכבלי המסורת היהודית, כחלק מאמונתם בציונות ובכך שהננו נמצאים בתקופה של 'גאולה' במובן של יהדות מודרנית ומשכילה.
במקום לריב איתם ולשלוח אליהם מחאות, יש פשוט להכיר במצב העצוב הזה, בכך שיש אנשים חכמים בעיניהם שגאים בגישה כזו, בה לא היהדות ודבר ה' הם המנחים אותם ואת חשיבתם ודרך לימודם, אלא רוח המודרניזציה המערבית. אין להוציאם מכלל ישראל, ולאידך אין להחשיבם כ'קונצנזוס', כי אין הגדרה קולקטיבית לקונצנזוס היהודי האורתודוכסי.
צריך פשוט להפיץ את היהדות הנאמנה, ובראשה את תורת החסידות (המוזכרת אגב לא פעם בין דפי העיתון) ובפרט תורת רבינו המופלאה בבהירותה ובאמיתותה, המאירה עינים ופותחת את המוח ללמידה וחשיבה מעמיקה וגאונית דוקא מתוך נאמנות מוחלטת לדברי חז"ל, עד דיוק באותיותיהם. כאשר גישה זו תקבל את ביטוי' בעיתון כזה ודומיו, בצורה אותנטית וגם מכובדת, הרי מעט אור דוחה הרבה חושך. וכבר הובטחנו שהפצת המעיינות חוצה תביא את משיח צדקנו.
6. קטן וגדול...
(2009-03-15 16:26:59)
הגה"ח ר' יואל כהן נוהג לספר:
שני יהודים תושבי דווינסק התווכחו ביניהם מי יותר גדול האם רב העיר החסידי הגאון הרוגוצ'בי, או הרב הליטאי בעל ה"אור שמח", אשר כידוע שני הרבנים התפרסמו כגאוני עולם.
במהלך הוויכוח נקלע למקום ילד קטן, לכששמע את ויכוחם קפץ ואמר: בעל ה"אור שמחה" יותר גדול, שכן הגאון הרגצובי הוא נמוך וצנום ממנו. חייכו השניים והפליטו שהויכוח שלהם נסב על גדולה בתורה ולא על גדולה פיזית.
השיב הילד: אהה! תפסתי אתכם שאתם מדברים שטויות בחוסר ידע, וכעת אתם מנסים לתרץ תירוצים!....
וזהו מוסר השכל לכל אותם הקוראים את סיפורי התורה ומבינים אותם על פי עולמם המצומצם.
7. זה "מזרחי" ------ למי שלא יודע
(2009-03-15 16:31:25)
8. קטן וגדול...
(2009-03-15 16:33:24)
הגה"ח ר' יואל כהן נוהג לספר:
שני יהודים תושבי דווינסק התווכחו ביניהם מי יותר גדול האם רב העיר החסידי הגאון הרוגוצ'בי, או הרב הליטאי בעל ה"אור שמח", אשר כידוע שני הרבנים התפרסמו כגאוני עולם.
במהלך הוויכוח נקלע למקום ילד קטן, לכששמע את ויכוחם קפץ ואמר: בעל ה"אור שמחה" יותר גדול, שכן הגאון הרגצובי הוא נמוך וצנום ממנו. חייכו השניים והפליטו שהויכוח שלהם נסב על גדולה בתורה ולא על גדולה פיזית.
השיב הילד: אהה! תפסתי אתכם שאתם מדברים שטויות בחוסר ידע, וכעת אתם מנסים לתרץ תירוצים!....
וזהו מוסר השכל לכל אותם הקוראים את סיפורי התורה ומבינים אותם על פי עולמם המצומצם, ואת פירושי התורה שבעל-פה רואים כתירוצים ל"ריכוך" הדמויות/החטאים וכו'.
9. ידועה תשובתו של הרבי
(2009-03-15 17:59:32)
לאחד ששאל מה ההבדל בין חבד למזרחיניקים, הרי שניהם מקרבים?
והרבי בלשון הזהב שלו: חבד מקרבת את היהודי לתורה, והמזרחי מקרבים את התורה ליהודים,
והמסקנא לאנש, כי לא מחשבותינו מחשבותיהם ולא דרכנו דרכם.
10. ל-5, היכן כתובה אמירתו של הרבי שאתה מציין?
(2009-03-15 18:32:28)
11. מגיב 9 - לא נראה לי שהרבי יתבטא כך.
(2009-03-15 23:28:47)
אמנם כשהיה צורך, הרבי ידע גם 'להכניס', אבל כדי לספר דבר כזה, צריך להציג מקור.
אם אין אתה מציג מקור - נא למחוק את התגובה הזו. זה לא עושה כבוד לרבי.
12. קטע רלוונטי מדבריו של ר' שאול שיף
(2009-03-16 02:10:27)
ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.
ושמא אדי החמין מערפלים השכל?
החוג החברתי התכנס בביתו של אחד מראשי המפד"ל לשעבר ואורח הכבוד היה לא אחר מאשר הסופר דוד גרוסמן. הנושא היה יעקב אבינו ["תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"-ש.ש.] והדובר בעל "הזמן הצהוב", הציג אותו כאחד מגדולי הנוכלים בכל הזמנים. מיד לאחר הפרומו קמתי ועזבתי את הבית הזה והתפללתי שלא תארע בו תקלה. לצערי הרב תפילתי לא נתקבלה. רעייתי הסובלנית מאוד נשארה עד לסיום ההרצאה והיא ידעה לספר לי, כי בתום דבריו, זכה הסופר דוד גרוסמן למחיאות כפיים. הנוכחים כולם היו חובשי כיפות. כיפות סרוגות. לא הבנתי איך מחאו לו כפיים והוא הרי הציג את אבי האומה כשפל אנשים. האם היו מוחאים כפיים אם כך היו מדברים, בכל הנסיבות, על אביהם הביאולוגי? מאוחר יותר כאשר נתוודעתי לכת המרצים, הגיאולוגים והארכיאולוגים יוצאי אוניברסיטת תל אביב [בעיקר], המוחקים פרקים שלמים מן התנ"ך שמר לחץ הדם שלי על איזונו. אמרתי לעצמי: מה כי תלין על אוכלי נבילות וטרפות המבקשים לערער את זכותנו על הארץ, כדי לאפשר ליוצאי חלציו של המופתי ואסופת הפלשתינאים לבוא בשעריה, והרי יעקב אינו יעקב אליבא דמוחאי הכפיים בביתו של עסקן המפד"ל. זאת, למרות שהם, הצבועים והחנפים הללו, מתפללים שלוש פעמים ביום: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב.
ואחרי סדרת ההרצאות והמאמרים על "תנ"ך בגובה העיניים" מצד בעלי זקנים וחובשות מצנפת, לא איבדתי את שיווי משקלי כאשר סיפרו לי על תוכנו של הספר "האוהל האדום" [אניטה דיאמנט]: תולדותיה של משפחת יעקב אבינו מנקודת מבטה של דינה בתו. זוועה. ממש זוועה. והדברים באופן טבעי מתדרדרים הלאה אלי תהום. ואכן לכבוד פורים זכינו בשלושה מאמרים "מקדשי שביעי", באכסניה של שלמה בן-צבי התומך הנלהב של מצע פייגלין והסנהדרין. שלושת המאמרים לא היו מביישים שום חוג לביקורת המקרא באוניברסיטת בירוביג'אן. כואב במיוחד היה המאמר על מרדכי היהודי, שבאלמינציה ספקולטיבית חסרת כל בסיס במקור חז"לי או אפילו מקור השולל את חז"ל ניסתה הכותבת לטעון כי מרדכי [עליו נאמר בין היתר: מרדכי בדורו כמשה בדורו- ש.ש.] נטה להתבולל בראשית דרכו. מכיוון שמדובר בחרד"לית על פי הצהרתה, יש לקוות שתאסוף כוחות לחזור בה בפומבי מהדברים הבלתי ראויים שכתבה על מרדכי {"מרדכי מן התורה מניין? דכתיב מר דרור..."-ש.ש.}, שכל כולו קדושה וטהרה ועשרות מאמרי חז"ל קושרים כתרי צדיקות לראשו.
אני לא מצליח בשום אופן להבין, מה דוחף יהודי שומר תורה ומצוות לשחוט אישים מראשי אומתנו כאשר ממילא תורת ישראל מוכה וחבולה מכל שרלטן וחובב כותרות הבא מן האקדמיה או מעולם התיאטרון והקולנוע?
ונסיים בסיפורון קטן, לכבודם של אלה שמסרו נפשם ממש למען מרדכי היהודי ואסתר המלכה ואחד מהם חי עמנו כהיום הזה. ומעשה שהיה כך היה: יעקב שוורץ חסיד גור מלודז', הובל למחנה בוכנוואלד, שם השתלב במשמרות העבודה של מכונת המלחמה הנאצית. בחנוכה ייצר פתילות מחוטים בחולצתו וזיכה את חבריו במצוות הדלקת נר חנוכה. סמוך לפורים נשאל על-ידי חבריו לדרגשים, מה יהיה על קריאת המגילה? והוא הבטיח כי יעשה ככל יכולתו שתהיה מגילה ומצוות היום תקויים. חברו שעבד במחנה בהנהלת חשבונות, הצליח להעלים סליל נייר להדפסת חשבונות, ומסידור שבו הייתה כתובה מגילת אסתר ונשמר במסירות נפש על-ידי אחד מדיירי המחנה­­ החל ר' יעקב שוורץ לכתוב את המגילה על סליל הנייר. גזיר עץ היה לקולמוס וצבע שחור שנחסך מסימון עצמים כל שהם במחנה, שודרג לדיו. בצריף, באחת הפינות המוארות באור יום קלוש, עשה יעקב שוורץ את מלאכת הכתיבה כששכנו לחדר מגונן עליו במשך שבוע ימים בגופו, ומנגב את התקרה מטיפות מים שניקוו מהשלג החורפי לבל ירטיבו את מגילת הנייר, עליה נכתב סיפורם של מרדכי ואסתר. בחוג נשים שליד סמינר בית יעקב, ירושלים, הוצגה בימים אלה המגילה הזאת, שהובאה לישראל והיא שמורה אצל נכדתו של ר' יעקב שוורץ הי"ו. והשואל שואל: ואם עוברת איזו מחשבת תעתועים שאפשר בקושי גדול לאונסה בכתובים, מדוע לפגוע באמונה תמימה של מיליוני יהודים בעבר ובהווה? ואיך קורה שדווקא חרד"לית מבקשת לפגוע בחבר הסנהדרין ש"לא יכרע ולא ישתחווה להמן"? וכך נאמר במדרש שמואל פרשה א' פיסקה ו' "ויהי איש ושמו אלקנה" הרשעים קודמים לשמם. נבל שמו, גולית שמו, שבע בן בכרי שמו. אבל הצדיקים שמם קודמם. ושמו אלקנה, ושמו ישי ושמו בועז ושמו מרדכי."




13. מקור ראשון עתון שמאלני ועכשיו גם משכילי - מחבר תגובה 9 סתם טפשי
(2009-03-16 04:57:25)
שמקור ראשון מנסה לשפר ולשפץ את הימין ולמתן אותו ידעתי מזמן
שחסר (חית סגולה) באמונה מביא לכך - עכשיו למדתי
אך אמרה כמו תגובה 9 היא מטופשת והיפך דרכו של הרבי - הרבי כמעט תמיד הראה לזה שכביל התעמת אתו ששיטתו היא תובעת שיתנהג כפי שהרבי תבע... ולא היה משפיל את שיטתם (חוץ מאלו שבריש גלי כפרו במעמד הר סיני - מהם הרבי התעלם וכשהוצרך, התקיף קשות)
14. מצוה לפרסם:
(2009-03-16 23:01:40)
ממכתב ר' לויק אל הרבי:
. . אין ספק כלל וכלל שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה, ובכל הספרים שחיברום חכמים צריקים שלמדו תורה לשמה, וכן ההלכה שעלי' אמרו אח"כ שבדותא היא – כולם ממש אמר ה', ובאותו הלשון ממש שנאמרו כמו שהוא ממש. וה' עצמו אומר ההלכה והוא עצמו אמר שבדותא היא. וכן כל האיבעיות שנשארו בתיקו, והדברים שנשארו בתיובתא – כולם אמרם ה', והוא אמר ג"כ התיקו והתיובתא וכדומה.
(לקוטי לוי"צ אגרות ע' רסו)
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:




© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן